איילת השחר[עריכה | עריכת קוד מקור]

Cquote2.svg אמר רבי חצנא מאיילת השחר עד שיאור המזרח אדם מהלך ארבעת מילין משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל. ומניין משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל דכתיב (בראשית י״ט:כ״ג) וכמו השחר עלה וגומר וכתיב (שם) השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה. ומן סדום לצוער ארבעת מיל יותר הוון אמר רבי זעירא המלאך היה מקדר לפניהן הדרך ומניין מאיילת השחר עד שיאור המזרח ארבעת מיל כמו וכמו מילה מדמיא לחבירתה. אמר רבי יוסי בי רבי בון הדא איילתא דשחרא מאן דאמר כוכבתא היא טעיא זימנין דהיא מקדמא וזימנין דהיא מאחרה. מאי כדון כמין תרין דקורנין דנהור דסלקין מן מדינחא ומנהרין.
דלמא רבי חייא רבא ורבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה וראו איילת השחר שבקע אורה. אמר רבי חייא רבה לר' שמעון בן חלפתא בי רבי כך היא גאולתן של ישראל בתחילה קימאה קימאה כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת. מאי טעמא (מיכה ז׳:ח׳) כי אשב בחושך ה' אור לי. כך בתחילה (אסתר ב׳:י״ט) ומרדכי יושב בשער המלך ואחר כך (אסתר ו׳:י״א) ויקח המן את הלבוש ואת הסוס ואחר כך (שם) וישב מרדכי אל שער המלך ואחר כך (אסתר ח׳:ט״ו) ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות ואח"כ (שם) ליהודים היתה אורה ושמחה.(ד,ב)
Cquote1.svg

פירוש "פני משה" - רבי משה מרגלית

  • מאיילת השחר - הוא כעין שני עמודים הנראים במזרח כדלקמן.
  • השחר עלה - זהו האיר המזרח עד שתנץ החמה ארבע מיל (ראו לעיל ציטוט מבראשית)
  • ומן - וכי מסדום לצוער ד' מילין והלא יותר הוון.
  • היה מקדד - היה מקצר לפניהן הדרך בכדי שיבואו לצוער עם הנץ החמה...
  • "מאן דאמר כוכבתא היא טעיא" - טעות היא לפרש כן שהרי אנו רואים לאותו כוכב שמכנין כוכב השחר לפעמים הוא מקדים ועולה ולפעמים הוא מתאחר.
  • מאי כדון - ומהו זה שנקרא איילת השחר "כמין תרין דקורנין דנהור" = כמין קרניים המתפצלים לכאן ולכאן במזרח ונראים כעמודים...
  • מאי טעמא "כי אשב אור לי" - כלומר הגלות היא החשך והגאולה אורה שבא מעט מעט והוך כך גאולתן של ישראל

כך היא גאולתן של ישראל (פני משה)[עריכה | עריכת קוד מקור]

כך היא גאולתן של ישראל.png

"איילת השחר" לפורים[עריכה | עריכת קוד מקור]

שני רעיונות קצרים אחד לפורים. רעיון שקיבלתי בשבוע שעבר מהרב יצחק שטיינברג (על פי השפת אמת על הפסוק - 'וישב מרדכי אל שער המלך') שמקורו בירושלמי המפורסם (ברכות א, א) על איילת השחר שבקע אורה.

מודל הגאולה שמציבים בתלמוד הירושלמי הוא מודל של גאולה טבעית והדרגתית כמו איילת השחר. הגברים מודגמים בשלבי ההצלה הנפלאים שבמגילת אסתר.

לכאורה אם נתבונן בפסוקים במגילת אסתר, ישנו פסוק שלא ברור איך הוא נכנס לכל פסוקי ההתקדמות. אחרי השלב שבו מוביל המן את מרדכי בכיכר העיר מופיע הפסוק וישוב מרדכי את שער המלך – לכאורה פסוק שמדבר על נסיגה.

הרב חנן פורת היה נוהג לומר שאכן מאמר זה של הירושלמי בא ללמד אותנו שעלולים להיות נסיגות בגאולת ישראל.

הרעיון שהציע הרב שטיינברג שונה. בדרך כלל שאדם מצליח הוא מתמלא גאווה (ראה המן אחרי שהוזמן למשתה אסתר). ואילו אצל מנהיגי ישראל כמו כאן אצל מרדכי, אנו מגלים ענווה בלתי מצויה. גם לאחר שנישאו אותו הוא חוזר להיות אותו מרדכי.

ובעקבות מאמר זה של הירושלמי נקודה חשובה מאוד. ישנה מחלוקת בתלמוד הירושלמי (ברכות א, א) כיצד האדם צריך לעמוד בתפילה. דעה אחת זהה לדעה היחידה המופיעה בתלמוד הבבלי המדריכה את האדם לעמוד כמו מלאכים שרגלם היא רגל ישרה. וישנה דעה נוספת הטוענת שהאדם צריך לעמוד בתפילה כמו כהן בעבודת המקדש – עקב בצד גודל.

מחלוקת זאת שבירושלמי יש בה להאיר אור גדול מה היא תפילה. לפי הדעה שאדם צריך לעמוד כמו מלאך, הרי שהתפילה היא עבודה פסיבית לחלוטין. האדם בתפילה מבקש מהקב"ה שישפיע עליו שפע של טובה וברכה, אבל לו עצמו אין שום תפקיד. לפי הדעה שאדם צריך לעמוד בתפילה כמו כהן במגמת התקדמות יש להבין את התפילה אחרת לגמרי. נוסח התפילה כולל את כל השאיפות של עם ישראל. התפילה היא עבודה רוחנית פנימית שאמורה לגלות אנרגיות ומוטיבציה אצל האדם, כדי שיפעל עם הקב"ה ביישום מטרות אלו (חיזוק עולם התורה, עולם ההתיישבות, עולם החסד עולם קליטת העליה וכד'). לפי דעה זאת האדם אמור להיות אקטיבי. נשים לב לפי המראה מקום שמחלוקת זו כיצד לעמוד בתפילה, כתובה בסמיכות למאמר כך גאולתן של ישראל. מסתבר שבכך שהירושלמי מדריך אותנו במאמר על זריחת השמש להתקדם, הוא פוסק כדעה שמדריכה לעמוד כמו הכהנים – אדם צריך להיות אקטיבי. על האדם מוטלת החובה להתמלא באנרגיות ולפעול עם א-ל בתיקון העולם.
מקורות:

  • תלמוד ירושלמי ברכות א, א"דלמא רבי חייא רבא ורבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה וראו איילת השחר שבקע אורה אמר רבי חייא רבה לר' שמעון בן חלפתא בירבי כך היא גאולתן של יש' בתחילה קימאה קימאה כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת מאי טעמא כי אשב בחושך ה' אור לי כך בתחילה ומרדכי יושב בשער המלך ואחר כך ויקח המן את הלבוש ואת הסוס ואחר כך וישב מרדכי אל שער המלך ואחר כך ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות ואחר כך ליהודים היתה אורה ושמחה".
  • תלמוד ירושלמי ברכות א, א"זהו שעומד ומתפלל צריך להשוות את רגליו. תרין אמורין ר' לוי ור' סימון:ד אמר כמלאכים וחד אמר ככהנים. מאן דאמר ככהנים- 'לא תעלה במעלות על מזבחי', שהיו מהלכים עקב בצד גודל וגודל אצל עקב. ומאן דאמר כמלאכים-'ורגליהם רגל ישרה'".
  • המקור:שוחרי הירושלמי

פורים והגאולה העתידית[עריכה | עריכת קוד מקור]

המקור

פורים בתלמוד ירושלמי - סימן לגאולה עתידה
פורים מותר בעשיית מלאכה. מקור הסוגיה מובא בתלמוד הבבלי (מגילה ה, א וב) התלמוד שם מספר על רבי שנטע נטיעה בפורים.
בסוגיה המקבילה שבתלמוד הירושלמי (מגילה א, א) מובא שרבי נטע נטיעות

בלשון רבים. אם המטרה היא רק להראות שמותר לעשות מלאכה לא ברור מדוע השתמש הירושלמי בלשון רבים.

אנו רוצים להציע בזה מהלך חשוב שממשיך את המגמה של פורים כפי שתופש אותה הירושלמי המלמד אותנו מתוך מגילת אסתר שגאולתם של ישראל היא טבעית והדרגתית מתוך מגמה של צעידה קדימה ( ירושלמי ברכות א, א – כך היא גאולתם של ישראל קימאה קימאה)
בניגוד לעמלק שכל עניינו הוא לקצוץ – קוצץ בן קוצץ, הרי עם ישראל עוסק בנטיעות. הנטיעות מסמלות את תהליך הגאולה. עיתים ישנם משברים (הזרע נרקב) אולם בסופו של דבר אנו זוכים לאילן נושא פירות. עם ישראל תפקידו תמיד לעסוק בנטיעה. אפשר להוסיף על כך שלפי הירושלמי המשיח נקרא צמח (ברכות ב, ד).ואולי רעיון זה מסביר דבר מעניין במגילה. בהתחלה יועציו של המן אומרים לו לעשות עץ – עמוד תליה ללא שורשים. לאחר מכן אומרים לו אותם יועצים אם מזרע היהודים – מוזכר זרע.
עמלקים מנותקים ללא שורשים, ואילו עם ישראל הוא בחינת זרע שעתיד להוציא פירות מתוקים לעולם. השורשים החזקים של עם ישראל עתידים להתגבר על כל המכשולים שמציב עמלק.

מקורות:

  • תלמוד ירושלמי מגילה א, א: "רבי היה מפרסם עצמו שני ימים בשנה: רוחץ בשבעה עשר בתמוז, ונוטע נטיעות בפורים".
  • תלמוד ירושלמי ברכות א, א: "דלמא. רבי חייא ר בא ורבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה וראו איילת השחר שבקע אורה. אמר רבי חייא רבה לר' שמעון בן חלפתא: בירבי, כך היא גאולתן של יש': בתחילה קימאה קימאה, כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת. "מאי טעמא: 'כי אשב בחושך ה' אור לי'. כך בתחילה: 'ומרדכי יושב בשער המלך', 'ואחר כך: 'ויקח המן את הלבוש ואת הסוס', ואחר כך: וישב מרדכי אל שער המלך ואחר כך: 'ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות' ואחר כך: 'ליהודים הייתה אורה ושמחה' ".
  • המקורשוחרי הירושלמי
Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.