אלכסנדר מוקדון בבית המקדש בירושלים - ציור משנת 1750. הצייר:Sebastiano Conca (b. 1680, Gaeta, d. 1764, Napoli)

במסכת תמיד (ל" ב) הובא דו-שיח בין אלכסנדר מוקדון לבין "חכמי הנגב".

עשרה דברים שאל אלכסנדר מוקדון את חכמי הנגב:

  • מתי השמש רחוקה יותר: כשהיא ברקיע או במזרח ובמערב?
  • מה נברא תחילה: שמים או ארץ?
  • מה נברא תחילה: אור או חושך?
  • מי הוא חכם?
  • מיהו גיבור?
  • מי הנקרא עשיר?
  • מה יעשה אדם ויחיה?
  • מה יעשה אדם וימות?
  • מה יעשה אדם ויתקבל על הבריות?
  • היכן עדיף לגור: בים או ביבשה?
  • מי חכם מכולכם?

אמר להם: ברצוני לכבוש את אפריקה. אמרו לו: אי אפשר, זה מעבר להרי החושך. אמר להם: לא שאלתי אם כדאי. אני רוצה לכבוש, שאלתי אתכם איך ללכת.

הרקע לדיון[עריכה | עריכת קוד מקור]

הרב אבנר אחיעד מיכאלי ממכללת הרצוג, ראה בתוכן אגדת חז"ל השוואה בין חכמת ישראל לבין תרבות יון. וכך הוא כתב

אלכסנדר מוקדון, ביטא יותר מכל את התפיסה המערבית הדוגלת בהגשמה העצמית של הפרט. בעודף רכושנות ומטריאליזם. שיאה של התפארות מלכות יון שהחלה באותו זמן לחדור לא"י, להשתלט על העולם תוך רצון כנה להביא את הקדמה הנכללת בחכמתם הפילוסופית, הערצת הגוף בתחרויות ספורט, אסטטיקה, אדריכלות, תאטרון, כיבוש וצבאיות, ובקצרה - בעלות מוחלטת על העוה"ז, והכל מתוך מבט חיצוני על החיים והפיכתו לערך.

חז"ל מעמידים תפיסה זאת מול תפיסת היהדות ה"בית מדרשית" הפנימית, כאשר השחקנים הראשיים הינם "חכמי הנגב". אנו מכירים את חכמי הדרום, כיון שהדרום סמל החכמה ו"הרוצה שיחכים - ידרים". הנגב מדגיש יסוד זה עוד יותר. נגב הוא ביטוי של יובש וצחיחות, מנוגב מכל טובה גשמית, איננו מושך כלל מבחינה חזותית – דבר המועיל להשגת חכמת האמת ללא נטיות זולות של בקשת סיפוקים קלים ומהירים, בבחינת פת במלח ומים במשורה כדרכה של תורה.

אל מול התפיסה המערבית, שחכם הוא בעל ריבוי התארים והידיעות בעולם; גיבור הוא החזק כובש השטחים הדגול; עשיר הוא בעל הרכוש האדיר; אדם חי הוא הנהנתן, והמכובד הוא המקורב לשלטון או נושא השלטון בעצמו.

עומד הוא שלמה המלך, שודאי לא חסר לו מאומה מכל הנ"ל - בעושר , בחכמה, גבורה וכבוד, ובנוגע לכל הנעשה תחת השמש ידע להכריז: "הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל. מַה יִּתְרוֹן, לָאָדָם בְּכָל עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ".

החכם האמיתי אינו בעל התעודות, כ"א בעל חכמת החיים, היכול לצפות מראש את תוצאות מעשיו גם ביחס לעתיד הרחוק, בתקווה כי יולידו רק חיוב וקידום לעולם וחלילה לא יובילו לאובדן האנושות לדעת.

  • הגיבור הוא ה"מושל ברוחו" , העושה מה שהאמת הפנימית שלו דוחפת אותו לעשות. הוא אינו מפגין את שריריו המנופחים מבלי חשיבה על תכלית מעשיו.
  • העשיר הוא השמח בחלקו הרואה במה שיש את השלמות אותה חננו האלוקים לצרכו ואדרבה

"יש רעה חולה ראיתי תחת השמש עושר שמור לבעליו לרעתו". זהו ההבדל בין עשו האומר "יש לי רב" (אך ארצה עוד ועוד ללא סיפוק עצמי ושביעה), לבין יעקב אבינו הטוען כי "יש לי כל". החפץ בחיים יחפש את הפיתוח והעמל בכל דרך אפשרית בהתאם למבנה הטבעי של נפשו האנושית. "יטרח במלאכה כדי להרוויח מזונותיו ולא יאמר אין מלאכה זו הוגנת לו, וגם לא ימשוך את בשרו אחר תענוגים, וגם יצער את בשרו ללמוד תורה ואז יחיה בעוה"ז ובעוה"ב".

וכבר אמרו חז"ל: "אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות ואל תתוודע לרשות". חיה חיי פשטות וצניעות ואל תשתדל שיהא השלטון יודע ומכירך, אדם כזה סופו שנותנים עיניהם בו הורגים אותו ונוטלים ממנו כל ממונו.

האגדה על עשרת הדברים[עריכה | עריכת קוד מקור]

עשרה דברים שאל אלכסנדרוס מוקדון - את זקני הנגב, אמר להן :

  • מן השמים לארץ רחוק, או ממזרח למערב?

אמרו לו: ממזרח למערב,
תדע: שהרי חמה במזרח - הכל מסתכלין בה, חמה במערב - הכל מסתכלין בה,
חמה באמצע רקיע - אין הכל מסתכלין בה;
וחכמים אומרים: זה וזה כאחד שוין,
שנאמר (תהלים ק"ג, יא-יב): "(כי) כגבוה שמים על הארץ (גבר חסדו על יראיו), כרחוק מזרח ממערב (הרחיק ממנו את פשעינו)",
ואי חד מינייהו נפיש נכתוב תרווייהו כי ההוא דנפיש! (ואם אחד מהם מרובה נכתוב שניהם לפי המרובה )
ואלא חמה באמצע רקיע מאי טעמא (מדוע) אין הכל מסתכלין בה?
משום דקאי להדיא, ולא כסי ליה מידי. (משום שאין היא מכוסה כלל ואורה חזק ביותר)

  • אמר להן: שמים נבראו תחלה או הארץ

אמרו: שמים נבראו תחלה, שנא' (בראשית א', א') "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ".

  • אמר להן: אור נברא תחלה או חשך? אמרו לו: מילתא דא אין לה פתר. (דבר זה אין לו פותרים)

ונימרו ליה (ויאמרו לו): חשך נברא תחלה, דכתיב (שם, ב') "והארץ היתה תהו ובהו וחשך", והדר (ואחרי- שם, ג') "ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור"!
סברי: דילמא אתי לשיולי (חששו: שמא יבוא לשאול) מה למעלה ומה למטה, מה לפנים ומה לאחור.
אי הכי, שמים נמי לא נימרו ליה! (אם כך גם על השמיים לא יאמרו לו!)
מעיקרא סבור: אקראי בעלמא הוא דקא שייל, (מלכתחילה חשבו שבדרך אקראית בלבד הוא שואל)
כיון דחזו דקהדר שאיל, סברי - לא נימא ליה, דילמא אתי לשיולי (כיוון שראו שהוא חוזר ושואל, חשבו – לא נאמר לו, שמא יבוא לשאול) מה למעלה מה למטה, מה לפנים ומה לאחור.

  • אמר להם: אידין מתקרי חכים? (מי הוא הנקרא חכם?) אמרו ליה: איזהו חכם - הרואה את הנולד.
  • אמר להם: אידין מתקרי גבור? (מי הוא הנקרא גיבור?) אמרו לו: איזהו גבור - הכובש את יצרו. אמר להן: אידין מתקרי עשיר? (מי הוא הנקרא עשיר?) * אמרו ליה: איזהו עשיר - השמח בחלקו.
  • אמר להן: מה יעביד איניש ויחיה? (מה יעשה אדם ויחיה?) אמרו לו: ימית עצמו.
  • מה יעביד איניש וימות? (מה יעשה אדם וימות?) יחיה את עצמו.
  • אמר להן: מה יעביד איניש ויתקבל על ברייתא? (מה יעשה אדם ויתקבל על הבריות?)

אמרו: יסני מלכו ושלטן. (ישנא מלכות ושלטון)

  • אמר להו: דידי טבא מדידכו - ירחם מלכו ושלטן, ויעבד טיבו עם בני אינשא. (אמר להם: שלי טובה משלכם, יאהב מלכות ושלטון, ויעשה טובה עם בני אדם)
  • אמר להן: בימא יאי למידר, או ביבשתא יאי למידר? (בים יפה לגור או ביבשה יפה לגור?)

אמרו ליה: ביבשתא יאי למידר, (אמרו לו: ביבשה יפה לגור)
דהא כל נחותי ימא לא מיתבא דעתיהון עד דסלקין ליבשתא. (שהרי כל יורדי הים לא מתיישבת דעתם עד שעולים ליבשה)

  • אמר להן: אידין מנכון חכים יתיר? (מי מבינכם חכם יותר?) אמרו לו: כולנא כחדא שוויין.(כולנו כאחד שווים)

דהא כל מילתא דאמרת לנא - בחד פתרנא לך. (שהרי כל דבר שאמרת לנו - פתרנו לך כאחד)
אמר להן: מה דין אתריסתון לקבלי? (מדוע אתם מתריסים נגדי?) אמרו ליה: סטנא נצח (השטן מנצח).
אמר להן: הא אנא מקטילנא יתכון בגזירת מלכין! (הרי אני הורג אתכם בגזירת מלכים!)
אמרו ליה: שלטן ביד מלכא, ולא יאי למלכא כזב. (השלטון ביד המלך, ולא נאה למלך לשקר)
מיד אלביש יתהון לבושין דארגוון, ושדי מניכא דדהבא על צואריהון. (מייד הלבישם בגדי ארגמן ועיטר בשרשרות זהב את צאווריהם)

העיצה: על כיבוש אפריקה[עריכה | עריכת קוד מקור]

אמר להן: בעינא דאיזל למדינת אפריקי! (ברצוני ללכת למדינת אפיקה)
אמרו ליה: לא מצית אזלת, דפסקי הרי חשך. (לא תצליח ללכת, שהרי החושך מפסיקים)
אמר להן: לא סגיא דלא אזלינא, אמטו הכי משיילנא לכו, אלא מאי אעביד? (לא אפשרי שלא אילך, כך שאלתי – מה אעשה כדי שאצליח בדרכי?)

אמרו ליה: אייתי חמרי לובאי דפרשי בהברא, ואייתי קיבורי דמתני, (הבא חמורים לוביים שהולכים בחושך, והבא פקעת חבלים) וקטר בהאי גיסא, דכי אתית נקטת בגוייהו, ואתית לאתרך. (וקשור בצד אחד שכשתחזור תחזיק בהם ותחזור למקומך)

עבד הכי, ואזל מטא לההוא מחוזא דכוליה נשי, בעי למיעבד קרבא בהדייהו. (עשה כך, והגיע למחוז שכולו נשים, רצה להילחם בהן)
אמרו ליה: אי קטלת לן יאמרו נשי קטל, אי קטילנא לך יאמרו מלכא דקטלוהו נשי! (אם תהרגנו יאמרו- נשים הרג, ואם נהרגך יאמרו- מלך שהרגוהו נשים)

אמר להן: אייתו לי נהמא! (הביאו לי לחם) אייתו ליה נהמא דדהבא, אפתורא דדהבא. (הביאו לו לחם של זהב על שולחן זהב)
אמר להו: מי אכלי אינשי נהמא דדהבא? (האם אנשים אוכלים לחם של זהב?)
אמרו ליה: אלא אי נהמא בעית, לא הוה לך באתרך נהמא למיכל, דשקלית ואתית להכא? (אילו לחם רצית לא היה לך במקומך, שבאת עד לפה?)

כי נפיק ואתי, כתב אבבא דמחוזא: (כשיצא כתב על שער המחוז:)
אנא אלכסנדרוס מוקדון, הויתי שטייא עד דאתיתי למדינת אפריקי דנשיא, ויליפת עצה מן נשיא. (אני אלכסנדר מוקדון, הייתי שוטה עד שבאתי למדינת אפריקה של הנשים ולמדתי מהן עצה)
כי שקיל ואתי, יתיב אההוא מעיינא, קא אכיל נהמא, (כשהלך בחזרה ישב ליד מעיין ואכל לחם)
הוו בידיה גולדני דמלחא, בהדי דמחוורי להו - נפל בהו ריחא.(היו בידיו דגים מלוחים, כששטפם נפל בהם ריח טוב)
אמר: שמע מינה: האי עינא מגן עדן אתי, (למד מכאן, מעיין זה מגן עדן בא)
איכא דאמרי: שקל מהנהו מיא טרא באפיה. (יש אומרים לקח מאותם מים לשטוף פניו)
איכא דאמרי: אידלי כוליה, עד דמטא לפתחא דגן עדן, (יש אומרים שהלך במעין כולו עד שהגיע לשער גן עדן)
רמא קלא: פתחו לי בבא! (הרים קולו: פתחו לי שער!) אמרו ליה: (תהלים קיח, כ) "זה השער לה' (צדיקים יבואו בו)".
אמר להון: אנא נמי מלכא אנא, מיחשב חשיבנא, הבו לי מידי! (אמר להם: גם אני מלך, חשוב אני, תנו לי דבר!)
 
יהבו ליה גולגלתא חדא, (נתנו לו גולגולת אחת)
אתייה תקליה לכוליה דהבא וכספא דידיה בהדיה - לא הוה מתקליה. (הלך ושקל את כל הזהב והכסף שברשותו ולא הגיע למשקלה)
אמר להון לרבנן: מאי האי? (אמר להם לחכמים – מהו זה?)
אמרי: גולגלתא דעינא דבישרא ודמא - דלא קא שבע. (אמרו: זהו גלגל עינו של בשר ודם שאינו שבע לעולם)
אמר להו: ממאי דהכי הוא? (מניין שכך הוא?)
שקלי קלילי עפרא וכסייה - לאלתר תקלא, (קח מעט עפר וכסה אותה, ומשקלה יוקל מיד)
דכתיב (משלי כ"ז, כ'): "שאול ואבדון לא תשבענה (ועיני האדם לא תשבענה)".

על עדיפות החיים ביבשה[עריכה | עריכת קוד מקור]

כתב שבתי אלפערט ב"שערי עולם"
ובזה בארתי עומק מליצת חז״ל (תמיד לב) ״עשרה דברים שאל אלכסנדרוס מוקדון את זקני הנגב וכו׳ אמר להן בימא יאי למידר או ביבשתא יאי למידר אמרו ליה ביבשתא יאי למידר דהא כל נחותי ימא לא מיתבא דעתיהון עד דסלקין ליבשתא״.

אלכסנדר מוקדון שכבש את כל העולם וראה בחייו הרבה ארצות, הרבה אומות, ומנהגים שונים, התעמק באיכות החיים של האדם שהוא מלא טלטולים ונדנודים, געגועים ושאיפות שונות עד שנדמה כאילו עומד האדם בים פוער הועף. ושאל את חכמי הנגב מאי יאי טפי לאדם, לעשות בשביל קיומו והצלחתו להתמכר בכל כחותיו לחיים המועדים, או אפשר דיותר טוב הוא לאדם למשיד עצמו מן הגלים הזוחלים בשטף ובכח בלי הפסק ומרגוע ולהיות שמח בהלקו?

והשיבוהו חכמי הנגב שהחיים ביבשה יותר טובים לאדם. תדע שכל נחותי ימא, כל הזורקים עצמם לים החיים אינם מוצאים נחת רוח בחייהם ער שימשכו עצמם מהחיים הסוערים ויחיו חיי מנוחה והשקט, חיי הסתפקות. תהו המופת וממתי שחורים של מלחמה ותלאה ורדיפה אחרי מותרות ותענוגים המה חייט של הבל.

בין "הנסיך הקטן" לבין האגדה[עריכה | עריכת קוד מקור]

עמינדב רוטנברג דן בנושא בלקט: "כמים לפנים לפנים - שיח בין עול ם בית המדרש לעול ם הספרות
באגדה היפה שטווה אנטואן דה סנט-אכזיפרי מופיעה דמותו של טייס שמטוסו נחת נחיתת חירום בלב מדבר סהרה, בשל תקלה טכנית חמורה. למרבה הפלא נגלה אליו לפתע נסיך קטן מכוכב אחר. מעתה יוקדשו ימי המפגש הספורים ביניהם להתוודעותו של הטייס אל דמותו המופלאה של הנסיך ואל עולם הערכים התמים והילדותי אותו הוא מייצג.

מובן שהסיפור אינו סיפור תמים, והסופר הנערץ יצר את המפגש הדמיוני כדי לבחון ולבקר את החברה האנושית בה הוא חי ופועל. דמות הנסיך משמשת לטייס ולקורא מראה נאמנה לבחינת ליקוייה של האנושות וערכיה.

בחרנו להשוות סיפור זה לאגדה ממסכת תמיד (בבלי) בה מתואר מפגש המתקיים בין המצביא הגדול של העת העתיקה – אלכסנדר מוקדון לבין זקני הנגב (חכמים)

במסגרת המפגש שואל המל האורח עשרה דברי את מארחיו ומקבל את תשובותיה, אשר לא פעם מפתיעות (לפחות אותנו, הלומדים). בהמשך חל עימות בין המל ך והזקנים, ולאחר ישובו הוא פונה לדרך אחרת, במסעותיו ההרפתקניים.

והסיום - המלך ההרפתקן חפץ להמשיך בדרכו לאפריקה, והזקנים מנסים להניא אותו מכוונתו כיוון שהיא נמצאת מעבר להרי החושך. אותם אלו שסרבו להשיב לשאלתו מה נברא בתחילה –אור או חושך, מפצירים בו לבל יתגרה בהרי החושך המאיימים. הוא מודיע להם שהוא דבק במשימתו, ומבקש מהם עצה לדרך טובה. בתשובתם - מעניקים הם לו את עצת החמורים הלוביים וקשירת החבלים (בעזרת החבלים יוכל למצוא את דרכו חזרה בשלום).

ול"נסיך הקטן" - והרי זו תהיה המתנה שלי... לבני האדם יש כוכבים שונים זה מזה... אבל כל הכוכבים האלה שותקים. לך יהיו כוכבים שאין כמותם לאיש... אני הלא אגור באחד הכוכבים, אצחק באחד מהם, ועל כן בלילה, כשתביט לשמים, ידמה לך שכל הכוכבים צוחקים. לך יהיו כוכבים שיודעים לצחוק... ולפעמים תפתח את החלון, סתם ככה, להנאתך... וידידיך יתפלאו מאד לראות אותך מביט לשמים וצוחק. ואז תגיד להם: 'כן, כשאני רואה את הכוכבים, אני צוחק תמיד!' "...

ניתן לראות במתנה זו מעין סלילתה של דרך חזרה דמיונית בין הטייס והנסיך. אמנם לא מפגש ממשי, אך בהחלט הזדמנות נוספת לחוויה המשותפת רק לשניהם, זו שתקשור ביניהם בקשר אמיץ, ומצחיק. כפי שאומר בהמשך דבריו: "זה יהיה כל כך משעשע! לך יהיו חמש מאות מיליון פעמונים קטנים, ולי יהיו חמש מאות מיליון מעיינות..."

להשלמת התמונה נוסיף את האפיזודה המעניינת מפרק הסיום (פרק עשרים ושבעה). הטייס תיאר את קשייו להתנחם מהפרידה. והוסיף ואמר: "אבל הנה קרה דבר מוזר עד מאד. לזמם שציירתי לנסיך הקטן שכחתי לצרף את רצועת העור! אם כך הוא לא יכול לקשור אותו לכבשה! ואני שואל את עצמי: "מה קרה על הכוכב שלו? אולי אכלה הכבשה את השושנה"

מומלץ לקרוא את המאמר כולו בקישור זה

ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]

אבי פרידמן חוכמתו, מסעותיו ואוצרותיו של אלכסנדר מוקדון - להלן הפתיח:
אחת הסוגיות המעסיקות את האדם מאז ומעולם היא השאיפה אל הדברים שאינם ניתנים להשגה, רצון תמידי להגיע אל הבלתי אפשרי. ניתן לראות התייחסות לשאיפה זו במקומות רבים בספרות בכלל ובספרות חז"ל בפרט. אנו נדון באחד מן המקורות המתייחסים לעניין זה – מחזור הסיפורים על אלכסנדר מוקדון המופיע בתלמוד הבבלי בסוף מסכת תמיד.

לפני שניגש לניתוח הסיפור, נציג דברי רקע קצרים על הדמות המרכזית באגדה, הלא היא אלכסנדר מוקדון. אלכסנדר מוקדון חי חיים קצרים, שלושים ושלוש שנה בלבד, אך הצליח בתקופה קצרה זו להקים אימפריה שחלשה על שטחים עצומים; בכך הוא היה הגורם העיקרי ליצירת העולם ההלניסטי. בכיבושיו הגיע עד הודו שנחשבה אז "קצה ארץ נושבת".

אלכסנדר היה תלמידו של אריסטו ונתפס כאדם משכיל; הוא הקים שלטון מקומי במקום השלטון שאותו הרס, וניסה להיות ידידותי כלפי התושבים המקומיים. כך, הוא נשא לאישה את בתו של דריווש מלך פרס שנוצח על ידו, ודרש מקציני צבאו שיישאו נשים מקומיות.

אם כן, שני צדדים מתגלמים בדמותו של אלכסנדר, כפי שנתפסה על ידי הדורות הבאים אחריו – היותו כובש אדיר שהגיע כמעט לכל מקום שניתן לאדם להגיע, ומאידך היותו משכיל וקשוב לאוכלוסיה שכבש. 1

שני צדדים אלו בדמותו של אלכסנדר מוקדון באים לידי ביטוי גם בתיאוריו בספרות חז"ל. מחד הוא מתואר כאדם בעל עוצמה רבה: מסופר עליו שעלה לשמיים2 והחריב את אלכסנדריה.3 מאידך הוא מתואר כמשכיל: הוא שופט בין ישראל לעמים4 ומקבל את פני שמעון הצדיק.5 גם אם המדרשים האלה לא משקפים מציאות היסטורית, הרי שדרכם ניתן לראות בבירור כיצד שני הצדדים שדנו בהם – הכובש והמשכיל, התקיימו בדמותו של אלכסנדר מוקדון שבתודעתם של חז"ל. זוהי נקודת המוצא בבואנו לנתח את הסיפור שבמוקד דיוננו.

הסיפור שאנו באים לנתח מורכב למעשה מכמה יחידות, שיש ביניהן קישור עלילתי. לחלקים מן הסיפור המורכב הזה יש מקבילות בספרות חז"ל, השונות ממנו בפרטיו ובמסריו.6 כל אחת מן המקבילות הללו טעונה עיון בפני עצמה,7 ובמסגרת זו לא נדון ביחס ביניהן לבין הסיפור שלנו. עיקר מטרתנו תהיה לבחון את הסיפור שלפנינו כמכלול, תוך מתן תשומת לב לכל אחת מן היחידות ולמקומה בסיפור כולו.

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.