מדבר סיני 1972
בספר במדבר הובא שיר ששרו בני ישראל על הבאר שנפתחה לפניהם במדבר סיני:"בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים, כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם, בִּמְחֹקֵק, בְּמִשְׁעֲנֹתָם; וּמִמִּדְבָּר, מַתָּנָה. וּמִמַּתָּנָה, נַחֲלִיאֵל; וּמִנַּחֲלִיאֵל, בָּמוֹת. וּמִבָּמוֹת, הַגַּיְא אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה מוֹאָב--רֹאשׁ, הַפִּסְגָּה; וְנִשְׁקָפָה, עַל-פְּנֵי הַיְשִׁימֹן "[1]
ביטוי זה, המצוי בפרשת חוקת מהווה בסיס למדרשים חג השבועות. מדרשים הדנים בטבעו של המדבר ומדוע דווקא בו ניתנה התורה. תחילה הביא את המדרש הדן בו ישירות:
תורה - מתנה[]
"אמר רבא בריה דרב יוסף בר חמא:
מאי דכתיב: 'וממדבר מתנה וממתנה נחליאל'?
אם אדם משים עצמו כמדבר זה שהכל דשין בו, תורה ניתנת לו במתנה,
וכיון שניתנת לו במתנה – נחלו אל". (עירובין נד ע"א)
"כיון שעושה אדם את עצמו כמדבר, שהוא מופקר לכל,
תורה ניתנה לו במתנה, שנאמר: 'וממדבר מתנה'". (מסכת נדרים נה ע"א)
מתוך שלל האסוציאציות שמעלה המדבר, מדגישים מדרשים אלה את הצניעות והענווה המאפיינת את חיי המדבר, שבו אין האדם 'בעל הבית' – אפילו על האדמה שמתחת לרגליו, שהרי המדבר הוא 'הפקר לכל' ו'הכל דשין בו'.
כך אף הרוצה לזכות בתורה צריך לעמוד בצניעות וענווה לפני אדון כל, ולחוש כי "לית ליה מדגרמיה כלום", ומעיין חיים זה שנפתח לו בלב המדבר – ניתן לו בחסד עליון. (חנן פורת, "וממדבר – מתנה!", לפרשת במדבר)
דרך לימוד התורה[]
רבא, בנו של ר' יוסף בר חמא, פירש את הפסוק הזה על הדרך שאדם צריך לעבור כשהוא לומד תורה: " "כיון שעושה אדם את עצמו כמדבר שהוא מופקר לכל (ושהכל דשין בו) - תורה ניתנה לו במתנה... וכיון שניתנה לו במתנה - נחלו אל... וכיון שנחלו אל - עולה לגדולה (כמו במות) ... ואם הגביה עצמו (התגאה) - הקדוש ברוך הוא משפילו (כמו גיא)... ולא עוד אלא ששוקעין אותו בקרקע (ונשקפה על פני הישימון)..." " "[2]
אש,מים ומדבר כנגד ספרי התורה[]
הרב בניהו ברונר, ראש המדרשה התורנית במיכללת צפת ורב הקהילה הדתית לאומית בצפת, כתב בעלון "מצבהרוח" לשבועות תשע"ב:
שלוש הצורות בהם ניתנה התורה: אש, מים ומדבר, מכוונות נגד שלושת ספרי התורה: שמות, ויקרא ובמדבר. ספר בראשית הוא ספר הפתיחה לתורה, בו מתוארים בריאת העולם ומעשי האבות; ספר דברים חותם את התורה והוא ’משנה תורה‘; הספרים הנמצאים במרכז התורה הם המתארים את קורות עם ישראל מיציאת מצרים עד ערב הכניסה לארץ ישראל - סוף ספר במדבר. בתקופה זו אירעו אירועים כבירים: יציאת מצרים, מתן תורה וחנוכת המשכן, ואירועים נוספים שאירעו במחנה ישראל במדבר.
- ספר שמות מסומל על ידי המים: המים יורדים מן השמים הם השפע האלוקי המוזרם לעולם. הניסים הגלויים שהיו ביציאת מצרים, שינוי סדרי בראשית ובשיאם קריעת ים סוף. ניסי יציאת מצרים החלו במים - מכת הדם, והסתיימו במים - קריעת ים סוף.ההופעה האלוקית היורדת מלמעלה למטה.
- ספר ויקרא מסומל על ידי האש. ”אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה“. האש מאפיינת את ספר ויקרא, העוסק בתורת הקרבנות שהוקרבו על גבי המזבח. בחנוכת המשכן אש ירדה מן השמים, ובהמשך האדם מצווה שיקריב קרבנות על גבי האש שעל המזבח. האש היא פעולת האדם: ”אדם כי יקריב מכם“, והיא עולה מלמטה למעלה. האדם מתקרב לאלוקים ומגלה אותו.
- ספר במדבר הוא המדבר. ההתגלות האלוקית דרך מדבר החיים, דרך קורות ישראל. ספר במדבר עוסק באירועים שקרו לאבותינו, הדור שיצא ממצרים, ודור הבנים שעומד להיכנס לארץ ישראל. מתחילת הספר עד פרשת קורח, התורה עוסקת בדור יוצאי מצרים,
ומספרת לנו על סידור מחנה ישראל, החטאים בקברות התאווה, חטא מרים, חטא המרגלים ופרשת קורח ועדתו. מפרשת חוקת עד סוף הספר, התורה מדלגת שלושים ושבע שנים, לשנת הארבעים ליציאת מצרים, ומספרת לנו על מות מרים, חטא מי מריבה שבעטיו המנהיגים משה ואהרן לא ייכנסו לארץ, ועל ההכנות האחרונות לקראת הכניסה לארץ, הציווי על כיבוש הארץ, פרשת נחלות, ערי המקלט.
המדבר הוא סוג מיוחד של דיבור, סוג מיוחד של התגלות אלוקית. מדובר במעשי בני אנוש המשולבים בהשגחה אלוקית. אם ספר שמות עיקרו מעשה ה‘ וספר ויקרא עיקרו מעשה אדם, ספר במדבר הוא שילוב מעשה האדם בהשגחת ה‘. הקב“ה מתגלה דרך ההיסטוריה. הראי“ה קוק היה כותב: היסטוריה – הסתר יה, על מנת להדגיש שה‘ מתגלה אלינו דרך האירועים הקורים בעולם. התגלות שהיא בהסתר. צריך להתבונן בצורה עמוקה על מנת לזהות אותה.
הקשר בין שבועות לארץישראל[]
מתוך מאמרו של הרב רמי ברכיהו, רב היישוב טלמון וראש תכנית בית המדרש "מאמינים במשטרה" ב"מעט מן האור" לשבועות תשע"ב
נשאלת השאלה מדוע התורה לא ניתנה בארץ ישראל כאשר העם יושב על אדמתו וחי את חייו באופן חופשי ועצמאי ?
אמנם יש קשר בין חג השבועות לבין ארץ ישראל, וקשר זה בולט במיוחד במצוות הבאת ביכורים, הנעשית דווקא בחג השבועות. כיצד מתבטא הקשר הזה במהותו של חג השבועות ?
אפשר לומר כי בחג השבועות אנו מציינים שני אירועים משמעותיים: האחד, חג מתן תורה על קבלת התורה במדבר סיני, והשני הכרת התודה על מתנת הארץ. לכן בעצרת מביאים את פירות הביכורים לבית המקדש, והמביא פירות ביכורים אומר את פרשת "ארמי אבד אבי", המבטאת את הכרת התודה לקב"ה על כך שהוציאנו מעבדות לחירות ומגלות לגאולה – "ויבאנו אל המקום הזה ויתן לנו את הארץ הזאת... ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתתה לי" (דברים כ"ו, י').
לכאורה ציוּן מתנת התורה שניתנה במדבר וציוּן מתנת הארץ ופירותיה בחג השבועות מהווה סתירה, שהרי המדבר וארץ ישראל שני הפכים הם. המדבר מסמל את הדרך, את הגלות, היובש ממים והניתוק מציוויליזציה, ואילו ארץ ישראל ופירותיה מסמלים גאולה, צמיחה, יצירתיות ומקור של שפע. מדוע אם כן מציינים בעצרת גם את חג מתן תורה שניתן במדבר וגם את הבאת הביכורים של פירות ארץ ישראל ?
נראה כי ישנו קשר פנימי בין נתינת התורה במדבר לבין ארץ ישראל ופירותיה. נתינת התורה במדבר מלמדת שכדי לגדול ולהתפתח בתורה יש צורך גם במעט פרישה מן החיים ומן הציוויליזציה. מי שרוצה לגדול בתורה, מי שרוצה להיות תלמיד חכם, הוא מחויב לפרוש מעט מן החיים, לשבת בבית מדרש וללמוד בכל כוחו, וכמימרת ריש לקיש (ברכות סג, ב): "אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה, שנאמר: 'זאת התורה אדם כי ימות באהל' (במדבר י"ט)".
לצערנו הרב, יש המעדיפים להידבק לרעיון של נתינת התורה במדבר, והם מבקשים להישאר במדבר ולעסוק שם בתורה שכל כולה שמימית. לעומתם יש הרואים עצמם כחווים רק את מציאות החיים ומנצלים את מתנות העולם הזה לצרכיהם הפרטיים בתחושת כוחי ועוצם ידי. היהדות גורסת שאכן ניתנה לעולם תורה שמימית, גבוה מעל גבוה, אולם כל עניינה הוא לא להישאר במרומי עליונים, אלא לרדת למציאות הארצית כדי לרומם את החיים ואת המציאות האנושית הכללית והפרטית ולהביאה למקום בו החיים יונקים ממקור גבוה. אכן "ממדבר מתנה" – אם יש תנועה מהמדבר אל החיים, אזי יש מתנה.