Family Wiki
Register
Advertisement
ספר אגרת תימן

מאתר Hebrew Books

איגרת תימן נכתבה על ידי הרמב"ם בשנת 1173 כמענה למכתב של רבי יעקב בן ר' נתנאל בירב פיומי, מנהיג יהודי תימן, השואל על פשר ייסוריה של הקהילה היהודית בתימן שהייתה נתונה תחת פרעות קשות וגזירות שמד. באותה תקופה הופיע בתימן משיח שקר, שהסית והדיח את העם. באגרת זו, הכתובה בערבית יהודית, הסביר הרמב"ם כיצד יש להבחין בין המשיח למתחזה למשיח, ועסק בנביא ובהוכחה שהוא נביא אמת. בנוסף השקיע מאמצים לעודד את רוחם של התושבים, והצביע על עליונותה של הדת היהודית מול האסלאם והנצרות.

לבסוף הוא מעודד את היהודים שביאת המשיח קרובה, ושלמרות הקשיים אל להם להתייאש.(המבוא הוא מהויקיפדיה העברית)

אגרת תימן מאת : רבי משה בן מימון;תירגם: רבי נחום מערבי ז"ל
הנוסח מבוסס על הוצאת ליפסיה.

עיבד והוסיף כותרות: יהודה איזנברג -בכותרות עשיתי שימוש בערך זה

האגרת יצא לאור לראשונה בעיר בזל בשנת ה'שפ"ט - 1629 ונכללה בספר "תעלומות חכמה" של יש"ר מקנדיה.

יש עוד שתי העתקות לאגרת זו:

  1. של ר' שמואל אבן תיבון שהעתיקה בשנת 1210, כשש שנים אחרי פטירת הרמב"ם והובאה לדפוס בפעם הראשונה בשנת 1874 בעיתון "השחר"..
  2. מאת ר'אברהם בר' שמואל הלוי אבן חסדאי מברצלונא לדברי מרדכי דב רבינוביץ, בהקדמה לספר בהוצאת מוסד הרב קוק היא "מונחת בגנזי אוצר הספרים במינכן ומחכה לגואלה".

"הקדמת המעתיק"[]

האגרת הועתקה מערבית לעברית על-ידי ר' נחום המערבי, אשר הוסיף לה הקדמה. היא כוונה לא רק לבני תימן, אלה גם לעם ישראל הנרדף וכונתה בשם "פתח תקוה לימים טובים יותר".

תוכן האיגרת הבהירה למתרגם הרעיונות הצפונים בה ומצאתי כי תביא תועלת לאומה "דלה ונחשלת" לאומת ישראל העיפה והנלאה מרב סבל ואורך הגלות פוחז ומבוהל הנוח להיכשל.

שיעור ב"משכן בנימין" ליד ישיבת קדומים[]

הערך נכתב בעקבות שיעורו של הרב שמעון בן שעיה בכולל למבוגרים "משכן בנימין" ליד ישיבת קדומים - האחריות לתוכן הרשימה היא כולה על התלמיד שערך אותה.
מעין הקדמה - האיגרת היא השנייה באגרות (נכתבה 1172-1173), לפניה נכתבה "אגרת השמד" בשנת 1163 בשבתו בעיר פס שבמרוקו, שיעודה לכל היהודים בארצות האיסלם.

הרקע - רבי יעקב בן ר' נתנאל בירב פיומי, שהיה רב וראש ישיבה בתימן, קבל פניות מיהודי ארצו, אשר תיארו את מצבם הגרוע. דברים אלו הגיעו לידי הרמב"ם, כנראה מסוחרים יהודים שהגיעו למצרים מתימן רב אַשִּימהאיגרת:כל עוברי דרך ואיי הים. לכן העבירו קול בספרד ובספרויים. מקצה השמים ועד קצה השמים. הוי כל צמא לכו למים. והסוחרים כולם יחד לשואליהם עונים כי מצאו מטע יפה ונעמן. ומרעה טוב כל רזה בו ישמן. </ref> . הרמב"ם, אשר ישב במצרים, שלח אליו איגרת שעסקה בנושאים אלה:

  • גזירת השמד שהוטלו על יהודי תימן- היהודי, בין שניסה להציל עצמו בטענה שהוא מאמין במוחמד או לא - גורלו נחרץ. במקביל, היהודים נדרשו על-ידי מנהיגיהם לא להתכחש לדתם

לפי יהודה אייזנברג, לעיל: רמב"ם מתייחס בדברים אלה למורד אבן תומרת, ולגזירת השמד של האלמוחידים במגרב, בשנת 1146, ובסרפד הדרומית בשנת 1148.

  • מסית ומדיח - נביא שקר

לפי יהודה אייזברג לעיל :רמב"ם מתייחס כאן ל"פושע", הוא המומר שמואל אבן אבאס, שהמיר דתו בשנת 1163, וכתב נגד אמונת היהדות. הוא טען שהפסוק בבראשית והרבתי אתכם במאד מאד נאמר" על מוחמד, כי "במאד מאד" בגימטריה 92 - כמו הגימטריה של "מחמד". כמו כן הפסוק "הופיע מהר פראן" פורש כמתייחס למוחמד.

  • משיחיות - מיהו נביא אמת ועל חשבונות הגאולה.

מבוא האיגרת[]

המוטו של האגרת הוא במסר העידוד ליהודי תימן וכך נאמר במשפט הפתיחה

Cquote2 חזקו ידים רפות וברכים כושלות אמצו. (לפי המובא בספר ישעיהו ל"ה, ג') Cquote1

בהמשך, הרמב"ם פונה לרב יעקב פיומי בתארי כבוד רבים שאינם מקובלים בכתביו וכך הוא הרשים את אלה, אשר אליהן תגיע האיגרת.

הרמב"ם כתב על המורי ההלכה בתימן

Cquote2 הולכים בדרך הורה רב אַשִּי. רודפי הצדק.ומחזיקי הבדק. מעמידי עקרי התורה על תלם" Cquote1

אתם כמו היהודים התלמודיים [1]. הוא ציין שהם הצליחו לשמור על הקהילות שלהם ומדגיש הצלחתם בגיבוש הקהילות בתיאור המובא מספר תהילים

Cquote2 "אֵין פֶּרֶץ וְאֵין יוֹצֵאת וְאֵין צְוָחָה בִּרְחֹבֹתֵינוּ". (קמ"ד, י"ד) Cquote1

ועל הציבור הוא אומר

Cquote2 ולרועיהם בו מרעה נאמן. יושבי ארץ תימן Cquote1

.

המבוא, מבטא נחמה לרב (הביע צער על מות אביו) ובנוי בצורה מחמיאה לציבור, תאפשר להעביר את המסר החינוכי ליהודי תימן המצויים במצוקה.

והוא עובר לתיאור מצבו, אולי בכך ינחם את קוראיו, שכן בטרם הגיע למצרים מצבו לא היה טוב. וכל הוא תיאר את מצבו בגלות ספרד

Cquote2 אני קטן מקטני חכמי ספרד. אשר עדים בגלות הורד. ותמיד אשקוד במשמרותיי. ולא השגתו חכמת אבותיי. כי ימים רעים וקשים פגעונו. ובשלוה לא התלוננו. יגענו ולא הונח לנו. Cquote1

. כל מה שעשיתי היה מכח המסורת. אני הולך בדרך אבותי. רק עכשיו (במצרים) הגעתי לשלווה. הוא הזכיר לשבח את תלמידו ר' שלמה סגן הכהנים [2]

גזרות שמד בתימן[]

הרמב"ם מתחיל בתיאור המצב. אכן "המושל בארץ תימן" גזר "שמד על היהודים", כמו עשה "הכנעני" בארצות המערב (צפון אפריקה). הוא הזדהה על יהודי תימן ומייד כתב שהוא מכיר היטב את התופעה, גם הוא נוכח בה בטרם יצא מפאס במרוקו למצרים.

וכן הוא הביא של השלב הראשון בהבעת הנחמה

Cquote2 ואין ספק להיות אלו חבלי משיח. Cquote1

. הוא הפנה לדניאל, הדן בצרות, חולשה, הספק שהיו במשך 70 שנות הגלות של ימי הבית הראשון. אכן היו שיתמוטטו רבים מן הדת שלא יכלו להבין את מה שקה להם.

הרב בן=שעיה מצטט בהערת אגב את המדרש מבראשית רבה 'את האלהים התהלך נח' – רבי יהודה אומר למלך שהיו לו שני בנים אחד גדול ואחד קטון. אמר לקטון הלוך עמי ולגדול הלוך לפניי. כך אברהם שהיה כוחו יפה – 'התהלך לפני'; נח שכוחו רע – 'את האלהים התהלך נח'. והביא מדברי הרב קוק בספרו מדבר שור (עמ' ק"ב ואילך)

Cquote2 "כי השי"ת שיצר האדם ועשאהו ישר לבוא אל תכלית שלמותו, הנה לאחר שחטא והסדרים נשתנו, לא היה הרצון העליון ב"ה לתקן כל מה שנתקלקל כאחת ובבת אחת, (אלא) רק שילך מהלך התיקון במעלות ובמדרגות... ולפעמים (אף) לרדת לצורך עליה, עד שלבסוף יגיע הדבר לתכלית התיקון [3] Cquote1

. אם איו מענה לדור, אז העם פונה לכיוון אחר. הרמב"ם סבר כי עליו לתת תשובה מתאימה ליהודי תימן.

הרמב"ם חוזר לדניאל, שהיה בגלות בבל , וממנו הוא ניסה ללמוד. וכך הוא ציטט

Cquote2 כמו שהודיענו הבורא, כי בהאריך לנו הימים בגלותנו ובבא הצרות עלינו, יצאו רבים מן הדת ויתחדש להם ספק ויטעו. וסיבה זו תהיה בראותם דלדולנו ותוקף יד מוננו והתגברותם עלינו. וקצתם לא יתחדש להם ספק ולא תתבלבל סברתם שנאמר דניאל יב,י "יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים והרשיעו רשעים ולא יבינו כל רשעים והמשכילים יבינו". Cquote1

וכך אפילו אם המשכילים, והמבינים שעברו עליהם צרות לא יוכלו לעמוד במבחן. אמנם, תחילה הם נשארו באמונתם בה' ובמשה עבדו, אבל כאשר יעברו עליהם צרות קשות ורעות יותר מן הראשונות שעמדו כנגדם, אז יתחדש להם ספק ויטעו ויתעו דניאל י"א ל"ה "ומן המשכילים יכשלו לצרוף בהם ולברר וללבן עד כעת קץ" וגומר.

ועכשיו הוא עובר לתוכן ואומר :ועתה אחינו חייבים אתם להטות אוזנכם ולשמוע מה שאסדר לפניכם, ותלמדוהו לטף ולנשים כדי שיתקיים להם מה שהסתפק מאמונתם, ויתחזק בנפשותם האמת שאין לזוז ממנה, ויצילנו הבורא ויצילכם מן הספק:

שלוש צורות של כפיית דת[]

א. "כת אנסית": נסיון לכפות עלינו דתם[]

הרמב"ם מקדים לדיון את דברי משה רבינו על היות תורת ה' אמיתית ועל כך שעם ישראל נבחר להיות נושאי התורה בחסדו ובשל מעשי אבותינו

Cquote2 רַק בַּאֲבֹתֶיךָ חָשַׁק ה', לְאַהֲבָה אוֹתָם; וַיִּבְחַר בְּזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם, בָּכֶם מִכָּל-הָעַמִּים--כַּיּוֹם הַזֶּה (ספר דברים, י', ט"ו Cquote1

ובגלל המצוות והחוקים שקבלנו על עצמנו קינאו בנו הגויים

Cquote2 וּמִי גּוֹי גָּדוֹל, אֲשֶׁר-לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם, כְּכֹל הַתּוֹרָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם (שם, ד',ח') Cquote1

. ומסיבה זו נלחמו בנו העמים ורצו להשמידנו: עמלק וסיסרא וסנחריב ונבוכדנצר וטיטוס ואדריונוס.

ב. "כת טוענת טענות": ניסיונות להקשות על דתנו[]

קבוצת העמים הזו מכונה בפי הרמב"ם חדי שכל החריפים בלשונם. אלו הם : האדומים (הכוונה לנוצרים הראשונים), הפרסים והיוונים. להם היו טענות כנגד פירוש התורה והעלו קושיות. ועליהם אמר ישעיהו הנביא

Cquote2 כָּל-כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ, לֹא יִצְלָח, וְכָל-לָשׁוֹן תָּקוּם-אִתָּךְ לַמִּשְׁפָּט, תַּרְשִׁיעִי; זֹאת נַחֲלַת עַבְדֵי ה' וְצִדְקָתָם, מֵאִתִּי--נְאֻם-ה' (נ"ד, י"ז) Cquote1

הרמב"ם מתאר את כיצד הקב"ה מתיחס לשתי הכיתות, הוא יושב ומשחק בהם כמו שנאצר בספר תהילים

Cquote2 יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק: אֲדֹנָי, יִלְעַג-לָמוֹ.(ב,ד' Cquote1

. ושתי הכתות פוגעות בנו עד עצם היום הזה, כולל : צרות האלמוהדנים בצפון אפריקה ובדרום ספרד, מסעי הצלב וגזרות השמד הנוכחית בתימן [4]

ג. "הכת המתדמה לדתנו" - הנצרות[]

הרמב"ם עובר לדון בדת המוכרת לו, אך לא ידוע ליהודי תימן. הוא הגדיר אותם "ומיררה חיינו משתי ענייני הכתות". שכן, מטרתה הייתה לסתור את התורה. הוא מכנה את מבשרה "האיש הרע מאד", את מוצאו המשפחתי הוא מכנה "חרפה". הוא בקש לבטל את פירושי התורה המקובלים על עם ישראל. ומצטט בהקשר זה את דניאל

Cquote2 וּבְנֵי פָּרִיצֵי עַמְּךָ, יִנַּשְּׂאוּ לְהַעֲמִיד חָזוֹן--וְנִכְשָׁלוּ.(י"א, י"ד) Cquote1

רמב"ם מבדיל בין הנוצרים היהודים, שהיו בתחילת הנצרות (לעיל -הכת הראשונה) , לבין הנוצרים הגויים, שקמו לאחר מכן (הכת השלישית).

ולסיום, הוא הגדיר את מוחמד מייסד דת האיסלם כ"משוגע", על שם היותו בעל הזיות, דמיונות נלהבים ודברים משונים יצאו מפיו (לדעת הרמב"ם, עקב מחלת הנכפים שהייתה תוקפת אותו מפעם לפעם). דתו כללה מרכיבים מדתות אחרות, כולל הדת הצרתוסטרא הפרסית [4]. מטרתו הייתה לבנות מלוכה שתשלוט על העולם.

השוואת דתנו לדתות אחרות[]

הרב_שמעון_בן_שעיה_אגרת_תימן_-_בין_היהדות_לשאר_הדתות

הרב שמעון בן שעיה אגרת תימן - בין היהדות לשאר הדתות

הרמב"ם מיחס לדתות האחרות תכונות של פסל מעץ או מתכת או אפילו אבן. לעומת זאת דת ישראל דומה ל"אדם חי". האדם, שנברא ב"חכמת הבורא" עם הכישורים והאיכויות המיוחדות לו. לעומת זאת, הכסיל, בדומה לפסל, לא יבין את כתבי הקודש ויזייף את תוכנה, עד שספק אם תביא תועלת. ויגיע למה שהוא הגדיר:
השלמות הראשונה, שהיא התמדת קיומו בעולם הזה על מיטב העניינים הנאותים לאדם. דהיינו כל הדרוש לאדם עומדים לרשותו.
והשלמות השנייה, שהיא השגת המושכלות כמו שהם בעצמם כפי כוחו של אדם, דהיינו יש גם גבול לשכל האנושי וליכולתו של האדם.

וכך הוא מסכם: אמר דניאל כשספר עמידת מלך אדום. ודימה עמידת משוגע [=מוחמד], ואיך יהיה נוצח למלך אדום ולמלך פרס ויון, לקרן צומחת שארכה וגדלה, כמו שיתבאר זה מן הפסוקים להמון וליחידים שהם עניינים שנגלו במציאות, כלומר בעולם, ואין לפסוקים ההם פירושים אחרים אלא כפשטם. שכן אמר דניאל ז' ח' "משתכל הוית בקרניא ואלו קרן אחרי זעירה סלקת ביניהון ותלת מן קרניא קדמיתא אתעקרא מן קדמה ואלו עינין כעיני אנשא בקרנא דא ופום ממלל רברבן".

דניאל ראה הקרן הצעירה הצומחת ומפילה שלוש קרנות מלפניה עד שראה לקרן ההוא עיניים כעיני אדם ופה מדבר גדולות. כלומר שהעומד הזה ידמה דת שתדמה לדת האלוהית.

סופם של הדתות יהיה סילוק והשמדה כפי שאמר דוד המלך :"רַבַּת, צְרָרוּנִי מִנְּעוּרַי-- יֹאמַר-נָא, יִשְׂרָאֵל. רַבַּת, צְרָרוּנִי מִנְּעוּרָי; גַּם, לֹא-יָכְלוּ לִי. (תהילים קכ"ט, א'-ב')

1234

המסקנות

2345

המסקנות

3456

המסקנות

תולדות ישראל רצופים שמד[]

וכאן הרמב"ם עובר לתיאור תולדות עם ישראל

בעקבות מעמד הר סיני[]

הרב_שמעון_בן_שעיה_אגרת_תימן_-_זכר_מעמד_סיני-0

הרב שמעון בן שעיה אגרת תימן - זכר מעמד סיני-0

בעקבות מעמד הר סיני מדמה הרמב"ם את עם ישראל, כתב הרמב"ם:
ושלמה המלך ע"ה דימה אותנו לאישה יפה בתכלית היופי שאין בה דופי, שנאמר שיר השירים ד' ז' "כלך יפה רעיתי ומום אין בך". ודימה שאר האמונות והסברות שרוצים להמשיכה אליהם ולהחזירה לאמונתם כאנשי הבליעל השטופים בזימה, והמפתים הנשים שהם בנות חיל להשיג מהן תאוותן המכוערת.

אמנם אנחנו נרדפים על-ידי האומות "ובאר לנו על ידי ישעיהו מבשר אומתנו, שהאות ביננו ובינו ית', והמופת המורה שלא נאבד הוא קיום תורת ה' ודברו ביננו. שנא' ישעיהו נ"ט כ"א "ואני זאת בריתי אותם אמר ה', רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך" וגומר. וגם התפארה אומתנו לפני הקב"ה על שתסבול צרות השמדות ותישא הצרות התכופות עליה. שכן כתוב תהלים מ"ד כ"ג "כי עליך הורגנו כל היום". זה דורו של שמד."

והפתרון הוא לברוח למקום בטוח, שכן מן היהדות אין אפשרות לברוח, לאמור "בדרך הזה מצאנו החסידים הטהורים רודפים האמת ומשיגים אותה הם בורחים לדת האל מקצוות הארץ הרחוקות וישימו מגמותם למקומות החסידים, כדי שיוסיפו להם מאור התורה, כדי שישיגו בעניין זה מן הקב"ה מן הטובה. ואיך לא ימאס האדם ואיך לא יקוץ בארץ מולדתו ובבני משפחתו בשביל התורה כולה בכללה.

הפולמוס עם האיסלם[]

בחלק האחרון של השיעור הוא דן בדת האיסלם הערת הקדמה: רמב"ם מתייחס כאן ל"פושע", הוא המומר שמואל אבן אבאס, שהמיר דתו בשנת 1163, וכתב נגד אמונת היהדות. הוא טען שהפסוק בבראשית והרבתי אתכם במאד מאד נאמר" על מוחמד, כי "במאד מאד" בגימטריה 92 - כמו הגימטריה של "מחמד". כמו כן הפסוק "הופיע מהר פראן" פורש כמתייחס למוחמד. ראה על כך עוד בפירוש אבן עזרא לדברים לג,ב, וכן באמונות ודעות לרס"ג ג,ח.

ולסיום הפולמוס עם המוסלמים הוא התיחס למונח "במאד מאד" וקובע שאינו מתאים למחמד ומה שיש לך לדעת, שזה השם שעלה בדעת הישמעאלים שכתוב בתורה שאחזו בו הפושעים, כלומר "במאד מאד" הוא מחמד, אינו מחמד אלא אחמד, כי הוא פשט המאמר שהם אומרים שהוא כתוב בתורה, וכשליחות המכזבים שהוא אבנגלוי ששמו אחמד. ומספר "במאד מאד" אינו עולה למספר אחמד שסוברים שהוא כתוב בתורה.

אבל מה שאומר "הופיע מהר פארן" - גם זה לא על האיסלם - בידוע שהוא פועל עבר, ואלו אמר "יופיע", אז יכול היה הטוען להתלוצץ ולהיתלות בו, אבל הואיל ואמר "הופיע" - הורה שהוא דבר שכבר עבר. וביאור הדבר שהוא מספר מעמד הר סיני, ואומר, כשנגלה על הר סיני, לא נגלה מן השמים על הר סיני כרדת אבני אלגביש, אלא נגלה מעט מעט לאט מראשי ההרים מראש הר לראש הר, עד שירד על הר סיני. ואמר דברים ל"ג ב' "ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן ואתה מרבבות קודש מימינו אש דת למו". והדבר מובן למי שירצה לומר לישראל. והבן איך דייק: שפארן שהוא יותר רחוק, נאמר בו "הופיע", ושעיר שהוא יותר קרוב, אמר "זרח". וסיני, שעליו הייתה הכוונה, ובו שכן הכבוד, כמו שנאמר שמות כ"ד ט"ז "וישכן כבוד ה' על הר סיני" - אמר בו "מסיני בא". וכעניין זה ספרה דבורה כשספרה מעמד הר סיני, שהכבוד נגלה לאט לאט מהר להר, שכן כתוב שופטים ה' ד' "ה' בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום ארץ רעשה גם שמים נטפו" וגומר.

שאר אגרות הרמב"ם[]

הערות שוליים[]

  1. מעורכי התלמוד הבבלי מסכת בבא מציעא.פ"ו.א'
  2. אחד מתלמידיו היה ר' שלמה סגן הכהנים, שעבר דרך תימן, והרבה לספר שם בשבתו וגדלו בתורה ויראה המקור .
  3. באותו נושא ראו את שיעורו של ערן תמיר ערוץ מאיר
  4. 4.0 4.1 לפי ביאור מרדכי דב רבינוביץ באגרות - הוצאת מוסד הרב קוק - ראו קישור לעיל
Advertisement