"לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת עֲמָלֵק" - מלחמת שאול בעמלק

סיכום השיעור נערך על-ידי העורך ואין למרצה כל אחריות לגבי התוכן

"לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת עֲמָלֵק" מלחמת שאול בעמלק - ד"ר יסכה זימרן, אוניבריסטת בר-אילן-0

לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת עֲמָלֵק - מלחמת שאול בעמלק - הרצאתה של ד"ר יסכה זימרן מ אוניבריסטת בר-אילן , במסגרת "תנ"כי פתוח", סדרת הרצאות העוסקת בדמויות בספר שמואל. ההרצאה נערכה בכ"ח בטבת תשע"ה, 19 בינואר 2015.

מדוע שאול מודח כל כך מהר

שמואל ברך את שאול - תחריט של גוסטב דורא

בפרק ט"ו שאול המלך מודח מהמלוכה. זו תפנית לעומת מה שנראה בפרקים קודמים. מה עוד שהוא הוצג באופן חיובי: "... בֵן וּשְׁמוֹ שָׁאוּל, בָּחוּר וָטוֹב, וְאֵין אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל, טוֹב מִמֶּנּוּ; מִשִּׁכְמוֹ וָמַעְלָה, גָּבֹהַּ מִכָּל-הָעָם" (ט',ב') - הערכה שפוטית חיובית. ועוד:"...וַיִּגְבַּהּ, מִכָּל-הָעָם, מִשִּׁכְמוֹ, וָמָעְלָה" (י, כ"ג).

מכאן עולה השאלה, האם מלכתחילה אין סיכוי למלוכה בישראל. מדוע הודח כל כך מהר. ננסה להציג סיבה מהותית: התפיסה של שמואל הנביא על מהות המלוכה ונגזר מכך לגבי שאול המלך.

החמלה כלפי העמלק

חרבת קריות (מצפון לערד) - ויקיפדיה - לפי ז'אבו (להלן) - מושב העמלק

בפרק ט"ו אנו מתבשרים על התפקיד שהוטל עליו, השמדת העמלק, לפי ציווי הקב"ה וכאן יבוא לידי ביטוי הרמז הראשון המעיד על התנהגות שאול המלך :

	וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל, אֶל-שָׁאוּל, אֹתִי שָׁלַח ה' לִמְשָׁחֳךָ לְמֶלֶךְ, עַל-עַמּוֹ עַל-יִשְׂרָאֵל; וְעַתָּה שְׁמַע, לְקוֹל דִּבְרֵי ה'. כֹּה אָמַר, ה' צְבָאוֹת, פָּקַדְתִּי, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה עֲמָלֵק לְיִשְׂרָאֵל--אֲשֶׁר-שָׂם לוֹ בַּדֶּרֶךְ, בַּעֲלֹתוֹ מִמִּצְרָיִם. עַתָּה לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת-עֲמָלֵק, וְהַחֲרַמְתֶּם אֶת-כָּל-אֲשֶׁר-לוֹ, וְלֹא תַחְמֹל, עָלָיו (הדגשת העורך); וְהֵמַתָּה מֵאִישׁ עַד-אִשָּׁה, מֵעֹלֵל וְעַד-יוֹנֵק, מִשּׁוֹר וְעַד-שֶׂה, מִגָּמָל וְעַד-חֲמוֹר.

הכוונה להשמיד הכל, כולל בעלי החיים. המונח "ה' צְבָאוֹת" - מדובר על פעולה לוחמנית צפויה. והצו מעוגן ברקע היסטורי. שמואל הנביא נוקט במונחים ברורים מה עליו לעשות:"וְהִכִּיתָה", "וְהַחֲרַמְתֶּם","לֹא תַחְמֹל", "וְהֵמַתָּה" - והכללה מלאה (מזכיר את מגילת אסתר: מהודו עד כוש). הדגש שהמלחמה בעמלק היא החשובה מכל המלחמות.

ציטוט לא מההרצאה
"וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַה' בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר", פירש רש"י:

"כי יד על כס יה - ידו של הקב"ה הורמה לישבע בכסאו להיות לו מלחמה ואיבה בעמלק עולמית, ומהו כס, ולא נאמר כסא, ואף השם נחלק לחציו, נשבע הקב"ה שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה שמו של עמלק כולו, וכשימחה שמו יהיה השם שלם והכסא שלם" הרב דוד דב לבנון - אתר ישיבת בית אל

ומייד אנו עוברים להכנות למלחמה (פסוקים: ד'-ז') - צעד מקדים: הסרת שבט הקיני - אם לא ינועו ממקומם הם בסכנה. עדות לכך ששאול המלך מתכונן למלא את הצו:"חיסול פיזי של העם העמלקי". שני מונחים בין הצו לבין הביצוע :"וְעַתָּה שְׁמַע" לעומת "וַיְשַׁמַּע שָׁאוּל" - "פָּקַדְתִּי" לעומת "וַיִּפְקְדֵם".

לאחר מכן הוא כובש חבל ארץ בו מתםפרס העמלק: "מֵחֲוִילָה בּוֹאֲךָ שׁוּר, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי מִצְרָיִם". עד כאן מימוש הצו - המלחמה מסתיימת ואז "המהפך" - העם הוחרם, אך אגג נשאר חי בניגוד לצו, והמצב נעשה חמור יותר בתופעה הנילוות :" וַיַּחְמֹל שָׁאוּל וְהָעָם עַל-אֲגָג, וְעַל-מֵיטַב הַצֹּאן וְהַבָּקָר וְהַמִּשְׁנִים וְעַל-הַכָּרִים וְעַל-כָּל-הַטּוֹב, וְלֹא אָבוּ, הַחֲרִימָם " רק את הרכוש הבזוי והמאוס הושמד (וְכָל-הַמְּלָאכָה נְמִבְזָה וְנָמֵס, אֹתָהּ הֶחֱרִימוּ).

הם צוו מראש: "וְלֹא תַחְמֹל, עָלָיו" וכן הובא פירוט מה שלא השמידו "מֵיטַב" לא " מֵעֹלֵל וְעַד-יוֹנֵק". מכאן שלא רגשי רחמים אלה התועלת :
"בביצוע החרם מבדיל שאול בין העם של עמלק ובין מלכו, ובין הרכוש המשובח לבין פחות-הערך, ומכאן שלא רגשי רחמים הניעו אותו, כי אם שיקולי תועלת". [ש' בר-אפרת, שמואל א (מקרא לישראל), תל-אביב 1996, עמ' 199]

האם "החמלה" אינה ניראת האירונית ? (במקרה של נוב עיר הכוהנים ההתנהגות היא חיסול מלא)

תנודות ביחסו של שאול המלך לעם

שמואל נוזף בשאול בשובו מהמלחמה בעמלק - amuel Cursing Saul. Pen and brown ink over chalk drawing, with watercolour and grey and brown wash, 2.1 × 2.15 cm, Kunstmuseum Basel.

בעקבות הפרת הצו, בא דבר ה' אל שמואל הנביא

	נִחַמְתִּי, כִּי-הִמְלַכְתִּי אֶת-שָׁאוּל לְמֶלֶךְ--כִּי-שָׁב מֵאַחֲרַי, וְאֶת-דְּבָרַי לֹא הֵקִים

מה הביא את שאול המלך לכך שלא קיים את הצו האלוקי ? שאול הציג סיבות אחדות לכך:

• שאול והעם פועלים יחד:"וַיַּחְמֹל שָׁאוּל וְהָעָם עַל-אֲגָג.... וְלֹא אָבוּ, הַחֲרִימָם (ט)
• גירסת שאול: "אֲשֶׁר חָמַל הָעָם עַל-מֵיטַב הַצֹּאן וְהַבָּקָר, לְמַעַן זְבֹחַ, לַה' אֱלֹהֶיךָ" (ט"ו). זה לא דומה למה שאמר קודם: העם - חמל ושאול - החרים. והמטרה - לא הוזכרה קודם.
• שאול נבדל מהעם: " אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל ה', וָאֵלֵךְ, בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר-שְׁלָחַנִי ה'; וָאָבִיא, אֶת-אֲגַג מֶלֶךְ עֲמָלֵק, וְאֶת-עֲמָלֵק, הֶחֱרַמְתִּי. וַיִּקַּח הָעָם מֵהַשָּׁלָל צֹאן וּבָקָר, רֵאשִׁית הַחֵרֶם, לִזְבֹּחַ לַה' אֱלֹהֶיךָ, בַּגִּלְגָּל".

הדברים החיוביים של המלך, העם אחראי לתופעות השליליות.

והאמת נאמר בסוף:" וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל-שְׁמוּאֵל חָטָאתִי, כִּי-עָבַרְתִּי אֶת-פִּי-ה' וְאֶת-דְּבָרֶיךָ: כִּי יָרֵאתִי אֶת-הָעָם, וָאֶשְׁמַע בְּקוֹלָם.(כ"ד) - הוא הגיע אחרי שתי גרסאות של הסיפור. האם זה אכן אמין ? הוא דומה לגרסה הראשונה. כאן שאול המלך שב ומתחבר לעם.

השימוש בשורש "שמע": בקול ה' לעומת בקול העם

דר' דורון שר-אבי ואיש במעון ומעשהו בכרמל-1

סיור בכרמל המקראית - שם שאול המלך הציב לי "יד"

השימוש בשורש הוא הופיע שמונה פעמים ! יש כאן "משחק של משמעויות" . להלן אחדים מהמקרים:

• "וְעַתָּה שְׁמַע, לְקוֹל דִּבְרֵי ה'" (א) - הדרישה לשמוע בקול ה'.
• "וְלָמָּה לֹא-שָׁמַעְתָּ, בְּקוֹל ה'" (י"ט) - במשמעות של אי-ציות !
• "וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל-שְׁמוּאֵל, אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל ה'" (כ') - שוב ציות.
• "וּמֶה קוֹל-הַצֹּאן הַזֶּה בְּאָזְנָי, וְקוֹל הַבָּקָר, אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁמֵעַ" (י"ד) - מאוד מעניינת - כלומר אני שומע, סימן שאתה לא שמעת בקול ה' !
• " וַיְשַׁמַּע שָׁאוּל, אֶת-הָעָם" (ד) - אכן שמע בקול הקב"ה.

אם שאול המלך לא "שומע" בקול ה', הבקורת היא חזקה. הוא שומע בקול העם. זה "היפוך" של השמיעה. השמיעה בקול העם הוא יסוד מרכזי בהתנהגות של שאול המלך. בפרק זה שאול מתייחס לחשיבות האדם. והנה פעולות אחדות:

• "וַיַּחְמֹל שָׁאוּל וְהָעָם עַל-אֲגָג..." - המלך יחד עם העם. בדרך כלל המלך מוביל את העם. כאן הצמדה, פעןלה חריגה, מה עוד שאנו יודים לאן זה מוביל.
• " וְהִנֵּה מַצִּיב לוֹ יָד" (י"ב). לשאול המלך חשוב איך הוא נחשב בעיני האדם - הדורות הבאים. והנה ביאור של המונח:
  

'המלה יד במקרא פעמים שהיא משמשת בהוראת מצבה, ציון, אבן זכרון... וכן משמעותה במה שמספר הכתוב על שאול שהציב לו יד בכרמל (שמ"ב טו יב) לזכר נצחונו על אגג'. [י"ש ליכט, "יד", אנציקלופדיה מקראית, ג, ירושלים תשי"ח, טורים 464-463, כאן טור 463]

• "וְעַתָּה, שָׂא נָא אֶת-חַטָּאתִי; וְשׁוּב עִמִּי, וְאֶשְׁתַּחֲוֶה לַיהוָה. וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל-שָׁאוּל, לֹא אָשׁוּב עִמָּךְ: כִּי מָאַסְתָּה, אֶת-דְּבַר יְהוָה, וַיִּמְאָסְךָ ה', מִהְיוֹת מֶלֶךְ עַל-יִשְׂרָאֵל. וַיִּסֹּב שְׁמוּאֵל, לָלֶכֶת; וַיַּחֲזֵק בִּכְנַף-מְעִילוֹ, וַיִּקָּרַע. {ס} כח וַיֹּאמֶר אֵלָיו, שְׁמוּאֵל, קָרַע יְהוָה אֶת-מַמְלְכוּת יִשְׂרָאֵל מֵעָלֶיךָ, הַיּוֹם; וּנְתָנָהּ, לְרֵעֲךָ הַטּוֹב מִמֶּךָּ.(כ"ה- כ"ח) . מה כותב על כך א. סימון

	'האות הנבואי... נתפס לא רק כמגדיל את רושמו של הדיבור באוזני השומעים, אלא אף כמטרים את התגשמותו בפועל ממש. כך הפך שמואל את קריעת כנף מעילו – המקרית לכאורה – לאות נבואי המזעזע במוחשיותו... "קרע ה' את ממלכות ישראל מעליך היום ונתנה לרעך הטוב ממך!" (שמ"א טו, כח)'. [א' סימון, קריאה ספרותית במקרא: סיפורי נביאים, ירושלים 1997, עמ' 166]

אחרי הכל הוא מבקש את הכבוד מן העם. תפיסה עקבית של שאול המלך. הוא מבקש למצוא חן בעיני העם. זה המניע של שאול. הוא דמות טרגית. השלילה היא שבזה הוא הפר את צו ה' ! אינו מקבל את הסמכות של הקב"ה.

הסתירה בתפקיד המלך בישראל

הוצאתו להורג של אגג בידי שמואל הנביא. תחריט של גוסטב דורה - ויקישיתוף

שמואל הנביא אומר לו את המלך. שים לב מי נמצא מעליך. הוא חוזר על כך שלוש פעמים

	וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל, אֶל-שָׁאוּל, הֶרֶף וְאַגִּידָה לְּךָ, אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֵלַי הַלָּיְלָה; ויאמרו (וַיֹּאמֶר) לוֹ, דַּבֵּר. וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל הֲלוֹא אִם-קָטֹן אַתָּה בְּעֵינֶיךָ, רֹאשׁ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אָתָּה (דגש העורך) ; וַיִּמְשָׁחֲךָ ה' לְמֶלֶךְ, עַל-יִשְׂרָאֵל. (ט"ז-י"ז

לעומת תפיסת שאול המלך: וַיַּעַן שָׁאוּל וַיֹּאמֶר, הֲלוֹא בֶן-יְמִינִי אָנֹכִי מִקַּטַנֵּי שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, וּמִשְׁפַּחְתִּי הַצְּעִרָה, מִכָּל-מִשְׁפְּחוֹת שִׁבְטֵי בִנְיָמִן (ט',כ"א). שאול אומר שאינו ראוי להיות מלך בגלל הפרמטריים המשפחתיים ואנושיים. הוא לא מבין שהוא לא נבחר בגלל התכונות שלו. זו היית התפיסה של שאול המלך.

שמואל הנביא קובע כי הקב"ה הוא קובע. תפיסת המלוכה היא אחרת. שאול המלך אינו משנה את תפיסת המלך. ההדחה היא בגלל תפיסת המלוכה שלו. הוא נותן חשיבות לאדם ולעם.

בפרק י"ג אנו נחשפים להמחשה נוספת להתנהגות בה הוא חושש מהעם ואינו ממלא את חובתו:

	וַיְהִי, כְּכַלֹּתוֹ לְהַעֲלוֹת הָעֹלָה, וְהִנֵּה שְׁמוּאֵל, בָּא; וַיֵּצֵא שָׁאוּל לִקְרָאתוֹ, לְבָרְכוֹ. יא וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל, מֶה עָשִׂיתָ; וַיֹּאמֶר שָׁאוּל כִּי-רָאִיתִי כִי-נָפַץ הָעָם מֵעָלַי, וְאַתָּה לֹא-בָאתָ לְמוֹעֵד הַיָּמִים, וּפְלִשְׁתִּים, נֶאֱסָפִים מִכְמָשׂ.(י"ג,י'

בפרק י"ד מקרה נוסף, העם מציל את בנו יונתן

	וַיֹּאמֶר הָעָם אֶל-שָׁאוּל, הֲיוֹנָתָן יָמוּת אֲשֶׁר עָשָׂה הַיְשׁוּעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת בְּיִשְׂרָאֵל--חָלִילָה חַי-ה' אִם-יִפֹּל מִשַּׂעֲרַת רֹאשׁוֹ אַרְצָה, כִּי-עִם-אֱלֹהִים עָשָׂה הַיּוֹם הַזֶּה; וַיִּפְדּוּ הָעָם אֶת-יוֹנָתָן, וְלֹא-מֵת

.

הוא מנסה להחזיק את המלוכה למרות שנאמר לו שהמלוכה עוברת לדוד, הוא הולך ל"בעלת האוב" מאמת את גורלו ונזקק ל"עבדיו" ול"אישה" כדי להתאושש

	וַיְמָאֵן, וַיֹּאמֶר לֹא אֹכַל, וַיִּפְרְצוּ-בוֹ עֲבָדָיו וְגַם-הָאִשָּׁה, וַיִּשְׁמַע לְקֹלָם; וַיָּקָם, מֵהָאָרֶץ, וַיֵּשֶׁב, אֶל-הַמִּטָּה

שאול המלך הציג את המלוכה הנותנת את חשיבות האדם - שומע את קול העם - אינו סר בקול המלך - לעומת דוד המלך המקבל את מרות ה'.

לסיכום: המחשה מדוד המלך לעומת שאול המלך

דוד המלך לבוש בבגדי אפוד, יחד עם העם, הוביל את ארון ה' - כאן כולנו שווים:

	וַיֻּגַּד, לַמֶּלֶךְ דָּוִד לֵאמֹר, בֵּרַךְ יְהוָה אֶת-בֵּית עֹבֵד אֱדֹם וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-לוֹ, בַּעֲבוּר, אֲרוֹן הָאֱלֹהִים; וַיֵּלֶךְ דָּוִד, וַיַּעַל אֶת-אֲרוֹן הָאֱלֹהִים מִבֵּית עֹבֵד אֱדֹם עִיר דָּוִד--בְּשִׂמְחָה. יג וַיְהִי, כִּי צָעֲדוּ נֹשְׂאֵי אֲרוֹן-יְהוָה--שִׁשָּׁה צְעָדִים: וַיִּזְבַּח שׁוֹר, וּמְרִיא. יד וְדָוִד מְכַרְכֵּר בְּכָל-עֹז, לִפְנֵי יְהוָה; וְדָוִד, חָגוּר אֵפוֹד בָּד. טו וְדָוִד וְכָל-בֵּית יִשְׂרָאֵל, מַעֲלִים אֶת-אֲרוֹן יְהוָה, בִּתְרוּעָה, וּבְקוֹל שׁוֹפָר. טז וְהָיָה אֲרוֹן יְהוָה, בָּא עִיר דָּוִד; הנה מיכל מייצגת את שאול המלך - היא מבקש לשמור על כבוד המלך וּמִיכַל בַּת-שָׁאוּל נִשְׁקְפָה בְּעַד הַחַלּוֹן, וַתֵּרֶא אֶת-הַמֶּלֶךְ דָּוִד מְפַזֵּז וּמְכַרְכֵּר לִפְנֵי ה', וַתִּבֶז לוֹ, בְּלִבָּהּ. יז וַיָּבִאוּ אֶת-אֲרוֹן יְהוָה, וַיַּצִּגוּ אֹתוֹ בִּמְקוֹמוֹ, בְּתוֹךְ הָאֹהֶל, אֲשֶׁר נָטָה-לוֹ דָּוִד; וַיַּעַל דָּוִד עֹלוֹת לִפְנֵי יְהוָה, וּשְׁלָמִים. ותגובת דוד המלך וַיֹּאמֶר דָּוִד, אֶל-מִיכַל, לִפְנֵי יְהוָה אֲשֶׁר בָּחַר-בִּי מֵאָבִיךְ וּמִכָּל-בֵּיתוֹ, לְצַוּ‍ֹת אֹתִי נָגִיד עַל-עַם יְהוָה עַל-יִשְׂרָאֵל; וְשִׂחַקְתִּי, לִפְנֵי יְהוָה. כב וּנְקַלֹּתִי עוֹד מִזֹּאת, וְהָיִיתִי שָׁפָל בְּעֵינָי; וְעִם-הָאֲמָהוֹת אֲשֶׁר אָמַרְתְּ, עִמָּם אִכָּבֵדָה

הכבוד נובע מדבר ה' ואין לו חשש מהעם. יש התנגדות לתפיסת המלוכה של שאול המלך וזה הרעיון המרכזי של הפרק.

והסוף הוא:"וּלְמִיכַל, בַּת-שָׁאוּל, לֹא-הָיָה לָהּ, יָלֶד--עַד, יוֹם מוֹתָהּ"

נספח:מסלול מסעו של שאול המלך

זאב חנוך (ז'אבו) ארליך במאמרו שאול המלך: טלאים, עיר עמלק, כרמל ז' אדר תשס"ח מוסף "שבת" - לתורה, הגות ספרות ואמנות של מקור ראשון- ממנו שאבתי את הרעיון לכתוב ערך זה וממנו ליקטתי את הפרטים להתוות את מסלול מסעו של צבא שאול המלך.

המפה נטענת... {"type":"HYBRID","minzoom":false,"maxzoom":false,"types":["ROADMAP","SATELLITE","HYBRID","TERRAIN"],"mappingservice":"googlemaps3","width":"300px","height":"700px","centre":false,"title":"","label":"","icon":"","lines":[],"polygons":[],"circles":[],"rectangles":[],"copycoords":false,"static":false,"visitedicon":"","wmsoverlay":false,"zoom":false,"layers":[],"controls":["pan","zoom","streetview","type"],"zoomstyle":"DEFAULT","typestyle":"DEFAULT","autoinfowindows":false,"resizable":false,"kmlrezoom":false,"poi":true,"cluster":false,"clustergridsize":60,"clustermaxzoom":20,"clusterzoomonclick":true,"clusteraveragecenter":true,"clusterminsize":2,"imageoverlays":[],"kml":[],"gkml":[],"searchmarkers":"","fullscreen":false,"scrollwheelzoom":false,"locations":[{"text":"\u003Cdiv class=\"mw-parser-output\"\u003E\u003Cp\u003E(A\u05c2\u05c2)\n\u003C/p\u003E\u003C/div\u003E","title":"(A\u05c2\u05c2)\n","link":"","lat":31.822954,"lon":35.231183,"icon":""},{"text":"\u003Cdiv class=\"mw-parser-output\"\u003E\u003Cp\u003E(B)\n\u003C/p\u003E\u003C/div\u003E","title":"(B)\n","link":"","lat":31.813661,"lon":35.227488,"icon":""},{"text":"\u003Cdiv class=\"mw-parser-output\"\u003E\u003Cp\u003E(C)\n\u003C/p\u003E\u003C/div\u003E","title":"(C)\n","link":"","lat":31.741793,"lon":35.213878,"icon":""},{"text":"\u003Cdiv class=\"mw-parser-output\"\u003E\u003Cp\u003E(D)\n\u003C/p\u003E\u003C/div\u003E","title":"(D)\n","link":"","lat":31.475592,"lon":35.134938,"icon":""},{"text":"\u003Cdiv class=\"mw-parser-output\"\u003E\u003Cp\u003E(E)\n\u003C/p\u003E\u003C/div\u003E","title":"(E)\n","link":"","lat":31.427784,"lon":35.175991,"icon":""},{"text":"\u003Cdiv class=\"mw-parser-output\"\u003E\u003Cp\u003E(F)\n\u003C/p\u003E\u003C/div\u003E","title":"(F)\n","link":"","lat":31.27759,"lon":35.12615,"icon":""},{"text":"\u003Cdiv class=\"mw-parser-output\"\u003E\u003Cp\u003E(H)\n\u003C/p\u003E\u003C/div\u003E","title":"(H)\n","link":"","lat":31.342674,"lon":35.101135,"icon":""},{"text":"\u003Cdiv class=\"mw-parser-output\"\u003E\u003Cp\u003E(J)\n\u003C/p\u003E\u003C/div\u003E","title":"(J)\n","link":"","lat":31.423825,"lon":35.134919,"icon":""}]} הצב את העכבר על החץ ותקבל את תיאור האתר

A - גבעת שאול - מושבו של שאול המלך היום תל א פול צפונית מירושלים B - נוב'- מקום המשכן היום, לפי המשוער שועפט A ו-B קרובים זה לזה C - דרך המלך לדרום - דרך ההר - לכיוון דרומה - "דרך חברון" בירושלים D - זיף המקראית בדרך: יוטה, זיף, מעון וכרמל - הדרך המזרחית לדרום היום בחלקו כבישים: 356 ו- 317 E - טלאים - מקום התכנסות צבא ישראל היום אולי חרבת קריות F - עיר עמלק - "שדה העמלקי" היום תל ערד - העיר התחתית H - בנחל - מארב - באחד הערוצים של נחלי האזור - במקביל לדרך היורדת מהר עמשא J - בכרמל - היום הכפר הערבי כרמיל - בדרך חזרה שאול המלך הציב יד - :כרמל - אתר מקראי

• המאמר באתר מורשת

ראו גם

• העמלק