מעמד_הכנה_לקראת_קרבן_פסח אתר מכלל

"שמדא" - "שמתא" - שיעור בתרגום לפרשת בא

השיעור עוסק במונח "שמדא". קרבן הפסח לא יאכל על-ידי "משמד": נכרי ומומר ויהודי ערל. הרמב"ם מגדיר: מוּמָר או מחלל שבת בפרהסיא הוּא כעכו"ם לכל דבר, אבל ישראל מומר שקידש אלו קידושין גמורין'; ב"מגילת תענית" נקבע יום בו הרגו את ה"שומדים". יש "גזירת שמד". בתפילה מוזכרים "המלשינים" בגרסאות אחדות לדראון עולם; המונח "שמתא" פרושו נידוי בארמית (החלפת האות "ד" ב"ת" הוחלף כנראה ב"שמדא" - הכינוי לגזרות שהביאו למרד בר-כוכבא; "המשומדים" בכלל ו"הנוצרים בפרט - בארץ ישראל" מקוללים ב"תפילת שמונה עשרה";בתלמוד - משומד: ממזר, מחלל שבת, כמו גוי,אויב לישראל וישראל שעבד עבודה זרה;"בשמתא" - לשון נידוי: עם גאוה יתרה אך לא במקרה שמנהיג צריך מעט גאוה כדי למלא תפקידו או תוצאות ממכירה לנוכרי

לתשומת לב הקורא
  1. הערך נכתב בעקבות שיעורו של הרב נחום בן-יהודה בפני באי כולל "משכן בנימין" ליד ישיבת קדומים
  2. מטרת הערך הוא להביא את מראי המקורות של השיעור בתוספת קטעי קישור.
  3. התוכן נכתב בעקבות שמיעת השיעור ובהתאם להבנתו של העורך.
  4. האחריות לתוכן היא של העורך בלבד.
  5. ההדגשות והמרכאות הן של העורך.
  6. מקור עיקרי ARAMAIC TARGUM SEARCH - האתר הכולל: COMPREHENSIVE ARAMAIC LEXICON PROJECT
  7. מקורות:ספריא,מכון ממרא,ויקיטקסט באור אלתר טובי' וין פורטל הדף היומי - מילון ארמי

במקרא "בן נכר" - בתרגום "בר ישראל דישתמד"[עריכה | עריכת קוד מקור]

  • כל בן נכר. שֶׁנִּתְנַכְּרוּ מַעֲשָׂיו לְאָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם, וְאֶחָד הַגּוֹי וְאֶחָד יִשְׂרָאֵל מְשֻׁמָּד בְּמַשְׁמָע (מכילתא) - רש"י

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־משֶׁה וְאַהֲרֹן זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח כָּל־בֶּן־נֵכָר לֹא־יֹאכַל בּוֹ׃ (שמות י"ב,מ"ג)
Onqelos:וַאְמַר יוי למשה ולאהרן דָא גְזֵירַת פִסחָא כֹל בַר ישראל דְיִשתַמַד לָא יֵיכוֹל בֵיה׃
Pseudo Jonathan:ואמר ייי למשה ולאהרן דא היא גזירת פיסחא כל בר עממין או בר ישראל דאישתמד ולא הדר לא ייכול ביה
Neofiti:ואמר ייי למשה ולאהרן דא גזירת אורייתא דפסחא כל בר עממ{נ}ין לא יאכל מיניה׃
מכילתא דרי ישמעאל: כל בן נכר לא יאכל בו. אחד ישראל מומר ואחד נכרי במשמע. שנאמר וכל בן נכר ערל לב (יחזקאל מד).

  • הרחבת ההגדרה: וכל ערל לא יאכל בו. לְהָבִיא אֶת שֶׁמֵּתוּ אֶחָיו מֵחֲמַת מִילָה, שֶׁאֵינוֹ מוּמָר לַעֲרֵלוּת וְאֵינוֹ לָמֵד מִ"בֶּן נֵכָר לֹא יֹאכַל בּוֹ" (שם): - רש"י

וְכִי־יָגוּר אִתְּךָ גֵּר וְעָשָׂה פֶסַח לַיהוָה הִמּוֹל לוֹ כָל־זָכָר וְאָז יִקְרַב לַעֲשֹׂתוֹ וְהָיָה כְּאֶזְרַח הָאָרֶץ וְכָל־עָרֵל לֹא־יֹאכַל בּוֹ׃ (שם,שם,מ"ח)
Onqelos:וַאְרֵי יִתגַיַיר עִמְכוֹן גִיוֹרָא וְיַעְבֵיד פִסחָא קדם יוי מִגזָר״מִגזַר#3#״יתגזר#3#״ לֵיה כֹל דְכוּרָא וֻבכֵין יִקרַב לְמַעבְדֵיה וִיהֵי כְיַצִיבֵי ארעא וְכֹל עַרלָא״חילוני#3#״ לָא יֵיכוֹל בֵיה׃
Pseudo Jonathan: וארום איתגייר עמכון גייורא ויעבד פיסחא קדם ייי יגזור ליה כל דכורא ובכן יהי כשר למעבדיה ויהי כיציבא דארעא וכל ערלאי בר ישראל לא ייכול ביה
Neofiti:וארום יתותב עמכון דייר ויעבד פיסחא קדם ייי במגזר ליה כל דכורא בכדן יהוי כשר למעבד יתיה ויהוי כיציביא דארעא וכל בר עממין לא יאכל מניה׃

בתלמוד - משומש: ממזר, מחלל שבת, כמו גוי,אויב לשיראל[עריכה | עריכת קוד מקור]

  • היו ממזרים שחללו שבת, נידו אותם ואז השתמדו

כי הוה ניחא נפשיה [כאשר נחה נפשו, נפטר] רבי, אמר בדרך נבואה: מקום ששמו הומניא איכא [יש] בבבל — כולה עמונאי (מבני עמון) היא. מקום ששמו מסגריא איכא [יש] בבבל — כולה דממזירא [של ממזרים] היא. מקום ששמו בירקא איכא [יש] בבבל — שני אחים יש שם שמחליפים נשותיהם זה לזה, וממילא בניהם ממזרים. מקום ששמו בירתא דסטיא איכא [יש] בבבל — היום סרו ("סטיא") מאחרי המקום. ומה היה הדבר — דאקפי פירא בכוורי בשבתא ואזיל וצדו בהו בשבתא [שהקיפו מקום שהיו בו דגים בשבת והלכו וצדו בהם את הדגים בשבת], ושמתינהו [ונידה אותם] ר' אחי בר' יאשיה, ואישתמוד [והשתמדו] כולם. מקום שנקרא אקרא דאגמא איכא [יש] בבבל — אדא בר אהבה יש בה,(מסכת קידושין, ע"ב,א'- ביאור הרב עדיין שטיינזץ)

  • משומד הוא כמו גוי לגבי אכילת קרבן הפסח'

דרבי ישמעאל בא:""כָּל בֶּן נֵכָר לֹא יֹאכַל בּוֹ."אֶחָד יִשְׂרָאֵל מְשֻׁמָּד וְאֶחָד גּוֹי בְּמַשְׁמָע, שֶׁנֶּאֱמַר: (יְחֶזְקֵאל מד,ט) "כָּל בֶּן נֵכָר עֶרֶל לֵב".(מכילתא דרבי ישמעאל, מסכתא דפסחא פרשה ט"ו)

  • משומד לפי גירסא אחת הוא אויב לישראל'

מסכתא דכספא כמשפטים פרשה כ'אתר דעת

  • משומד הוא ישראל שעבד עבודה זרה'

זאת חקת הפסח פסח [מצרים] כל ערל לא יאכל בו וכל בן נכר לא יאכל בו מה ת"ל חקה ליתן את האמור בפסח מצרים בפסח דורות ואת האמור בפסח דורות בפסח מצרים חוץ מדברים שמיעט בו הכתוב: יכול אף אגודת אזוב ומשקוף ושתי מזוזות ת"ל זאת: כל בן נכר לא יאכל בו. מה אני צריך והלא כבר נאמר (י"ב מ"ח) וכל ערל לא יאכל בו מה ת"ל כל בן נכר לא יאכל בו זה משומד ישראל שעבד ע"ז: אין לי אלא איש אשה מניין [ת"ל] כל בן נכר לא יאכל בו: ד"א כל בן נכר לא יאכל בו מיכאן אתה למד שאם משך ידו הימנו וחזר ונמנה עליו שעובר בלא תעשה: יכול יפסול את החבורה הבאה עמו ת"ל זאת אין פוסל את החבורה הבאה עמו: לא יאכל בו. בו אינו אוכל אבל אוכל הוא במצה ומרור:(מכיתא דרבי שמעון בר יוחאי , פרק י"ב)


הרמב"ם: הלכות הנוגעות למשומד[עריכה | עריכת קוד מקור]

  • מומר או מחלל שבת בפרהסיא הוא עכו"ם לכל דברי

הַכּל כְּשֵׁרִין לִכְתֹּב אֶת הַגֵּט חוּץ מֵחֲמִשָּׁה. עַכּוּם וְעֶבֶד וְחֵרֵשׁ וְשׁוֹטֶה וְקָטָן. אֲפִלּוּ אִשָּׁה עַצְמָהּ כּוֹתֶבֶת אֶת גִּטָּהּ. יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵמִיר לְעַכּוּם אוֹ שֶׁהוּא מְחַלֵּל שַׁבָּתוֹת בְּפַרְהֶסְיָא הֲרֵי הוּא כְּעַכּוּם לְכָל דְּבָרָיו:(הרמב"ם, משנה תורה, הלכות גירושין, פרק ג',ט"ו)

  • שֶׁהָיָה מוּמָר שֶׁהֲרֵי הוּא עכו"ם

הַמְנַסֵּךְ יֵין חֲבֵרוֹ לַעֲבוֹדָה זָרָה לֹא נֶאֱסַר הַיַּיִן. שֶׁאֵין אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל אוֹסֵר דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ. וְאִם הָיָה לוֹ בּוֹ שֻׁתָּפוּת. אוֹ שֶׁהָיָה מוּמָר שֶׁהֲרֵי הוּא כְּעַכּוּם'. אוֹ שֶׁהִתְרוּ בּוֹ וְקִבֵּל הַהַתְרָאָה שֶׁהֲרֵי הוּא מוּמָר. הֲרֵי זֶה אוֹסֵר הַיַּיִן וְחַיָּב לְשַׁלֵּם. וְהֵיאַךְ יִתְחַיֵּב זֶה לְשַׁלֵּם וַהֲרֵי הוּא מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ. מִפְּנֵי שֶׁמֵּעֵת שֶׁהִגְבִּיהוֹ נִתְחַיֵּב לְשַׁלֵּם וְאֵינוֹ מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ עַד שֶׁיְּנַסֵּךְ:

  • ישראל שנלווה לבני נכר לא יאכל בו

שלא להאכיל בשר הפסח לישראל שנשתמד, שנאמר "כל בן נכר, לא יאכל בו" (שמות יב,מג); כלומר, ישראל שנלווה לבני נכר ועבד עבודה זרה כמותם לא יאכל בו.(הרמב"ם, הקדמה למשנה תורה, מצוות לא-תעשה קכ"ח)

  • ישראל מומר שקידש אלו קידושין גמורין

המקדש כותית או שפחה אינן קידושין אלא הרי היא אחר הקידושין כמו שהיתה קודם הקידושין. וכן עכו"ם ועבד שקדשו בת ישראל אין קידושיהן קידושין. ישראל מומר שקידש אף ע"פ שהוא עובד עכו"ם ברצונו הרי אלו קידושין גמורים וצריכה גט ממנו.(הלכות אישות, פרק ד', הלכה ט"ו)

מגילת תענית[עריכה | עריכת קוד מקור]

    • "שלחו יד ברשעים שבהם"

בְעֶשְׂרִין וּתְּרֵין בֵיה תַּבְנָא לְקַטְלָא מְשַׁמְדַיָא: - ומפני שהיו יונים שרוים בא"י ולא היו ישראל יכולין לשלוח יד ברשעים שבהם עד שיצאו משם המתינו להם ג' ימים אם יעשו תשובה ולא עשו תשובה כיון שראו שלא עשו תשובה נמנו עליהם והרגום ואותו היום שהרגום עשאוהו י"ט.
אמר רבי אליעזר בן יעקב שמעתי שב"ד מלקין והורגין שלא מן התורה. דבית לוי אמרו שמעתי שב"ד עונשין ממון ומכים שלא מן התורה. לא מפני שכתוב בתורה אלא משום שנאמר ובערת הרע מקרבך ומעשה באחד שהטיח באשתו תחת התאנה והוליכוהו לב"ד והלקוהו וכי חייב היה אלא שהיתה השעה צריכה לכך כדי שילמדו אחרים מפני שנהגו מנהג זנות. שוב מעשה באחד שרכב על הסוס בשבת והביאוהו לב"ד וסקלוהו וכי חייב היה אלא שהיתה השעה צריכה לכך כדי שילמדו אחרים: שמעון בן שטח תלה שמונים נשים באשקלון. וכי חייבות הריגה ותלייה היו אלא שהיתה השעה צריכה לכך כדי שילמדו אחרות וכל ישראל ישמעו וייראו: (מגילת תענית, עשרים באלול)

התפתחות מונחי לשון[עריכה | עריכת קוד מקור]

  • המונח "שמתא" פרושו נידוי בארמית (החלפת האות "ד" ב"ת" ולהלן: "שמדא";חרם במובן של הרחקה מן הציבור מכונה אף שמתא
    שמעתי שיעור מרב חשוב ובו הוא אמר כעובדה, שבכל מקום שנזכר בכתבי הגאונים המילה שמדא הכוונה היא על המרד הכושל של בר כוכבא.ובכך דברי רבי שרירא גאון "והוה שמדא על התלמידים של ר' עקיבא" מכוונים על המרד אוצר החכמה;מצאתי את הדו-שיח הבא:"תקנתי שם לאמודאי. הענין הוא שבש"ס וילנה כתוב בר אמוראי אבל יש כתבי יד שבהם כתוב בר אמודאי וזאת הצורה שתפסה לצורך השימוש הזה. יש עוד מילים כאלה שהועתקו בצורות שונות ויש לי חשש שכך נוצרו ונכנסו לשימוש מילים שלא היו. איתן פ 13:29, 20 בנובמבר 2009 (IST)[1];

ומסבירים: היכי עבדו [כיצד עושים] בעלי האניות הללו שהיו עשויות לשליית אלמוגים מקרקעית הים, כדי להוציא את האלמוגים? מייתי שית אלפי גברי בתריסר ירחי שתא [מביאים ששת אלפים אנשים שיעבדו בשנים עשר חודשי השנה] ואמרי לה תריסר אלפי גברי בשיתא ירחי שתא [ויש אומרים שהיו מביאים שנים עשר אלפים איש שיעבדו בשישה חודשי השנה] וטעני לה חלא עד דשכנא [וטוענים עליה על אניה זו חול עד שהיא יורדת, שוקעת] בתוך המים עד סמוך למקום המצאם ונחית בר אמוראי [ויורד אמודאי] וקטר אטוני דכיתנא בכסיתא [וקושר חבלי פשתן באלמוגים] וקטר להו בספינתא [וקושר אותם, את החבלים, בספינה] ונטל חלא ושדו לבראי [ולוקחים את החול וזורקים החוצה] ומכיון שמוציאים החול האניה שוב צפה ועולה, וכמה דמדליא, עקרא ומתיא [וכמה שהיא עולה, היא עוקרת ומביאה] מעצי האלמוגים.(מסכת ראש השנה, כ"ג, א' לפי פירוש הרב עדיין שטיינזלץ)
'דחו תענית שנקבעה בשל זירת שמד
קצת בדומה לזה מסופר: בימי ר' זירא גזור שמדא, וגזור דלא למיתב בתעניתא [גזרו שמד על ישראל, וגזרו גם שלא לשבת בתענית] וממילא לא יכלו לקבוע תענית ולהתפלל על ביטול הגזירה. אמר להו [להם] ר' זירא: נקבליה עילוון, ולכי בטיל שמדא ליתביה [נקבל את התענית עלינו וכאשר יתבטל השמד נחזירנו] את יום התענית הזה שקיבלנו עכשיו ולא יכולנו לעשות.(מסכת תענית,ח',ב', ביאור הר עדיין שטיינזלץ)

מהתפילה-נוסחים:ארץ-ישראלי, בלאדי, רומניוטים[עריכה | עריכת קוד מקור]

תפילה ולמשלישניםA1.jpg
למשומדים רומניוטים 1.PNG
למשומדים רומניוטים 2.PNG

"בשמתא" - לשון נידוי:עם גאוה יתרה או תוצאות ממכירה לנוכרי[עריכה | עריכת קוד מקור]

  • תלמיד חכם זקוק למעט גסות רוח כדי למלא תפקידו (מבלי שיגרר לנידוי)

אמר ר' חייא בר אשי אמר רב: תלמיד חכם צריך שיהא בו בכל זאת אחד משמונה בשמינית של גאוה. אמר רב הונא בריה [בנו] של רב יהושע: ומעטרא ליה כי סאסא לשבולתא [ומעטרת אותו הגאוה כמו השער שבראש השיבולת לשיבולת]. אמר רבא: בשמתא דאית ביה, ובשמתא דלית ביה [בנידוי יהיה מי שיש בו גאוה ובנידוי יהיה מי שאין בו], שהרי אמרנו שתלמיד חכם צריך שתהיה בו מקצת גאוה.(מסכת סוטה,ה',א', פירוש הרב עדיין שטינזלץ)
(רש"י): אחד משמונה בשמינית - משקל קטן הוא והיינו עוכלא כלומר צריך שיהיה בו מעט גאוה שלא יהו קלי הראש מסתוללין בו ויהא דבריו מתקבלין עליהן בעל כרחם:ומעטרא ליה כי סאסא לשיבלתא - גסות מועט נאה והוגנת לו לתלמיד חכם ומעטרתו כסאסא המעטרת את השבולת: בשמתא דאית ביה - גסות הרוח:ובשמתא דלית ביה - גסות פורתא לפי שאין בני עירו יראים ממנו ואין בו כח להוכיחם:

  • משמתינא מי שמוכר לנוכרי יקבל על עצמו לשאת בתוצאותש}}

מכר כל נכסיו לאדם אחד — לית [אין] בה, במכירה זו משום דינא דבר מצרא [דין בן מיצר], שכיון שההוא קונה כל נכסיו אינו יכול ליצור יוצא מן הכלל, ולא למכור לו שדה אחד. מכרה לבעלים הראשונים שמהם קנאה — לית [אין] בה, במכירה זו משום דינא דבר מצרא [דין בן מיצר]. זבן [קנה] מגוי וזבין [או מכר] לגוי — לית [אין] בה, במכירה זו משום דינא דבר מצרא [דין בן מיצר].ומסבירים: אם זבן [קנה] מגוי — הרי דאמר ליה [שאומר לו] לשכן: טוב לך שאני קניתי, ארי אברחי [הרי בכך אריה הברחתי] לך ממצרא [מן המיצר], שוודאי מוטב לך בשכן ישראל, ולא בגוי. זבין [מכר] לגוי הלוא גוי ודאי לאו בר [איננו בן, שייך] בעשיית "ועשית הישר והטוב" הוא ולכן אין חובה על הגוי להימנע לקנות מבר מיצרא. ואולם שמותי [לנדות] ודאי משמתינן ליה [מנדים אנו אותו], את המוכר לגוי עד דמקבל עליה [שיקבל על עצמו] כל אונסי דאתי ליה מחמתיה [מיני אונס שיבואו לו לשכן מחמתו] של הגוי הזה.בבא מציעא, ק"ח,ב' - ביאור רבי עדיין שטיינזךץ)
{{רש"י): שמותי ודאי משמתינא ליה - למוכר לקבולי עליה כל אונסא דאית ליה מחמת העכו"ם:

מה הקשר[עריכה | עריכת קוד מקור]

יום זה מכובד 333.jpg

כפי שאמרתי יש אותיות מתחרזות. יש מילים שמתפתחות כמו הדוגמא שהביא

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.