930128.jpg

‫תפארת בחורים - מדריך החתנים היהודי הראשון , מאת ר’ פנחס ברוך בן פלטיה מונצליסי, ההדיר בתוספת מבואות רוני ויינשטיין, ירושלים תש"ע. ‬

תקציר[עריכה | עריכת קוד מקור]

במחצית השנייה של המאה ה-17, בקהילת פיררה באיטליה, נכתב לראשונה ספר הדרכה לגברים צעירים העומדים בפני נישואין: תפארת בחורים. החיבור מאת פנחס ברוך מונציליסי התמקד במתן הנחיות מעשיות לקראת המפגש המיני הראשון בין בני הזוג, ולקראת החיים הארוטיים במהלך הנישואין, לצד היבטים אחרים של חיי המשפחה. הספר שלפנינו מתאר את החידוש שבתפארת בחורים לצד האלמנטים המסורתיים מן המסורת היהודית-איטלקית ששימשו לו מקור השראה. הנחיות מסודרות בתחום המיני הן ביטוי נוסף היהודית-איטלקית ששימשו לו מקור השראה. הנחיות מסודרות בתחום המיני הן ביטוי נוסף לפיקוח חברתי גובר, בעיקר על חיי גברים ונשים צעירים לפני נישואיהם. תפארת בחורים מעיד על השפעתן המתרחבת של המסורות הקבליות שמקורן בקבלת צפת, גם בחיים הפרטיים והאינטימיים. הספר מצביע על כך שבשני נושאים אלה קיים דמיון ברור שלינויים דתיים ותרבותיים בעולם הקתולי בתקופת הקונטר-רפורמציה.

רוני ויינשטיין הוא חוקר במכון מינרבה באוניברסיטת תל-אביב. הספר נכתב במהלך שהותו כעמית מחקר במחלקה להיסטוריה מודרנית ובת-זמננו באוניברסיטת פיזה באיטליה. ספרו הקודם, נישואין נוסח איטליה, יצא לאור בשנת 2007.

כתבה מעיתון הארץ[עריכה | עריכת קוד מקור]

מיניות יהודית נוסח איטליה - למה נדרשו כ-350 שנה כדי שייצא סוף סוף לאור המדריך היהודי לענייני מין ונישואין, "תפארת בחורים", של פנחס ברוך מונציליסי • רות אלמוג• 08.10.2010 • תפארת בחורים - מדריך החתנים הראשון, מאת רוני ויינשטיין, הוצאת מכון יד בן צבי והאוניברסיטה העברית בירושלים, 2010, 381 עמודים

במחצית השנייה של המאה ה-17 כתב פנחס ברוך מונציליסי מן העיר פיררה באיטליה את חיבורו "תפארת בחורים" בכוונה לפרסמו בדפוס. ואולם הספר לא נדפס, והוא נשאר בכתב-יד, ששרדה ממנו גירסה אחת בלבד. עתה זכה "תפארת בחורים" לראות אור בספר של רוני ויינשטיין, שהוסיף לו מבואות עתירי פרטים וידע, השופכים אור על החברה היהודית באיטליה במאה ה-17. היתה זו חברה שונה בתכלית מן החברה היהודית בת זמנה במערבה ובמרכזה של אירופה. מספרו זה ומספרו הקודם של ויינשטיין, "נישואין נוסח איטליה", מתגלה חברה פחות סגורה, פחות קנאית-דתית, יותר פתוחה להשפעות הסביבה, חברה שמופיעים בה מחזאים יהודים, מלחינים יהודים, ומשוררות יהודיות, ומוצאים בה קשרים בין אינטלקטואלים יהודים לבין אינטלקטואלים נוצרים, דבר נדיר באשכנז או בצרפת. "תפארת בחורים" הוא מדריך החתנים הראשון שאינו סיכום של מקורות קודמים אלא חיבור השייך במובהק אל האווירה התרבותית של המאה ה-17. "החדשנות של חיבור זה עולה מתוך צירוף של פרמטרים ומרכיבים מוכרים מתוך המסורת היהודית והסביבה הקתולית", טוען ויינשטיין ומוסיף: "למיטב ידיעתי אין בספרות המוסר היהודית עד זמנו של פנחס ברוך מונציליסי חיבור שתחומו המרכזי הוא המיניות", ובו הבחנות בין דפוסי התנהגות ומחשבה ראויים ובלתי ראויים בתחום המיני. החברה היהודית באיטליה בשלהי הרנסנס, מספר ויינשטיין, היתה מוכרחה להתמודד עם אוכלוסיית צעירים גדולה ותוססת. צעירים וצעירות נהגו לעזוב את הבית בצעירותם לצורך לימודים, חניכה במקצוע, או שירות בבתי אחרים (משרתים ומשרתות). במשך הזמן יצרו הצעירים תת-תרבות של קבוצות גיל. "החבורות האלה עשויות היו להיות אלימות ביותר ומאיימות על הסדר הפנימי בקהילה". ועוד: "חלק חשוב מזמנם של צעירים יהודים באיטליה הוקדש למפגשים עם בחורות צעירות ורווקות בניסיון ליצור מרחב אינטימי לצעירות ולצעירים טרם הנישואים. בקהילות היהודיות נוצר הווי חיזור עשיר, שביטוייו משלוח מכתבי אהבה בין צעירים, פגישות בין צעירים בפיקוח המשפחות, ולעתים תכופות גם בלא ידיעת המשפחה (...) שימוש בחלונות הבית ובמרפסות כמקום מפגש סודי, או משלוח מתנות אישיות. בין השאר מוכרת באיטליה קירבה אינטימית בדרגות שונות בין צעירים וצעירות במהלך החיזור, החל במפגשים שבמהלכם הצעירים נשארו לבד וכלה בקיום יחסי מין טרם הנישואים" (עמ' 67). עניין אחר המייחד את החברה היהודית-האיטלקית היא ספרות העוסקת בנשים ומודפסת לשימושן של הנשים האשכנזיות האיטלקיות. זו מסורת של סיפורים, האופיינית לתרבות האשכנזית של ימי הביניים, שהגיעה לאיטליה כשבאו אליה מהגרים מצרפת ומאשכנז. מדובר בספרות האבירים, באפוסים או בקובצי סיפורים שתורגמו ליידיש ונחשבו ספרות קריאה ההולמת את הנשים. בספרות זו היו סצינות ארוטיות ועלילות אהבה. ובצדה "נדפסה באיטליה ספרות עשירה, העוסקת בקיום מצוות, בלימוד דרך ארץ, בשירים לכלות ('איין כלה ליד') ששרו אחרי החופה ולפני הייחוד" (עמ' 73). מדוע לא הודפס "תפארת בחורים" למרות שחובר, תוקן והוכן לדפוס? אין לוויינשטיין תשובה חד-משמעית על שאלה זו. הוא משער שהספר לא עמד בצנזורה הפנימית שהפעילה החברה היהודית באיטליה על כל ספר טרם יודפס. הוא מעיר כי "ההנחייה להימנע מלכתוב או לבטא דברים מפורשים בתחום המיני משותפת ליהודים ולנוצרים באיטליה בראשית העת החדשה" (עמ' 107). "כי הדיבור הישיר או החקירה המפורטת מדי בתחום זה נחשבו סכנה בפני עצמם, משום שהם עשויים לעורר את הסקרנות של המאמינים הפשוטים, לחשוף אותם לחטאים האסורים (דוגמת שימוש באמצעי מניעה) ולעודדם להכיר אותם" (עמ' 108). ויינשטיין עומד בספרו בין השאר על שנאת נשים, על ספרות חתרנית בתחום המיני, דן בהשפעת ספרות הנובלות של שלהי הרנסנס באיטליה שהרבתה לעסוק בסיפורי ניאופים, ובתפיסת המיניות כשלילית או חיובית. בסיכומו של דבר, מעריך ויינשטיין ש"תפארת בחורים" הוא חיבור נורמטיבי ובו בזמן חדשני. "הוא אמור לכוון את התנהגותם של קוראיו על פי הנחיות משפטיות-דתיות" (עמ' 172). ספרות ההלכה היא נקודת הבסיס הברורה והבלתי מעורערת שלו: החובה לקיים מצוות פרו ורבו, דיני נידה, איסור ייחוד לפני החופה, תענית החתן והכלה ביום החופה, וכו'. אבל על כל אלה נוסף כאן מרכיב קבלי, שהוא "הציר המרכזי של הספר הזה" (עמ' 180), שביסודו התפישה שהזוגיות מנכיחה ומקרבת את השכינה בעולם. הנישואין והפריון ממלאים תפקיד קדוש כמרכיב יסודי במאבק האדם עם יצר הרע וכוחות הרוע שבעולם. המבואות שהוסיף רוני ויינשטיין ל"תפארת בחורים" תופסים את רוב היקפו של הספר, והם מתבוננים בחיי יהודי איטליה של שלהי הרנסנס ומאירים עליהם זרקור רווי ידע ותובנות. הספר דחוס בפרטים ושואב ממקורות מגוונים מאוד, ומבחינה זו הוא מיועד לתלמידי ההיסטוריה היהודית בכלל ולתלמידי ההיסטוריה של יהדות איטליה בפרט. זהו ספר מחקרי רב עוצמה ומאתגר לכל המתעניינים בהיסטוריה זו


המקור: http://www.haaretz.co.il/1.1224282

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.