ערך זה נכתב במקורו בויקיפדיה העברית על-ידי דניאל ונטורה

אליהו ספיר 1869-1911 היה מנהל הסניף הראשי של בנק אנגלו-פלשתינה בארץ ישראל, בעיר הנמל היחידה בזמנו, ביפו. העיר שהייתה גם המרכז העירוני של בני המושבות של העלייה הראשונה. הוא היה סגנו של זלמן דוד ליבונטין, מנהל הבנק בארץ ישראל ומועמד להיות למחליפו בניהול הבנק, בבוא העת . פטירתו בגיל 42 הייתה אבידה לבנק עקב היותו בקיא בלשון התורכית, עניני קרקעות ובחוקי המדינה העות'מאנית.

ספיר היה תושב המושבה פתח תקוה והיה מחנך בבית הספר הראשון שלה - במבנה המכונה עד היום "בית פיק"א" במרכז העיר. הוא ערך בהתנדבות את התכתובת בערבית ובתורכית של המושבה. שימש כמזכיר ראשי במשרד יק"א ביפו ויעץ בענייני קרקעות. בזכות מומחיותו נגאלו עשרות אלפי דונמים. משנת 1905 שימש כסגן מנהל "בנק אפ"ק" [1] ביפו. הוא עסק בחקר ארץ ישראל וסביבותיה ופירסם מאמרים רבים על הטבע והארץ שכינס בספר "הארץ'[2], מחדש לשוני. כתב גם ב"לוחות ארץ-ישראל" של אברהם לונץ ובקבצי "ירושלים".

בית ספר פיק"א[עריכה | עריכת קוד מקור]

בית ספר פיק"א - ראשון בתי הספר בפתח תקוה

אליהו ספיר נמנה על ראשוני המורים העבריים בארץ ישראל . באתר משרד החינוך נכתב: " על פי סדר כרונולוגי - של תחילת ההוראה בעברית - נמנו המורים: דוד ילין, אליעזר בן-יהודה, מרדכי לובמן, דוד יודלביץ, דוד שו"ב, שמרקין, אליהו ספיר, דבורה בן-יהודה" . בימיה הראשונים של פתח תקוה למדו בניה, שהוריהם היו בני היישוב הישן מירושלים בחדר. לאחר מכן הוקם "בית ספר הברון" . הוא נהנה מסיועו של הנדיב הידוע ועבר לבניין מרווח, שפקידות הברון ציוותה לבנותו במיוחד לתכלית זו: בית פיק"א. בבית הספר החדש רוכז בו חבר מורים מעולה, ובו אליהו ספיר, אריה ליב גורדון, אלישבע בסביץ, יוסף ויתקין וא' רובינוביץ (הראובני); היו בו חמש כיתות ותכנית הלימודים בו כללה מקצועות כלליים, צרפתית וערבית.

משפחת ספיר[עריכה | עריכת קוד מקור]

בעיר פתח תקוה רחוב בשם "אבן ספיר" על שם ספרו של יעקב הלוי ספיר [3] . יעקב הלוי ספיר מתאר את שליחותו מטעם העדה האשכנזית בארצות: תימן, אתיופיה, הודו, סין, אוסטרליה, ערב ומצרים . ביחוד הוא פירט את חייהם ומנהגיהם של היהודים שבארצות האלה . כן היה, פייטן שנון, למדן תורני, חוקר עתיקות, אמן הלשון העברית וההרצאה, איש המדע והחקירה, בעל דמיון כביר, כוח הסתכלות עצום ועזר לחתנו יחיאל בריל בעריכת "הלבנון" . פירסם עוד ספרים ביניהם "אגרת תימן" ו"אגרת הפרידה".
שני בניו של יעקב הלוי ספיר היו זלמן נתן ובנימין - סופרי הבטאון הלבנון
נכדו הוא אליהו ספיר (נושא הערך). נינו היה יוסף ספיר, ראש עיריית פתח-תקוה.

יחסו לערבים[עריכה | עריכת קוד מקור]

בספר על תולדות ההגנה ובאתר "אפלטון" יש התיחסות למאמר שפירסם אליהו ספיר בשנת 1900 על הצורך להגדיר מה תהיה הגישה הרצויה של היישוב היהודי בארץ ישראל אל הערבים המצויים כבר בה. וכך כתוב באתר "אפלטון":

בשנת 1900 היפנה אליהו ספיר, יליד ירושלים וחוקר ארץ-ישראל, את תשומת לב הציבור היהודי לתופעה המדאיגה של תעמולה אנטי-ציונית בעיתונות הערבית. ספיר מבחין בין התועמלנים האנטי-ציונים הבאים בעיקר מקרב העדה הנוצרית לבין הרוב המוסלמי בארץ-ישראל, אשר לדעתו אינו מגלה יחס של איבה כלפי הציונות. לנוכח קביעה זו הגיע ספיר למסקנה כי עתידה של הציונות תלוי בשיתוף הפעולה ההדוק בינה לבין הרוב המוסלמי בארץ-ישראל [4]. הוא מנמק זאת :

Cquote2.svg העם הערבי-מוסלמי הוא אחד העמים –או העם האחד – הקרוב אלינו ולליבנו ובימיו ראינו טובה ואהבתו וקרבתו אלינו עודנו דבר אפשרי גם לימים יבואו. Cquote1.svg

מסקנתו היא שבאירופה "נעבוד בלי תועלת לְשָ‏רשֶ‏ ולעקור את השנאה לנו". ולכן האמצעי האחד להציל את כבודנו וכוחנו הוא: להוציא את עצמנו מתחת ההשפעה האירופאית. כאן, בארץ אבותינו, ארץ ישראל, ובהארצות הסמוכות לה, המזרח התיכון, נודיע את טיבנו ונחייה בהווייתנו וננקוט בפעולות מחאה גלויה נגד כל דיבה ועלילה שמוציאים עלינו. והעיקר, "לחיות בארצות אלו בשפתן וספרותן כ'בעלי ביתם' חשובים ולא אורחים".

מסכם עורך אתר "אפלטון: מאמרו של אליהו ספיר לא זכה להדים בעיתונות העברית, והוא עבר ללא תשומת לב, אולי משום שלא נקט בו נימת ביקורת כלפי המתיישבים היהודים או התנועה הציונית.

הערות שוליים[עריכה | עריכת קוד מקור]

  1. א.פ.ק - ראשי תיבות - כפי שכונה על ידי תושבי היישוב היהודי: "חברת אנגלו פלשתינה" לימים: בנק אנגלו-פלשתינה
  2. הספר כולל נתונים מספריים אפילו על מספר האבטיחים שנמכרו. מקור : E Book Sefer
  3. בספרו זה אשר יצא לאור בשנים תרכ"ד 1864/תרכ"ו 1866 פורסמו גם מחקרים על כתר ארם צובא וכן על כתבי-יד אחרים של התורה והמקרא. הרב יעקב הלוי ספיר היה מהראשונים להעיר את תשומת לבו של העולם היהודי על קיומם ומצבם היהודים באתיופיה ואף של יהודי המזרח הרחוק
  4. ההדגשה לא במקור

ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]

  • אליהו בן בנימין זאב ספיר, ארץ ישראל וסוריה, לעם, 1911.
Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.