המקור: חגי הוברמן של ח"כ הרב יצחק לוי

תרשים החלקות בעת הרכישה

האזור המשוער

באתר "עמוד ענן" נכתב:
רס א-סנדינת נ.צ. 682311 / 211295 גובה: 325 גבעה הנשאת מעל סביבתה ומעל נחל תאנים. בראשית שנות ה-90 עת כיהנה דניאלה וויס כיו"ר מועצת קדומים ופעלה כבולדזר להרחבת ההתיישבות היהודית באזור, לקחה היא יום אחד את תושבי קדומים במסע מזורז דרך נחל תאנים, והעלתה אותם לגבעה זאת שהיא רשומה כאדמות מדינה. וביקשה ליישב את הגבעה כשכונה נוספת של קדומים. לצערנו הממשלה סיכלה נסיון זה, וגבעה שולטת זאת הממוקמת באזור חשוב, לא זכתה עדין להתיישבות יהודית. מקור: מאיר רוטר

סיפורו של משה זר[עריכה | עריכת קוד מקור]

לגואל הקרקעות משה זר דוגמאות אין ספור להליך הזה בדיוק, איך המדינה מונעת ממנו לרשום את אדמותיו בטאבו, ואז גוזלת אותן ממנו בטענה שלא נרשמו בבעלותו בטאבו. כזה הוא סיפור אדמות נחל תאנים, שמצפון מערב לקדומים.

את העיניים היהודיות הראשונות לטש אל המקום משה זר כבר בתחילת שנות ה-80. במהלך חיפושיו אחר קרקעות בשומרון שניתן לקנותן וליישבן ביהודים, מצא זר בנחל תאנים 1,500 דונם של אדמות לא מוסדרות, שמעולם לא נרשמו בטאבו. זר קנה את זכויות השימוש בקרקע מידי ערביי הסביבה, שהחזיקו בהן רק בגלל שעיבדו אותן למעלה מעשר שנים ללא ערעור מצד איזשהו גורם.

14 חלקות קנה זר, אותן מכר לשתי קבוצות יהודים שביקשו לסייע בגאולת קרקעות בשומרון. "באחד הימים ביקרתי אצל שכני לשעבר מנחלים משה זר" - מספר הרב אריה ויסרוזן מנחלים - "יחד עם חבר נוסף, הרב יעקב צ'רבוניץ. זר החל לעניין אותנו ברכישת אדמות בשומרון. תחילה דובר שנקנה את השטח עליו קמה אח"כ העיר עימנואל, אולם אח"כ דיבר על קניית חלקות בין חג'ה לכפר-כור. קיבלנו את הצעתו. יחד עם קבוצה מנחלים וממבשרת ירושלים רכשנו 450 דונם".

עוד כ-500 דונם רכשה קבוצה אחרת, אותה הוביל הרב גדעון פרל מאלון-שבות. בקבוצה זו היה גם ח"כ הרב יצחק לוי. "שמענו שיש אפשרות לקנות אדמות בשומרון" - סיפר הרב פרל - "התארגנו איפוא קבוצת אנשים מאלון-שבות, ובתחושת התרוממות רוח על שנפלה בחלקנו ההזדמנות לסייע בישוב יהודה ושומרון ערכנו מגבית וקנינו את האדמות. זמן קצר אח"כ סיירנו במקום, לראות את הקרקע. עמדנו שם על גבעה שהיתה לפני-כן מוצב ירדני, והתפעלנו מהנוף המרהיב. כל מישור החוף נשקף כעל כף ידינו. בחזוננו כבר ראינו את העיר היהודית שתקום במקום". קבוצה זו הקימה אגודה בשם "אגודת בית-כור להתיישבות" בה חברים 250 אנשים. חלוקת מגרשים של רמת תקווה

את מיטב כספם שילמו כדי לקנות את האדמות הנ"ל. לכאורה נדמה היה שהמהלך מתנהל כשורה. בנוסף לחלקות הפרטיות היו במקום עוד 9000 דונם, על גבעה בשם סינדיאנת, שהוכרזו בתחילת שנות השמונים כאדמות מדינה, ונקראו "הכרזת סלעית". בשנת 1984, כשיובל נאמן כיהן כיו"ר ועדת שרים לענייני התיישבות, אישרה הוועדה הקמת עיר על אדמות אלו, בשם "תאנים". (תחילה נקרא המקום "קדומים ג'", והשטח נקרא "כור-סינדיאנת"). יוזמי העיר היו אנשי פועלי אגודת-ישראל, בראשות ח"כ שמעון הלפרט. זה היה חלק מהמהלך של הציבור החרדי, שהביא גם להקמת עימנואל, כמה קילומטרים דרומה משם.

אבל עירעור של משרד המשפטים, בראשות משה ניסים, שטען כי אין במקום מספיק אדמות מדינה להקמת עיר, גרם לדחיה ראשונה. העירעור נדחה, אבל אז התקבלה החלטה נוספת של ועדת שרים לענייני התיישבות שקבעה כי כל אתר צריך חוות דעת מקצועית של משרד השיכון, שתסביר האם הוא משתלב בתוכנית השיכון הכוללת. ההחלטה גרמה לעיכוב נוסף.

אלו היו הצרות ה"קלות". מסכת היסורים שעברה על משה זר, שחברו לה רשעות חובבנות ושלומיאליות כאחד, כולם מכיוון ממשלות ישראל, גרמה לכך שהאיזור נותר טרשי עד היום.

את תוכנית המיתאר הכינה האדריכלית חנה טבנקין ז"ל מעין-חרוד. בתו של יצחק ז"ל, מהמנהיגים המיתולוגיים של תנועת העבודה. "באותן שנים" - מספר משה זר - "היה מספיק לקבל היתר עיסקה ורשיון מכר, כדי לקבל תוכנית מיתאר. אבל כבר באוגוסט 1983 שינתה פליאה אלבק ז"ל, ראש המחלקה המשפטית במשרד המשפטים, את הנוהל, וקבעה כי היתר עיסקה ורשיון מכר יינתן רק אחרי רישום ראשון בטאבו".

עיניו של משה זר מצטעפות בדוק של זעם כשהוא נזכר במסכת הטירטורים שעבר כדי לנסות ולרשום את הקרקעות בטאבו. "שלחו אותי להביא "מליה" - שטר מסר רכוש - מקורי, ממשרד האוצר בעיר המחוז, טול-כרם, דבר שהיה בלתי ניתן להשגה. אח"כ התברר לי שהירדנים ניצלו את השטר לברר מי מוכר הקרקע, ולחסל אותו. בשנת 88 זכיתי בבג"ץ שהכיר בזכות להביא צילום של ה"מליה" ולאו דווקא את השטר המקורי. אבל בינתיים התעכב הנושא בכמה שנים טובות. עיכוב נוסף היה בגלל החלטת המשטרה לבדוק את כל תיקי קניית הקרקעות בין השנים 84 ל-89, כדי לבדוק אם אין "זיופים". משך כל השנים הללו לא היה ניתן לרשום את האדמות בטאבו".

והיו גם בעיות עם מדידות הקרקע לצורך "רישום ראשון" בטאבו. עד שנת 1985 היו באים מודדים רשמיים של מחלקת המדידות בת"א, יוצאים לשטח, מאמתים את המדידה והופכים את התרשים ל"תרשים לצורכי רישום". משנת 1985, כשהערבים החלו להתעשת ולנסות למנוע את מכירת האדמות, כל מדידה כזו לוותה בהתפרעות, והמודדים חששו לצאת לשטח. במקום לבוא לשטח המציאו "בדיקה טרומית של מפות", ודרשו להביא מפות טרומיות לצרכי רישום. "זה היה מחסום שברוב החלקות לא ניתן היה לעבור אותו" - אומר משה זר.

וכך רישום חלקות שהיה יכול להסתיים בחודשים ספורים, נמשך שנים על גבי שנים. "במשך 17 שנים הצלחתי לרשום רק חלקות בודדות" - הוא אומר בכעס.


"לבקש אישור מהרשות הפלשתינית"

ואז, נדמה היה לרגע שמשהו בכל זאת זז. בסוף שנות השמונים הצליח משרד השיכון לרכז שטח של 2,500 דונם בין כור-סינדיאנת לקדומים, לצורך הרחבת קדומים. השטח נקרא רשמית "קדומים מערב" והוא קיבל מעמד של "אדמות מדינה להקצאה" - השלב המתקדם ביותר לפני הוספת השטח לתוכנית המיתאר. אולם השטח לא צורף לקדומים, בגלל החלטת ממשלה נוספת "ממשלת האחדות" בשנת 1984, עם יצחק רבין ז"ל כשר-הביטחון, שקבעה כי ניתן לצרף שטחים לישובים בלא אישור ממשלה, אם קיים רצף קרקעי בין היישוב לשטח. הכוונה היתה טובה: לאפשר צירוף שטחים לישובים בלי לרוץ כל פעם לממשלה ולקבל את אישורה. בפועל נוצרה מציאות שצירוף שטחים ללא רצף קרקעי, כמו כור-סינדיאנת לקדומים, לא יכולה להתבצע ללא החלטה חדשה של הממשלה. ההחלטה נתנה נשק בידי המינהל-האזרחי, בייחוד כשהשמאל היה בשלטון אבל לא רק, למנוע צירוף שטחים חדשים לישובים קיימים.

בשנת 1991 הכין משרד השיכון, אז בראשות אריק שרון, תכנית מיתאר להקמת 3,000 יחידות דיור במקום. התוכנית נמצאה בשלבי גילגולה הראשונים ועוד לפני שהשטח קיבל מעמד סטטוטורי שהתרגש המהפך של שנת 1992, שהביא לשלטון את יצחק רבין ז"ל ואת הסכם אוסלו. בשנת 1998, במסגרת הסכם וויי של בנימין נתניהו, הועבר השטח כולו לשליטה אזרחית של הרשות הפלשתינית כשטח בי. כשפנה משה זר לקמ"ט רישום מקרקעין במינהל-האזרחי לגבי רישום בעלות על השטח, נענה שאין להם כעת סמכות על כך, וכי עליו, על משה זר, לפנות אל... ועדה לרישום ראשון של מקרקעין של הרשות הפלשתינית. זה היה, אגב, בימים שערפאת חוקק חוק שכל המוכר אדמות ליהודים דינו מוות. אפשר היה לנחש מראש איזה סיוע יקבל גואל הקרקעות הישראלי מהרשות הפלשתינית.

זר פנה אז לבג"ץ שדן בעתירה בהרכבים שונים, וקבע כי מדובר בבג"ץ מוקדם מדי, וכי על זר לחזור ולבקש את עזרת בג"ץ כשייחתם הסכם קבע עם הפלשתינים, ויתברר סופית מהו מעמד השטחים.

ממשלת אולמרט מדלגת על שלב הסדר הקבע. כיום, השטח הזה נמצא מחוץ לשטח "אצבע קדומים" של גדר ההפרדה. אחרי ה"התכנסות", אם זו תבוצע חלילה, יהיו שטחים אלו חלק מהמדינה הפלשתינית.

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.