ארבעת הצומות

למדנו בשולחן ערוך סימך ק"ב:

מִצְוַת עֲשֵׂה מִדִּבְרֵי הַנְּבִיאִים לְהִתְעַנּוֹת בַּיָּמִים שֶׁאֵרְעוּ צָרוֹת לַאֲבוֹתֵינוּ. וְתַכְלִית הַתַּעֲנִית הִיא, כְּדֵי לְעוֹרֵר אֶת הַלְּבָבוֹת לְפַקֵּחַ עַל דַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה, וּתְהִי זֹאת זִכָּרוֹן לְמַעֲשֵׂינוּ הָרָעִים, וּמַעֲשֵׂ אֲבוֹתֵינוּ שֶׁהָיוּ כְּמַעֲשֵׂינוּ עַתָּה, עַד שֶׁגָּרַם לָהֶם וְלָנוּ אוֹתָן הַצָּרוֹת. וּבְזִכְרוֹן הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, נָשׁוּב לְהֵיטִיב, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וְהִתְוַדּוּ אֶת עֲוֹנָם וְאֶת אֲבוֹתָם. וְלָכֵן חַיָּב כָּל אִישׁ לָשׂוּם אֶל-לִבּוֹ בְּאוֹתָן הַיָּמִים וּלְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו וְלָשׁוּב מֵהֶן, . כִּי אֵין הָעִקָּר בְּתַעֲנִית, כְּמוֹ שֶנֶּאֱמַר בְּאַנְֹשֵי נִינְוֵה, וַיַרְא הָאֱלֹהִים אֶת-מַעֲשֵֹיהֶם, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, וַיַרְא אֶת שַׂקָּם וְאֶת תַּעֲנִיתָם לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם כִּי שָׁבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה. וְאֵין הַתַּעֲנִית אֶלָּא הֲכָנָה לִתְשׁוּבָה. לָכֵן אוֹתָן אֲנָשִׁים שֶׁכְּשֶׁמִּתְעַנִּים הוֹלְכִים בְּטִיּוּל וּמְבַלִּים אֶת הַיּוֹם בִּדְבָרִים בְּטֵלִים, תָּפְסוּ אֶת הַטָּפֵל וְהִנִּיחוּ אֶת הָעִקָּר

סדר הצומות

במסכת ראש השנה אנו מוצאים דיון על הסדר בו יש להציג את הצומות. כאשר רבי שמעון חולק על רבי עקיבא וכך מובא בגמרא:

תניא: 'אמר רבי שמעון: ארבעה דברים היה רבי עקיבא דורש ואני אין דורש כמותו (וְזוֹ אחת מהן;...
צום הרביעי - זה תשעה בתמוז, שבו הובקעה העיר' שנאמר (ירמיהו נב,ו) [בחודש הרביעי] בתשעה לחדש ויחזק הרעב בעיר ולא היה לחם לעם הארץ (ז) ותבקע העיר [וכל אנשי המלחמה יברחו ויצאו מהעיר לילה דרך שער בין החמתים אשר על גן המלך וכשדים על העיר סביב וילכו דרך הערבה]; ואמאי קרי ליה 'רביעי'? - רביעי 㪘חדשים;
צום החמישי - זה תשעה באב, שבו נשרף בית אלהינו; ואמאי קרי ליה 'חמישי'? - חמישי 㪘חדשים; צום השביעי - זה שלשה בתשרי, שבו נהרג גדליה בן אחיקם. ומי הרגו? ישמעאל בן נתניה הרגו, ללמדך ששקולה מיתתן של צדיקים כשריפת בית אלהינו; ואמאי קרי ליה 'שביעי'? - שביעי חדשים; צום העשירי - זה עשרה בטבת, שבו סמך מלך בבל על ירושלים, שנאמר (יחזקאל כד,א) ויהי דבר ה' אלי בשנה התשיעית בחדש העשירי בעשור לחדש לאמר: (ב) בן אדם כתב לך את שם היום את עצם היום הזה סמך מלך בבל (התחיל לצור עליה) אל ירושלם;

ושואלים : ואמאי קרי ליה 'עשירי'? - עשירי לחדשים. והלא היה ראוי זה לכתוב ראשון, ולמה נכתב כאן? כדי להסדיר חדשים כתיקנן; ואני איני אומר כן, אלא:

צום העשירי - זה חמשה בטבת, שבו באת שמועה לגולה (לגלות יכניה שגלו לבבל אחת עשרה שנה לפני החורבן) שהוכתה העיר, שנאמר (יחזקאל לג,כא) ויהי בשתי עשרה שנה בעשירי בחמשה לחדש לגלותנו בא אלי הפליט מירושלם לאמר הוכתה העיר, ועשו יום שמועה כיום שריפה.

ונראין דברי מדבריו, שאני אומר על ראשון (שבסדר מקרא) ראשון (לפורענות: בתחלה הובקעה העיר ואחר כך נשרף הבית בתשעה באב, ובתשרי שלאחריו נהרג גדליה ובטבת שלאחריו באתה השמועה) ועל אחרון אחרון, והוא אומר על ראשון (שבפסוק) אחרון (לפורענות) ועל אחרון (שבמקרא) ראשון (לפורענות, שהרי תחילה סמך, ואחר כך הובקעה; נמצא י"ז בתמוּז, שהוא ראשון במקרא - אחרון לסמיכת בבל, שהוא מאוחר במקרא).

והסיכום: אלא שהוא מונה לסדר חדשים (ואמר שלא הקפיד המקרא אלא על סדר החדשים, לכך מנה תמוּז קודם לטבת) ואני מונה (אף) לסדר פורעניות.

צום גדליה

{המשך משולחן ערוך)

צום גדליה - שְׁלֹשָׁה בְּתִשְׁרִי - בּוֹ נֶהֱרַג גְּדַלְיָה בֶּן אֲחִיקָם. שֶׁלְאַחַר שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, הִשְׁאִירוֹ נְבוּכַדְנֶצַר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וַיְשִׂימֵהוּ לְרֹאשׁ עַל יִשְׂרָאֵל. וְעַל יְדֵי שֶׁנֶּהֱרַג, גָּלוּ כֻּלָּן וְנֶהֶרְגוּ מֵהֶם לַאֲלָפִים, וְנִכְבְּתָה גַּחֶלֶת יִשְרָאֵל הַנִּשְׁאֶרֶת

עשרה בטבת

עֲשָׂרָה בְּטֵבֵת - סָמַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל, נְבוּכַדְנֶצַר הָרָשָׁע עַל יְרוּשָׁלַיִם וְהֵבִיאָהּ בְּמָצוֹר וּבְמָצוֹק, וּמִזֶּה נִמְשַׁךְ הַחֻרְבָּן

שבעה עשר בתמוז

שִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז - בּוֹ אֵרְעוּ חָמֵשׁ צָרוֹת, נִשְׁתַּבְּרוּ הַלּוּחוֹת כְּשֶׁיָּרַד מֹשֶׁה מִן הָהָר כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה, וְזֶה הָיָה בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז . וְנִתְבַּטֵּל קָרְבַּן הַתָּמִיד. וְהָבְקְעָה הָעִיר בְּחֻרְבַּן בַּיִת שֵׁנִי. אע"ג דִּבְחֻרְבָּן הָרִאשׁוֹן הָבְקְעָה בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ, דִּכְתִיב - ירמיה נב, בַּחֹדֶשׁ הָרְבִיעִי בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ וַיֶּחֱזַק הָרָעָב בָּעִיר וגוֹ' וַתִּבָּקַע הָעִיר וגוֹ. ' אֲבָל בַּחֻרְבָּן הַשֵּׁנִי, בְּשִׁבְעָה-עָשָׂר בּוֹ הָבְקְעָה הָעִיר. וְחֻרְבַּן בַּיִת שֵׁנִי חֲמִירָא לָן. - וְעוֹד אִיתָא בַּיְרוּשַׁלְמִי, דְּגַם בָּרִאשׁוֹן הָיָה בְּשִׁבְעָה-עָשָׂר אֶלָּא שֶׁמִּפְּנֵי הַצָּרוֹת, טָעוּ בַּחֶשְׁבּוֹן. וְשָׂרַף אַפּוֹסְטוּמוּס הָרָשָׁע אֶת הַתּוֹרָה, וְהָעֳמַד צֶלֶם בַּהֵיכָל עַל יְדֵי רִשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל, וְזֶה גָּרַם חֻרְבָּנוֹ וְגָלֻיּוֹתֵנוּ

תשעה באב

וְתִשְׁעָה בְּאָב - בּוֹ בַיּוֹם נִגְזַר עַל אֲבוֹתֵינוּ שֶׁבַּמִּדְבָּר שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ לְאֶרֶץ- יִשְׂרָאֵל, כִּי אָז חָזְרוּ הַמְרַגְלִים, וּבָכוּ יִשְׂרָאֵל בְּכִיָּה שֶׁל חִנָּם, וְנִקְבַּע לִבְכִיָּה לְדוֹרוֹת. וּבוֹ בַיּוֹם הָיָה הַחֻרְבָּן הַגָּדוֹל שֶׁנֶּחְרַב בּוֹ בֵּית-הַמִּקְדָּשׁ הָרִאשוֹן וְגַם הַשֵּׁנִי, וְנִלְכְּדָה הָעִיר בֵּיתָר, שֶׁהָיְתָה עִיר גְּדוֹלָה, וְהָיוּ בָּהּ אֲלָפִים וּרְבָבוֹת מִיִּשְׂרָאֵל. וּבוֹ בַיּוֹם חָרַשׁ טוּרְנוּסְרוּפוּס אֶת הַהֵיכָל וְאֶת סְבִיבָיו, וְנִתְקַיֵּם הַפָּסוּק צִיּוֹן שָׂדֶה תֵּחָרֵשׁ. - וְעוֹד יֵשׁ תַּעֲנִית צִבּוּר, תַּעֲנִית אֶסְתֵּר, לְקַמָּן סִימָן קמ"א סָעִיף ב

נוהגי הצומות

1. אִם חָלוּ תַעֲנִיוֹת אֵלּוּ בַּשַׁבָּת, דּוֹחִין אוֹתָן לְאַחַר הַשַּׁבָּת. אֲבָל אִם חָל עֲשָׂרָה בְּטֵבֵת בְּעֶרֶב שַׁבָּת, מִתְעַנִּין וּמַשְׁלִימִין
2. חָתָן שֶׁחָלָה אַחַת מִדּ' תַּעֲנִיוֹת אֵלּוּ בְּתוֹךְ שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה שֶׁלּוֹ, אַף-עַל- גַּב שֶׁאֵלּוּ הַיָּמִים הֵמָּה לוֹ כְּמוֹ רֶגֶל, מִכָּל מָקוֹם חַיָּב לְהִתְעַנּוֹת. כֵּיוָן דְּהָרֶגֶל שֶׁלּוֹ הֲוֵי רֶגֶל דְּיָחִיד, אָתִי אֲבֵלוּת וְתַעֲנִית דְרַבִּים וְדָחֵי לֵהּ. וְעוֹד הָא כְּתִיב, אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלַיִם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי - ריטב"א סוף מס' תענית
3. חִלּוּק יֵשׁ בֵּין ֹשָלֹש תַּעֲנִיוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת לְתִשְׁעָה בְּאָב. בְֹּשָלֹש תַּעֲנִיוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת אוֹכְלִים בַּלַּיְלָה שֶׁלִּפְנֵיהֶן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר, וְהוּא שֶׁלֹּא יָֹשֵן שְׁנַת קֶבַע. אֲבָל אִם יָֹשֵן שְׁנַת קֶבַע, אָסוּר אַחַר כָּךְ לֶאֱכֹל אוֹ לִשְׁתּוֹת, אֶלָא אִם כֵּן הִתְנָה קֹדֶם שֶׁיָֹּשֵן. וְאִם הוּא רָגִיל לִשְׁתּוֹת לְאַחַר הַשֵּׁנָה, אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַתְנוֹת עַל הַשְּׁתִיָּה. וּבְתִשְׁעָה בְּאָב, צְרִיכִין לְהַפְסִיק מִבְּעוֹד יוֹם שֶׁלְּפָנָיו. שָלֹֹש תַּעֲנִיוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, מֻתָּרוֹת בִּרְחִיצָה וְסִיכָה וּנְעִילַת הַסַּנְדָּל וְתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה. וּבְתִשְׁעָה בְּאָב, אֲסוּרִים בְּכֻלָּן. וּמִי שֶׁהוּא בַּעַל נֶפֶשׁ וְאָדם בָּרִיא, יַחְמִיר בְּכֻלָּן כְּמוֹ בְּתִשְׁעָה בְּאָב, וְרַק בִּנְעִילַת הַסַּנְדָּל לֹא יַחְמִיר, מִשּׁוּם חוּכָא וּטְלוּלָא. וּבְתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה אִם הוּא לֵיל טְבִילָה, יְקַיֵּם עוֹנָתוֹ בְּג' תַּעֲנִיּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת
4. עוֹד יֵשׁ קֻלָּא בְּג' הַתַּעֲנִיוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, דְּעֻבָּרוֹת וּמֵנִיקוֹת הַמִּצְטַעֲרוֹת, פְּטוּרוֹת מִלְּהִתְעַנּוֹת. וְכֵן חוֹלֶה, אַף-עַל-פִּי שֶׁאֵין בּוֹ סַכָּנָה, לֹא יִתְעַנֶּה. וּמִכָּל מָקוֹם אַף מִי שֶׁמֻּתָּר לוֹ לֶאֱכֹל, לֹא יִתְעַנֵּג אֶת עַצְמוֹ, אֶלָּא יֹאכַל מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ לִבְרִיאוּת גּוּפוֹ - תק"נ תקנ"ד . וְכֵן הַקְּטַנִּים, אַף-עַל-פִּי שֶׁאֵינָם חַיָּבִים לְהִתְעַנּוֹת, מִכָּל מָקוֹם אִם יֵשׁ בָּהֶם דַּעַת לְהִתְאַבֵּל, רָאוּי לְחַנְּכָם, שֶׁלֹּא לְהַאֲכִילָם רַק לֶחֶם וּמַיִם, לְהִתְאַבֵּל עִם הַצִּבּוּר
5. ִרְחוֹץ פִּיו בְּמַיִם בְּשַׁחֲרִית, אָסוּר בְּכָל תַּעֲנִית צִבּוּר. וְהָרֹק, אִם אֶפְשָׁר לִפְלֹט, יִפְלֹט. וְאִם אִי אֶפְשָׁר, בּוֹלְעוֹ אֲפִלּוּ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, כֵּיוָן שֶאֵינוֹ מְכַוֵּן לַהֲנָאָתוֹ. לִטְעֹם הַמַּאֲכָל, אֲפִלּוּ אִם יִפְלֹט, אָסוּר בְּתַעֲנִית-צִבּוּר. אֲבָל בַּתַעֲנִית שֶׁהוּא מְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ, מֻתָּר לִטְעֹם וּלִפְלוֹט. וְכֵן רְחִיצַת הַפֶּה, מֻתֶּרֶת בְּתַעֲנִית-יָחִיד תקס"ז

ככלל

מִצְוָה עַל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל, שֶׁעַל כָּל צָרָה שֶׁלֹּא תָבוֹא, יִתְעַנּוּ וְיִתְפַּלְּלוּ עַל צָרָתָם לִפְנֵי ה' יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. וְאִם אֵין הָעֵת מֻכְשֶׁרֶת לְהִתְעַנוֹת, כְּגוֹן הַנִּרְדָּפִים שֶׁאֵינָם רַשָּׁאִים לְהִתְעַנּוֹת, שֶׁלֹּא לִֹשַבֵּר כֹּחָם, יְקַבְּלוּ עֲלֵיהֶם לְהִתְעַנּוֹת כָּךְ וְכָךְ תַּעֲנִיּוֹת לִכְשֶׁיִּנָּצְלוּ, וְנֶחְשָׁב לָהֶם כְּאִלּוּ הִתְעַנּוּ עַתָּה, כִּדְמָצִינוּ בְּדָנִיאֵל דִּכְתִיב, וַיֹּאמֶר אֵלַי אַל-תִּירָא דָּנִיאֵל כִּי מִן-הַיּוֹם אֲשֶׁר נָתַתָּ אֶת-לִבְּךָ לְהָבִין וּלְהִתְעַנּוֹת לִפְנֵי אֱלֹהֶיךָ נִשְׁמְעוּ דְּבָרֶיךָ

ביטול הצומות

לפי הרמב"ם בהלכות תענית יתבטלו הצומות בימות המשיח ויהפכו לששון ולשמחה ולמועדים טובים. הרבי מליובאוויטש שליט"א מלך המשיח כותב ביחידות לכ' בכסליו ה'תשנ"ב:"ימות המשיח בהם נמצאים עתה"-האם לפי זה נאמר שכבר התבטלו הצומות?-האם כבר אפשר להפסיק לצום? לפי זה צריך לבאר מה הפירוש "ימות-המשיח"-ברמב"ם בתענית? אפשר לפרש (כמו הגמרא בסנהדרין)שימות המשיח הכוונה היא לשני האלפים החמישי והשישי מתוך ששת האלפים שבהם קיים העולם.(לפני תחילת הגאולה האמיתית והשלימה) אפשר גם לפרש שהכוונה היא לימות -המשיח-ימים שבהם פועל בעולם מלך המשיח-הגם שעדיין לא הגיעה הגאולה האמיתית והשלימה. והפירוש הנראה לעניננו הוא הפירוש-"ימות המשיח"-כשהכוונה היא להתחלת הגאולה האמיתית בפועל ממש-וכך כותב הרבי שליט"א באחד משיחותיו שהצומות יתבטלו ויפסקו בתחילת ה"תקופה הראשונה"-שהיא התקופה שמלך המשיח כבר בנה מקדש במקומו וקיבץ נדחי ישראל (רמב"ם פי"א ה"ד מהל' מלכים) ואגב מענין לציין שב"תקופה השניה" שאז לפי שיחת הרבי שליט"א לא רק שיתבטלו ימות-המשיח-אלא שי"יהפכו לששון ולשמחה" אז דווקא כן יצומו. מסקנא: אם ברצונך לקרב את הגאולה-זה לא על-ידי הפסקת הצום אלא על-ידי לימוד החסידות ועניני גאולה ומשיח ופרט בשיחותיו של נשיא הדור-הרבי שליט"א מלך המשיח. ואם תאמר על-ידי זה שאפסיק לצום אקרב את הגאולה? נענה לך ב"משל החתולים"

משל החתולים

פעם בעיירה חלם לאחרי חודשים כסליו וטבת לא ירד גשם. חשבו ה"חכמים" מה לעשות כדי שירד גשם? ענה אחד מהם: לי יש רעיון-כאשר יורד גשם באים החתולים לשבת ולהתחמם ליד התנור- אם כן אז אין פשוט מזה: נביא לתנור אלפי חתולים שישבו להתחמם ליד האח וכך ירד גשם. כמובן שהכל הוא צחוק וסיכלות. החתולים תלויים בגשם ולא הגשם תלוי בחתולים. כך הצומות תלויים בגאולה ולא הגאולה בצומות. והכי הכי חשוב שגם כשנמצאים בהתלהבות ולהט משיחי לא לשכוח מהשו"ע והרי בסימן תק"ן כתוב שמי שאינו צם "פורץ גדר ישכנו נחש" והרי הרבי שליט"א מלך המשיח חיבר שני קונטרסים:"תורה חדשה מאיתי תצא" ו"הלכות של תורה שבעל-פה שאינם בטלין לעולם" בשביל להחדיר במוחנו-שהתורה הזו לא תהא מוחלפת-והיא נצחית לעד ולעולמי-עולמים כלשון הרמב"ם ב"יסודי-התורה" והרבי שם טורח להסביר שאפילו אותם שינויים שכן יתבצעו בימות המשיח הרי שמלך המשיח יוכיח באחת מן המידות שהתורה נדרשת בהם שכך צריכה להיות ההלכה והדברים שלו יחדרו במוחם של הסנהדרין שבאותו הדור והם יפסקו הלכה כמוהו. אבל לפני-כן חלילה לנו מלשנות אפילו פסיק אחד בתורה ואין זה משנה אם בפרהסיא או בצינעא ואם מורים כך לאחרים או לא ואם מכריזים שביטלו את הצומות או שרק נוהגים כך בפועל. יחי אדוננו מורינו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!!