Family Wiki
Advertisement

"בעלי תשובה": האנוסים בצפת במאה ה-16 ובראשית המאה ה-17, ויחס החברה היהודית אליהם מאת: דר' איל דודסון, מכללת הרצוג ומכללת אורות ישראל

(המאמר ששמו באנגלית "The Penitents: Attitudes of Jewish Society to Marranos in 16th and Early 17th Century Safed" יתפרסם בעז"ה בקרוב בקובץ המחקרים האקדמיים The Stranger in Early Modern and Modren Jewish Tradition בהוצאת Brill. בטאון מדעי בשפה האנגלית].

אביא כאן את עיקרי הממצאים (לדעתי) ברשותו של המחבר - כמובן התמצית נערכה בידי העורך ואין למחבר כל אחריות עליה)

המאמר עוסק בקבוצה של "בעלי תשובה" יוצאי פורטוגל, שזוהו בתור קהל הפורטוגזים. מאחר ואנוסים מספרד לא הורשו לצאת מארצם מאז הגירוש ועד שנת 1580, הרי שעלינו לזהות את האנוסים המהגרים בפרק זמן זה, על פי רוב, עם קבוצת "בעלי תשובה". יצויין כי קהילות אנוסים ספרדיים היו בא"י לפחות מאז המאה ה-15 (קודם לגירוש ספרד).

בהדרכתו של רבי אברהם הלוי ברוכים, ביצעו סדרות של המלקות. הסיגופים והעינויים במטרה לכפר על חטא טבילתם לנצרות. עונש לא פתרו את הבעייה ההלכתית של היעדר מלקות.

הפורטוגזים התארגנו לקהילה קהילה דתית-חברתית-כלכלית, כמנהג המקובל תחת השלטון העות'מאני. קיימת ידיעה מסוף שנות השלושים של המאה על קיום בית הכנסת הפורטוגזי. עד לשנות השישים של המאה הלך קהל הפורטוגזים והתעצם, והגיע לכדי 200 משפחות (בהשוואה לקהלים האחרים – זהו הקהל הגדול ביותר, כמו קהל קסטיליה של הספרדים).

השאלה המעניינת את החוקר הייתה: יחסם של חכמי הספרדים בצפת לאנוסים לשעבר. היו שתי הסתייגויות: האם מעשה ההתנצרות היה למראית עין וניתן לקבל את חזרתם ליהדות והאם אורחות חיים שאימצו יבדלו אותם מן החברה היהודית יהיו מקובלים בצפת.

ברקע, הייתה כשלונו של רבי יעקב בירב לחידוש הסנהדרין ובכך לאפשר חזרתם של ה"אנוסים" ליהדות תוך קבלת העונש המקובלת. היוזמה נכשלה בשל התנגדות רבנים. לכן ננקטה שיטה אלטרנטיבh, של עינויים וסיגופים - כתנאי לשיבה ליהדות. מחבר המאמר יודע לספר על היחס החיובי לבעלי התשובה בכלל. לדוגמא: בשנת 1568 שִׁגרו ארבעה מחשובי הפוסקים בצפת דרישה ליהודי כרתים להפסיק להתעלל ב"אנוסים". הם טענו "שאין לנעול את הדלת בפני בעלי תשובה".

קיימת סברה כי רבי יוסף קארוגילה היה יחסו לאנוּסים השבים ליהדות זהה ליחסו ליהודים שלא המירו את דתם. כך נהגו גם רבי משה קורדובירו וכן ר' משה אלשיך, מתלמידי רבי יוסף קארו ומגדולי החכמים בצפת. גישה זו עולה גם מדבריו של המקובל הצפתי רבי שלמה אלקבץ.

לאור הגישה הסלחנית ואמפטית מצדם של חכמי הספרדים כלפי האנוסים השבים בגלוי ליהדותם ניתן היה לצפות להשתלבותם בחברה היהודית הכללית ולהיטמעותם, אך נראה שלא כך קרה. הדיונים ההלכתיים, בנושאי כמו נישואין, הציבו את האנוסים בפני מכשולים חברתיים , ובוודאי החמירו את בידולם החברתי.

אחרית דבר - אנוסים לשעבר ביקשו למצוא מנוח לכף רגלם בצפת בתקופה העות'מאנית המוקדמת, וביקשו להשתלב בחברה היהודית כשווים בין שווים ונקיים מכל רבב של אשמת ההמרה שדבקה בהם, אבל נראה כי לא יכלו להגשים את תוחלתם בקלות. אפשר שעצם קיומו של קהל הפורטוגזים, או קהל בעלי תשובה, בנוסף על העובדה שמנהגיהם היו מיוחדים ויוצאי דופן, מצביעים על המשך שמירה על ייחודם הנבדל, כנוצרים לשעבר. ייחוד זה פגע במעמדם בחברה היהודית והקשה על היטמעותם בחברה היהודית, למרות פעילותם של הרבנים המנהיגים לשלב אותם בקהילה. --

Advertisement