Cquote2.svg ושמרתם את המצות שמרהו (עד) שלא תביאהו לידי פסול. מכאן אמרו [פסחים פ"ג מד"ה] תפח, תלטוש בצונן. שיאור, ישרף והאוכלו פטור. סידוק, ישרף והאוכלו חייב (מיתה). איזהו שיאור – כקרני חגבים. סידוק – שנתערבו סדקיו זה בזה, דברי רבי יהודה. וחכמים אומרים, זה וזה האוכלו חייב (מיתה). איזהו שיאור – כל שהכסיפו פניו כאדם שעמדו שערותיו.

ושמרתם את המצות ר' יאשיה אומר, אל תקרא כן, אלא ושמרתם את המצות. כדרך שאין מחמיצין את המצה כך אין מחמיצין את המצוה, אלא אם באה מצוה לידך עשה אותה מיד. (מכילתא דרי ישמעאל י"ב, י"ז)

Cquote1.svg

מהויקיפדיה העברית[עריכה | עריכת קוד מקור]

קטעים בערך הזה מבוססים על ערכים מקבילים בוויקיפדיה העברית
אין מעבירין על המצוות הוא כלל הלכתי המצוטט בתלמוד בשם ריש לקיש,[1] באשר לקדימות בעשיית מצוות. לפי כלל זה, בסיטואציה בה מתאפשר לאדם לקיים שתי מצוות, עליו לקיים את המצוה שבאה לפניו תחילה.

מקור[עריכה | עריכת קוד מקור]

במקרא נכתב: "ושמרתם את המצות" (ספר שמות, פרק י"ב, י"ז) ונכתב על כך בפירוש רש"י בשם המכילתא: "רבי יאשיה אומר אל תהי קורא את המצות, אלא את המצוות. כדרך שאין מחמיצין את המצה, כך אין מחמיצין את המצוות, אלא אם באה לידך עשה אותה מיד".[2]
מקור נוסף לדין זה, לדעת חלק מהפרשנים, הוא הפסוק שמצטט התלמוד: "אורח חיים פן תפלס" (ספר משלי, פרק ה', ו'); המילה "תפלס" משמשת כביטוי להפעלת שיקול דעת, והכתוב מזהיר כי יש להניח את שיקול הדעת במהלך קיום המצוות, ולקיים את הראשונה המזדמנת ללא כל שהות.[3]
עם זאת, לדעת הרדב"ז כלל זה תקף מדרבנן בלבד, והפסוקים המצוטטים מהווים אסמכתא בלבד.[4]

מאפיינים[עריכה | עריכת קוד מקור]

תוספות מציינים כי הכלל נכון לגבי מצב בו שתי המצוות מתקיימות, וכל השאלה היא סדר קיומן, אך כאשר קיים ספק לגבי עצם קיומה של אחת המצוות - כאשר מצווה אחת באה על חשבון אחרת - כלל זה אינו משמש להעדפת אחת מהן.[5] וכך גם פסק הרב אברהם דנציג בספרו חיי אדם[6]. לעומתם סבורים ראשונים אחרים, רש"י, הר"ן, והרדב"ז, כי הכלל תקף גם כאשר המצווה הנקרית ראשונה תדחה קיום מצווה אחרת, ואפילו אם המצווה האחרת חמורה יותר - בכל זאת יש לקיים את הראשונה.[7] וכן פסק ב הרדב"ז[8] והחכם צבי[9].

כלל זה מתקיים בצורה קלאסית כאשר מדובר בשתי מצוות שונות. אך גם כאשר מדובר בקיום אותה מצווה בשתי הזדמנויות שונות, יש להעדיף את ההזדמנות הראשונה,{{הערה|יישום לזה הוא במצוות מנחת העומר, כפי שכתוב בתלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף סד, עמוד א וגם כאשר את אותה המצווה ניתן לקיים בשני זמנים שונים, יש להעדיף את הראשון.[10].

דין מפורסם הנובע מכלל זה, המדגים מצב קלאסי בו מתקיימת העדפה של מצווה אחת על פני אחרת, הוא החובה לשמור את תפילין של יד, במקום נגיש יותר מתפילין של ראש. בתפילין קובעת ההלכה כי יש להניח קודם את אלה של היד, ולאחר מכן את של הראש, ואם ידו של האדם תוציא את תפילין של ראש לראשונה, הוא ייאלץ להניח קודם את תפילין הראש מכיוון שאין מעבירין על המצוות.[11]

ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]

הערות שוליים[עריכה | עריכת קוד מקור]

  1. מסכת יומא, דף ל"ג, א', ובמקומות נוספים.
  2. רש"י על ספר שמות, שם.
  3. בחידושי הר"ן (על מסכת מועד קטן, דף ל', א'), צוטטה פרשנות שונה לפסוק זה בשם הראב"ד, לפיה הפסוק נסב על מצוות תלמוד תורה; כלומר, מצווה תלמוד תורה המכונה "אורח חיים", קודמת לכל המצוות (ובלבד שהמצווה האחרת העומדת בפניו אינה יכולה להיעשות על ידי אחרים. ראו במקור).
  4. שו"ת הרדב"ז, חלק א', סימן תקכ"ט.
  5. תוספות על מסכת יומא, דף ל"ג, א', בפסקה 'אין מעבירין על המצות'
  6. כלל סח
  7. פירוש רש"י על תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף ט וחידושי הר"ן על תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף ט
  8. שו"ת חלק ד' יג
  9. שו"ת חכם צבי סימן קז.
  10. יישום לזה הוא במצוות מקרא מגילה, כפי שכתוב בתלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ו, עמוד ב
  11. משנה תורה לרמב"ם, ספר תפילין, הלכות ד, [[s:רמב"ם הלכות ד ח|פרק תבנית:גרשיים]], ופירוש רבנו חננאל לתלמוד בבלי, מסכת יומא, דף לג.
Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.