אוצר הספרים

שניים מקרא ואחד תרגום-

הרב_מדרכי_ברלין_שניים_מקרא_ואחד_תרגום_-_מהלכות_שבת

הרב מדרכי ברלין שניים מקרא ואחד תרגום - מהלכות שבת

מקור הדין מהגמרא

מאת: הרב מרדכי אליהו אתר ישיבה
רש"י פרש את דברי הגמ' הנ"ל, וז"ל:"ישלים פרשיותיו - של כל שבת ושבת". "ואפילו עטרות ודיבון - שאין בו תרגום". "לאקדומינהו - לסדר כל הפרשיות בשבת אחת או בשתי שבתות", עכ"ל. מדברי רש"י למדנו שני דינים, האחד שזמן קריאתה הוא דוקא בכל שבת ושבת כסדר קריאתה עם הציבור, והשני הוא שחובת קריאת התרגום הוא גם כאשר לא נשתנה כלום מהמקרא, כגון עטרות ודיבון שתרגומו הוא כקריאתו. והתוס' (שם. ד"ה "שנים מקרא ואחד תרגום") הביאו דעה שיכולים לקרוא את התרגום בלשון זרה למי שלא מבין את התרגום, וחלקו על זה, ולדעתם חובת קריאת התרגום היא דוקא בלשון התרגום (הרי שלא בא התרגום רק לבאר את מה שלא מובן, אלא זו חובת קריאה כפי שנתקנה דוקא, [ואפילו היכא שלא מובן]), וז"ל: "יש מפרשים, והוא הדין ללועזות בלעז, שלהן הוי כמו תרגום שמפרש לפעמים, כי כמו שהתרגום מפרש לעם הארץ,כך הם מכינים מתוך הלע"ז. ולא נהירא, שהרי התרגום מפרש במה שאין ללמוד מן העברי כדאשכחן בכמה דוכתי דאמר רב יוסף (מגילה ג.) אלמלא תרגומא דהאי קרא לא ידענא מאי קאמר, ע"כ אין לומר בשום לשון פעם שלישית כי אם בלשון תרגום", עכ"ל. והוסיפו עוד התוס' לחומרא (שם: ד"ה "ואפילו"), שחובת התרגום הוא מתרגום אונקלוס, והיכא שאין תרגום אונקלוס, יקרא מתרגומים אחרים היכא שמבוארים הדברים יותר, וכגון בעטרות ודיבון שאונקלוס לא תרגם כלל, ובתרגום ירושלמי פירש "כלילא" ו"מלבשתא" (עיין בפרישה סימן רפ"ה). וז"ל: "ואפילו עטרות ודיבון וכו' - וקשה אמאי נקט עטרות ודיבון שיש לו מ"מ תרגום ירושלמי, היה לו לומר ראובן ושמעון או פסוקא אחרינא שאין בו תרגום כלל. ויש לומר, משום הכי נקט עטרות ודיבון אע"ג שאין בו תרגום ידוע אלא תרגום ירושלמי. וצריך לקרות ג' פעמים העברי, מ"מ יותר טוב לקרות פעם שלישית בתרגום", עכ"ל.

מהויקיפדיה[עריכה | עריכת קוד מקור]

תלמוד בבלי=מסכת ברכות דף ח
משנה תורה לרמב"ם=הלכות תפילה פרק יג הלכה כה
שולחן ערוך=אורח חיים סימן רפה
שניים מקרא ואחד תרגום (בראשי תיבות: שמו"ת) היא תקנה הלכתית לקרוא את פרשת השבוע פעמיים בנוסח המקרא ופעם נוספת עם תרגום מדי שבוע.

מקור הדין[עריכה | עריכת קוד מקור]

מקור דין זה בתלמוד הבבלי: {מר רב הונא בר יהודה אמר רבי אמי: לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום, ואפילו 'עטרות ודיבון', שכל המשלים פרשיותיו עם הצבור מאריכין לו ימיו ושנותיו|בבלי|ברכות|ח.

הטעמים לקריאה[עריכה | עריכת קוד מקור]

בגמרא לא נומקה תקנה זו, אך במפרשים הביאו טעמים שונים לה:

דיני הקריאה[עריכה | עריכת קוד מקור]

דרך הקריאה[עריכה | עריכת קוד מקור]

בגמרא ובפוסקים[3] אין הגבלה על הדרך בה תעשה תקנה זו. עם זאת, ישנן דעות הלכתיות שונות בסוגיה זו וכן מנהגים בקרב חלק מהעדות:

  • קריאת פרשה (פתוחה או סתומה) פעמיים ואז תרגומה, כמנהג הגר"א[4].
  • שולחן ערוך הרב הביא את מנהג הגר"א, והביא עוד מנהג לקרוא כל פסוק בנפרד פעמיים ולאחריו תרגום הפסוק, והכריע לטובת השיטה השנייה על פי מקורות הקבלה,[5] וכן הוא מנהג התימנים. ביהדות צפון אפריקה נודע היה התרגום הערבי יהודי (השרח) בעל פה: תחילה, קריאה של פסוק אחד מן המקרא, (ולעיתים רחוקות גם תרגומו הארמי), ואחריו אמירת תרגומו לפי השרח.[6]
  • קריאת כל פרשת השבוע בבת אחת.

קריאת המקרא והתרגום לתקנה זו אינה צריכה להיות קריאה מיוחדת, ועל כן מלמד תינוקות המלמד במשך השבוע מקרא או בעל קורא המכין את קריאת התורה, יוצאים בקריאתם במהלך השבוע ידי חובת תקנה זו. ישנה אפשרות לקרוא בלחש יחד עם בעל הקורא בזמן קריאת התורה בשבת ובכך לצאת ידי חובת קריאת המקרא פעם אחת. שמיעה בלבד של הקריאה היא מספקת לצורך קיום תקנה זו.

זמן הקריאה[עריכה | עריכת קוד מקור]

במקור הדין בגמרא נאמר כי לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור. על כן, ההבנה המקובלת היא כי יש להסמיך תקנה זו לפרשת השבוע. אף כי אין זמן התחלה וסיום שבועי מוגדר לתקנה, ההמלצה הרווחת היא לקרוא שניים מקרא ואחד תרגום החל מיום ראשון בשבוע ועד לסעודת בוקר שבת הבאה ולכל היותר עד תפילת מנחה שלה, בה כבר קוראים את תחילת הפרשה הבאה בסדר הפרשיות. גם לאחר השבת ישנה אפשרות להשלים את הסדרה הקודמת עד יום רביעי בשבוע שלאחר מכן, או עד שמחת תורה בה מסיימים את המחזור השנתי של הקריאה בתורה. אמנם בסדור רב עמרם גאון (סדר שחרית של שבת) נראה שהיה המנהג בזמן הגאונים שהיו מסדרים הפרשה מיד אחרי שחרית של שבת קודם קריאת התורה ,ולפי מנהג זה דברי התלמוד לעולם ישלים פרשיותיו עם הציבור הם כפשוטם קודם שקורין הציבור בתורה.

בסדר הלימוד של חוק לישראל ישנה חלוקה של הפרשה לכמה חלקים לפי ימות השבוע. יש שנהגו להשלים את קריאת הפרשה ביום שישי[7], ויש שנהגו לקרוא הכל ביום שישי אחרי שחרית[8]. מנהג חב"ד לחלק את הקריאה לשלש זמנים: ביום חמישי בערב קטע אחד, ביום שישי אחרי חצות שוב פעם את כל הפרשה מתחילה ועד סוף, וביום שבת שוב חזרו על החלק השביעי של הפרשה.

תחליף לתרגום אונקלוס[עריכה | עריכת קוד מקור]

בתקופת האמוראים הייתה שפת העם[דרוש מקור] ארמית, ועל כן קריאת תרגום אונקלוס אפשרה גם לפשוטי העם להבין את הפסוקים. בתקופות מאוחרות יותר חדלה הארמית לשמש כשפת העם ועל כן קריאת תרגום אונקלוס לא סייעה להבנת המקרא על ידי מי שאינו דובר ארמית. בעקבות כך החל פירוש רש"י לתורה להחליף את תרגום אונקלוס בחלק התרגום של תקנה זו, היות שמטרת חלק התרגום היא לסייע להבנת המקרא[9]. לפי מנהג זה, פסוק שאין בו פירוש רש"י נקרא שלוש פעמים. עם זאת יש המקפידים לקרוא דווקא תרגום אונקלוס, גם כאשר שפת העם אינה ארמית, ובשולחן ערוך נכתב כי "ירא שמיים יקרא תרגום וגם פירוש רש"י"[10].

ישנן דעות שונות בשאלה האם תרגום לשפות לעז יכול להוות תחליף לתרגום אונקלוס לארמית. לדעת התוספות[11] והרא"ש[12] 'תרגום' הוא דווקא תרגום אונקלוס, אך הביאו דעה לפיה שגם תרגום לשפות לעז יכול להחשב כתרגום. הט"ז כתב כי מי שאינו מבין עברית וארמית יקרא פירוש אותו הוא מבין, כגון צאינה וראינה שנכתב ביידיש, או פירוש דומה אחר.

עטרות ודיבון[עריכה | עריכת קוד מקור]

במקור הדין בגמרא נאמר: "לעולם ישלים אדם פרשויותיו... ואפילו עטרות ודיבון". עטרות ודיבון הן המילים הפותחות של פסוק בפרשת מטות, שכולו שמות מקומות[13]. ישנם פרשנויות שונות לגבי הבנת ההדגשה המצוינת במילים 'עטרות ודיבון'. רש"י[14] מפרש כי במקומות שאין בהם תרגום, כגון בשמות מקומות ואנשים, יש לחזור פעם שלישית, ועל כן במקרים אלו יש לקרוא את המקרא פעם שלישית[15]. פירוש אחר מבאר שכוונת ההדגשה היא שיש לקרוא את התרגום גם במקומות שאין הבדל משמעותי בין המקרא לתרגום, כגון בשמות אנשים ומקומות[דרוש מקור]. והתוספות[11] פירשו שהכוונה היא שבפסוקים שאין בהם תרגום אונקלוס, יקרא תרגום ירושלמי.

קריאת יו"ט והפטרות[עריכה | עריכת קוד מקור]

בגמרא ובפוסקים לא הוזכרה חובה דומה לגבי קריאת פרשיות יום טוב או ההפטרות, אך יש שנהגו לקרוא גם את ההפטרות. יש המוסיפים גם את תרגום ההפטרה על פי תרגום יונתן בן עוזיאל.

על פי הקבלה, אלו הנוהגים לקרוא תרגום על נביאים כתובים עושים רק מקרא אחד תרגום אחד[דרוש מקור].

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

הערות שוליים[עריכה | עריכת קוד מקור]

  1. מטה משה, סימן תס"ד
  2. תפארת ישראל פרק י"ג.
  3. ברמב"ם, בטור ובשו"ע
  4. ספר מעשה רב, סימן נט.
  5. שולחן ערוך הרב, סימן רפ"ה, סעיף ג'.
  6. משה בר אשר, מסורות ולשונות של יהודי צפון אפריקה, ירושלים 1998, עמ' 7-5
  7. מנהג הגר"א
  8. מנהג השל"ה והאר"י
  9. טור ושו"ע אורח חיים סימן רפ"ה
  10. תבנית:שולחן ערוך
  11. 11.0 11.1 תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ח, עמוד ב דיבור המתחיל "ואפילו".
  12. ברכות פרק א סימן ח
  13. ספר במדבר, פרק לב, פסוק ג
  14. תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ח, עמוד ב דיבור המתחיל "ואפי' עטרות ודיבון".
  15. כשיטת רש"י נראה גם בדברי הרמב"ם שכותב "ופסוק שאין בו תרגום קוראהו שלש פעמים" (משנה תורה לרמב"ם, הלכות תפילה, [[s:רמב"ם הלכות תפילה יג כה|פרק תבנית:גרשיים, הלכה תבנית:גרשיים]]).

הבהרה: המידע בוויקי נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.