אברהם בוצר
Avraham Bozer.jpg
נולד 25 ביולי 1929, פולין
עלה לישראל 1936
נפטר 3 ביוני 2012, ישראל
כינוי צ'יטה
השתייכות Palmach.jpg פלמ"ח
Naval Ensign of Israel.svg חיל הים הישראלי
IDF new.png צה"ל
תקופת שירות 1946 - 1972
דרגה אלוף (ים) אלוף
תפקידים צבאיים
  • מדריך בקורס מפקדי סירות בפלי"ם
  • פעיל ההעפלה
  • מפקד אח"י הגנה
  • ראש ענף מבצעים של חיל הים
  • סגן מפקד אח"י אילת
  • מפקד אח"י יפו
  • סגן ראש מחלקת ים
  • ראש מספן כוח האדם בחיל הים
  • ראש מחלקת ים
  • מפקד חיל הים
מלחמות וקרבות

מלחמת העצמאות מלחמת העצמאות
מבצע קדש מבצע קדש
מלחמת ששת הימים מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים מלחמת יום הכיפורים

תפקידים אזרחיים

מנכ"ל חברת קו צינור אילת אשקלון, עורך דין בתחום המשפט ימי

אברהם בוצר (כינוי: צ'יטה) (25 ביולי 1929 - 3 ביוני 2012) היה פעיל ההעפלה עד הקמת מדינת ישראל, ומפקד חיל הים הישראלי בשנים 1972-1968.

ילדותו ונעוריו[עריכה | עריכת קוד מקור]

אברהם בוצר בצעירותו

בוצר (במקור בוצן) נולד בפולין בשנת 1929 ועלה לארץ ישראל עם משפחתו בשנת 1936 בגיל שבע. למד בבית הספר אחד העם ובתיכון חדש בתל אביב.

מגיל 14 היה פעיל בצופי ים. בשנת 1946 התגייס לפלי"ם, השתתף בקורס מפקדי סירות מס' 7 בנוה ים ובקורס חובלים מס' 5 של הפלי"ם ושימש מדריך בקורס מפקדי סירות מס' 8.

בשנת 1947 השתתף בהורדת מעפילים בחוף ניצנים מהאוניה "שבתאי לוז'ינסקי", נתפס על ידי שלטונות המנדט הבריטי וגורש למחנות המעצר בקפריסין אולם לאחר כשבועיים הוחזר לארץ עקב גילו הצעיר.

שירות בחיל הים[עריכה | עריכת קוד מקור]

עם פרוץ מלחמת העצמאות בוצר הצטרף לחיל הים הישראלי שאך זה הוקם. הוא שירת לזמן קצר בחוליה לחבלה ימית אולם הועבר אחר כך לשרת כקצין על סיפונן של אח"י דרום אפריקה ואח"י אילת.

לאחר המלחמה המשיך בוצר לשרת בחיל הים. בשנת 1952 הוא הועלה לדרגת סרן וקיבל את הפיקוד על הקורבטה אח"י הגנה. באותה שנה הוא נשלח לקורס מג"דים, והמשיך לשרת כסגן המפקד של שתי פריגטות.

משנת 1954 עד שנת 1955 היה בוצר ראש ענף מבצעים של חיל הים ואחר כך נשלח לבריטניה כסגן מפקד אח"י אילת, במסגרת עסקת הרכש של שתי משחתות לחיל הים הישראלי.

במלחמת סיני השתתף בלכידת המשחתת המצרית איברהים אל אוול והיה מפקד כוח ההשתלטות שעלה על סיפון המשחתת שנכנעה. בשנת 1957 חזר להיות ראש ענף מבצעים ובשנת 1959 נתמנה למפקד אח"י יפו. שנתיים לאחר מכן, בשנת 1961, מונה לסגן ראש מחלקת ים ובשנת 1963 יצא לשנת השתלמות בקורס פיקוד ומטה בגריניץ' (בריטניה).

בין השנים 1964 ל-1966 שימש כראש מחלקת כוח אדם במפקדת חיל הים. בתפקידו זה פעל להגדיל את מאגר קציני הים ולהכשיר כוח אדם מקצועי לקראת קליטתן של ספינות הטילים שנבנו בצרפת בעבור חיל הים. בין השאר החליט לפתוח מסלול של קורס חובלים לבוגרי בתי ספר תיכוניים (עד אז הגיעו לקורס רק בוגרי בתי ספר ימיים) וכן החליט לשלוח מספר רב של קצינים ללימודים בטכניון.

בשנת 1966 יצא ללמוד כלכלה ומדע המדינה באוניברסיטה.

במלחמת ששת הימים היה בוצר מפקד זירת ים סוף (במינוי חירום) ובתפקידו זה היה מפקד הכוח שהשתלט על שארם א-שייח' ללא קרב, לאחר שהמקום ננטש על ידי המצרים.

במהלך המלחמה התפטר איזי רהב, מתפקיד ראש מחלקת ים. בספטמבר 1967 מונה בוצר לראש מחלקת ים ונעשה למועמד הטבעי לפיקוד חיל הים. בתפקיד זה, היה בקבוצת הקצינים הראשונה שהועלתה לדרגה החדשה שהונהגה אז, תת-אלוף. בתקופה זו טבעה הצוללת דקר.

מפקד חיל הים[עריכה | עריכת קוד מקור]

ב-1 בספטמבר 1968 מונה בוצר למפקד חיל הים והועלה לדרגת אלוף. בעת שקיבל את הפיקוד, היה חיל הים נתון בנחיתות מבצעית. תוכנית בניין הכוח טרם הניבה פירות. הפעילות הדלה במלחמת ששת הימים, (טיבוע המשחתת אילת וטביעת הצוללת דקר), הנמיכו את ההערכה לחיל הים בציבור.

פעילות מבצעית[עריכה | עריכת קוד מקור]

התקופה שבה פיקד בוצר על חיל הים היה צה"ל עסוק בפעילות מבצעית רבה: בחזית המצרית התנהלה מלחמת ההתשה ובחזית הירדנית התנהלה פעילות ענפה נגד ארגוני המחבלים. חיל הים היה מעורב במרבית פעולות הפשיטה שבוצעו בחזיתות אלה בשל הצורך לחצות מכשולי מים (תעלת סואץ ונהר הירדן).

המבצעים החשובים שביצע חיל הים בתקופת פיקודו של בוצר היו:

  • הפשיטה על האי גרין (יולי 1969), פעולה פשיטה של שייטת 13 וסיירת מטכ"ל על אי מלאכותי שהקימו הבריטים לאבטחת פתחה הדרומי של תעלת סואץ, ואשר שימש כמתחם מבוצר של הצבא המצרי.
  • מבצע אסקורט (ספטמבר 1969), שבמהלכו הטביעו לוחמי הקומנדו הימי שתי ספינות טורפדו מצריות במעגן של חיל הים המצרי בצפון מפרץ סואץ. מבצע זה נעשה כדי להסיר את איום הטורפדו מהנחתות הישראליות לקראת מבצע רביב.
  • מבצע רביב (ספטמבר 1969) שבו הובילו נחתות של חיל הים כוח שריון לגדה המצרית של מפרץ סואץ.

לפעילות המבצעית של יחידות חיל הים במהלך מלחמת ההתשה, ובראשן הקומנדו הימי, הייתה השפעה ישירה על היכולת שהפגין חיל הים במלחמת יום הכיפורים. במלחמת ההתשה נרכשו והוטמעו בחיל הים עקרונות לחימה וערכים כמו: נכונות לפעילות מבצעית, גישה התקפית, דבקות במטרה ואומץ לב. יתר על כן, המבצעים הרבים הכניסו את חיל הים כולו לשגרה של נוהלי קרב על כל המשתמע מכך (ייזום דחיפה וקידום מבצעים, תכנונים מבצעיים, שיתוף פעולה עם אג"ם מבצעים, חיל האוויר והפיקודים, השגת אישורים לפעולות מהמטכ"ל ומהדרג המדיני, תדרוכים, תחקירים, הפקת לקחים וכו').

בניית הכוח הימי[עריכה | עריכת קוד מקור]

בימי כהונתו של בוצר נמשך בניין הכוח בתוכנית שהחלה על ידי קודמיו. ספינות סער החלו להגיע ואיתן נעשה שינוי גדול בסדר הכוחות של חיל הים.

סטי"לים[עריכה | עריכת קוד מקור]

  • הברחת ספינות שרבורג: כאשר הטילו הצרפתים אמברגו על משלוחי נשק מצרפת לישראל בדצמבר 1968, נותרו בצרפת חמש ספינות טילים מדגם סער 3. ספינות אלה - "ספינות שרבורג", חולצו מנמל שרבורג במבצע מורכב (מבצע נועה) והגיעו ארצה בסוף דצמבר 1969.
  • התחמשות באמצעי הגנה נגד טילים: כלקח עיקרי מטיבוע המשחתת אילת, יזם בוצר והשקיע משאבים רבים בפיתוח ובהצטיידות באמצעי הטעיה אלקטרוניים שהורכבו בספינות הטילים מיד בגמר פיתוחם.
  • עדיפות להתחמשות בטיל "גבריאל": לאחר שהושלמו עבודות הפיתוח והניסוי של הטיל "גבריאל" לטווח 20 ק"מ שנועד בתחילה כנגד משחתות הסקורי. הועלתה הצעה מהמפתחים להגדיל את טווח הטילים עד 40 ק"מ. בוצר החליט לתת עדיפות להצטיידות הספינות בטילים כפי שהם על פני ההשקעה בפיתוח הגדלת הטווח. היה בזה סיכון מחושב גדול מאוד. תוצאת ההחלטה היו: מחד ש-12 מתוך 14 ספינות שייטת ספינות הטילים אכן חומשו בטילי גבריאל. מאידך, עדיפות הטווח של טילי ה"סטיקס" נעשתה לבעיה המבצעית מרכזית. סגירת הפער היוותה את הנושא העיקרי בתורת הקרב של ספינות הסער, שנבנתה אז על ידי מפקדי שייטת ספינות הטילים: הדר קמחי ושבתאי לוי. פיתוח טיל גבריאל ארוך טווח התחיל לאחר המלחמה וספינות הטילים חומשו בו באמצע שנות ה-70.
  • ספינות סער 4: במספנות ישראל נמשכה בניית הספינות מדגם "סער 4". הספינות הראשונות נמסרו לחיל הים חודשים ספורים אחרי סיום כהונתו של בוצר.
  • מעמד מפקד הסטי"ל : בוצר היה גאה במיוחד בגיבוי ובתמיכה שנתן להקניית עצמאות למפקדי ספינות הטילים בים. מפקדים אלה היו צעירים בהרבה ממפקדי המשחתות בעבר. הוא נתן חשיבות גדולה לפעילותו זו על פני הנושאים האחרים. מעמדם המכובד של מפקדי ספינות הטילים, התגבש במשך השנים והוא מקובל עד ימינו.

צוללות[עריכה | עריכת קוד מקור]

נחתמה העסקה לבניית שלוש צוללות גל במספנת ויקרס שבבריטניה. הייתה זו הפעם הראשונה שחיל הים הזמין צוללות חדשות המותאמות לצרכיו, שכן עד אז נקנו צוללות ישנות מעודפי הצי הבריטי. העסקה הבטיחה את המשך קיומה של שייטת הצוללות בחיל הים לאחר אובדנה של אח"י דקר. במטכ"ל נעשו ניסיונות רבים להניא את חיל הים מחתימה על ההסכם, ולוותר כליל על מרכיב הצוללות שלו, אך בוצר לא נכנע ללחצים.[1]

נחתות[עריכה | עריכת קוד מקור]

בשל צרכים מבצעיים של צה"ל בזירת ים סוף נרכשו נחתות נוספות לחיל הים. ראשונה הייתה אח"י בת-שבע, שהייתה הנחתת הארוכה ביותר בחיל הים, ואחריה 3 נחתות מדגם "שקמה", שנבנו בארצות הברית במלחמת העולם השנייה.

ספינות סיור לביטחון שוטף[עריכה | עריכת קוד מקור]

בתקופתו נבחר הדבור לכלי השיט שישמש את חיל הים במשימות ביטחון שוטף ונחתמה עסקה לבניית ספינות דבור בארצות הברית. ספינות הדבור הראשונות הגיעו לישראל בנובמבר 1970.

גיבוש תורת לחימה לסטי"לים[עריכה | עריכת קוד מקור]

הטבעת אח"י אילת באמצעות טילי "סטיקס", שנורו מספינה מצרית (אוקטובר 1967), חייב את חיל הים להפיק לקחים ולמצוא פתרון שיאפשר לספינות הטילים של חיל הים להתגבר על איום ה"סטיקס", שהטווח וכמות חומר הנפץ שלו גדולים לאין שיעור מאלה של ה"גבריאל". התשובה הייתה פיתוח מערכת לוחמה אלקטרונית (ל"א) שתנטרל את יתרונות ה"סטיקס".

עם קליטת ספינות הטילים, טילי ה"גבריאל" ומערכות הל"א, גובשה ותורגלה בתקופתו של בוצר תורת הלחימה של שייטת הסטי"לים. את הפירות קצר חיל הים במלחמת יום הכיפורים, ותחת פיקודו של האלוף בנימין תלם נחל חיל הים ניצחונות בכל קרבות הטילים והשיג שליטה בזירה הימית.

תפקידים באזרחות[עריכה | עריכת קוד מקור]

בוצר סיים את תפקידו ב-1 בספטמבר 1972. לאחר שחרורו התמנה למנכ"ל חברת קו צינור אילת אשקלון (קצא"א), שם עבד יותר מעשרים שנה. במקביל למד בוצר משפטים ועבד כעורך דין בתחום המשפט הימי.

במלחמת יום כיפור[עריכה | עריכת קוד מקור]

בתחילת המלחמה נשלח בוצר לזירת ים סוף, עליה פיקד אל"מ זאב אלמוג, והחל לתפקד כמפקד על הזירה. זירת מפרץ סואץ וים סוף הייתה זירה משנית מבחינת סדרי הכוחות הימיים של הצדדים. חיל הים הישראלי החזיק בזירה זו נחתות, אוניית אספקה וספינות בטחון שוטף מדגם "דבור".[2] חיל הים לקח גם בזירה זאת את היזמה ועבר מהתגוננות למתקפה. לזירה נשלחו כוח תקיפה משייטת 13 צוללים בסירות גומי ובהמשך סירות סנונית וסירות נפץ. דבורים הועברו על גבי משאיות מהים התיכון לאילת והכמות הוגדלה ל-10 ספינות. רמת הפיקוד שודרגה - והאלוף אברהם בוצר – קיבל את הפיקוד למעשה.

במשך יממה אחת מונה בוצר למפקד הזירה, כדי לאפשר לאלמוג להוביל מבצע נחיתה שתוכנן. בוצר לא קיבל מינוי מהרמטכ"ל ונשלח על ידי מפקד חיל הים האלוף בנימין תלם לעשות מה שנקרא בפלמ"ח "חרב"ש" היינו "חידוש רוח בגייסות שהשתבשו". הוא הפעיל ישירות את מפקדי הפלגות. בהנחייתו כוח שייטת 13 חדר למעגן ערדקה והטביע ספינת טילים מצרית. דבורים תקפו מעגנים בחוף המצרי והשמידו כלי שיט מצרים. מנהיגותו הישירה של בוצר אכן תקנה את השיבושים. ולאחר כשבועיים החזיר את הפיקוד על הזירה.[3]ב-16 באוקטובר חזר למטה, כיועץ למפקד חיל הים בנושא פעילות צי הסוחר.

לאחר פרישתו[עריכה | עריכת קוד מקור]

בתקופה שאחר פרישתו בילה ימים רבים בספינת המפרש שלו, וערך הפלגות רבות בים התיכון. להפלגות אלה זומנו חברים מחיל הים ואחרים שחלקו עם בוצר חוויות ים.

בחודש אוקטובר 2011 נבחר בוצר ליקיר תנועת הצופים, כאיש צופי ים שעשה רבות למען העם והמדינה.

אברהם בוצר נפטר ב-3 ביוני 2012 ונקבר בבית העלמין הצבאי קריית שאול.

לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]

  • מערכת "בין גלים", "אברהם בוצר - צ'יטה - על חייו ופועלו", מגזין עמותת חיל הים, ספטמבר 2013, עמ' 30.

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

הערות שוליים[עריכה | עריכת קוד מקור]

  1. יוסי מלמן, המפקד העקשן שהצליח להפוך גיגיות לצוללות, באתר וואלה!, 9 ביוני 2012
  2. בתכנית בנין "ספינות הסער" נבנו 6 ספינות מדגם "סער 4" עבור זירת ים סוף. יציאתן של שתי ספינות טילים ראשונות לדרכן בהקפת יבשת אפריקה נקבעה ל-15 באוקטובר 1973. הספינות לקחו חלק חשוב בקרבות הטילים בים התיכון והעברתן מומשה בפברואר מרץ 1974 במבצע מוניטין.
  3. דברי תא"ל חיים שקד, סגן מפקד הזירה, ואחרים, בדף: "מנהיגותו של בוצר" , באתר בוגרי ים. מייק אלדר, שייטת 11, עמ' 86.

קטעים בערך הזה מבוססים על ערכים מקבילים בוויקיפדיה העברית

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.