המקור: הויקיפדיה העברית אלפבית_לטיני 
האלפבית הלטיני, הנקרא גם אלפבית רומאני הוא אחד מה "אלפבית"ים הנפוצים בעולם. שפות רבות בכל העולם נכתבות באמצעותו.
האלפבית הלטיני המקורי[]
| אלפבית לטיני | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|
| Aa | Bb | Cc | Dd | Ee | Ff | Gg |
| Hh | Ii | Jj | Kk | Ll | Mm | Nn |
| Oo | Pp | Rr | Ss | Tt | Uu | |
| Vv | Ww | Xx | Yy | Zz | ||
האלפבית הלטיני התפתח בה-7 לפנה"ס מהאלפבית האטרוסקי ממנו שאל 21 אותיות. מקורו של האלפבית האטרוסקי הוא באלפבית היווני. תחילה ייצגה האות C את הצליל G וכמו כן את הצליל K, אך מאוחר יותר הוכנסה האות G לשימוש כפיתוח של האות C על ידי הוספת קו אופקי בקצה האות. אות זאת החליפה את מקומה בסדר האלף-בית של Z שצלילה עבר לאות R וכך יצאה מהשימוש, אך משנכבשה יוון על ידי הרומאים הוחזרה Z לשימוש כשאילה מהאלפבית היווני יחד עם האות Y על מנת לכתוב מלים יווניות. עם הזמן נוספו לאלפבית הלטיני עוד אותיות רבות.
האלפבית הלטיני ששימש את הלטינית בתקופת האימפריה הרומית כלל 23 אותיות:
A,
B,
C,
D,
E,
F,
G,
H,
I,
K,
L,
M,
N,
O,
P,
Q,
R,
S,
T,
V,
X,
Y,
Z
- האותיות Z ו-Y שימשו רק לכתיבת מלים שאולות מיוונית. האות K שימשה במילים ספורות בלבד, ממוצא אטרוסקי.
- האלפבית הלטיני לא כלל את שלושת האותיות: J, U ו-W, שצורפו רק בימי הביניים.
- J - הינה צורה מורחבת של I שנועדה להבדיל בין י' העיצורית (J) לי' התנועה (I), שהרי לפני ההוספה האות I שימשה בשני התפקידים.
- U - הינה צורה מורחבת של V, לפני ההוספה האות V שימשה בשני התפקידים.
- W - הינו הכפלה של V; בשפה הלטינית האות V נהגתה כמו W באנגלית כיום, אך בשפות אחרות שקיבלו את האלפבית הלטיני היה צורך להבדיל בין שני הצלילים.
- באלפבית הלטיני ה"מקורי" לא היו אותיות קטנות, אך בשימוש יומיומי האותיות הסטנדרטיות קיבלו צורה מפושטת. בתקופת השושלת הקארולינגית של ממלכת הפרנקים הוסדרה צורת כתיב זאת באופן רשמי והתפשטה ברחבי אירופה. בתקופה ההיא גם שולבו בפעם הראשונה אותיות גדולות וקטנות באותו הטקסט, אך מערכות כללים לקפיטליזציה הוסדרו רק במאה ה-18.
האלפבית הלטיני בימינו[]
בימינו האלפבית הלטיני מגוון מאוד, שכן כל שפה הוסיפה עליו סימנים על מנת להתאימו למבנה השפה. אף שיש דמיון באופן הגיית האותיות בשפות השונות, אין זהות בכך, ולעתים ההבדלים ניכרים. השם הספרדי Jorge, למשל, נהגה "חורחה", ואילו בגרמנית היה מבוטא כ"יורגֶה", ובצרפתית "ז'וֹרְז' ", בהבדל ניכר מכפי שדובר אנגלית היה הוגה אותיות אלה.
באלפבית הלטיני כיום כל אות היא בעלת שתי צורות, אות גדולה, ואות קטנה, כאשר בכל שפה נקבעים כללים שונים לשילוב שתי הצורות בטקסט אחד. לדוגמה בגרמנית כל שמות העצם כתובים עם אות ראשונה גדולה, אך באנגלית כבר לא, ואות גדולה מופיעה שם רק בתחילת משפט, לסימון שמות ולסימון המילה I ("אני").
האלפבית הלטיני המודרני מכיל 52 אותיות בסיסיות, 26 אותיות גדולות, ו-26 אותיות קטנות (כשבמחציתם ההבדל בין שתי הגרסאות ברור ובמחצית השנייה הוא קטן או הבדל בגודל בלבד), על אותיות בסיסיות אלו מוסיפה כל שפה סימנים נוספים לפי צרכיה.
אלו הן האותיות הבסיסיות באלפבית הלטיני כיום:
A/a,
B/b,
C/c,
D/d,
E/e,
F/f,
G/g,
H/h,
Ii,
J/j,
K/k,
L/l,
M/m,
N/n,
O/o,
P/p,
Q/q,
R/r,
S/s,
T/t,
U/u,
V/v,
W/w,
X/x,
Y/y,
Z/z