"אורוות שלמה"

צילום פנים של אורוות שלמה

המקור:ויקישיתוף באמצעות ארכיון התצלומים הלאומי - תמונות רבות נוצרו על-ידי צלמי לשכת העתונות הממשלתי ובין השאר זולטן קלוגר

המאמר

SOLOMON’S STABLES, THE TEMPLE MOUNT, JERUSALEM: THE EVENTS CONCERNING THESOLOMON’S STABLES, THE TEMPLE MOUNT, JERUSALEM: THE EVENTS CONCERNING THE מאת :יוסי אליגמן

• הקישור למאמר

מבווא

הר הבית (חארם-שריף) הייתה חשובה לכתות ולטקסים של הארץ מאז ימי הכנענים. המתחם נשאר בתוך שרידיו הפיזיים פוטנציאל לספק תשובות לשאלות מפתח הנוגעות לפיתוח טקסים בירושלים וליסודות שלוש הדתות המונותיאיסטיות הגדולות. עם זאת, לשאלות של ניהול, שליטה ופוליטיקה יש תמיד השפעה מכרעת על האפשרות לערוך מחקר מדעי ארכיאולוגי והיסטורי באתר (אבני וסליגמן 2006). הר הבית היה בשליטה ישראלית במלחמת ששת הימים ביוני 1967. בעקבות החלטת שר הביטחון דאז, משה דיין, ב -17 ביוני,   1967, השליטה על הר הבית של הר הבית על ידי הרשויות הדתיות האסלאמיות (להלן, הוואקף) שוחזרה בשטח שנלקח על ידי צה"ל (להלן - צה"ל) רק עשרה ימים קודם לכן ( רמון 2001: 114- 115). עם החלטה אחת זו יצר דיין את הבסיס לסטטוס קוו שקיים עד היום. בדבריו על אירועי אותו יום, תיאר עוזי נרקיס (1991: 341), אז מפקד פיקוד מרכז, את התמצית החדשה: "צה"ל ינקה את הר הבית ויעלה מחדש . הממשל הישראלי יהיה אחראי לביטחון כללי, אך לא יתערב בשמירה הפנימית ובבדיקה הפנימית של ניהול ההר ". הר הבית, אתר דתי פעיל וגם אתר עתיקות רשום,

מאז ועד היום היה עיקר המחלוקת על רמת השליטה שניתן לממש על ידי שלטונות ישראל והרשויות המינהליות (שרגאי 1995, ברקוביץ 2001a, 2001b, רייטר 2001, 2001b). שאלה זו בולטת במיוחד ביחס לפעולתן של הרשויות המוסלמיות בנוגע לעתיקות החשובות באתר (אבני וסליגמן 2001: 24, 27-29). ההנפקה הגיעה לשיאה ב -25 בנובמבר 1999 עם תחילתן של רשויות הווקף בעבודות פיתוח מרכזיות מצפון למתחם הקומפלקס הידוע בשם אורוות שלמה. עבודות אלה, שנערכו ללא פיקוח ארכיאולוגי, גרמו לפגיעה קשה בשכבות הארכיאולוגיות של האתר, עוררו מחלוקת על ניהול הארכיאולוגיה של הר הבית.

הרקע ההיסטורי

קהילות המתחם של אורוות שלמה הוא מבנה ענקי מקומר מתחת לרציף הר הבית. הוא ממוקם בפינה הדרומית-מזרחית של ההר ומתחבר לשער המשולש, הידוע גם כמזרח ח שער אולדא, אחד הכניסות למכלאה מימי הבית השני. מבנה תת-קרקעי זה צוין על-ידי מבקרים בירושלים מאז המאה הד 'לסה"נ, התיאור המוקדם ביותר הוא של צליין בורדו בשנת 333 לסה"נ (צליין בורדו: 156, 590). גיבסון וג'ייקובסון (1996: 268-281) מוסיפים באופן ממצה את תצפיות האתר דרך ההיסטוריה שלו, ומראה אורוות שלמה ידועות היטב לפרשנים יהודים, נוצרים ומוסלמים. צפריר (1986: 133, 11) מצביע על כך שמדובר במנזר של בתולות, המתואר על ידי מבקר מהמאה השישית לספירה בשם תיאודוסיוס, כממוקם "מתחת לשיא של בית המקדש "(תיאודוסיוס, 66, §11). סופרים מוסלמים קדומים התייחסו לעתים קרובות למבנה הקמרון כאל חלק בלתי נפרד מערי ישוע (מסגד מהיד עיסא), מקדש קדוש קטן בחדר שמתחת לפינה הדרומית-מזרחית של רציף הר הבית (וילסון 1865: 37, מאיירס 2000: 525) . האזכור המוקדם ביותר של המקדש מתוארך למאה הי 'לסה"נ, והמסורת נמשכת גם בתקופה הצלבנית. הקמרונות קיבלו את שמו הנוכחי בתקופה הצלבנית, כאשר הטמפלרים - מסדר אבירי המקדש - חיברו את הר הבית לבנייה שלמה והשתמשו בקמרונות כאורוות. המקור הראשון שציין את שמו היה תיאודריך בשנת 1172 לסה"נ: "הם (הטמפלרים) יש להם אורוות לסוסים שנבנו על ידי שלמה המלך ... בניין מופלא, המונח על מזחים ומכיל סיבוכים אינסופיים של קשתות וקמרונות ..." (תיאודוריך: 31, גיבסון וג'ייקובסון 1996: 269). מאוחר יותר, שני הסופרים היהודים והמוסלמים השתמשו באותה הכינוי של האתר, כולם מקבלים את הקשר ההיסטורי השגוי לסולומון. לפי וילסון (1865: 38-38), הקמרונות היו ידועים לערבים כאל מסגד אל-קאדים, המסגד העתיק, שמדובר ברמז ראשון לשימוש קדום במוסלמים. עם זאת, הייעוד הסטנדרטי המשמש במקורות האיסלאמיים לאנדרטה זו היה איסטבלט סולימאן, פשוטו כמשמעו   אורוות סולומון (ג'ראר 1998: 86). התיאורים המודרניים הראשונים של הקמרונות הוצגו על ידי קתרווד (Bartlett אחרי 1842: 156-158) ולאחר מכן על ידי רבים מחלוצי הארכיאולוגיה הירושלמית: ברקלי (1858: 503-505), פירוטי (1864: 37-38), וילסון וורן (1871: 226-228), קונדר (וורן וקונדר 1884: 163-164) ו שיק

תרשים ההר

(החפירות בדרום - בציור למעלה)

מתחם החפירות

אפילוג

בעוד אלפי ספרים ומאמרים נכתבו במאה וחצי האחרונות על הר הבית, חפירות ארכיאולוגיות בשליטה מדעית חמקו עד כה מן האתר. בשל הגישה השמרנית הבסיסית לשמירת המתחם שאומצה על ידי רשויות הווקף מאז התקופה העות'מאנית, מעט מאוד השתנה במתחם עד לא מזמן. היוצא מן הכלל היחיד התרחש במהלך שחזור מסגד אל-אקצא, שנפגע ברעידת האדמה ב -1927, 7  כשסולקו כמה קמרונות צלבניים ממזרח למסגד (אבני וסליגמן 2001: 15, 17-19). מאחר שלא הותרה אז חפירה, הוגנה המורשת הארכיאולוגית מתחת לפני השטח של הר הבית. ההקצנה האחרונה של הווקף, שזכתה לתנועה של התנועה האיסלאמית, גרמה לשינוי דרמטי במדיניות זו, שתוצאותיה הרסניות תוארו במאמר זה. החפירה המאסיבית של הרמות הקדומות של האתר על ידי מכונות מכניות, ללא פיקוח ארכיאולוגי, גרמה ללא ספק לאובדן גדול של הזדמנות אחת לחקור ולהבין בצורה מקצועית את ההיסטוריה של האתר ובכך להאיר בפינה אפלה של ההיסטוריה של ירושלים. זה לא צריך להיות נסבל אסור לתת לחזור. הצורך ביציאה חירום למסגד החדש ברור, אך אין ספק שהיו אמצעים להשגת מטרה זו בגבולות האתיקה המקצועית המסדירה את ניהול האתרים מסוג זה. מעבר לאחריות של הווקף על הפעלת האתר למען הקהילה המוסלמית, יש לה גם אחריות לשמר את האתר לכל האנושות, ובמסגרת תפקיד זה, נכשל הווקף בכישלון. "פשע ארכיאולוגי" הוא האופן שבו אמיר דרורי ז"ל, שהיה אז מנהל רשות העתיקות, תיאר בתמציתיות את הפרק הזה. ניסו כאן לנתח באופן ארכיאולוגי את התצפיות שנעשו באתר במהלך העבודות בשנים 1999-2001, מקווים שהעבודה העתידית בהר הבית תתנהל בצורה נכונה ותאפשר לקהילה המדעית לאמת או לפרש מחדש את הממצאים המתועדים חלקית שנעשו באתר במהלך העבודות בשנים 1999-2001, מתוך תקווה שהעבודה העתידית בהר הבית תתנהל באופן תקין, ותאפשר לקהילה המדעית לאמת או לפרש מחדש את הממצאים המתועדים חלקית.

אפילוג

בעוד אלפי ספרים ומאמרים נכתבו במאה וחצי האחרונות על הר הבית, חפירות ארכיאולוגיות בשליטה מדעית חמקו עד כה מן האתר. בשל הגישה השמרנית הבסיסית לשמירת המתחם שאומצה על ידי רשויות הווקף מאז התקופה העות'מאנית, מעט מאוד השתנה במתחם עד לא מזמן. היוצא מן הכלל היחיד התרחש במהלך שחזור מסגד אל-אקצא, שנפגע ברעידת האדמה ב -1927, 7  כשסולקו כמה קמרונות צלבניים ממזרח למסגד (אבני וסליגמן 2001: 15, 17-19). מאחר שלא הותרה אז חפירה, הוגנה המורשת הארכיאולוגית מתחת לפני השטח של הר הבית. ההקצנה האחרונה של הווקף, שזכתה לתנועה של התנועה האיסלאמית, גרמה לשינוי דרמטי במדיניות זו, שתוצאותיה הרסניות תוארו במאמר זה. החפירה המאסיבית של הרמות הקדומות של האתר על ידי מכונות מכניות, ללא פיקוח ארכיאולוגי, גרמה ללא ספק לאובדן גדול של הזדמנות אחת לחקור ולהבין בצורה מקצועית את ההיסטוריה של האתר ובכך להאיר בפינה אפלה של ההיסטוריה של ירושלים. זה לא צריך להיות נסבל אסור לתת לחזור. הצורך ביציאה חירום למסגד החדש ברור, אך אין ספק שהיו אמצעים להשגת מטרה זו בגבולות האתיקה המקצועית המסדירה את ניהול האתרים מסוג זה. מעבר לאחריות של הווקף על הפעלת האתר למען הקהילה המוסלמית, יש לה גם אחריות לשמר את האתר לכל האנושות, ובמסגרת תפקיד זה, נכשל הווקף בכישלון. "פשע ארכיאולוגי" הוא האופן שבו אמיר דרורי ז"ל, שהיה אז מנהל רשות העתיקות, תיאר בתמציתיות את הפרק הזה. ניסו כאן לנתח באופן ארכיאולוגי את התצפיות שנעשו באתר במהלך העבודות בשנים 1999-2001, מקווים שהעבודה העתידית בהר הבית תתנהל בצורה נכונה ותאפשר לקהילה המדעית לאמת או לפרש מחדש את הממצאים המתועדים חלקית שנעשו באתר במהלך העבודות בשנים 1999-2001, מתוך תקווה שהעבודה העתידית בהר הבית תתנהל באופן תקין, ותאפשר לקהילה המדעית לאמת או לפרש מחדש את הממצאים המתועדים חלקית.