Family Wiki
Advertisement
תנ"כי_פתוח_-_אהוד_בן_גרא_ועגלון_מלך_מואב_חרב_קטנה_ובטן_גדולה,_ד"ר_יונתן_גרוסמן,_המחלקה_לתנ"ך

תנ"כי פתוח - אהוד בן גרא ועגלון מלך מואב חרב קטנה ובטן גדולה, ד"ר יונתן גרוסמן, המחלקה לתנ"ך

תנ"כי פתוח - אהוד בן גרא ועגלון מלך מואב: חרב קטנה ובטן גדולה, ד"ר יונתן גרוסמן, המחלקה לתנ"ך

תנ"כי פתוח - אהוד ועגלון: חרב קטנה ובטן גדולה,הרצאתו של ד"ר יונתן גרוסמן מהמחלקה לתנ"ך.

אוניברסיטת בר-אילן והחברה לחקר המקרא מציעות לקהל שוחר ידע ואוהב תנ"ך סדרת שיעורים מפי טובי המרצים בתנ"ך בנושא: דמויות ומסרים מספר שופטים.

השופט היחידי, אשר הצליח לייצור שקט 80 שנה !!!

נראה את "תרגיל השהייה" (סיפור העקדה: ההליכה - מילים בודדות העקידה עצמה - אורך רב). כך גם אצלנו, התרכזות רבה במהלך המפגש בין אהוד לבין עגלון, התמקדות בפעולת ההתנגשות.

פרופ' יהודה אליצור כתב, הסיפור מתואר כמהלך רגיל, אך יש נתון אחד שקרה "במקרה" (בספר רות כתוב "במקרה" כלומר, לא במקרה). העובדה כי הסכין נכנסת במלואה, זה מאפשר לאהוד לברוח ולהזעיק את עמו לקרב. עבדי עגלון אינם רואים שהיה רצח. אין סימן חיצוני. וזה יתרון לבני ישראל.

אספקט נוסף, אין התערבות אלוהית ברורה בכל האירוע, רק בהתחלה יש דגש "עשו הרע בעיני ה'". ( אצל עתניאל לדוגמא זה שונה - רוח ה' ועוד - ה' פעיל - כאן לא). בסיום הסיפור:"ותכנע מואב ... תחת יד ישראל" - האל לא מוזכר בסיפור. נכון שיש איזכור:"דבר ה' לי אליך" - אך זה תכסיס כדי להקים אותו.

על החרב מעץ[]

יש סיפור של רבי נחמן מברסלר - מעשה בבטחון - מעשה ביהודי ששמח בחלקו והמלך מנסה למנוע זאת, וסוף הסיפור

"מה עשה? הלך ושבר חתיכה מהחרב ותיקן שם עץ במקומה ולא היה נראה וניכר מבחוץ כלל, והלך והשכין אותה החתיכה וקנה שוב כל הסעודה הנ"ל (והסעודה היא סעודה) הלך שוב המלך וראה שהשמחה בשלימות כמקודם ונכנס שוב לביתו ושכב שם כנ"ל, ושאל אותו כנ"ל וסיפר לו ככל הנ"ל שהוכרח לשבור הלהב של החרב מן הקתא והשכין אותה כדי לקנות לו צרכי הסעודה, ואחר כך כשאקבל מעות בעד אותו היום אפדה ואתקן את החרב ולא יהיה ניכר כלל, כי אני יכול לתקן כל הדברים שנתקלקלו (ולא יגיע שום היזק להמלך) הלך המלך לביתו וקרא את המיניסטער וציוה עליו באשר שיש חיב מיתה, בכן תקרא אותו האיש חיל ששכרת שיהיה איש חיל ותצוה אותו דיקא שהוא יחתוך ראשו של החיב מיתה הלך המיניסטער ועשה כן, וקרא אותו ובא לפני המלך והמלך ציוה שיתאספו כל השרים כדי לראות השחוק הזה שנמצא איש שנעץ חתיכת עץ במקום החרב והא בא לפני המלך ויפול לפני רגליו ושאל לו, אדוני המלך על מה נקראתי? אמר לו, כדי לחתוך הראש של החיב מיתה. השיב לו והתחנן לפניו, באשר שמעולם לא שפך דם בכן יקרא אחר לזה. והמלך השיב לו שהוא דוקא מוכרח עתה לשפוך דמו, אמר להמלך וכי יש פסק ברור על זה אולי אין הדין ברור שהוא חיב מיתה ואני לא שפכתי דם מעולם מכל-שכן שאשפוך דם שאינו ברור אם הוא חיב מיתה. השיב לו המלך בודאי הדין ברור שחיב מיתה, כי בודאי יש פסק על זה (שקורין: דעקריט) ועתה מוכרח שאתה דוקא תשפוך דמו. ראה שאי-אפשר לפעול אצל המלך פנה עצמו אל השם יתברך ואמר: "אל שדי אני לא שפכתי דם מעולם ובאם זה האיש אינו חיב מיתה יהיו נעשה מהברזל עץ" וחטף החרב ושלפה מתערה וראו הכל שהוא עץ ונעשה שם שחוק גדול, ראה המלך שהוא איש נאה כזה ופטרו לשלום:

"סיפור בבטחון" - אין ניסים גם כאן אין נס. הקשר הוא אסוציאטיבי. הוא משלב שם שמים, רק לשם הונאה.

האם הגלגל חוזר אחורה ?[]

על עגלון נאמר:"וַיִּירְשׁוּ, אֶת-עִיר הַתְּמָרִים." - הפועל לרשת זה תפקיד של בני ישראל !!! - יהושע החל לרשת את הארץ ביריחו. בדרך כלל "היכו" . הקואליציה שלו "וַיֶּאֱסֹף אֵלָיו, אֶת-בְּנֵי עַמּוֹן וַעֲמָלֵק" וצרוף נוסף "הגלגל". מלך מואב "וַיְחַזֵּק יְהוָה אֶת-עֶגְלוֹן מֶלֶךְ-מוֹאָב" (מזכיר את פרעה) ונראה כאילו "הגלגל חוזר אחורה"

"אִישׁ בָּרִיא מְאֹד - "שמן"[]

למה הגיע התיאור לכאן ? הקריבו לו מנחה (לא מקובל במקרא להשתמש בהקשר זה) , לשמן - הכוונה לבריאות . כמו לפרות של פרעה בחלום. (הדקה ה:40 שני שליש מהשיעור). אהוד חוזר, הזמנה לסודיות, כעין מידע על מרידה, הוא הצליח לגרום שכולם יצאו (קודם דבר סתר לי אליך, עכשיו דבר אלוקים). וכאן בא פירוט של תהליך הדקירה !!! הַפַּרְשְׁדֹנָה (אולי זה אהוד שיצא !)


המבנה האמנותי[]

הדקה ה:45

המקור[]

Cquote2.svg וַיֹּסִפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה; וַיְחַזֵּק יְהוָה אֶת-עֶגְלוֹן מֶלֶךְ-מוֹאָב, עַל-יִשְׂרָאֵל, עַל כִּי-עָשׂוּ אֶת-הָרַע, בְּעֵינֵי יְהוָה. יג וַיֶּאֱסֹף אֵלָיו, אֶת-בְּנֵי עַמּוֹן וַעֲמָלֵק; וַיֵּלֶךְ, וַיַּךְ אֶת-יִשְׂרָאֵל, וַיִּירְשׁוּ, אֶת-עִיר הַתְּמָרִים. יד וַיַּעַבְדוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-עֶגְלוֹן מֶלֶךְ-מוֹאָב, שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה. טו וַיִּזְעֲקוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶל-יְהוָה, וַיָּקֶם יְהוָה לָהֶם מוֹשִׁיעַ אֶת-אֵהוּד בֶּן-גֵּרָא בֶּן-הַיְמִינִי, אִישׁ אִטֵּר יַד-יְמִינוֹ; וַיִּשְׁלְחוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּיָדוֹ מִנְחָה, לְעֶגְלוֹן מֶלֶךְ מוֹאָב. טז וַיַּעַשׂ לוֹ אֵהוּד חֶרֶב, וְלָהּ שְׁנֵי פֵיוֹת--גֹּמֶד אָרְכָּהּ; וַיַּחְגֹּר אוֹתָהּ מִתַּחַת לְמַדָּיו, עַל יֶרֶךְ יְמִינוֹ. יז וַיַּקְרֵב, אֶת-הַמִּנְחָה, לְעֶגְלוֹן, מֶלֶךְ מוֹאָב; וְעֶגְלוֹן, אִישׁ בָּרִיא מְאֹד. יח וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלָּה, לְהַקְרִיב אֶת-הַמִּנְחָה; וַיְשַׁלַּח, אֶת-הָעָם, נֹשְׂאֵי, הַמִּנְחָה. יט וְהוּא שָׁב, מִן-הַפְּסִילִים אֲשֶׁר אֶת-הַגִּלְגָּל, וַיֹּאמֶר, דְּבַר-סֵתֶר לִי אֵלֶיךָ הַמֶּלֶךְ; וַיֹּאמֶר הָס--וַיֵּצְאוּ מֵעָלָיו, כָּל-הָעֹמְדִים עָלָיו. כ וְאֵהוּד בָּא אֵלָיו, וְהוּא-יֹשֵׁב בַּעֲלִיַּת הַמְּקֵרָה אֲשֶׁר-לוֹ לְבַדּוֹ, וַיֹּאמֶר אֵהוּד, דְּבַר-אֱלֹהִים לִי אֵלֶיךָ; וַיָּקָם, מֵעַל הַכִּסֵּא. כא וַיִּשְׁלַח אֵהוּד, אֶת-יַד שְׂמֹאלוֹ, וַיִּקַּח אֶת-הַחֶרֶב, מֵעַל יֶרֶךְ יְמִינוֹ; וַיִּתְקָעֶהָ, בְּבִטְנוֹ. כב וַיָּבֹא גַם-הַנִּצָּב אַחַר הַלַּהַב, וַיִּסְגֹּר הַחֵלֶב בְּעַד הַלַּהַב--כִּי לֹא שָׁלַף הַחֶרֶב, מִבִּטְנוֹ; וַיֵּצֵא, הַפַּרְשְׁדֹנָה. כג וַיֵּצֵא אֵהוּד, הַמִּסְדְּרוֹנָה; וַיִּסְגֹּר דַּלְתוֹת הָעֲלִיָּה, בַּעֲדוֹ--וְנָעָל. כד וְהוּא יָצָא, וַעֲבָדָיו בָּאוּ, וַיִּרְאוּ, וְהִנֵּה דַּלְתוֹת הָעֲלִיָּה נְעֻלוֹת; וַיֹּאמְרוּ, אַךְ מֵסִיךְ הוּא אֶת-רַגְלָיו בַּחֲדַר הַמְּקֵרָה. כה וַיָּחִילוּ עַד-בּוֹשׁ, וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ פֹתֵחַ דַּלְתוֹת הָעֲלִיָּה; וַיִּקְחוּ אֶת-הַמַּפְתֵּחַ, וַיִּפְתָּחוּ, וְהִנֵּה אֲדֹנֵיהֶם, נֹפֵל אַרְצָה מֵת. כו וְאֵהוּד נִמְלַט, עַד הִתְמַהְמְהָם; וְהוּא עָבַר אֶת-הַפְּסִילִים, וַיִּמָּלֵט הַשְּׂעִירָתָה. כז וַיְהִי בְּבוֹאוֹ, וַיִּתְקַע בַּשּׁוֹפָר בְּהַר אֶפְרָיִם; וַיֵּרְדוּ עִמּוֹ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מִן-הָהָר, וְהוּא לִפְנֵיהֶם. כח וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רִדְפוּ אַחֲרַי, כִּי-נָתַן יְהוָה אֶת-אֹיְבֵיכֶם אֶת-מוֹאָב בְּיֶדְכֶם; וַיֵּרְדוּ אַחֲרָיו, וַיִּלְכְּדוּ אֶת-מַעְבְּרוֹת הַיַּרְדֵּן לְמוֹאָב, וְלֹא-נָתְנוּ אִישׁ, לַעֲבֹר. כט וַיַּכּוּ אֶת-מוֹאָב בָּעֵת הַהִיא, כַּעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ--כָּל-שָׁמֵן, וְכָל-אִישׁ חָיִל; וְלֹא נִמְלַט, אִישׁ. וַתִּכָּנַע מוֹאָב בַּיּוֹם הַהוּא, תַּחַת יַד יִשְׂרָאֵל; וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ, שְׁמוֹנִים שָׁנָה (ג',י"ב-ל' Cquote1.svg
Advertisement