ערך זה נכתב במקורו על-ידי דניאל ונטורה בויקיפדיה העברית - 31 ביולי 2007
אי-התעלומות (בצרפתית - L'Île mystérieuse) הוא ספר בשלושה כרכים שנכתב בידי הסופר צרפתי הידוע ז'ול ורן:
- חלק ראשון - הניצולים מהשמים
- חלק שני - הנטושים
- חלק שלישי - סודו של האי
הספר מספר על חמישה אנשים מ"האיחוד" - מדינות הצפון (ארצות הברית של המאה ה-19) , הלכודים בעיר הבירה, ריצ'מונד במדינת וירג'יניה של "קונפדרציית המדינות של אמריקה"- מדינות הדרום (של ארצות הברית במאה ה-19), מבלי יכולת לצאת ממנה. בתקופה המתוארת 1861-1865 הייתה מלחמת האזרחים האמריקנית בין מדינות הצפון לבין מדינות הדרום. ריצ'מונד הייתה נצורה ומותקפת, על ידי צבא "האיחוד" -צבא "הצפון". בעיר עצמה, לאזרחי "האיחוד" ניתן היה לנוע חופשי. חמישה מהם מגלים כי בככר מרכזית של העיר, ניצב במצב הכן כדור פורח, המיועד להעביר מידע על מצב הלחימה בעיר למפקדה של צבאות "הדרום", הגנרל ליי, הנמצא רחוק מהעיר. בלילה סוער, ב-20 מרץ 1865 [1], המופקדים על הכדור פורח אינם חשים באורחים הבלתי קרואים המתקרבים ל"סל" שבבסיס. ה"אורחים", חמשת האנשים וכלב, ממריאים בתקוה למצוא אתר נחיתה במקום תרבותי בטוח, בו יוכלו להמשיך בחייהם. ה"כדור" עובר 6,000 מיל מעל האוקיינוס השקט אך הצוות אינו מצליח לאתר מקום לנחות בו. בסוף, הם מגלים אי קטן ובתרגיל מבריק הם מנחיתים את הכדור לעבר האי, כדי שלא ליפול בים, ונוחתים במדויק בים,ליד האי. הכדור מתרסק אך הם יוצאים בריאים ושלמים. החמישה קראו לאי בשמו של נשיאם אברהם לינקולן. הצוות מצליח לשרוד ולנהל חיים תקינים באי.
הספר בחלקו מהווה המשך לעלילות שתוראו בשני ספרים קודמים של ז'ול ורן ילדי רב החובל גרנט מהשנים 1867-1868 ו20,000 מיל מתחת למים מהשנים 1869-1870. עם זאת, כל ספר מהווה עלילה בפני עצמה.
מפה מפורטת של האי
עלילה
| פרטי עלילה ("ספוילרים") מופיעים בהמשך |
צוות הטס בכדור הפורח כולל חמישה אנשים ממדינות הצפון (ארצות הברית). השלושה, המהנדס-סיירוס סמית, שעבד בשירות צבא האיחוד, כתב ידוע של עיתון מהצפון, גדעוֹן סְפִילט, ומשרתו סַיְרוּס-נֵב (קיצור של נבוכדנצר). שלושתם נפגשים עם הימאי פּנקרוף , תושב הצפון הנמצא בריצ'מונד יחד עם נער בן 15, הרברט בראון, ומחליטים על בריחה מהאי באמצעות הכדור הפורח. הם טסים עמו בסערה במהירות ממוצעת של 144 ק"מ לשעה.[2]ומגיעים לאי שומם, בלתי מיושב שאינו מופיע במפה בדרום האוקיינוס השקט, 2,500 ק"מ מזרחית מניו זילנד .
חלק ראשון: הניצולים מהשמים
דחליל בגינת הירקות
המתיישבים בצייד
המתיישבים יוצקים לבנים
הקבוצה נוחתת באי. ארבעה הגיעו לחוף. המנהיג, וכלבו לא נמצאים עימם. הנוחתים הגיעו ללא כל חפץ, אפילו סכין או גפרור לא היה עימם. ברשותם היה הלבוש לגופם ומה שהיה בכיסם. תחילה הם מחפשים באופן יסודי את מנהיגם, המהנדס שנעלם. אחרי ימים אחדים הם מוצאים אותו בריא ושלם. מה עבר עליו נשאר בגדר חידה.
הצוות מארגן אספקת מזון משבלולים, ביצים ובשר צייד.הם מוצאים פלג מי שתייה ובונים לעצמם קורת גג. הידע המדעי של המהנדס ויצר הסקרנות של העיתונאי מביא להם הצלחות אשר יביאו להישרדותם. הם מפיקים אש, בונים תנור אפיה, מיצרים כלי חרס לשימוש ביתי ולבנים לבניית מבנים. הם מגלים באי צמחיית בר ומצליחים לתַרבֵּת אותה, גרעיני חיטה הם מגדלים לזרעים עד שתהיה כמות מספקת למאכל. חיות בר - ולביית אותן, בין השאר זוג ערודים - בהמות נוחות לכל עבודה. חיי הקבוצה מתגבשים. הם מסיירים באי, מכירים את המקומות שבהן יימצאו חומרי גלם נוספים לבנית בתיהן, לגיוון מזונם ולשיפור איכות חייהם. הם מטפסים לראש ההר הגבוה בעיר המתגלה כהר געש. סיור בלוע מראה כי הר הגעש אינו פעיל. מפיסגתו הם משקיפים מסביב: הם רואים רק מים מאופק לאופק.
המהנדס מצליח לפי נתוני הכוכבים ומועדי הזריחה והשקיעה לכוון את שעונו ולמצוא את מיקום האי באוקיינוס השקט. הוא מגיע למסקנה הפסימית שספק אם אנייה תעבור ליד האי. הם רחוקים מכל נתיב הפלגה ידועה. הם מחליטים להתארגן לישיבת קבע באי ובבוא היום ימסרו את המושבה לממשלת ארצות הברית. הם מחליטים : יותר אנו לא "ניצולים" אנו "מתיישבים". וכך כל מישור, עמק, נתיב ומקור מים זוכה בשם, כפי שמקובל כאשר מגלים ארץ חדשה. הם מבצעים חלוקת עבודה: המהנדס - המנהיג, העיתונאי - הממונה על הצייד, הרברט הנער - טיפול בבעלי חיים ובצמחים, נֵב - הנפח ופנקרוף - חרש עץ, סתת, בנאי וכל יכול. כלי עבודה, רובי צייד ואבק שריפה חסרים לצוות. הם מגלים מרבצי מתכות ולפי הוראות המהנדס הם מתחילים בייצור כלי מתכת. הם מניחים בתנורים פחם ועופרות ברזל ולרשותם הכלים הדרושים. הם מצליחים להפיק גפרית, סידן [נתרן וכך גם חומר נפץ יהיה להם. החורף מתקרב והם מתפנים לבנית בית הקבע : בית הגרניט. ממנו ימתחו טלגרף למיכלאות , לשדות החיטה והירקות ולאכסניה ליד החוף, שם יצפו לעבר הים בתקוה לגלות אוניה עוברת באוקיינוס.
חלק שני - הנטושים באי
שבעה חודשים עברו ובאי מתרחשים אירועים מיסתוריים. בגופו של חזירון בר, בן שלשה חודשים, הם מגלים רסיס עופרת מכדור רובה . להם אין רובים, מי ירה בו בתקופה האחרונה. מאוחר יותר, הם מוצאים תיבה צפה במים, ארוזה כאשר תכולת במצב מצוין ובתוכה: כלי עבודה, נשקים, מכשירים מדעיים - כולל מצלמה עם כל נדרש לפיתוח תמונות, תריסרים פריטי לבוש, כלי בית וספרים - כולל מילון למדעי הטבע בששה כרכים.
מסתיימת שנה לשהותם באי. הקבוצה מצאה את הפתרונות להישרדות והיא פועלת להעלאת רמת החיים. כך נבנית מעלית למשאות, מיצרים זכוכית לחלונות וכוסות, יש כבר יבול חיטה שניתן לאפות לחם ומתגלה אפילו טבק. הם צדים לויתן וזוכים לגיוון התפריט. בעזרת הציוד המדעי שקבלו הם מגלים כי לידם מצוי אי, המכונה בשם "תבור". הם מחליטים לבנות סירה במטרה לשוט לאי השכן.
הם מהססים ויוצאים לדרך רק אחרי שהם מוצאים בקבוק בים ובו פתק לבוא אי תבור . הם מפליגים לאי ושם מתנפל עליהם אדם פרא. מסתבר שהוא הפושע איירטון אשר ננטש בסוף הספר ילדי רב החובל גרנט על האי תבור ובמשך הזמן שחלף מאז (כ-12 שנה) נטרפה עליו דעתו והוא החל להתנהג כמו חיית פרא. ברור להם כי לא הוא שלח את הפתק הטרי. באי לינקולן איירטון מבקש לגור לבד במכלאה ליד בהמות הבית. הם מתקינים קו-טלגרף בינם ובינו. שנתיים מסתיימות, כאשר הם מקימים תחנת קמח ומתקן לטווית בגדים ושמיכות מצמר כבשים. ואז, נראית אוניה באופק...
חלק שלישי - סודו של האי
תותחים - שלל מאונית שודדי הים
התפרצות הר הגעש, הר פרנקלין
המתיישבים על סלע בים , כל מה שנותר מהאי, צופים באוניה המתקרבת לאי להצילם
ואכן, ספינת שודדי ים ובה חמישים איש, מתקרבת לאי. השודדים מחפשים בסיס להתיישבות. המתיישבים מחליטה להלחם בהם. היות שהם רק ששה אנשים, הם מתפזרים לצוותים ופותחים ביריות מרוביהם מכל רחבי האי. הם מקויים כי השודדים יניחו כי באי מספר רב של מתיישבים ויניחו אותם לנפשם. היריות לא עוזרות והם יורדים לחוף. ההצלה באה, שוב, בדרך מסתורית: טורפדו מודבק לאוניה והיא יורדת למצולות הים עם רוב השודדים. מצבורי האוניה ותותחיה עוברים לרשות המתיישבים. [3]הם מנסים להעריך מי האדם המיסתורי העומד מאחורי הפעולות שנעשו להצלתם. מסקנתם: האדם הוא בעל כח עליון ותאורו כמו ה"אלוהים". המתיישבים מסיירים בעיר, כאשר לפניהם שתי מטרות: לאתר את חמשת השודדים שירדו לחוף לפני שהאוניה טבעה ולמצוא את האדם הנחלץ לעזרתם. אירטון הולך למכלאה לטפל בחיות. לאחר שלא מתקבלת תגובה טלגרפית ממנו, יוצאים ארבעה מהמשלחת לקראתו. ( נב נשאר לשמור על בית הגרניט). במכלאה הם נתקלים בשודדים, הפוצעים קשה את הרברט ואילו את אירטון הם לא מוצאים. בהמשך הם ימצאו פיסת בד מבגדיו ספוגה דם ומזה יסיקו כי הוא נאבק בשודדים ולא התמסר להם. (היה חשש לכך שכן בעבר היה שודד ים). המשלחת, בה נותרו שלושה איש שעומדים על רגליהם, נשארת המכלאה ומתארגנת להגנה עצמית. לעזרתם מצטרף הקוף המאומן ונמצא איתם גם כלבם. הרברט מבריא חלקית והם חוזרים לבית הגרניט. יש הרעה במצבו של הרברט והוא חולה במלריה. הוא נוטה למות ואז מגיע המציל המסתורי ומניח 200כדורי כינין על השולחן. הרברט מבריא וניצל ממוות.
המתיישבים ממשיכים לסייר באי: רודפים אחרי השודדים ומחפשים את מיטבם. הם חוזרים למכלאה ומגלים את אירטון שוכב פצוע ואת חמשת השודדים, כל אחד עם כדור ברקתו. אירטון לא יודע דבר על נסיבות מותם. הוא רק מספר כיצד עינו אותו ופתאום נעלמו. שוב, האדם המיסתורי הציל אותם והפעם מהשודדים שנותרו האי[4] עתה נותר להם עיסוק אחד, בלעדי, למצוא את האדם הבא לעזרתם בעת הצורך. במקביל, הם מתחילים לבנות ספינה חדשה שעם סיום בנייתה, בעוד שנה, יוכלו להפליג מהאי. בינתיים הם חשים בסכנה חדשה המתקרבת. הר הגעש, הר פרנקלין, שאינו פעיל, משמיע להשמיע רחשים, עשן מתמר מעל הלוע ואדים פורצים לאויר. הם חוששים כי הר הגעש עומד לנתפרץ, שדר טלגרפי מגיע למתיישבים מהמכלאה: "מהרו ובואו מיד". הם מופתעים, הרי כולם בבית הגרניט אז מי שידר את המברק. הם מגיעים למכלאה ומוצאים שלט: "לכו אחרי כבל הטלגרף החדש". הם הולכים בעקבות הכבל הימי ומגיעים לפתח מערה תת ימית. בעת שפל הם מגלים כי למערה יש פתח ובעזרת סירה הם מפליגים במערה ומגיעים לאולם ענק ובאמצעו גוף ענק ומוזר. המהנדס סירוס סמית, שקרה את ספרו של הפרופ' על 20,000 מיל מתחת למים מזהה בה אתנאוטילוס. הם נכנסים פנימהומוצאים את קפטן נמו יושב באולם מפואר. הוא נוטה למות. הוא מספר להם את תולדות חייו. הוא כבר שש שנים באי מאז שהפרופ' הצרפתי, משרתו ודייג קנדי ברחו מהצוללת. מאז הואוצוותו שטו בים. בינתיים חבריו לצוות נפטרו ונקברובבית הקברות של האלמוגים. לבדו, הוא הגיע לאי ובה בקש לסיים את חייו. הוא מגלה להם שהוא עקב אחריהם מאז שנחתו מהכדור הפורח באי. היות שהוא גילה שהם אנשים הגונים הוא סייע להם כאשר היו בצרה. עתה הוא מוסר להם תיבה ובה אוצרות למימון עתידתם. הוא מבקש מהם כי לאחר מותו, יפתחו את מצופי של הצוללת ויתנו לה לצלול לתהום יחד עימו. ואכן כך הם יעשו
קפטן נמו קורא למנהיג המתיישבים, המהנדס סירוס סמית, הצידה, ומודיע לו בלחש כי לפי התצפיות שעשה מהמערה, הר הגעש עומד בפני התפרצות והאי כולו יהיה נשוא לפילות וולקנית אשר הסופו של דבר תביא לשקיעת האי באוקיינוס. הוא מציע להם לעלות את ספינת ולברוח מייד מהאי. הם לא מספיקים לעשות זאת. מהר הגעש פורצת לבה, על האי עוברת רעידת אדמה והאי שוקע בים. רק סלע אחד, בודד, נשאר מעל פני הים, עליו התמקמו המתיישבים. ואז, הן צופים לאופק ורואים אוניה, את ספינתו של הלורד גלנרבן מילדי רב החובל גרנט. היא יצאה להחזיר את איירטון מהאי תבור, ומצאה שם פתק שהשאיר הקפטן נמו, כחסד אחרון לניצולים. בפתק היה כתוב כי איירטון ועוד חמישה אנשים נמצאים באי לינקולן. האניה מצילה אותם, מביאה אותם לארצות הברית ושם הם רוכשים ביחד חווה חקלאית רחבת ממדים.
| פרטי עלילה ("ספוילרים") לא יופיעו בהמשך. |
היבטים מדעיים
נאוטילוס - החידוש המבריק ביותר
כמו בכל ספריו, גם בספר זה עוסק ז'ול ורן בסוגיות מדעיות. בספר זה הוא דן מתחומי ההישרדות רפואה, מטלורגיה, אוקינוגרפיה, מטאורולוגיה , גאולוגיה ואפילו כלכלה. ז'ול ורן מיחס בספר זה את החידושים למהנדס המוכשר, סיירוס סמית, ולעיתונאי הסקרן, גדעוֹן סְפִילט, נושאי הקידמה המדעית. חלק מהתצפיות או מהחידושים הם, עד היום, בגדר פרי דימיונו של מחבר הספר.בספר זה החידושים המדעיים הם:
- מים גפריתיים יעילים לטיפול בדלקות גרון - הם מגלים מעין של מים כאלה ומחליטים להשתמש בו לרפואה. ( חלק ראשון, פרק 12)
- הצוות עורך מדידות באי: גובה ההר, הגבעות ומוצא את מיקום האי על פני כדור הארץ - ומגיע למסקנה עצובה : הם רחוקים מכל נתיב הפלגה. ( חלק ראשון, פרק 14).
- חומצה גפרתנית, חומצה חנקנית, גליצרין, סבון וחומר נפץ הם חומרים חשובים לאדם- הם מוצאים די מחצבים באי כדי להפיק אותם. (חלק ראשון, פרק 17)
- הם מוצאים גרגרי חיטה. חישוב קל מראה כי הם יזרעו אותם והיום לא יעשו מהם לחם, יגבר עושרם בעתיד- וכך בתום ששה חודשים יש להם כבר 800 גרעינים ! ( חלק ראשון, פרק 21)
- שיעור בבוטניקה: השימוש בעצים לרהיטים ולליקרים - הם מחפשים תחליף לטבק ובינתיים דנים בשימושים אפשריים בעצים, אפילו בתור נשק - שריפת קני במבוק. (חלק שני, פרק 3)
- קוף ממין אורנג אוטנג מצטרף לקבוצה - הוא כמו אחד מהם: מבצע עבודות משק בית - נקיון החדרים, סידור בגדים וצחצוח נעלים, שליחויות (מוכיח את עצמו) ואפילו משתמש בכלי אוכל. " תבונה כמעט אנושית" ובסוף זוכה למדים של חדרן - מלצר .( חלק שני, פרק 7)
- מים צוננים ספוגים בגופרית מונעים דלקת מפצע - רוברט החולה נפצע מכדור השודדים. הזיהום לא התפשט והפצע נגלד בזכות תחשובות רטובות במי האי, הספגים גופרית. (חלק שלישי, פרק 7)
- קור חריג שורר בחודשי החורף באי - מתצפיות מסתבר כי חצי כדור הארץ הדרומי, החודש הקר ביותר הוא יוני והוא יותר קר מאשר דצמבר חצי כדור הארץ הצפוני היות שהשמש קרובה יותר לכדור הארץ הצפוני.( חלק שלישי, פרק 14).
- הר געש כבוי יכול להתעורר - זה עלול לקרות בכל מקום. אפשר לחוש בכך בעזרת קיום תצפיות מתאימות (חלק שלישי - פרק 15).
- באוקיינוס - איים נוצרים ואיים נעלמים ( חלק שלישי - פרק 17)
הבהרה:המידע בדף זה אינו ייעוץ רפואי
סרט "אי התעלומות"
כרזת הסרט
תבנית:הפניה לערך מורחב
הסרט אי התעלומות (Mysterious Island) או בשמו המלא: "Jules Verne's Mysterious Island" יצא לאקרנים בשנת 1961. ביום סוער במיוחד, שבויי מלחמה מהאיחוד נמלטים מהכלא הצבאי, בו הם נמצאים, עולים בכדור הפורח, העומד הכן במרכז העיר, ויוצאים ליעד לא ידוע. הם מוצאים את עצמם באי בודד באוקיינוס השקט. אל המתיישבים, מצטרפות בסרט ניצולות מאוניה ויחד הם מצליחים להישרד באי שלוש שנים. הקבוצה עוברת הרפתקאות, בין השאר מפגשים עם חיות קדמוניות, אך בעיתוי המתאים מופיעה עזרה מאלמוני. הוא גם מסייע להם בשיבה לעולם התרבותי. המציל מתגלה בתור קפטן נמו אשר יחד עם הצוללת נאוטילוס הגיע לאי אחרי שעבר עם שלושת ניצולי אונית המלחמה האמריקאית 20,000 מיל מתחת למים.
ראו גם
לקריאה נוספת
- ז'ול ורן, אי התעלומות - שלשה חלקים , מצרפתית: דורית קליגר, זמורה, ביתן - מוציאים לאור , תל אביב, 1986.
הערות שוליים
קישורים חיצוניים
- צבי הראל, אוסף צבי הראל הודות ז'ול ורן, לזכרו של בנו "גלעד הראל"
- צבי הראל, תרגום הספר מצרפתית לאנגלית
תרגומים קיימים (בעברית)
המקור: אוסף צבי הראל הודות ז'ול ורן, לזכרו של בנו "גלעד הראל"
- אי התעלומות, יצחק ליב ברוך, אמנות, תל אביב, 1929.
- איש המיסתורין, י. ד. תנעזר, עורך ז. אריאל, מאור, תל אביב, 1953, יוסף שרברק, תל אביב, 1973.
- אי התעלומה, משה הרפז, עמיחי, תל אביב, 1959.
- אי התעלומות, עדינה בסון, כתר, ירושלים, 1983.
- אי התעלומות, דורית קלינגר, זמורה־ביתן, תל אביב, 1986.
- אי התעלומות, בינה אופק, עופרים, תל אביב, 1998.