FANDOM


קטעים בערך הזה מבוססים על ערכים מקבילים בוויקיפדיה העברית

Synagoga di regio emilia prima di transfer aron hakodesh

תמונה היסטורית של כיפת בית הכנסת
מתוך תשקיף למבקר באתר

Ark Kiryat Shmuel

ארון הקודש. (התמונה נערכה גרפית והוסרו ממנה המנורות) צילם:Netanel h

Aron kodesh ks

ארון הקודש כיום. שני הפמוטות נמצאים משני צידי ארון הקודש צילם:נת- ה-

ארון הקודש מרג'ו אמיליה הוא ארון קודש מפואר משיש השוכן כיום באולם בית הכנסת המרכזי בשכונת קריית שמואל (חיפה) . ארון הקודש נבנה בשנת ה'תקט"ז (1756) בעיר רג'ו אמיליה שבאיטליה. לאחר השואה נשארו בעיר רק מעטים מיהודי רג'ו אמיליה, ובשנת 1957 הועבר לישראל במסגרת העברת ארונות הקודש מאיטליה שבוצעה על-ידי שלמה אומברטו נכון. ארון קודש זה נחשב לאחד היפים מבין ארונות הקודש בישראל.

היסטוריה של ארון הקודשעריכה

ארון הקודש נבנה בשנת ה'תקט"ז (1756) בבית הכנסת ברג'ו אמיליה באיטליה.

ברג'ו אמיליה שמור חוזה מהשנים 1755-1756 בין נציג קהילת רג'ו אמיליה דוד פדואה והפסל אגוסטינו קאנצ'יאני, וכן חוזה בין הגבאים הממונים ישראל ברוך פונטאנילה, ישראל בנימין בסן, אברהם רבה ועמנואל סנגויניטי, לבין צ'יקארדו פיסאני, מומחה לשיש, בדבר הקמת ארון הקודש. המסמכים מפרטים בדיוק את חלקי הארון כפי שהוקם, את התנאים הכספיים ואת זמני מסירת החלקים של הארון והקמתם במקום.

בשנת ה'תרי"ח (1858) הורחב אולם בית הכנסת באמצעות צירוף שטחיהן של דירות סמוכות שנקנו, וכן הוספה לבנין כיפה, שבה נקבעו חלונות לאור השמש. באותו הזמן שופץ ארון הקודש והוצמדה הבימה לארון הקודש.

שנים מועטות אחרי הרחבת בית הכנסת החל תהליך הדעיכה של הקהילה, חבריה החלו לנטוש את העיר ולעבור למרכזים גדולים יותר, בהשפעת איחוד איטליה והענקת אמנציפציה מלאה ליהודים בתוכה.

כשתוקן בשנת 1930 החוק על הקהילות היהודיות באיטליה, היה מספר היהודים ברג'ו אמיליה כה קטן, שקהילת רג'ו אמיליה לא קבלה מעמד עצמאי והיא סופחה לקהילת מודנה הסמוכה.

בשנת ה'תש"ב (1942) נפגע מבנה בית הכנסת בהפצצה אווירית, ובמשך שנים נותר עזוב ואפילו הושכר כמחסן ליהודי מומר. מבנה השיש של ארון הקודש שימש רקע לארגזים, הספסלים ששירתו בשעתם את המתפללים רוכזו בפינת האולם.

העברת ארון הקודש לארץ ישראלעריכה

Sinagoga Kiriat Shmuel reggio emilia

מראה כללי של בית הכנסת בקריית שמואל מהקומה השלישית, בעת אמירת הושענות בסוכות צילם:Paolo da Reggio

לאחר סיומה של מלחמת העולם השנייה נותרו בעיר רג'ו אמיליה יהודים מעטים. בשל המצב הבלתי מכובד הועלתה הצעה להעלות את ארון הקודש, ואת חלקי השיש של הבימה לארץ ישראל, דבר שגם יעשיר את מדינת ישראל בחפץ אומנותי בעל ערך. שלמה אומברטו נכון והרב ד"ר רפאל לאטיס, רבה של קהילת מודנה, טיפלו בצדדים הטכניים והמשפטיים בהעברת ארון הקודש והבימה לקריאה בתורה, שכללו השגת אישורים שונים מהרשויות באיטליה, פירוק ארון הקודש והכנת המטען, שכלל 40 ארגזים במשקל 15 טונות, ועוד 15 ארגזים שבהם אוכסנו יתר החפצים.

העתון "לה גאזטה די רג'ו" סיים מאמר על העברת ארון הקודש בחודש יולי 1957 במילים אלה:

"לאחר מאורעות עצובים שעברו על אנשים ועל דברים, מוצא היום ארון הקודש בו נשמרו שנים רבות ספרי התורה ולפניו התפללו יהודי רג'ו, שיקום ראוי בארץ ישראל, באותה ארץ בה צמחה ומטופחת האמונה, שסבל האנושות יוכלו למצוא תיקון ביום מן הימים."

ארון קודש זה הוא אחד מ-40 ארונות קודש שהועברו מאיטליה לישראל (ראו בנושא זה שלמה אומברטו נכון). אחת הסיבות שארון הקודש הוצב בבית הכנסת בקריית שמואל הייתה בשל גובהו של אולם בית הכנסת, שהתאים לגובהו של ארון הקודש. ארון קודש זה נחשב לאחד היפים מבין כל ארונות הקודש שהועלו.

יחד עם ארון הקודש הועברה גם הבימה המשמשת לקריאה בתורה וכן הפמוטות המוצבים בצדי ארון הקודש. ארון הקודש וחלקי השיש של הבימה, שוקמו לאחר העלתם ארצה. הבימה בבית הכנסת בקריית שמואל מורכבת מחלקים מקוריים מהבימה בבית הכנסת באיטליה, יחד עם חלקים חדשים. בחזית הבימה הותקן לוח שיש ועליו כתובת בעברית "זה בית אלוהים" וכתובת באיטלקית המזכירה את חנוכת בית הכנסת אחרי הרחבתו ושיכלולו בשנת 1858. הלוח נקבע בבית הכנסת של רג'ו בשנת ה'תרס"ח (1908) במלאת חמישים שנה להרחבת בית הכנסת "כדי שהדורות הבאים ישמרו יחד עם דת האבות אהבה למולדת".

ארון הקודש והבימה הועמדו מחדש בשנים 1957-1959 ונחנכו בערב ראש השנה ה'תש"ך (1960), והם מנציחים בישראל שמה של קהילה שבעבר הייתה מרכז של תורה ודעת.

ארון הקודש מרג'ו אמיליה מופיע בבול מסדרת 'מועדים לשמחה' תשל"ג, כחלק מסדרה של ארבעה בולים שהנציחו ארבעה מבין ארונות הקודש שהועלו מאיטליה.

תיאור ארון הקודשעריכה

ARK-dedication

צילום מוגדל של כתובת ההקדשה בחלקו העליון של ארון הקודש צילם:מתניה

ארון הקודש, שגובהו 6.20 מטרים ורוחבו 3.30 מטרים, ניצב על ארבע מדרגות מעוגלות משיש לבן קארארה, כאשר שבסיסי העמודים והלזנות משמשים להן מסגרת. שני העמודים העשויים משיש נדיר ומשובח (משקל כל עמוד 1 טון) מהווים יסוד לקישוט העליון מעשה אומן ועומדים בריחוק מה לפנים מהלזנות המקיפות את דלתות הארון. הראשים הקורינטיים השלמים של העמודים וחצאי הראשים מעל הלזנות יוצרים אחידות נאה של המבנה.

באמצע הקישוט העליון ישנו שלט המספר על תאריך הקמת הארון בזה הלשון:

היכל אל מכללו.
פיזר נתן עשיר אביון.
לפרט ויהי שירו קם ביקרו.
שמך נא פה השכן עליון.
עד כי יבוא שילה.

המילה 'שירו' היא בגימטריה 516, שרומזת לשנת תקט"ז, (1776-1777) שבה הוקם ארון הקודש.

מסגרת שיש מסוגננת מקיפה את הדלתות המגולפות שזהבתן קורנת, הן נפתחות בגרירה על מסלול המיועד להן בתוך מבנה השיש ואינן נראות לעין כשהארון פתוח.

לשני צדי הארון ניצבים שני פמוטות גבוהים מעץ מוזהב. בעת העמדת הפמוטות לאחר העברתם, נקבעה בחלקם העליון מנורה עם נורות חשמל בת שישה קנים שתוכננה על ידי האדריכל מאיר בן אורי, אשר פיקח על עבודת השיחזור של ארון הקודש. האדריכל בן אורי עיצב גם את נר התמיד, התלוי מתחת לכתובת ההקדשה של ארון הקודש, המשתלב יפה עם ארון הקודש ואינו מסתיר את פיתוחי השיש.

תוך כדי שיקום הארון גילה האדריכל בן אורי באחת המדרגות חור מעובד יפה ומוצנע שבתוכו הותקן וו הניתן לדחיפה בעזרת מוט ברזל מבחוץ. ברצפת הארון פנימה נמצאה אבן עגולה שכיסתה על מרתף קטן מתחת לרצפת הארון ושניתן להרים אותה רק בעזרת הוו שמתחת למדרגה, החלל הנסתר היה מיועד כנראה לשמור על חפצים יקרים ועל ממון הקהילה בזמן סכנה.

קישורים חיצוניים עריכה