זריחת השמש מעל ים המלח (בעין בוקק) "פשוטו של מקרא או משל ?" - שיעור בתרגום לפרשת משפטים
תמצית השיעור: אם זרחה השמש עליו. אֵין זֶה אֶלָּא כְמִין מָשָׁל, אם ברור לך כשמש שיש לו שלום עמך - אל תהרגהו, ואם לאו - הרגהו(סנהדרין ע"ב, א); רבי ישמעאל בתלמוד ירושלמי מציין שאם אדם נפגע והולך בריא תחת השמש אין הוא נחשב לנפגע; הרמב"ן אומר שאם זרחה עליו השמש ומכירים אותו הוא לא יפגע בבעל הבית ולכן לא מגיע לא למות; הרמב"ם מבחין בין התנהגות אב לבן (הבא לגנוב) ולהיפך; ולסיום, דיון בסוגיה של "עין תחת עין" - יש לזה מחיר ולא ממש;

לתשומת לב הקורא
  1. הערך נכתב בעקבות שיעורו של הרב נחום בן-יהודה בפני באי כולל "משכן בנימין" ליד ישיבת קדומים
  2. מטרת הערך הוא להביא את מראי המקורות של השיעור בתוספת קטעי קישור.
  3. התוכן נכתב בעקבות שמיעת השיעור ובהתאם להבנתו של העורך.
  4. האחריות לתוכן היא של העורך בלבד.
  5. ההדגשות והמרכאות הן של העורך.
  6. מקור עיקרי ARAMAIC TARGUM SEARCH - האתר הכולל: COMPREHENSIVE ARAMAIC LEXICON PROJECT
  7. מקורות:ספריא,מכון ממרא,ויקיטקסט באור אלתר טובי' וין פורטל הדף היומי - מילון ארמי

זריחת השמש - כמין משל[עריכה | עריכת קוד מקור]

  • 'אם זרחה השמש עליו (הרשב"ם מפרט: שהיה גונב ביום) אֵין זֶה אֶלָּא כְמִין מָשָׁל: אִם בָּרוּר לְךָ הַדָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ שָׁלוֹם עִמְּךָ, כַּשֶּׁמֶשׁ הַזֶּה שֶׁהוּא שָׁלוֹם בָּעוֹלָם, כָּךְ פָּשׁוּט לְךָ שֶׁאֵינוֹ בָא לַהֲרֹג אֲפִלּוּ יַעֲמֹד בַּעַל הַמָּמוֹן כְּנֶגְדּוֹ, כְּגוֹן אָב הַחוֹתֵר לִגְנֹב מָמוֹן הַבֵּן, בְּיָדוּעַ שֶׁרַחֲמֵי הָאָב עַל הַבֵּן וְאֵינוֹ בָא עַל עִסְקֵי נְפָשׁוֹת (רש"י):

אִם־בַּמַּחְתֶּ֛רֶת יִמָּצֵ֥א הַגַּנָּ֖ב וְהֻכָּ֣ה וָמֵ֑ת אֵ֥ין ל֖וֹ דָּמִֽים׃ באִם־זָרְחָ֥ה הַשֶּׁ֛מֶשׁ עָלָ֖יו דָּמִ֣ים ל֑וֹ שַׁלֵּ֣ם יְשַׁלֵּ֔ם אִם־אֵ֣ין ל֔וֹ וְנִמְכַּ֖ר בִּגְנֵבָתֽוֹ׃ (שמות,כ"ב,א'-ב'}
(תרגום אונקולוס):משל - אִם עֵינָא דְסָהֲדַיָא נְפָלַת עֲלוֹהִי דְמָא לֵהּ שַׁלָמָא יְשַׁלֵם אִם לֵית לֵהּ וְיִזְדַבַּן בִּגְנֻבְתֵּהּ:(באור אלתר טובי' וין על התרגומים) :אם עין עדים נפלה עליו דמים לו (שאם מצאוהו עדים קודם שבא בעל הבית ושבא בעל הבית נגדו התרו בו שלא יהרגהו דמים לו חייב עליו) ראו לעיל(רש"י) :
(תרגום יונתן):משל מוסבר - ין בָּרִיר פִּתְגָּמָא כְשִׁמְשָׁא דְּלָא לְמִיקְטוֹל נְפַשׁ עָאל וְקַטְלֵיהּ חוֹבַת שְׁפִיכוּת אֲדַם זַכְּאַי עֲלוֹי וְאִין אִישְׁתְּזִיב מִן יְדוֹי שַׁלָמָא יְשַׁלֵם אִין לֵית לֵיהּ מַה דִּמְשַׁלֵם וְיִזְדַּבֵּן לֵיהּ בֵּית דִּינָא מִן גְּנִיבוּתֵיהּ וְעַד שַׁתָּא דִשְׁמִיטְתָא;(ויין):אם ברור הדבר כשמש שלא להרוג נפש בא להרגו עוון שפיכות דם נקי עליו,(ופרוש רש"י) ואם ניצול מידיו שלם ישלם, אם אין לא ממה לשלם, ימכרו בית דין משעת גניבתו עד לשנת השמיטה.
(מיני תרגום):אִם זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו דָּמִים לוֹ תרגום אונקלוס אִם עֵינָא דְסָהֲדַיָא נְפָלַת עֲלוֹהִי וגו׳ עיין פרש״י ומה שמשיג הרמב״ן וסותר ובונה וכתב ועל דעתי נתכוון אונקלוס לומר שאם יצא הגנב מן המחתרת ובא זה לומר עליו יש לו עדים שבא במחתרת דמים לו כשאר החייב ואינו מותר להרגו ואם הרגו נהרג עליו אבל ישלם אם לקח משם דבר וכו׳ ע״ש והמזרחי האריך בזה ע״ש:
(נאופיט): כשפוטו - אם בחת<ר>תא (דנחת עליו השמש) ישתכח״יתאשכח#2#״ גנבא וילקי וימות לית ליה חובת שפיכת אדם זכיי׃ (זכיי שלמה ישלם אן ליה ויזדבן בגניבתה

הרחבה מפי הרמב"ן[עריכה | עריכת קוד מקור]

אם זרחה השמש עליו - אין זה אלא כמין משל וכו' (לשון רש"י וכדמסיים להלן) ואונקלוס שתרגם אם עינא דסהדיא נפלת עלוהי, לקח לו, שטה אחרת לומר שאם מצאוהו עדים קודם שבא בעל הבית, וכשבא בעל הבית כנגדו התרו בו שלא יהרגנו דמים לו, חייב עליו אם הרגו, מאחר שיש להם רואים שאין הגנב בא על עסקי נפשות ולא יהרוג את בעל הבית. לשון רש"י. ואני תמה, שהרי כשאמר למעלה אין לו דמים, לפטרו על הריגתו, ודאי בשהתרו בו, שאין רוצח חייב מיתה לעולם אלא בהתראה. ואם תאמר שלא בא הכתוב אין לו דמים אלא להתיר לו דמו מידי שמים, לומר שמותר להרגו, זה איננו אמת, אלא הכתוב הראשון פוטרו בכל ענין, מידי שמים ומב"ד בהתראה, והשני מחייבו בדין שניהם:
ואולי יתכוין הרב לומר שאם מצאוהו עדים קודם שבא בעל הבית והכירוהו, והגנב ידע בהם, אינו בא על עסקי נפשות עכשיו, שכבר ראה שהכירוהו העדים, ואם יהרוג יבאו עדים לב"ד ויהרגוהו. וזה טעם אם זרחה השמש עליו, כי בלילה שלא הכירוהו העדים יהרגנו לבעל הבית ויברח:
ועל דעתי נתכוון אונקלוס לומר שאם יצא הגנב מן המחתרת, ובא זה לומר עליו יש לו עדים שבא במחתרת, דמים לו כשאר החיים, ואינו מותר להרגו, ואם הרגו נהרג עליו, אבל ישלם אם לקח משם דבר ואמר הכתוב אם זרחה השמש עליו, שדבר בהווה, שדרך באי מחתרת לבא בלילה, שאין אדם מכיר בהם, וההורגן שם פטור ומותר, אבל המתעכב שם עד זרחה השמש עליו הוא מיטמר ויוצא ובורח לנפשו. ואם בא לחייבו על פי עדים אינו מתחייב מיתה לא בבד ולא ביד בעל הבית: ואם כן על דעת האומר בתלמוד (סנהדרין עב) שהבא במחתרת ונטל כלים ויצא פטור בדמים קננהו, יהיה שלם ישלם אם אין לו ונמכר בגנבתו חוזר למעלה אל כי יגנוב איש (בפסוק לז), כדרך ואף לאמתך תעשה כן (דברים טו יז):

ודרך הפשט ידועה, יאמר, שאם חתר בחשך בתים ונמצא במחתרת בלילה יהרג, ואם זרחה השמש על הגנב ואדם רואהו ומכירו, לא יהרג, אבל ישלם מה שגנב והוציא משם ביום וטעם השמש, האור לעיני הרואים, וכן לעיני השמש הזאת (שב יב יא), בגלוי. וטעם הדין הזה כאשר הזכרנו, כי זה יהרוג את בעל הבית, וזה יברח ממני

מסכת סנהדרין[עריכה | עריכת קוד מקור]

(המשך פירוש הרמב"ן) : אם כן על דעת האומר בתלמוד (סנהדרין עב.) שהבא במחתרת ונטל כלים ויצא פטור בדמים קננהו, יהיה שלם ישלם אם אין לו ונמכר בגנבתו חוזר למעלה אל כי יגנוב איש (בפסוק לז), כדרך ואף לאמתך תעשה כן (דברים טו יז):
ודרך הפשט ידועה, יאמר, שאם חתר בחשך בתים ונמצא במחתרת בלילה יהרג, ואם זרחה השמש על הגנב ואדם רואהו ומכירו, לא יהרג, אבל ישלם מה שגנב והוציא משם ביום. וטעם השמש, האור לעיני הרואים, וכן לעיני השמש הזאת (ש"ב יב יא), בגלוי. וטעם הדין הזה כאשר הזכרנו, כי זה יהרוג את בעל הבית, וזה יברח ממנו
(מסכת סנהדרין): ועוד בנושא זה של הבא במחתרת, תנו רבנן [שנו חכמים]: על הנאמר "אם במחתרת ימצא הגנב והכה ומת אין לו דמים. אם זרחה השמש עליו דמים לו" (שמות כב, א–ב), יש לתמוה: וכי השמש עליו בלבד זרחה! אלא יש להבינו כביטוי סמלי, שמשמעו: אם ברור לך הדבר כשמש, שאין לו שלום עמך, אלא כוונתו של גנב זה להרגך — הקדם והרגהו אתה, ואם לאו [לא], שאינך בטוח בכוונותיו — אל תהרגהו.

הרמב"ם - הלכות גניבה[עריכה | עריכת קוד מקור]

הָיָה הַדָּבָר בָּרוּר לְבַעַל הַבַּיִת שֶׁזֶּה הַגַּנָּב הַבָּא עָלָיו אֵינוֹ הוֹרְגוֹ וְלֹא בָּא אֶלָּא עַל עִסְקֵי מָמוֹן אָסוּר לְהָרְגוֹ וְאִם הֲרָגוֹ הֲרֵי זֶה הוֹרֵג נֶפֶשׁ. שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כב ב) "אִם זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו" אִם בָּרוּר לְךָ הַדָּבָר כַּשֶׁמֶשׁ שֶׁיֵּשׁ לוֹ שָׁלוֹם עִמְּךָ אֶל תַּהַרְגֵהוּ. לְפִיכָךְ אָב הַבָּא בַּמַּחְתֶּרֶת עַל בְּנוֹ אֵינוֹ נֶהֱרָג שֶׁוַּדַּאי שֶׁאֵינוֹ הוֹרְגוֹ. אֲבָל הַבֵּן הַבָּא עַל אָבִיו נֶהֱרָג:(פרק ט',הלכה י')

(הראב"ד) מתלבט ואומר על דברי הרמב"ם: לבוא במחתרת בלילה וכו'. אא איני נמנע מלכתוב את דעתי שנל שאעפ שדרשו חכמים אם זרחה עליו השמש דרך משל אם ברור לך הדבר כשמש שלא בא על עסקי נפשות וכו' אעפכ אינו יוצא מידי פשוטו ביום אינו רשאי להרגו שאין גנב בא ביום אלא אם יכול להשמיט שומט ובורח ואינו מתעכב לגנוב ממון גדול ולעמוד על בעליו להרגו אלא גנב בלילה מפני שהגנב יודע שבעל הבית בבית אז בא להרוג או ליהרג אבל גנב ביום אין בעל הבית מצוי ושמוטא בעלמא הוא ובחיי ראשי כל מבין די לו בזה עכל:

ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]

זריחת השמש מיוחדת שהיא שלום לכל באי העולם[עריכה | עריכת קוד מקור]

  • זה אחד משלשה דברים שהיה ר' ישמעאל (יושב ו)דורש בתורה כמין משל'

"אִם־יָק֞וּם וְהִתְהַלֵּ֥ךְ בַּח֛וּץ עַל־מִשְׁעַנְתּ֖וֹ וְנִקָּ֣ה הַמַּכֶּ֑ה רַ֥ק שִׁבְתּ֛וֹ יִתֵּ֖ן וְרַפֹּ֥א יְרַפֵּֽא׃ (שמות, כ"א,י"ט);
ופרשו השמלה הכל משל תני רבי ישמעאל זה אחד משלשה מקריות שנאמרו בתורה במשל (שמות כ״א:י״ט) אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו ונקה המכה וכי עלת על דעתך שיהא זה מהלך בשוק והלה נהרג על ידיו אלא מהו על משענתו על בוריו (שמות כ״ב:ב׳) אם זרחה השמש עליו דמים לו וכי עליו לבדו החמה זורחת אלא מה זריחת השמש מיוחדת שהיא שלום לכל באי העולם אף זה בזמן שהוא יודע שהוא שלום ממנו והרגו הרי זה חייב (תלמוד ירושלמי, כתובות, כ"ו,א')
(מכילתא דרבי ישמעאל): אם יקום והתהלך (בחוץ) שומע אני בתוך הבית. תלמוד לומר בחוץ. שומע אני אף (בשוקים) [מתנונה] תלמוד לומר על משענתו על בוריו.זה אחד משלשה דברים שהיה ר' ישמעאל (יושב ו)דורש בתורה כמין משל. כיוצא בו, אם זרחה השמש עליו. וכי השמש עליו בלבד זרחה והלא על כל העולם זרחה, אלא מה שמש זה שלום בעולם, אף זה אם ידוע בו שבשלום (נהרג) [עמו והרגו] הרי זה חייב. כיוצא בו, ופרשו השמלה (דברים כב) דברים המחוורין כשמלה. אף כאן אתה אומר על משענתו על בוריו

הפירוש ל"עין תחת עין"[עריכה | עריכת קוד מקור]

  • היאך אני מקיים בזה עין תחת עין והתורה אמרה משפט אחד יהיה לכם משפט השוה לכולכם'
    עַ֚יִן תַּ֣חַת עַ֔יִן שֵׁ֖ן תַּ֣חַת שֵׁ֑ן יָ֚ד תַּ֣חַת יָ֔ד רֶ֖גֶל תַּ֥חַת רָֽגֶל׃ כהכְּוִיָּה֙ תַּ֣חַת כְּוִיָּ֔ה פֶּ֖צַע תַּ֣חַת פָּ֑צַע חַבּוּרָ֕ה תַּ֖חַת חַבּוּרָֽה (שמות, כ"א,כ"ד-כ"ה)

(אונקולוס) כפשוטו - עֵינָא חְלָף עֵינָא שִינָא חְלָף שִנָא יְדָא חְלָף יְדָא רִגלָא חְלָף רִיגלָא׃
Pseudo Jonathan: משל - דמי עינא חולף עינא דמי שינא חולף שינא דמי ידא חולף ידא דמי ריגלא חולף ריגלא {{ש} Neofiti: משלעין תשלומ׳ עין שן תשלומי שן יד תשלומי יד רגל תשלומי רגל׃
GT A: מחירון -[ע]ין תַשלֻומי עיין שן תשלומי שן איד תַשלומי אִיד [רְגל תשל]ומי רגל

(אבן עזרא): עין. אמר רב סעדיה לא נוכל לפרש זה הפסוק כמשמעו. כי אם אדם הכה עין חבירו וסרה שלישית אור עיניו איך יתכן שיוכה מכה כזאת בלי תוספת. אם היו במקום מסוכן אולי ימות ואין הדעת סובלת אמר לו בן זוטא. והלא כתוב במקום אחר כאשר יתן מום באדם כן ינתן בו. והגאון השיב לו יש לנו בית תחת על. והנה טעמו כן ינתן עליו עונש, ובן זוטא השיב לו כאשר עשה כן יעשה לו. והגאון השיב הנה שמשון אמר כאשר עשו לי כן אעשה להם. ושמשון לא לקח נשותיהם ונתנם לאחרים רק גמולם השיב להם. ובן זוטא השיב אם היה המכה עני מה יהיה עונשו. והגאון השיב אם עור יעור עין פקח מה יעשה לו. כי העני יתכן שיעשיר וישלם. רק העור לא יוכל לשלם לעולם. והכלל לא נוכל לפרש על דרך מצות התורה פירש שלם אם לא נסמך על דברי חזל. כי כאשר קבלנו התורה מן האבות כן קבלנו תורה שבעל פה אין הפרש ביניהם. והנה יהיה פי' עין תחת עין. ראוי להיותו עינו תחת עינו אם לא יתן כפרו. ואמר הגאון כי יש שן שהעונש שלו מעט אם יהיה המוכה נער. כי אם יכרת עוד יחליף. והזכיר היד כי היא בעלת מלאכה והזכיר הרגל שהוא יותר קשה מהיד. כי לא יוכל אדם ללכת ברגל אחת. ולפי דעתי כי הזכיר אלה האיברים על ההוה ברוב. כי כאשר יכה אדם חבירו. או יכנו בעין שהוא עומד כנגדו. או בפה שעומד כנגדו וישבור שניו. או ביד שבה ילחם. או יגן בעד פניו או ברגל בבדחו מפניו

(בבא קמא): תניא אידך רבי שמעון בן יוחי אומר עין תחת עין ממון אתה אומר ממון או אינו אלא עין ממש הרי שהיה סומא וסימא קיטע וקיטע חיגר וחיגר היאך אני מקיים בזה עין תחת עין והתורה אמרה משפט אחד יהיה לכם משפט השוה לכולכם (פ"ד)

השיעור הבא[עריכה | עריכת קוד מקור]

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.