Family Wiki
Advertisement

איזדרכת מצויה - הושעיה

קטעים בערך הזה מבוססים על ערכים מקבילים בוויקיפדיה העברית

אִזדרכת מצויה (שם מדעי: Melia azedarach) הוא עץ נשיר ממשפחת האזדרכתיים (Meliaceae) – היא משפחת התולענה (מהגוני). מקום גידולו הטבעי בדרום ובמזרח אסיה (הודו, סרי לנקה, דרום סין, יפן, אינדונזיה, אוסטרליה ובדרום-מערב האוקיינוס השקט - איי שלמה).

מקור השם[]

מקור שם הסוג – Melia – מהמילה היוונית לדבש: μέλι, משום שפרחי רבים מהסוג אזדרכת מואבקים על ידי דבורי דבש. שם המין המדעי, וכן השם העברי והשם בשפות רבות אחרות נגזר מסורית עתיקה.

תיאור כללי[]

עץ בוגר של אזדרכת מצויה מגיע לגובה 7 עד 12 מטרים. לסוג שני זנים:

  • floribunda – בו מהגזע הראשי מסתעפים ענפים צדדיים באופן לא אחיד, ויוצרים צמרת עגולה
  • umbraculiformais שגזעו מסתעף בגובה 2 עד 3 מ' לענפים דקים יותר, היוצרים צמרת שטוחה יותר, דמוית מטריה.

העץ עומד בשלכת במשך החורף. באביב צומחים העלים המנוצים פעמיים או שלושה. העלים בצבע ירוק כהה בצידם העליון, וירוק בהיר יותר בצידם התחתון; לעלעלים שפה משוננת.

מיד לאחר לבלוב העלים מתחילה הפריחה הריחנית. הפרחים סגולים-בהירים וגדלים באשכולות. הפרח דו-מיני, בעל גביע בן 5 אונות, ו-5 עלי כותרת.

הפרי הוא גלעיני, בצורה ובגודל של גולת-משחק. לפני ההבשלה צבעו ירוק, והוא הופך צהוב-בהיר עם הבשלתו. הפרי נותר תלוי על העץ לאורך כל החורף, כשהוא מלבין בהדרגה. בפרי גלעין בודד וקשה, אשר שימש לפני עידן הפלסטיק ליצירת חרוזים למחרוזות, כולל מחרוזות תפילה בעולם הנוצרי.

כל חלקי העץ הם רעילים מאוד לאדם וליונקים אחרים. ריכוז הרעל הגבוה ביותר הוא בפירות. עם זאת, עטלפי פרי ומספר מיני ציפורים מסוגלים לאכול את הפירות, והם מפיצים את הזרעים בהפרשותיהם.

האזדרכת המצויה בישראל[]

האזדרכת הובאה לראשונה לארץ ישראל ב-1577. היא עדיין ניטעת כצמח נוי, אך כיום העץ נמצא ברשימת הצמחים הפולשים של המשרד לאיכות הסביבה. הוא נחשב פולש גם בארצות הברית ( 21 מדינות), מקסיקו, מרכז אמריקה, קולומביה, פרגוואי, ונצואלה, אנגליה, צרפת, גרמניה, איטליה, פורטוגל, טורקיה, איראן ועיראק.

שימושים[]

חומר העץ המתקבל מהאזדרכת הוא קשה ובעל מרקם יפה, ולכן משתמשים בו הרבה בתעשיית עיבוד עץ במחרטה (Woodturning).

עלי העץ משמשים כקוטל חרקים טבעי, בין השאר לשמירת מזון וכקוטל עש לשמירת בגדים באפסון.

ברפואה העממית נודע שימוש בקליפת השרש כסם משלשל וכסם הקאה.

לקריאה נוספת[]

  • מיכה לבנה, לקסיקון החי והצומח של ארץ ישראל, כרך א', עורך: עזריה אלון, מדינת ישראל - משרד הביטחון, תשנ"ד - 1994
  • עזריה אלון (עורך), החי והצומח של ארץ ישראל, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 1988; כרך 12, עמ' 149

מקורות וקישורים חיצוניים[]

Advertisement