(הועתק מהויקיפדיה העברית)

אורות הקודש הוא אחד מספריו העיקריים של הרב אברהם יצחק הכהן קוק, ובו מרוכזת משנתו הרוחנית של הרב. הספר סודר ונערך על ידי תלמידו של הרב קוק, הרב דוד כהן ("הנזיר"), מתוך כתבי היד שהרב קוק מסר לו. הספר נחשב לאחד העמוקים והמורכבים ביותר מבין כתבי הראי"ה.

עריכת הספר[עריכה | עריכת קוד מקור]

מעטים הם ספריו של הרב קוק שנכתבו מלכתחילה בצורת ספר. החלק הארי של כתבי הרב קוק נכתב כפיסקאות במחברותיו הרבות, ללא הקשר שיטתי ביניהן. ספרים רבים של הרב קוק נערכו כקבצים של ציטטות מכתביו בנושאים מסוימים, על ידי תלמידיו המובהקים (ביניהם: אורות, אורות התשובה, אורות התורה ואחרים), או הדפסת כתביו כסדר שנכתבו במחברותיו, (תחת כותרים ערפלי טוהר בחיי הרב, ו-שמונה קבצים בצירוף הגהתם של המוצאים לאור), ומעטים מהם נכתבו כספרים מלכתחילה על ידי הרב (מוסר אביך, עין אי"ה ועוד).

גם הספר אורות הקודש אינו יצירה מקורית של הרב קוק, אלא עריכה של כתביו על ידי תלמידו הרב דוד כהן ("הנזיר"). בשונה משאר ספרי הרב, אורות הקודש אינו מתמקד באספקט בודד מתורתו, אלא מבקש להקיף את כלל הגותו והשקפתו של הרב על העולם, האדם והאלוהות.

המניע לכתיבת "אורות הקודש", כפי שמספר הרב הנזיר בהקדמה לספר, הוא הדחף שלו לפענח, לברר ולהסביר את שיטתו של הרב קוק. הוא כותב כיצד לאחר פגישתו הראשונה עם הרב קוק התפעל ממנו רבות, ומאז ראה בו כרבו. אולם גם לאחר שלמד בבית מדרשו של הרב קוק (ישיבת "מרכז הרב") במשך תקופה של שבע שנים, עדיין לא ידע להסביר באופן שיטתי את תורתו של הרב. וכך מתאר הרב הנזיר את הדברים:

ויהי היום ואעל אליו בשאלה: רבנו, קדושה יש כאן אצלו, רוח, השפעה סגולית. האם יש גם תורת הרב, תוכן לימודי מסוים, מה, שיטה? והתשובה: כן, ודאי. מאז גמלה החלטתי, לברר תורת הרב, כשיטה אלוקית שלמה, יסודותיה, ויסודי היסודות, ועל פיהם לבחור כתביו ולסדרם, במאמרות. הרב מסר לידי כתבי קדשו, ועודד אותי בדבריו, כי הוא סומך עלי בסידורי...
– אורות הקודש, מבוא, הוצאת מוסד הרב קוק, עמוד 18

עבודת העריכה נמשכה 12 שנה, וכללה סידור שיטתי של יסודות שיטת הרב קוק, וקיבוץ פסקאות נבחרות מכתבי הרב על פי יסודות אלו. העריכה נעשתה תוך התייעצות רציפה עם הרב עצמו, ולאחר מות הרב - עם תלמידיו המובהקים.[1] הרב הנזיר הוסיף מבואות לספר, המודפסים בתחילת הכרך הראשון ובסוף הכרך הרביעי, ובהם התוויית קווים כלליים לשיטתו של הרב כפי שהיא מופיעה בספר. מהדורה ראשונה התפרסמה בשנת ה'תשכ"ג (1962), כמעט שלושה עשורים אחרי פטירתו של הרב קוק, ובה הופיעו שלושה כרכים. כרך רביעי, הופיע בשנת ה'תשל"ג (1973) על ידי הרב יוחנן פריד, תלמידו של הרב הנזיר, על פי עריכתו שלא נשלמה על ידו.

מלבד ארבעת הכרכים המוכרים בהוצאת "מוסד הרב קוק", יצא אורות הקודש ה' כחלק מהספר "נשמה של שבת",[2]. נראה, שבשלב זה לא התקבל ברבים קובץ זה כהמשכו של הספר אורות הקודש, שכן כמעט ואין התייחסויות אליו (בספרים, שיעורים או מחקרים) בקרב הלומדים וההוגים בתורתו של הרב קוק.

מבנה הספר[עריכה | עריכת קוד מקור]

הספר פורש את הגותו של הראי"ה בשני מישורים: הגותי ("חכמת הקודש") ומוסרי ("מוסר הקודש"). נראה שהחלק השלישי, שאת עריכתו לא הספיק הרב הנזיר לסיים בחייו, התעתד לעסוק במישור הכלל ישראלי (ראו להלן). כל חלק נפתח במבואות ("שערים"), ולאחריהם מופיעים עיקרי השיטה ("מאמרים").

מבנה הספר:

חכמת הקודש:

כרך ראשון - שני שערים: חכמת הקודש, הגיון הקודש.

כרך שני - חמישה מאמרים: הקודש הכללי, החיות העולמית, האחדות הכוללת, הטוב הכללי, התעלות העולם.

מוסר הקודש:

כרך שלישי - שני שערים: מוסר הקודש, דרך הקודש.

כרך רביעי - חמישה מאמרים: האהבה הכוללת, הדבקות הכללית, הענווה האצילית, השלום, העלאת העולם.

הכרך החמישי, שעריכתו לא הושלמה על הרב הנזיר, אמור היה לכלול שלושה שערים, שעניינם, כדבריו: "חלק שלישי, נעילת שערים, מיוחד ליסוד היסודות, אור תורה, אור ישראל, וארץ ישראל. וגולת הכותרת, אורו של משיח".[3].

תוכן הספר[עריכה | עריכת קוד מקור]

סידור תכני הספר נעשה, על פי תיאורו של העורך [4], מתוך התייחסות לשלושה מימדים שונים בהם הוא עוסק:

א. הצגת השיטה המחשבתית הכללית של הרב קוק.

ב. בירור כל תת-נושא הנידון בספר, כשלעצמו, מכל צדדיו, ביחס לגישות השונות המובאות בחוכמה העברית (התלמוד והמדרשים, חכמת הקבלה וספרות המחקר).

ג. בירור כל תת-נושא ביחס לחוכמה הכללית, למן הפילוסופים המוקדמים ועד לדורו של הרב קוק - אך לא באופן מפורש בדרך כלל.

חכמת הקודש:[עריכה | עריכת קוד מקור]

החלק הראשון, העוסק בשיטה הפילוסופית-מחשבתית של הרב, נפתח בשני מבואות.

המבוא הראשון, חכמת הקודש, עוסק במהותה וסגולתה של חכמת התורה. התורה הינה החוכמה העליונה שמוצאה מן הקב"ה, והיא כוללת את כל החוכמות כולן, ומתוך ראייתה הכוללת הינה מלמדת כיצד בכל חוכמה יש גרעין של אמת. מתוך כלל יסודי זה, נובעות סגולותיה הייחודיות של חכמת התורה: איחוד מחשבתי של התכנים הנגלים עם תכנים נסתרים, איחוד מחשבתי של תכנים פרטיים עם תכנים כלליים, איחוד של תכני קודש עם תכני חול, ומתוך אלו הבנת הרבדים הנסתרים של המציאות. חכמת התורה מתגלמת באופן השלם ביותר על ידי הופעת רוח הקודש ונבואה בארץ ישראל, אז מתאחדים חוכמת הקודש והגיון הקודש: מכאן המעבר למבוא השני.

המבוא השני, הגיון הקודש, עוסק בהשראה האלוקית המופיעה באדם, לדרגותיה השונות. היצירה הרוחנית האנושית הינה שריד, הד קלוש, של הנבואה. הוודאות באמיתות התוכן המופיע ע"י השראה פנימית לאדם, מתבררת שלב אחרי שלב במדרגות רבות ושונות, החל מסינתזה של התוכן ההשראתי עם בירור ומחקר שכלי, ועד לכדי הכרת וודאות עליונה בדבר תכנים שהינם ממעל לאפשרות בירור שכלי, על ידי 'השערה ודמיון עליון', שמקורם הכמוס הינו נבואה. ועל ידי השתלמות כוחות הדמיון, השכל, הרגש והרצון, כשכל אחד מהם מזוקק מטעויות ועסוק כולו בקודש, יכול האדם לעלות במעלות קדושה עד לכדי השראת רוח הקודש, ולעתיד לבוא אף נבואה למדרגותיה השונות.

לאחר שני מבואות אלו, עוסק הספר בשיטתו המחשבתית של הרב קוק, המורכבת מחמישה יסודות:

א. הקודש הכללי: ביסוד המציאות מצויה הוויה של קודש, שאי אפשר להגדירה במונחים הלקוחים מהעולם הזה כיוון שהיא ממעל לו. הקדושה הנובעת מקודש זה מופיעה באדם ובעולם, בצורה של אידיאלים, ומרוממת אותם לתכליתם.

ב. החיות העולמית: כל החיים המצויים בעולם הינם הופעה של כח חיים אלוקי אחדותי המתפרט לפרטי החיים כולם. החיים הינם שואפים לעליה מתמדת.

ג. האחדות הכוללת: המציאות כולה היא אחדות שלמה ומושלמת. עניין זה יכול להיות מובן לאשורו רק על ידי העמקה בחכמת הקבלה.

ד. הטוב הכללי: מתוך הבנת האחדות הכוללת, מתברר שהכל טוב במציאות לגמרי, ואין שום רע כלל. לשם השלמת ההבנה של יסוד זה, נדרש היסוד החמישי:

ה. התעלות העולם: העולם מצוי בתהליך תמידי של התעלות, התתקנות, באופן שכל מציאות הרע בעולם מטרתה הבאת טוב עליון יותר לעולם. העולם עתיד להגיע לכדי שלמות גמורה.

מוסר הקודש:[עריכה | עריכת קוד מקור]

גם החלק השני של אורות הקודש, העוסק בהשקפתו של הרב קוק על תורת המוסר, נפתח בשני מבואות.

המבוא הראשון, מוסר הקודש, עוסק בלימוד עיוני של תורת המוסר. מקור המוסר הינו הציווי האלוקי, ולא הבנה אנושית כלשהי כשיטתם של רוב הפילוסופים. המוסר האנושי הטבוע באדם הינו הכנה בלבד למוסר השלם, שמקורו אלוקי. על כן, חיים על פי מצוות התורה הם החיים השלמים והמאושרים, וככלל לא יתכנו חיי מוסר שלמים ללא קיום מצוות התורה. התכונה של האדם עליה פועלת העבודה המוסרית הינה הרצון, כשם שטיעונים הגיוניים פועלים על השכל. חופש הבחירה של האדם, הינו ניצוץ מהחופש האלוקי. מכאן שמטרת העבודה המוסרית היא לעשות את הרצון חופשי, והחופש האמיתי של הרצון הינו הדבקות במקורו האלוקי, והאהבה לכלל המציאות, שכן הינה הופעה של החיות האלוקית. תכליתו של המוסר הינה הטוב העליון, שהינו תענוג הדבקות האלוקית, והוא יושג לכלל האנושות לעתיד לבוא עם תיקון העולם, אולם יחידים יכולים להגיע אליו גם כעת.

המבוא השני, דרך הקודש, עוסק ביסודות העבודה המוסרית המעשית של האדם מישראל, שתכליתה להגיע לידי נבואה, שזהו המצב הנפשי השלם ביותר. ישנם חמישה יסודות, המסודרים לפי סדר עולה: א. הקדשת חיי האדם לעבודת הקב"ה. משמעות הדבר היא שכל דרכיו יהיו שווים לדרכי הקב"ה. ב. תיקון המידות, ע"י שימוש בכל מידה לטובה. ג. פרישות מדרכי העולם הזה (ליחידי סגולה). ד. חסידות - אהבה לכל, עשיית חסד לכל וסבלנות. ה. תודעה קבועה של ציפיה לישועה.

לאחר שני מבואות אלו, עוסק חלק זה במידות הנפש העיקריות המגלמות באופן מעשי את העקרונות המוסריים שהובאו לעיל. גם מידות אלו מסודרות לפי סדר עולה:

א. האהבה הכוללת: אהבת העולם כולו, מתוך דבקות באלוקים שהוא מקור העולם.

ב. הדבקות הכללית: קישור נפשי עמוק ותדירי לאלוקים, המתבטא בכל רבדי החיים.

ג. הענווה האצילית: הענווה היא הטובה שבמידות ויסוד כל המידות הטובות, ועניינה הוא הכרת ערכו האמיתי של האדם.

ד. השלום: הבאת שלום, לאומה הישראלית ולעולם כולו, שיתממש במלואו באחרית הימים.

ה. העלאת העולם: עבודתם המשיחית של יחידי סגולה, לתיקונו השלם של העולם כולו.

'נעילת שערים'[עריכה | עריכת קוד מקור]

אף על פי שהחלק השלישי של הספר לא הושלם על ידי הרב הנזיר, כאמור, יש לציין את הנושאים בהם הוא התעתד לעסוק, לצורך השלמת סקירת תורתו ההגותית של הרב (נושאים אלו מופיעים בהרחבה בספרו של הרב קוק "אורות", שנערך בחייו ע"י בנו הרב צבי יהודה קוק):

אור תורה, אור ישראל וארץ ישראל: עם ישראל הינו העם שנבחר להופיע לעולם את אותם האידיאלים שהוצגו בשני החלקים הראשונים של הספר. הדרך של עם ישראל לקיים את ייעודו הינה על ידי ישיבתו בארץ ישראל, שסגולתה הרוחנית מיוחדת לעם ישראל, וקיומו את התורה.

אורו של משיח: המטרה הכללית של עם ישראל, גאולת העולם כולו, יוצאת אל הפועל על ידי תהליך ביאת המשיח, שהחל באופן גלוי בעת קום התנועה הציונית ("עקבתא דמשיחא").

לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]

  • דוד כהן ("הנזיר"), חוג הראי"ה : מתוך קובץ שיעורים ב"אורות הקודש" למרן הראי"ה קוק, ירושלים : נזר דוד, תשמ"ח-1988.

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

כרך שני

הערות שוליים[עריכה | עריכת קוד מקור]

  1. אורות הקודש, כרך א', עמ' 23.
  2. נשמה לשבת, נכתב לזכרו של הרב אליהו שלמה רענן, נכד הרב קוק ובן חתנו הרב שלום נתן רענן, שנרצח בביתו בחברון (בעריכת מנחם אריאלי), חברון תשנ"ט).
  3. אורות הקודש, כרך א', עמ' 24.
  4. אורות הקודש, א', עמ' 23
Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.