אורורה

אָוּרוֹרָה (בלטינית: Aurora, משמעותה 'שחר') היא אלת השחר במיתולוגיה הרומית ובשירה הלטינית. אורורה היא בת-השוואה לאלה היוונית אאוס

במיתולוגיה הרומית[עריכה | עריכת קוד מקור]

במיתולוגיה הרומית, אורורה, אלת השחר, מחדשת את עצמה בכל בוקר ובוקר ונוסקת לרוחב השמים, בהכריזה על הגעת החמה. יש לה שני אחים: אח סוֹל - השמש ואחות לוּנַה - הירח.

מיתוס שנלקח מאגדות האלה היוונית אאוס על ידי משוררי הלטינית מגולל את סיפורו של אחד ממאהביה, נסיך טרויה, טיתונוס. טיתונוס היה בן-תמותה, ואמור היה להזדקן ולבסוף למות. ברצותה לחיות עם אהובה לנצח נצחים, אורורה ביקשה מיופיטר (המקביל לזאוס) להעניק חיי אלמוות לטיתונוס. יופיטר נענה למשאלתה, אולם המשאלה הייתה פגומה ולא כללה את שמירת מראהו הצעיר לנצח. כתוצאה מכך, טיתונוס הוסיף להזדקן לעד, ואורורה הפכה אותו לבסוף לחגב. (הויקיפדיה העברית)

הפסלים בקאפלה של מדיצ'י בפירנצה[עריכה | עריכת קוד מקור]

השחר או Aurora היא אילת השחר הרומאית, מהווה את אחד מארבעת הפסלים שעיצב האמן מיכלאנג'לו (6 במרץ 1475 - 18 בפברואר 1564), איש אשכולות איטלקי - פסל, צייר, אדריכל, מהנדס, משורר, ואחת הדמויות הבולטות בתקופת הרנסאנס האיטלקי ובתולדות האמנות.

הקאפלה של בית מדיצ'י (Le cappelle Medicee a Firenze) בפירנצה כוללת שני זוגות פסלים:

  • Monument of Lorenzo de Medici הכולל את הדמויות: "שחר" - Aurora ו"שקיעה"
  • Tomb of Giulino de Medici - "לילה" ו"יום"

בהשאלה ל"כוכב הקוטב"[עריכה | עריכת קוד מקור]

English: Aurora Borealis (1865), painted by Frederic Church.

זוהר הקוטב (בלטינית :Aurora) הוא תופעת טבע המאופיינת בהופעה של אורות בצבעים שונים בשמי הלילה, צבעי אורות אלו נקלטים היטב בעדשת המצלמה ופחות בעין האנושית. התופעה מתרחשת בקרבת הקוטב הצפוני, שם היא נקראת זוהר צפוני, אורורה בוראליס או אורות הצפון, ובקוטב הדרומי, שם היא נקראת זוהר דרומי, או אורורה אוסטרליס.

התופעה מתרחשת כאשר נוצר בחגורת ואן אלן "עומס יתר" של חלקיקים שזורמים מטה בשדה המגנטי של כדור הארץ ומתנגשים במולקולות שבאוויר, בעיקר בחנקן ובחמצן שבאטמוספירה - באזור היונוספירה, וגורמים להם לשחרר אנרגיה בצורה של פליטת אור. התופעה מתרחשת בעת פעילות מוגברת של השמש. אטומי החמצן באטמוספירה טעונים באופן קבוע ובעת שמגיעה "רוח השמש" טעונה מטען גם היא, נוצר מפגש בין האטומים הטעונים המצריך שחרור אנרגיה, שבא לידי ביטוי בהופעת זוהר הקוטב. הזוהר מופיע בדרך כלל סמוך לקטבים המגנטיים של כדור הארץ, משום שהאטומים הטעונים נמשכים אליהם בהתאמה. במהלך סערות גאומגנטיות זוהר הקוטב יכול להופיע גם באזורים מרוחקים מאוד מהקטבים המגנטיים - תלוי בעוצמת הסערה המגנטית.

צבעו של זוהר הקוטב נקבע בהתאם לסוג האטום. ירוק, שהוא הצבע הנפוץ ביותר, נוצר כתוצאה מפגיעה באטום חמצן. ואילו צבעים נדירים יותר כאדום וכחול נוצרים מאטומי מימן או חנקן, או מפגיעה ברמה גבוהה יותר של האטמוספירה.

בעבר לוותה התופעה בהשערות רבות, ביניהן שהזוהר הוא תוצר של גזים שונים הפורצים מכדור הארץ ואמונות תפלות, כהארת הדרך למתים העולים השמיימה. הויקיפדיה העברית

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.