קיבוץ איילת השחר – הקיבוץ הראשון בגליל העליון. הוא נוסד בשנת 1915, על אדמת ניג'מת-אל-סובח' (=כוכב הבוקר) על-ידי קבוצת חלוצים קטנה, שישה ח'רתים, אליהם הצטרפו לאורך השנים עולים מאירופה שלפני מלחה"ע ואחריה – עולים בקבוצות מאורגנות של עליית הנוער וגם כיחידים. בהמשך הגיעו, עם גלי העלייה הגדולה, לאחר מלחמת-השחרור, קבוצות ממרוקו, תוניס, אלג'יר, וחניכי עליית הנוער ממוקדי מצוקה בארץ, מה שהפך את אוכלוסיית הקיבוץ למאוד מגוונת, פלורליסטית ופתוחה לאנשים ודעות שונים.

במלחמת העצמאות[עריכה | עריכת קוד מקור]

בתקופה שלפני מלחמת השחרור שימש בסיס יציאה וליווי לשיירות העולים שהגניבו מעבר לגבול הצפוני – דרך לבנון וסוריה, בסיס ממנו יצאו להגנת תל-חי, מרכז ליחידות הפלמ"ח שהתאמנו באזור, ויותר מאוחר מרכז להכשרות צעירות שעלו להתיישבות בקיבוצי האזור המתפתח וברחבי הארץ.

לאורך כל שנותיו התמודד הקיבוץ, ונאבק בגבורה עם קשיים ובעיות שהיו מנת-חלקו: הקושי במציאת מים בתחילת שנותיו, עמידה מול הפגזות הסורים בכל מלחמות ישראל, מתחים אידיאולוגים עם הפילוג בתנועה הקיבוצית ב-1951, התמודדות עם משברים כלכליים - ומכל אלה יצא למוד ניסיון, תאב חיים ועתיד.

מרכז תיירות[עריכה | עריכת קוד מקור]

איילת השחר כחלוץ בפיתוח התיירות בגליל העליון – בית-הארחה שהוקם בו, יחד עם מנהלו הדגול: דב אשכול, היה הראשון באזור שהתפרסם ונודע באיכויותיו המיוחדות בכל הארץ והעולם.

הקיבוץ, לאורך כל שנותיו, היה פעיל ומעורב בתחומי העשייה המרכזית במדינה, וחברים מתוכו מלאו תפקידים מגוונים, באזור, בכנסת, במשרדי ממשלה, בתנובה, בצבא, ברשות לשיקום האסיר, בחינוך האוניברסיטאי ב"אורנים", בתחום התרבות והאמנות - חיים ויוצרים היום בקיבוץ ציירים, פסלים, צלמים, מורי דרך מקצועיים.


מקורות פרנסה:[עריכה | עריכת קוד מקור]

הקיבוץ מושתת על ענפי חקלאות: ענפי בע"ח – רפת, לול, מכוורת, מדגה. ענף גידולי שדה, המוצא דרכים מודרניות לשיפור וקידום, וענף מטעים רציני שמתגוון חדשות לבקרים עם גידולים חדשים. (בעבר הרחוק גידלנו פה כרם מפואר שהיה מפורסם בכל הארץ).

ענפי תיירות: טיולי ג'יפים, מרכז הזמנות, מטווח ומגרשי "פיינטבול", וכן, מרכז קליטה גדול לעולים חדשים.

חלק ניכר מהחברים עובד בעבודות חוץ, ובתפקידים באזור ובתנועה. חלק בעל מקצועות אקדמאים. הקיבוץ מעודד את חבריו לפתח יזמויות אישיות.


חינוך:[עריכה | עריכת קוד מקור]

קיימת בקיבוץ מערכת חינוך פעילה ומטופחת, המקיפה את כל הגילאים.

בגיל הרך: בית-תינוקות, פעוטון/גנון ו-2 גנים.

בית ספר יסודי: ממוקם ממש כאן בי"ס אזורי "מבוא גליל" לישובי דרום עמק-החולה, בי"ס בעל מסורת מבורכת של איכות והישגים, אשר מתרענן ומתחדש בהתאם לצרכים המשתנים (בישובים) ולדרישות (משרד החינוך, דו"ח דברת).

חטיבת ביניים ותיכון: הסעות מסודרות מטעם המועצה האזורית לתלמידים ולמורים, לשלושה בתי ספר אזוריים - "עמק החולה" (כפר בלום), "עינות ירדן" (עמיר) ו"הר וגיא" (דפנה).

יום חינוך ארוך פועל אצלנו כבר כמה שנים, בבתי-הספר 5 ימי לימוד. מערך החינוך הבלתי פורמלי נותן מענה ברמת היישוב, צוותים של מדריכים ומטפלים, ערוכים להפעלה וגיבוש של הילדים והנוער לאחר שעות הלימודים ובימי שישי. כמו-כן, קיימות פעילויות אזוריות משותפות.

תרבות:[עריכה | עריכת קוד מקור]

חיי תרבות משותפים נשענים על המסורת הקיבוצית (החילונית), קבלות-שבת מתקיימות בחדר האכילה, לכל המעוניין להשתתף, וכמובן כל החגים וימי-מועד.

הכל ביזמות אישית וקבוצתית, בהתנדבות או בתשלום הקהילה. הבנים, חברי הקיבוץ, והמצטרפים בתנאי תושבות, מעורבים ותורמים רבות בתחום התרבותי.


שכונת הרחבה[עריכה | עריכת קוד מקור]

בקיבוץ כ-200 משפחות, סה"כ ... חברים ובני משפחתם. בנוסף לכך נמצאת פה קבוצה גדולה של בנים – תושבים, הממתינים לבנות את ביתם בהרחבה הקהילתית.

חברי הקיבוץ החליטו על הקמת שכונת ההרחבה מתוך רצון ותקווה לשפר את המצב הדמוגרפי, ע"י קליטת אוכלוסיה נוספת, צעירה ותוססת.


ענפי שירות:[עריכה | עריכת קוד מקור]

בחצר הקיבוץ מוסך , מסגריה, חשמליה, נגריה, מרכולית וכלבו. יש גם שרברבות, שני מרכזי כביסה לשירות עצמי, תברואן, וטכנאי אלקטרוניקה. כמו כן ישנם מכוני קוסמטיקה, סָפָּרוּת וספא. בנוסף לאלו קיים צוות רווחה מסור ואחראי העונה לצרכי הדיירים בבית-הסיעודי והציבור (בעיקר המזדקן).

כל השירותים פתוחים גם לקהל הרחב והם בתשלום.

(נכתב ע"י חנה'לה ברימר לקראת יובל ה-90

המקורףאתר הישוב

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.