Family Wiki
Advertisement

בין השמשות

בהלכה היהודית, בין השמשות הוא פרק הזמן שבין סוף היום לתחילת הלילה (דמדומי ערב). סביב קביעת מועדו המדויק של זמן בין השמשות ישנה מחלוקת הלכתית, אולם כיום מקובל בארץ ישראל שבין השמשות מתחיל בשקיעת החמה ומסתיים כעבור כ־18 דקות בצאת הכוכבים ותחילת הלילה (זמן זה מתקצר בסתיו ובאביב ומתארך בקיץ ובחורף). בחוץ לארץ ישנם מקומות בהם נוהגים באופן אחר .

לגבי זמן זה של בין השמשות קיים ספק עקרוני האם הוא נחשב לחלק מיום שלפניו או ללילה שלאחריו, ספק שהשלכותיו רבות: זמני |כניסת ויציאת שבתות וחגים, ספירת הימים לברית מילה ולנידה, הזמן המתאים לקיום מצוות שזמנן רק ביום או רק בלילה ועוד. מחמת הספק במעמדו של בין השמשות, זמן בין השמשות נידון לחומרא כיום וכלילה (בעיקר בדברים שתוקפם מהתורה).

  • ראו המשך בקישור לעיל. להלן שני קטעים נבחרים:

מקור תלמודי[]

בתלמוד מסכת שבת מובאת ברייתא ובה ההגדרה היסודית של בין השמשות כזמן מסופק, ומחלוקת התנאים משולשת לגבי אורכו וזמנו: {{ציטוט|תוכן=תנו רבנן: בין השמשות ספק מן היום ומן הלילה, ספק כולו מן היום, ספק כולו מן הלילה - מטילין אותו לחומר שני ימים.
ואיזהו בין השמשות? משתשקע החמה, כל זמן שפני מזרח מאדימין. הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון - בין השמשות; הכסיף העליון והשוה לתחתון - זהו לילה, דברי רבי יהודה. רבי נחמיה אומר: כדי שיהלך אדם משתשקע החמה חצי מיל (כחצי קילומטר). רבי יוסי אומר: בין השמשות כהרף עין, זה נכנס וזה יוצא ואי אפשר לעמוד עליו.(מקור=בבלי,שבת,לד,ב)

בהמשך הסוגיא בתלמוד מוערך שיעור בין השמשות לרבי יהודה כדי שיעור זמן הילוך של בין 2/3[1] ל־3/4 מיל[2] (בספרות ההלכתית, מתייחסים לשיטת רבי יהודה כשיעור זמן של 3/4 מיל)[3]. היות שישנם שלוש שיטות בתרגום שיעור הילוך מיל לדקות קבועות (18 דקות, 22.5 או 24), נמצא ששיעור 3/4 מיל, אורך בין השמשות לפי רבי יהודה הוא (בהתאמה) 13.5 דקות, 16.8 או 18.

שיטת רבי יוסי היא שזמן בין השמשות קצר מאוד, אך לא מפורש בברייתא מתי זמנה (ביחס לשקיעת החמה). על פי רוב הראשונים (בהתבסס על הגמרא בהמשך הסוגיא), זמן בין השמשות של רבי יוסי הוא לאחר זמן בין השמשות של רבי יהודה[4]. לפי הדעות שזמן בין השמשות של רבי יוסי הוא לאחר זמנו של רבי יהודה, כתב הרא"ש שהוא אחריו בשיעור הליכות ארבעים ותשע אמה (כ־2 דקות)[5]. אך יש אומרים שזמן בין השמשות של רבי יוסי הוא בתוך זמן בין השמשות של רבי יהודה[6].

בהמשך הסוגיה מובאת ברייתא נוספת על זמן בין השמשות לפי מראה הכוכבים בשמים:

כוכב אחד - יום, שנים - בין השמשות, שלשה - לילה. אמר רבי יוסי: לא כוכבים גדולים הנראין ביום ולא כוכבים קטנים שאין נראין אלא בלילה, אלא בינונים
תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף לה, עמוד ב

התלמוד במסכת שבת פוסק להלכה כשיטת רבי יהודה וכרבי יוסי לחומרא, כלומר כל זמן שאינו נחשב ליום או ללילה גמור על פי שתי השיטות, נחשב לבין השמשות המסופק.

שיטות נוספות[]

בתלמוד ירושלמי למסכת ברכות מובאות דעות נוספות לגבי זמן בין השמשות:

  • "רבי אומר: הלבנה בתקופתה (בתחילת חודש הלבנה), התחיל גלגל חמה לשקע ותחילת גלגל לבנה לעלות - זהו בין השמשות." (ירושלמי ,ברכות, פרק א, דף ב, עמוד ב)
  • "רבי חנינא: סוף גלגל חמה לשקע ותחילת גלגל לבנה לעלות" (ירושלמי, ברכות, פרק א, דף ג, עמוד א) .
  • "איזהו בין השמשות, אמר רבי תנחומא: לטיפה של דם שהיא נתונה על גבי חדה של סייף, נחלקה הטיפה לכאן ולכאן - זהו בין השמשות." (ירושלמי שם) - משך הזמן שבין השמשות הוא כמו משך הזמן שיקח לטיפה של דם (הצמיגה יותר מטיפת מים) שתהיה מונחת על חד של חרב סייף (חרב דקה) עד שתפול.

במסכת פסחים בתלמוד הבבלי, במהלך סוגיה קצרה העוסקת בשטח כדור הארץ, מובאת ברייתא על פיה שיעור בין השמשות לרבי יהודה הוא כדי הילוך 4 מילים:

רבי יהודה אומר: עוביו של רקיע אחד מעשרה ביום, תדע, כמה מהלך אדם בינוני ביום - עשר פרסאות, ומעלות השחר עד הנץ החמה ארבעת מילין, משקיעת החמה ועד צאת הכוכבים ארבעת מילין...
תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף צד, עמוד א

התלמוד מתעלם מהסתירה בין שיטת רבי יהודה במסכת שבת (שם מוערך שיעור בין השמשות בזמן הילוך 3/4 מיל) לשיטתו במסכת פסחים (שם מוערך שיעור זה בזמן הילוך 4 מיל).

דיני בין השמשות[]

בין השמשות

מכיוון שבין השמשות הוא זמן המסופק אם הוא מן היום או מן הלילה, תקף לגביו הכלל ההלכתי "ספק דאורייתא לחומרא וספק דרבנן לקולא". ועל כן בדינים שתוקפם דאורייתא מתייחסים לבין השמשות לחומרא, גם כחלק מהיום הקודם וגם כחלק מהלילה הבא, ובמקרים מסוימים אף כזמן שחלקו מהיום וחלקו מהלילה.

תוצאה ישירה מספק זה של בין השמשות גורם לכך שזמן זה יחשב כשבת בין בערב שבת ובין במוצאי שבת] וכך גם ביום כיפור לעניין זמן הצום, וזו סיבה אחת לכך שאורכם של השבת והמועדים הוא כ־25 שעות (הסיבה השנייה היא דין תוספת שבת החל גם על יו"ט ויום כיפור).

לגבי ברית מילה, תינוק שנולד בבין השמשות בין שני ימים נימול בשבוע הבא ביום השני. אם הוא נולד בבין השמשות בין שישי לשבת, הוא אינו נימול בשבת הבאה שמא נולד ביום הקודם ולכן מילתו אינה דוחה שבת (מילה דוחה שבת ויום טוב רק כשחלה בזמנה, ולא כשחלה שלא בזמנה). במקרים מסוימים יחשב בין השמשות גם כיום וגם כלילה, לדוגמה זב שראה ראיית זוב בבין השמשות, ראיה זו נחשבת לחומרא כראיה שחלקה ביום וחלקה בלילה.

בהלכות שבת, זמן בין השמשות (בתחילת השבת ובסופה) הוא זמן בו אסורה עשיית מלאכות שתוקף איסורם מהתורה כמו בעיקר השבת, אך במקרים שונים מלאכות שתוקף איסורם מדרבנן מותרות, לדוגמה מלאכות דרבנן שנאסרו משום שבות יהיו מותרות בזמן בין השמשות, אך רק בזמן שיש צורך רב בדבר או שמדובר בדבר מצווה. כן מותרת אמירה לגוי לעשות מלאכה במקום צורך רב או הפסד מרובה.

אדם העושה מלאכה באחד מבין השמשות של שבת בשוגג חייב באשם תלוי, לפי שיטת רש"י. על פי שיטת התוספות, רק אדם העושה מלאכה בבבין השמשות של מוצאי שבת חייב באשם תלוי, בעוד אדם העושה מלאכה בבין השמשות של ערב שבת פטור מאשם תלוי. השוני מנומק בכך שבערב שבת טרם הוחזקה השבת, ובמוצאי שבת כבר הוחזקה השבת.

עשרה דברים שנבראו בין השמשות[]

הערות שוליים[]

  1. דעת רב יוסף בשבת לד ב
  2. דעת רבה בשבת לד ב
  3. כפסק רוב הראשונים.
  4. כן כתבו רוב הראשונים (ריטב"א, רבינו פרחיה, והרא"ש
  5. רא"ש פרק ב' סימן כ"ג
  6. מגיד משנה על משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות איסורי ביאה, [[s:רמב"ם הלכות איסורי ביאה ט יג|פרק תבנית:גרשיים, הלכה תבנית:גרשיים]].

לימוד הסוגיה - לפי הרב גורן[]

Advertisement