Family Wiki
Advertisement

על יער החמישה

"יער החמישה" - במעלה החמישה, לרגל מלאת 80 שנה לפלמ"ח - יול מעגלי למיטיבי לכת - דרגת קושי בינונית, אורך המסלול: כ-11 ק"מ. התקיים ביום שישי ערש"ק פרשת שופטים, ה' אלול תשפ"א (13.8.21) בשעות 07:00-13:00


בהדרכת מורת הדרך ציפי דוד-גולדברגר 050-6272445 zipi1958@gmail.com

כתב וצילם: בעמיתות, ירון בוצר botzeryaron@gmail.com. הכתבה והתמונות מובאות באישורו.

צילומי_ירון_בוצר_-סיור_ב"יער_החמישה"_במעלה_החמישה_עם_"עמיתים_לטיולים"_בהדרכת_ציפי_דוד-גולדברגר_-21

צילומי ירון בוצר -סיור ב"יער החמישה" במעלה החמישה עם "עמיתים לטיולים" בהדרכת ציפי דוד-גולדברגר -21

'ירושלים "הראל" סביב לך' - חיים חפר[]

על חטיבת הראל

לנו המטיילים הבקיאים ברזי ידיעת הארץ ידוע כי כוחות גיאולוגיים רבי עוצמה עיצבו את נוף הארץ במשך אלפי שנים, אך יותר מכל חקוק על לוח ליבנו זכרונם של האנשים אשר באומץ לב והקרבה עיצבו בשנים ספורות את דמותה של ארצנו לשגשוג וקוממיות.
לרגל מלאת שמונים שנה להקמת הפלמ"ח, יצאו העמיתים ליער מעלה החמישה למסע זיכרון, באחת מזירות הלחימה הקשות בהן ניצבו לוחמי הפלמ"ח מול צוק העיתים ויכלו לו.
חניון קק"ל - יער מעלה החמישה.
אנו מתכנסים בבוקר קריר אל חניון קרן קיימת ביער מעלה החמישה, יער אורנים עתיר צל ושנים אשר בתוכו נאבקים על מקומם עצי אלון צעירים המחזירים את היער לימי תפארתו הבראשיתי. תקיעת שופר של חודש אלול בידי עמיתנו יובל פוקס מעורר את נפשנו ואת ההתרגשות לקראת הסיור, ואנו מתקבצים סביב מורת הדרך ציפי דוד-גולדברגר, מול מפת האזור שנקבעה בכניסה ליער בידי קק"ל.
ציפי מודה למיזם הציוני החשוב - 'עמיתים לטיולים', שהוא מפעל ענק המביא את עם ישראל לכל חלקי ארצו, וחולקת עימנו את סיפור המסע אותו נעבור היום, הליכה בשביל תש"ח היורד מהר אדר, הליכה מזרחה אל עין נקופה במקביל לערוץ נחל כסלון, וחזרה תלולה בטיפוס על גבעה רמה. לסיום נבקר באנדרטת "הראל" אשר בלב היישוב הר אדר.


שביל תש"ח[]

שביל תש"ח

שביל תש"ח

ההולכים ביער

אנו פוסעים בעקבות ציפי אל תוך היער מול נוף שלא פוסק מלהעתיר מיופיו, כאשר קרני השמש העולה בוקעות מבין ענפי העצים ומלוות דרכנו בזוהר לבנבן רך.
ליופיו הטבעי של היער מוסיפות מספר יצירות אומנות שגולפו ביד אומן, מעץ כמובן, אחת יפה במיוחד, המשתלבת עם המקום בשלמות ומסותתת מגזע עץ אשר נותר ביער.
ציפי נעצרת בקרחת יער קטנה סמוך לתחילת שביל תש"ח המסומן בשחור, ומגלה כי הפסלים הוצבו כאן באדיבות אמנים תושבי הר אדר ומבוססים על סיפורי המקרא.
את ראשית מסענו נפתח בסקירה קצרה על מלחמת הקוממיות, שם שנבחר בידי ראש הממשלה הראשון שלנו כמסמל את קימת עמנו שוב בתוך ארצו, וכמובן נאמץ את דעתו.
היסטוריונים נוטים לחלק את מלחמת הקוממיות לשני שלבים עיקריים, הראשון החל יום לאחר החלטת האו"ם על חלוקת הארץ בכ"ט בנובמבר 47, במעשי איבה של כנופיות ערבים מקומיות שחוזקו בנשק וחילות משלוח מארצות ערב.
והשלב השני נפתח עם הכרזת המדינה בידי בן גוריון, ביום שישי ה14 במאי 1948, והתמקד במאבק והניצחון מול פלישת צבאות ערב לארצנו.
ההיסטוריון מאיר פעיל, לוחם פלמ"ח וחוקר מלחמת הקוממיות יצר גרף מעניין של מצב הרוח הלאומי לאורך המלחמה, המתחיל בהתרוממות רוח עם הכרזת האו"ם, ומגיע לשפל במרץ 1948 עת נפלו שיירות הר-טוב, חולדה, יחיעם ונבי דניאל בהם נהרגו יותר ממאה לוחמים ואבדו עשרות כלי רכב משוריינים. למשבר הבטחוני נוסף גם משבר מדיני עת ארה"ב שקלה לסגת מתמיכתה בהקמת מדינת לאום יהודית.
מצב הרוח משתפר עם פתיחת מבצע נחשון לפריצת הדרך לירושלים הנצורה (04.1948), במבצע זה השתתפו שלושה גדודים בהם יותר מ1500 לוחמים, אשר פרצו לזמן מה את המצור מעל בירתנו והביאו אליה אספקה חיונית.
במאי הבריטים כבר אינם למעשה בארץ, ופלישת ארצות ערב הכוחנית מדכדכת את העם, אך מכאן ועד תום המלחמה ההצלחה בבלימת הפלישה ושחרור חלקי מולדת נרחבים כמובן מעלים את המורל הלאומי לשיא חדש.
אנו ממשיכים עם מצב הרוח המרומם ועם שביל תש"ח היורד בתלילות במורד היער העבות, וממשיך על קו גובה המאפשר תצפית מרהיבה אל יישובי פרוזדור ירושלים ומערב הבירה, ובה מנופים רבים המעידים על הבניה והשגשוג של האזור.

עמדת הסנטוריום[]

אנו עושים הפוגה בדרכנו למרגלות מצדית בטון חומה ורבועה שבסיסה ברוחב שלושה מטרים הנישאת לגובה של כשישה מטרים, מכל צידיה חרכי ירי צרים חצובים בבטון, פתח מחופה היטב בקיר בטון נטוע בצידה הדרומי של המצדית ועל חזיתה הצפונית ניכרים היטב חורי הפגיעה של פגזי תותח המעידים על כיוון ההגנה של אתר מבוצר זה.
מעל המצדית מתנשא פסל הנצחה בצורת צבי הנבלע בעצי היער וקשה לצפיה ממרגלות המצדית.
ציפי משיבה אותנו אל תקופת המרד הערבי (1936-39), בה ישבו על הדרך לבירה יישובים יהודים בודדים - קריית ענבים (1920), מעלה החמישה (1938), ומוצא (1894). באותה תקופה קשה הותקף קיבוץ קריית ענבים לבדו עשרות פעמים, בשטח טרשי שהיה אז לא מיוער. תפיסת ההגנה אז גרסה הגנה מתוך בתי היישוב מול תקיפות שהיו משטח גבוה ושלטו עליו בצורה אסטרטגית.
יצחק שדה, לוחם ותיק בצבא הרוסי אשר הגיע לארץ בעקבות נפילתו של ידידו יוסף טרומפלדור בקרב תל חי, השתלב מיד בממסד הביטחוני היהודי והטמיע תפיסת הגנה מעמדות נוחות טקטית מחוץ ליישובים, שתוך יישומה נבנתה בין השאר מצדית זו בימי המרד הערבי וקיבלה את השם עמדת הסנטוריום על שם בית ההבראה של קיבוץ מעלה החמישה הסמוך אליה. עמדה זו הממוקמת במעלה ההר ומעל גיא גדול ממזרחה מגנה היטב מול התקפות ממזרח ועקב גובהה גם על המפנה הצפוני.
עם הכרזת המדינה מאוישת העמדה בבני קריית ענבים ולוחמי פלמ"ח, ביניהם בן קרית ענבים, הלוחם ותיק מלחמת העולם השניה ישראל שפירא. ביום ה26.5.48 מבחין ישראל בתנועת משוריינים ירדנים הנושאים מקלעים כבדים ותותח מאזור הר אדר. ישראל ותיק הקרבות מבין כי קירות הבטון של המצדית לא יועילו מול כח האש העדיף של הירדנים, וצועק לחבריו לתפוס מחסה בשוחות תוך שהוא עולה לגג המצדית כדי לכוון את אש המגינים.
התקפת האויב נבלמה לבסוף בידי אנשי הפלמ"ח שהשתמשו בבקבוקי מולוטוב וחומרי נפץ מול המשוריינים. בקרב קשה זה נפלו 19 חללים ביניהם ישראל שפירא שנפגע מפגז תותח.
לזכרו של ישראל שפירא, פיסל האמן מיכאל כץ - צבי ענק שקיבל את השם "אנדרטת הצבי", לפי מודל אותו הכין בנו של ישראל, ותוך התכתבות עם קינת דוד, פסל אשר הוצב בראש עמדת הסנטוריום וצופה אל הגיא ממזרח. לוח זיכרון ובו קורות חייו של ישראל שפירא ותאור מעשה גבורתו בקרב בו נפל נקבע על קירות הסנטוריום.
ב30.5 הותקף הקיבוץ שוב מכיוון הר אדר בידי הירדנים, התקפה שנהדפה בידי מגיני המקום.
תוך קריאת קורות חייו של ישראל מתעמקת מדריכתנו בדילמה של תושבי היישוב דאז, האם להתגייס לצבא הבריטי להילחם בחיה הנאצית למרות גזרות הספר הלבן, או להתגייס לפלמ"ח או לארגוני המרי האחרים ולהישאר בארץ.
ציפי ממשיכה מדילמה זו אל ייסוד הפלמ"ח כאשר הצבא הגרמני הגיע למצריים ב1941 ועמד לפלוש לישראל, מצב אשר הביא את שלטונות המנדט הבריטי להסכים להקמת כח מגן עברי אשר יסייע בידם במקרה של פלישה.
כח זה בן תשעה פלוגות הוקם בידי יצחק שדה באותה שנה תוך שיתוף פעולה עם הבריטים, אשר נמוג לו עם הכרעת רומל באל-עלמיין, והסרת האיום בפלישה גרמנית לארץ.
כדי לקיים את הכח הלוחם ללא תקציב ותמיכה בריטים הגה יצחק טבנקין, מאבות התנועה הקיבוצית, שיתוף פעולה עם הקיבוצים בו יעבדו לוחמי הפלמ"ח שבועיים במשקים, ויתאמנו במשך שבועיים בכל חודש, תוך נשיאת נטל המימון בידי היישובים העובדים.
למרות תנאי הכלכלה הקשים, ועבודה הקשה בחקלאות נענו צעירים רבים לקריאה לגיוס, ולא היה נדיר למצוא נערים בני 16 לובשים את מדי הפלמ"ח במטרה להגן ולשחרר את ארץ האבות.
את הביקור המרגש בעמדת הסנטוריום, אנו מסיימים בשירת המנון הפלמ"ח, תוך המשך צעידה במורד שביל תש"ח אל הגיא תחתינו.

צופים ולומדים[]

אנו יורדים אל ערוץ הנחל מטה, ממנו נראית היטב אנדרטת הצבי הצופה אלינו, אל בית הקברות של קריית ענבים בקצה שביל תש"ח בו נטמנו כה רבים מלוחמי הפלמ"ח, ואל זכרון לוחמי קוממיות ארצנו. הרחק מטה מדרום ניבט הכביש החשוב כל כך אל ירושלים, שהיה לב הקרבות הקשים של מלחמת הקוממיות במטרה לפתוח את עורק האספקה והחיים של הבירה.
על הרכס מדרום לכביש בולטים בתי קיבוץ צובה, אשר יוסד על ידי יוצאי הפלמ"ח ומשמר שם של כפר ערבי בעל צליל דומה ששכן על הרכס אך גם ובעיקר את שמו של יגאל בן נתן מצובה, מלוחמי דוד המלך. תושבי הקיבוץ נתנו לו את השם פלמ"ח צובה אך עקב התנגדות ועדת השמות שם זה מופיע רק בשלטי הכניסה ליישוב, ואילו בשלטי הדרך מופיע השם המקוצר - צובה.
ציפי מפנה מבטנו מעט מערבה בהמשך הרכס לאתר בו שוכן כיום בית החולים איתנים, ומזכירה כי ממש שם עת ניטש הקרב על בית מחסיר במבצע מכבי (5.48), ביקשו לוחמי הראל סיוע אוירי שהגיע בדמות מטוס נורסמן מצויד בחביות נפץ להטלה על האויב. מסיבה בלתי ברורה התרסק המטוס באזור הכפר דיר-עמאר שם שוכן היום בית החולים, ואנשי צוותו נספו. לאחר המלחמה הובאו שרידיהם לקבר ישראל וחלקי המטוס שימשו להקמת אתר ההנצחה המרכזי של חיל האוויר בהר הטייסים הסמוך לאיתנים.
אנו ממשיכים מזרחה בדרך עפר נוחה אותה אנו חולקים עם שיירות רוכבי אופניים המשתמשים בצלצול פעמונים וקריאות ללא הרף כדי לבקש שנפנה את הדרך לרוכבים הנחפזים לדרכם.
תוך שאנו חולפים על פני סימני חציבה רבים בדרך, ציפי מסבירה כי כאן יעבור התוואי של קו המים החמישי לירושלים, שקוטרו ארבעה מטרים, ונועד לספק מי שתיה לעיר שגודלה הגיע לא מכבר ליותר ממיליון תושבים. הקו יעביר מי ים מותפלים לבירה, וראוי לכינוי ים אל ים.
הדרך, מלבד נופים מרהיבים של הרי יהודה, מספקת גם הצצה לכרמים עמוסי הפרי על הגבעות סביב המזכירים כי עת נערך כאן הסקר הבריטי בשנת 1880 נקרא האזור קרית אל -ענב, שם שנתן לקיבוץ קריית ענבים את שמו.

עין נקופה[]

עין נקופה

מדריכתנו עוצרת בבוסתן עתיר צל וחן סמוך לעין נקופה, ואף משבי רוח נעימים מוסיפים להם לקסם של המקום עת אנו נאספים לשמוע עוד מההיסטוריה הרבה השלובה בהרים סביבנו.
ציפי אומרת כי למרות שהפלג הראשי שעיצב את דרכם של ערביי ישראל בימי מלחמת הקוממיות היה הפלג המיליטנטי של חוסייני, באותם ימים זכה גם הפלג המתון של נששיבי שדגל בדו-קיום בתמיכה באזור זה, והכפר אבו גוש הסמוך לקריית ענבים לא רק שלא נלחם מולנו, אלא אף מספר מתושביו היו חברים בארגון הלח"י.
כפר נוסף שדגל באי לוחמה היה עין נקובא, שאת שמו משמר המעיין אליו נגיע עוד מספר דקות, כפר אשר נחרב במהלך המלחמה, ותושביו נטשו אותו תוך הבטחה שיוכלו לשוב, בינתיים יושב אזור הכפר בעולים חדשים ואנשי הלח"י אשר זכרו להם חסד התעקשו והכפר חודש על אדמות נפקדים מצידו הדרומי של כביש מספר אחד.
ציפי קוראת מהספר חברים מספרים על ג'ימי, שנכתב על ידי יוצאי פלמ"ח לאחר תום הקרבות ובו רגעים שליוו את הווי הלוחמים הקשה. פרק אחד מספר זה מספר כיצד היו חברי הקיבוץ נאלצים לחפור קברים עת יצאו הלוחמים לדרכם, כדי לאפשר לוויה מכובדת אך קצרה כדי להימנע מפגיעה מאש אויב, ואת ההומור השחור של הלוחמים אשר מדי פעם קראו לחופרים להזדרז מכיוון שהם כבר בדרכם לקרב.
כמה דקות הליכה ואנו מגיעים אל מעיין עין נקופה, מעיין זעיר הבוקע מצלע ההר ונאגם לברכה רבועה של שלושה על שלושה מטרים. לצד המעיין עץ תות ענק אשר אנשים טובים תמכו את ענפיו העצומים בתמוכות ברזל, ותאנה אשר למרות עומס המבקרים באתר זה חולקת שפע פרי מלא דבש, המספיק לטעימה מתוקה.
אך ההפתעה הגדולה של הביקור במעיין הינו אלוף ידיעת הארץ, מנחם מרקוס, אותו אנו פוגשים למרבה המזל בצל התאנה, והוא אף נאות לחלוק עימנו מעט מפניניי ידיעת הארץ הקשורים לאזור זה.
מנחם מגלה כי מעיין זה נקרא בתקופה הערבית עין ג'אמיל, שכן בתקופה העות'מאנית ניתן היה לרכוש חלקת אדמה יחד עם זכויות המים וככל הנראה מישהו בשם זה רכש את המעיין. שני מעיינות נוספים במורד נחל כיסלון העובר ממש סמוך אלינו הינם עין ג'מע (המסגד) אשר בעין רפא ועין לאמור (מעיין הבתים) אשר שמו עוברת לעין לימור.
סביבנו ניתן לראות שרידי חקלאות רבים, ביניהם טראסות, אך בולטים תחת המעיין שני קירות ששימשו לניקוז שטפונות כדי שלא יפגעו בטראסות ובמבנה המעיין.
מרקוס חולק עימנו עוד פניני חוכמה, אך כמונו דרכו אצה ואנו נפרדים לשלום, עומסים בתרמיל את הידע הרב וממשיכים לכיף האמיתי - העליה התלולה חזרה, הישר דרך פסגת הגבעה הרמה ממערב לנו.

אנדרטת הראל[]

אהדרטה הראל

המתחם לרגלי האנדרטה

העליה תלולה אך נוחה יחסית, וחושפת את צמרות עצי היער, ומיד לאחר מכן גבעות בהן נחצבו טראסות עתיקות, וגגות רעפים אדומים המתקבצים ליישובים יפים עם צבירת הגובה, ובונוס מיוחד למתמידים עד לפסגה, רוח הרים מרעננת.
בעוד אנו נהנים מהנוף ואויר הפסגות ציפי דנה בתהליך בניית גדר ההפרדה העוברת למרגלות גבעה זו, התוואי המפותל באזור ירושלים, הבעיות המשפטיות שליוו את תכנונה, וכיצד קיבלה משטרת הבירה אחריות ביטחונית על התוואי באזור ירושלים שקיבל את השם עוטף ירושלים על שם צורתו במבט על.
עם החזרה לרכבים אנו נהנים מכמה דקות ממוזגות עת אנו עושים דרכנו הרכובה אל אנדרטת הראל הממוקמת בלב היישוב הר אדר.
הראל הוא שמה של חטיבת הפלמ"ח אשר פעלה בקרבות מלחמת הקוממיות בגזרת ירושלים, ואנדרטה זו מכבדת את שמה.
מתחם האנדרטה מתפרס על שטח רחב ידיים סביבו חומות מגן, תעלות קשר ובונקרים עתיקים. במתחם עצמו חונים נגמ"שים וטנקים מהסוג אשר שימש את חטיבת הראל לשחרור המקום במלחמת ששת הימים ומעל מתנשא מגדל תצפית בגובה של 16 מטרים.
הנוף המדהים סביב מרחיב את הרוח אך גם רומז לחשיבות האסטרטגית העצומה של הר זה החולש בגובהו על אזור צפון ירושלים, כביש תל אביב-ירושלים וגבעות מודיעין ועד מישור החוף.
העליה למגדל משחררת קריאת וואו ארוכה לנוכח הנוף הנשקף מכל עבר, מודיעין ומישור החוף ממערב, יישובי פרוזדור ירושלים ועד גוש עציון מדרום, ממזרח צפון הבירה וגשר המיתרים הבולט בכניסה אליה, ומצפון נבי סמואל.
ציפי מכנסת אותנו למרגלות מגדל התצפית ופותחת באומרה כי לפני קום המדינה שכן כאן מתקן תקשורת בריטי שנחשב בטעות לרדאר, והוא אשר נתן למקום את שמו - גבעת הרדאר, ועם הקמת היישוב כאן ב1986 את שמו - הר אדר.
עם נסיגת הבריטים מארצנו מסרו אלו את המתחם החשוב לערבים, ימים ספורים לאחר מכן ב13.5.48 כח פלמ"ח שחרר אותו וכוחות חי"ש הוצבו להגן על המקום. לאחר התקפה שנכשלה בידי הלגיון הירדני על המקום ב25.5.48 התקפה משוריינת נוספת ביום שאחרי מכריעה את המגינים, ובאותו יום מנצלים הירדנים את ההצלחה להתקפה לכיוון קרית ענבים שנבלמה בעמדת הסנטוריום.
בקרבות קשים בשבוע שלאחר מכן ניסו כוחות הפלמ"ח לשחרר שוב את גבעת הרדאר, אך נכשלו מול הכח העדיף וביצורי המתחם. בקרבות אלו נפלו חללים רבים, חלקם נותרו זמן רב בשטח הירדני.
המקום נותר פצע מדמם בתולדות מלחמת הקוממיות, ועם פרוץ מלחמת ששת הימים מתעקשת חטיבת הראל בפיקודו של אורי בן ארי, לשעבר מ"פ בפלמ"ח (הראל הוסבה לחטיבה צה"לית משוריינת) להילחם בקרבות הפריצה בצפון הבירה, משחררת את גבעת הרדאר, ונבי סמואל וסוגרת מעגל עם קרבות תש"ח הקשים שנצרבו בכאב בזכרון הקבוצתי של לוחמיה.
לאחר הקמת המדינה בן גוריון מבין כי יש מקום רק לצבא העם הוא צה"ל, והוא מפרק את הפלמ"ח. בנובמבר1948 בעיצומה של המלחמה מוציא מטה הפלמ"ח פקודה לפירוק הארגון והטמעתו בצה"ל, פקודה בה הוא מקבל את הדין אך תחת מחאה.
שנה לאחר מכן נערך כנס יוצאי הפלמ"ח בו מונף שלט - "הכושי עשה את שלו". בן גוריון הבלתי מתפשר מעמיד את באי הכנס לדין ומדיח מפקדים ששרתו בצה"ל, בכך באה לקיצה ההיסטוריה של הארגון בצליל צורם.
ציפי מסיימת בקריאת שירת העשבים של רבי נחמן מברסלב, והערכים של שמירת הנפש והמוסר הגלומים בה, המתחברים כל כך עם ערכי הפלמ"ח אותם הטמיע יצחק שדה שאמר "אהוב את הרובה ושנא את המלחמה", ערכים של מלחמה על הבית ללא פשרות תוך שמירת מוסריות וערכי האדם השלובים בארצנו ובעמנו.

תודות:[]

למורת הדרך הנפלאה ציפי דוד-גולדברגר על סיור רהוט, מלא ידע חן וערכים,
לסבא-עמית אררט ועידו מאושר המחברים אותנו אל זיכרון הענקים אשר הקימו את המדינה,
ולעמיתים הרבים שבאו לזכור לכבד ולצעוד בעקבות לוחמי הפלמ"ח.

בעמיתות,
ירון בוצר botzeryaron@gmail.com תמונות => https://photos.app.goo.gl/MSeT8hphroU96u3p8

Advertisement