ערך זה נכתב במקורו על-ידי דניאל ונטורה בויקיפדיה העברית

אחד ממכתבי אל עמרנה

אֲדוֹ‏רַ‏ים היא עיר [כנענית עתיקה. במקרא היא מכונה בשם "אדורה" - שם זה ניתן לישוב אדורה אשר הוקמה על כביש "חוצה יהודה" מבית גוברין לחברון. שם היישוב נשמר גם בשם הכפר הערבי "דוּ‏רָ‏א". המצוי דרום-מזרח לאדורה.

העיר נזכרת במכתבי אל עמרנה. המכתבים הם לוחות טין שנכתבו בכתב יתדות בשפה האכדית אשר הייתה השפה הבין־לאומית באותה התקופה. "מכתבי תל אל עמארנה" הם מכתבים שנכתבו אל מלך מצרים בתקופה של כ-20 שנה, בימי המלך אח'נאתון. מכתבים אלו מהווים את המקור העיקרי להכרת ארץ ישראל בתקופה הכנענית. אחד הממצאים הבולטים במכתבי אל עמארנה הוא פלישתם של האמורו (או 'חבירו') לארץ. בשל הדמיון בשם ובזמן, היו חוקרים שטענו שאלו שבטי ישראל שנכנסו לארץ וכבשוה.

רחבעם מלך יהודה ביצר אותה בין שאר ערי ממלכת יהודה כפי שכתוב סדברי הימים ב

Cquote2.svg וַיֵּשֶׁב רְחַבְעָם, בִּירוּשָׁלִָם;
וַיִּבֶן עָרִים לְמָצוֹר, בִּיהוּדָה.
וַיִּבֶן אֶת בֵּית-לֶחֶם וְאֶת עֵיטָם, וְאֶת תְּקוֹעַ. וְאֶת בֵּית-צוּר וְאֶת שׂוֹכוֹ, וְאֶת עֲדֻלָּם.
וְאֶת גַּת וְאֶת מָרֵשָׁה, וְאֶת זִיף. וְאֶת אֲדוֹרַיִם וְאֶת לָכִישׁ, וְאֶת עֲזֵקָה.
וְאֶת צָרְעָה, וְאֶת אַיָּלוֹן, וְאֶת חֶבְרוֹן, אֲשֶׁר בִּיהוּדָה וּבְבִנְיָמִן:
עָרֵי, מְצֻרוֹת. וַיְחַזֵּק, אֶת-הַמְּצוּרוֹת;
וַיִּתֵּן בָּהֶם נְגִידִים, וְאֹצְרוֹת מַאֲכָל וְשֶׁמֶן וָיָיִן.
וּבְכָל עִיר וָעִיר צִנּוֹת וּרְמָחִים, וַיְחַזְּקֵם לְהַרְבֵּה מְאֹד; וַיְהִי-לוֹ, יְהוּדָה וּבִנְיָמִן.
Cquote1.svg
– י"א, ה'-'"ב

בקדמוניות היהודים מוזכרות הערים "אדורים" ו"מרשה" (השוכנת צפון-מערב מאדורים) כערים בעלי אוכלוסייה אדומית. יוחנן הורקנוס היה במהלך של כיבושים וחיזק את האחיזה היהודית בעבר הירדן בשכם- שם הרס את מקדש השומרונים על הר גריזים. את מלחמתו הבאה ערך יוחנן נגד שתי הפוליס שבאדום (היום באזור הרי חברון: "אדורים" ו"מרשה", וכבש את האזור כולו. וכך כתוב ב"קדמוניות היהודים" = " והכריע את כל האדומים והרשה להם להישאר בארץ אם יימולו ויאותו לקיים את חוקי היהודים והללו קיבלו על עצמם...ומאותו זמן ואילך היו הללו יהודים "( י"ג, 258-257)).

אדורים מוזכרת פעם נוספת בהקשר להחלטת המושל הרומי גביניוס לחלק את העם בביהודה החשמונאית "לחמישה בתי-דינים". יוסף בן מתיתיהו כתב בספרו מלחמות היהודים ברומאים [1] . כי לאחר נצחונו של גביניוס על אלכסנדרוס בן אריסטובולוס. הוא ממנה את הורקנוס על "משמרת בית המקדש ואת יתר השלטון "מסר לטובי העם". וכך, על הבסיס הרעיון של הפרד ומשול ועל המודל של הכיבוש הרומאי במוקדון, הוא ממנה את חמשת בתי-הדין: הראשון - בירושלים, השני - בגדר, את "בני הפלך השלישי תחת בית הדין" בצפון הארץ, בחמתא ליד טבריה, הפלך הרביעי - חבל יריחו ו"בראש החבל החמישי ציפורי אשר בגליל. ומסיים יוסף בן מתיתיהו: והיהודים שמחו, כי נפדו משלטון היחיד, ומהיום והלאה ינהלו אותם טובי אחיהם..

אברהם שליט[2] סבור כי אחד מחמשת המחוזות הוא אדורים.

הערות שוליים[עריכה | עריכת קוד מקור]

  1. ספר א' פרק 8 ה'
  2. אברהם שליט, המשטר הרומאי בארץ ישראל, עמ' 34

לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.