ובאמת היו בין האמוראים (ביחוד בדורות המאוחרים) אחדים – מעטים אמנם מאד – שמרוב השתקעם בפלפולים ובחדודי-דרשות, שכחו, או גם לא ידעו, כי מדרש לחוד ופשוטו של מקרא לחוד; הם חשבו לתומם כי אין במקרא שום כונה אחרת מלבד זו שהכניס בו המדרש.

מקרהו של רב כהנא[עריכה | עריכת קוד מקור]

מעניין מאד בנידון זה הוא מקרהו של רב כהנא והודאת-פיו. במשנה (שבת סג.) נאמר: לא יצא האיש (בשבת) בסייף וכו', ר' אליעזר אומר תכשיטין הן לו. ועל זה בגמרא: מאי טעמא דר' אליעזר? דכתיב "חגור חרבך על ירך גבורהודך והדרך" (הרי הפסוק אומר בפירוש על "חרב" "הודך והדרך", ואם כן תכשיטים הם כלי זיין, כדברי ר' אליעזר).

אמר ליה רב כהנא למר בריה דרב הונא: האי בדברי תורה כתיב! הלא ברור הדבר וגלוי וידוע כי פסוק זה מכוון רק לדברי תורה: החרב אינה חרב והירך אינה ירך, והגבור אינו גבור; כי הגבור הוא תלמיד-חכם, והחרב היא פלפולא דאורייתא, והירך היא, מסתמא, הישיבה בבית המדרש וכיוצא בזה, ואם כן איך זה אפשר להביא ראיה מפסוק זה לדברי ר' אליעזר ולסייף ממש?

אתמהה! רב כהנא בתומתו אינו יכול להבין זאת, והוא עומד נדהם ומשתאה ומתרגש לשמע אזניו. אז מקלח עליו איש-שיחתו סילון של צונן להרגיע את רוחו הנרגשה: "אמר ליה, אין מקרא יוצא ידי פשוטו"! כלומר: אותו הפסוק בודאי מתכוון לדברי תורה, אבל בכל-זאת הלא יש גם פשט פשוט בעולם, וגם לאותו פסוק יש בעיקרו פירוש פשוט, ובשעת הדחק אפשר להשתמש בו.

אז קרא רב כהנא כאיש אשר יעור משנתו הארוכה: כד הוינא בר תמני סרי שנין (כשהייתי בן י"ח שנה) הוה גמירנא ליה לכוליה ש"ס (כבר הייתי בקי בכל התלמוד) ולא הוה ידענא דאין מקרא יוצא מידי פשוטו עד השתא" (ורק את הדבר הקטן הזה שאין מקרא יוצא מידי פשוטו לא ידעתי עד עתה). ולא זו בלבד, אלא שגם במשניות קדומות אנו מוצאים, שמדרשו של מקרא נחשב לפעמים כפשוטו.

די להזכיר שהפסוק המפורסם "עת לעשות לה' הפרו תורתך" מובא כבר במשנה עתיקה (ברכות נב.) בכונתו המדרשית (ורק ר' נתן חושב לו לחובה, שם במשנה, לרמוז שהפסוק מובא כאן שלא כפשוטו, כי הוא מוסיף על דברי הסתם-משנה: "הפרו תורתך משום עת לעשות לה'"). ואמנם על הפסוק הזה (שכידוע היה לציטאטה עד היום הזה בהוראתו הדרושית) אומר רבא (שם סג.) האי קרא מרישיה לסופיה מדריש: "עת לעשות לה' מה טעם? "הפרו תורתך" (פרש"י: עתים הם לה' לעשות משפט פורענויות בעוברי רצונו משום שהפרו תורתך); מסופו לרישיה מידרש: "הפרו תורתך" משום "עת לעשות לה'" (פעמים מבטלים דין תורה כדי לעשות לה', כדי לעשות סייג וגדר בישראל; ובהוראה זו, כידוע, מצטטים אותו).

רבא קורא לשני הפירושים הללו "דרשה" אף על פי שהראשון הוא, כנראה, פשוטו של מקרא (או אלי חושב רבא כי יש עוד פירוש עיקרי קבוע ומוצק למקראות: המקרא הוא מין מן, כל אחד מוצא בו טעם אחר, ופשט פשוט אינו כלל במציאות). בכל אופן צריך להודות, כי פירושו הדרושי של הפסוק הנ"ל מתקבל כל-כך יפה על לשון המקרא, בלי שום דוחק, עד שאין להתפלא כי רבים חשבו וחושבים שזה פשוטו של מקרא (וכנראה ברור מהסתם-משנה בברכות הנ"ל חשבו כך גם בעלי המשנה הנ"ל).

המקור: ישראל חיים טבייוב החידוד המדרש חז"ל - פרויקט בן יהודה

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.