flicher

צינים ופחים - אלו הם הגורמים לאדם לחוש ברע בימי החורף. וחז"ל אמרו שהאדם יכול להתגונן מהם. במקור, המונחים הובאו בספר משלי. ואילו חז"ל ציטטו אימרה זאת וקבעו על האדם לשמור על עצמו מקור ומזיקים נוספים. בריאותו נובעת מכך שהאדם יעמוד על המשמר. המלבי"ם

הרחיב :"ולכן "שומר נפשו ירחק" מן הקצוות וילך בדרך הישר הממוצע:"

צנים פחים בדרך עקש[עריכה | עריכת קוד מקור]

המונח הובא במקור בספר משלי

Cquote2.svg : צִנִּים פַּחִים בְּדֶרֶךְ עִקֵּשׁ שׁוֹמֵר נַפְשׁוֹ יִרְחַק מֵהֶם (כ"ב,ה' Cquote1.svg

המלבי"ם באר

Cquote2.svg "צנים פחים בדרך עקש", הדרך הישר בתהלוכות הנפש הוא הדרך האמצעי, והדרך הנוטה מן האמצעי אל קצה היתרון או קצה החסרון הוא דרך עקש, נוטה מן הישר, ותפס לזה משל מן הטבע שהאויר הממוזג הוא השוה לבריאות הגויה, אבל הנוטה לקצה היתרון אל החמימות ישרוף את הדמים כי תגבר האדומה והיובש והאש, וזה קורא "פחים", שהם גחלים בוערים, והנוטה לקצה החסרון תגבר הצנה, והקור יצמית את הדם, וזה קורא "צנים" חולי הבא על ידי רוב הצינה, ושניהם ממיתים את הגויה, וכן בהנהגת הנפשות, בקצה היתרון תלהטהו אש בוער, ובקצה החסרון תקפיאהו הקור והרפיון, ולכן "שומר נפשו ירחק" מן הקצוות וילך בדרך הישר הממוצע:

ביאור המילות

"צנים". חולה הבא ע"י צינה.
"ופחים", כמו פחים אש וגפרית, הפחת האש:
Cquote1.svg

שומר נפשו ירחק מהם[עריכה | עריכת קוד מקור]

בתלמוד נאמר

Cquote2.svg חלה ונתרפא נתרפא משל עצמו: שלח רבין משמיה דר' אלעא לא שנו אלא שחלה בפשיעה אבל באונס נתרפא מן האמצע היכי דמי בפשיעה כדרבי חנינא דאמר רבי חנינא הכל בידי שמים חוץ מצנים פחים שנאמר (משלי כב) צנים פחים בדרך עקש שומר נפשו ירחק מהם:((בבא בתרא קמ"ד,ב') Cquote1.svg

רשי פירש

Cquote2.svg צנים פחים - לישנא דקרא צנים פחים בדרך עקש הצנה והקור פח ומוקש בדרך עקש כי בידו הדבר תלוי להשמר מן הצנה ויש מפרשים צנים פחים קור וחום: Cquote1.svg

באור נוסף[עריכה | עריכת קוד מקור]

מתני'- משנה:אחין השותפין- שמנהלים ביחד את העסק המשותף שהוריש להם אביהם, וכולם עובדים בו יחד ומשתמשים ברווח להוצאותיהם השוטפות, שנפל אחד מהן לאומנות- שקיבל אחד מהם פרוייקט גדול להרויח בו כסף, נפל לאמצע- הרווח שייך לכולם, והסיבה לכך מבוארת בגמרא. אך אם חלה אחד מהאחים ונתרפא- ונאלץ לשלם הוצאות רפואיות- נתרפא משל עצמו- משלם אותם בעצמו ולא מהכסף המשותף.

גמ'- גמרא: על מה שלמדנו במשנה 'חלה ונתרפא, נתרפא משל עצמו', על כך שלח רבין משמיה דר' אלעא: לא שנו- אין דברי המשנה אמורים אלא שחלה בפשיעה- מפני שלא נזהר על בריאותו, אבל באונס- אם חלה האח במחלה שאיננה באשמתו, נתרפא מן האמצע- הוצאות הריפוי הם על חשבון כולם, כיון שהוא אחד השותפים בעסק, והוצאת ריפוי היא הוצאה מוכרת.
שואלת הגמרא: היכי דמי- איך יתכן מחלה שהיא בפשיעה? עונה הגמרא: כפי שאמר רבי חנינא, דאמר רבי חנינא, הכל- כל המחלות הנגרמות לאדם הם בידי שמים- בגזרת אלוקים, חוץ מצנים- צינון או פחים- התיבשות ומכת שמש, מפני שדברים אלו נגרמים מחמת חוסר זהירותו של האדם. שנאמר: 'צנים פחים בדרך עקש- הם נגרמים על ידי עקשנותו של האדם שאינו שומר את גופו כראוי, ואילו מי ששומר נפשו, ירחק מהם ולעולם לא יצטנן או יתיבש'.

עקדת יצחק[עריכה | עריכת קוד מקור]

ואין ספק שהקור והחום הם מקרים זמניים חוץ מבחירת האדם. אבל לפי שהוא רשאי ללבוש שנים ולשבת בבית החורף והאח לפניו מבוערת, או ללבוש כלים קלים ולטייל במקום שהאויר שולט בו, נאמר שהקור והחום הם בידו. וכן הענין בעצמו לגבי היראה, כי כאשר הוא ביד האדם לחגור כלי מלחמתו או לתלות עצמו באחד השרים מגדולי הארץ להניס משנאיו מפניו, הנה בידו הוא שלא יירא ולא יפחד. ואם באחד משרי בשר ודם כך, קל וחומר במלך המלכים הקב"ה, שאם יתלה עצמו בו ויתפקד אליו שיהיה סמוך לבו, וכמו שאמר טוב לחסות בי'י מבטוח באדם טוב לחסות בה' מבטוח בנדיבים. [אומר שגם דברים שאינם בשליטת האדם, יש ביכלת האדם להתגבר עליהם בתחבולות, לכן חובתו להתגבר על תכונות שונות ויצרים שונים ויש מצוות על כך.]

(עקידת יצחק, שער צ)

שאלה[עריכה | עריכת קוד מקור]

אדם שהלך בימות החורף הקרים עם לבוש דק ומשום כך נחלה האם מותר לו ליטול ימי מחלה המוקצבים לעובד או שניתנים לאברך כולל שנחלה באונס שהרי כאן נחלה בפשיעה.
שכן נאמר בגמרא: הכל בידי שמים חוץ מצינים ופחים שנא' צינים פחים וכו' שומר נפשו ירחק מהם,

מקורות נוספים[עריכה | עריכת קוד מקור]

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.