Family Wiki
Advertisement

אריה אבישר, בציור של ילד - התמונה למעלה - בדמיון של תלמידיו, שלא ידעו מה עלה בגורל אימם

ספר שחובר על-ידי אבישר

אריה אבישר (1926 - 1972), היה יליד שכונת בית הכרם בירושלים ומחנך בהכשרתו. במלחמת העולם השנייה התגייס אבישר לצבא הבריטי יחד עם המתנדבים מהיישוב היהודי בארץ ישראל. הוא הוצב בפלוגת מובילי המים 148 ובשמה הרישמי PAL) water tank). [1]. בראשית הקמתה פעלה במדבר המערבי בצפון אפריקה. הפלוגה נטלה חלק ב"מבצע אוואלאנש", נחיתת בעלות הברית בספטמבר 1943 בחוף סלרנו, דרומית לנפולי באיטליה. נטל חלק פעיל בשיקום יהדות פירנצה אחרי מלחמת העולם השנייה. יד לזכרו הוצבה בגן של בית הכנסת הגדול של פירנצה.

במלחמת השחרור, השתתף אריה אבישר בפריצה לעיר העתיקה של ירושלים יחד עם כוחות הההגנה. הוא נמנה על מפקדי הרובע היהודי ונפצע מירי. עקב פציעתו, הוא פונה מהרובע ולא נפל בשבי, כמו שאר הלוחמים ברובע.

בספטמבר 1948 נישא לחנה, חברת פלמ"ח ילידת ירושלים. אבישר ביצע שליחויות מטעם המדינה בחו"ל. הצטרף לצוות הבכיר של משרד התיירות ומונה למנהל מחלקת ההדרכה, אשר ניסתה להסדיר באופן רשמי את רישוי העוסקים בתיירות. לאחר מותו, נקרא על שמו בית הספר המרכזי לתיירות - תדמור, בהרצליה. אריה אבישר הובא למנוחות בירושלים.

פעילות חינוכית באיטליה[]

וירושלים היכן ?

בהגיעו לרומא, אחרי שבעלות הברית כבשו את העיר, פתח מחדש בעיר את בית הספר העברי ע"ש Vittorio Pollaco וריכז בו 350 תלמידים. בהמשך פתח גם את בית הספר העברי בפירנצה.[2] אירגן את העלייה של הפליטים במסגרת ליגלית. בתום המלחמה המשיך לעסוק בפעילות חינוכית באיטליה לפליטים שהגיעו ממזרח אירופה.

מכתביו לידידה[]

מכתב לידידה

בארכיון הציוני מצויים המכתבים ששלח לידידתו בארץ. במכתבים מובאים חוויות צבר ישראלי, בן 19, אשר לראשונה בא במגע עם הגולה. מלבד המפגשים שלו עם האיטלקים, הוא מתאר איך עלה בידו להקים מחדש שני בתי ספר עבריים : ברומא ובפירנצה - כל אחד עם מאות תלמידים. המורים היו חבריו לפלוגה נהגים מובילי מיכליות מים . הילדים נאספו מעיי החרבות בערים, אשר נהרסו בקרבות המלחמה. התלמידים חוו את אי הידיעה על גורל משפחתם. לעתים היו חסרי קורת גג ובכל מקרה היו רעבים למזון. בבית הספר הם קבלו גם את ה"מזון הממשי" וגם את החינוך לאהבת ארץ ישראל. הוא הצליח לבצע באחד מבתי התיאטרון בפירנצה (La Pergola) מופעים אחדים של התלמידים. במופע הנערים והנערות הציגו את הווי החיים בארץ ישראל. נכחו במופעים מאות חיילים יהודים ואחרים שהיו באותם הימים בפירנצה. פעולות מסוג זה החזירו לפליטי השואה את הגאוה היהודית, אשר הביאה בהמשך לעלייתם ארצה.

לאריה אבישר היו לו גם אי הבנות עם הרב המקומי בנושא מהות החינוך שניתן לתלמידים. החינוך כלל הכנה לטקסים המקובלים בחגים היהודיים וביצועם בפומבי על-פי הנוהג בהתיישבות העובדת בארץ ישראל.

הצלת האחיות ניסנבאום[]

על חילוץ שתי האחיות מהמנזר אריה אבישר כותב לידידתו בארץ ישראל

פעולות ההצלה של אריה אבישר וחבריו היו איתור ילדים יהודים ברחבי טוסקנה: בכפרים ובמנזרים. על מקרה אחד מסופר בלקסיקון חסידי אומות העולם שפרסם על ידי יד ושם . על הצלתם קבלה אם המנזר מריה מדלנה (Mother Superior Maria Maddalena Cei) מSuore Serve di Maria SS. Addolorata בשנת 1997 את אות חסיד אומות העולם. בין הניצולות היו 12 ילדות מפולניה ומבלגיה.

שרה ומיכל ניסנבאום (Nisenbaum) מבריסל בבלגיה נאלצו לברוח מביתם בעקבות הכיבוש הגרמני בשנת 1940. הם ברחו לדרום צרפת והגיעו לכפר "וילפור" (Villefort) ליד נימס (Nimes) שבפרובנס צרפת. בשנת 1942 האבא נתפס על הגרמנים ונשלח לאושוויץ. האימא ושתי הבנות נסו ברכבת והגיעו לניס באיטליה. משם המשיכו לקרבת גבול שוויץ, במטרה להמלט שם, לעיירה: Saint Martin Vesubie - עיירה צרפתית תחת כיבוש איטלקי. משם קבוצה של יהודים צרפתיים שהיתה בכפר הלכה ברגל דרך [[הרי האלפים] לאיטליה ומשם לטורינו וכך הגיעו לפירנצה באפריל 1943.

בפירנצה הגיעו הנערות אל הרב נתן קאסוטו ומשם הופנו למנזר. האם נעצרה על ידי הגרמנים בעקבות הלשנה וגורלה לא ידוע. החיים במנזר היו די נוחים. המנזר כלל : פנימיה מלאה ובית ספר יסודי ועל יסודי. הן למדו את השפה האיטלקית וכן את כל התפילות. השמות של הילדות הוחלפו והן נטלו את שם משפחתה של המורה הצרפתיה: .Laurent . הנזירות התנהגו אליהן יפה מאד. הם לא נתנו להם לבוא במגע עם העולם החיצוני, כולל שאר הנערות במנזר, כדי שלא יגלו את המוצא היהודי. הנזירות והכמרים דאגו לילדים היהודים ובערב, כאשר הילדים היו במיטה הנזירה היתה אומרת להם , עכשיו אתן יכולות להגיד את הברכה בעברית שאבא לימד אתכם.

החיים במנזר החלו למצוא חן בעיני האחיות. היה ברור להן שאין אף אחד בעולם ממשפחתם. הם חשבו כי ייגדלו במנזר ויום אחד יהיו נזירות. "לא היה לי שום ספק בכך. הנזירות מאד דאגו לנו". בסוף שנת 1944 הגיעו למנזר שני חיילים במדים , אחד מהם היה אריה אבישר (ראו את סיפורו במכתב משמאל). הם הציגו את עצמם כחיילים יהודים מארץ ישראל. החיילים הראו להם את הקופסה הכחולה של הקרן הקיימת ובזכותה נוצר הקשר עימם. "חשדנו מאד בשני החיילים האלה. פחדנו שהם יוציאו אותנו מהמנזר, שהיה בשבילנו מקום חם ובטוח".


הערות שוליים[]

  1. בצילום המכתב ראה את השם הרישמי של חייל בצבא הבריטי כפי שהיה נהוג לציין בכל מכתב
  2. בחצר בית הספר, אשר פועל היום רק חלקית, ליד בית הכנסת של העיר , הוקם גלעד לזכרו.

ראו גם[]

קישורים חיצוניים[]

התנדבות היישוב לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה

Jews Brigade in palestine A 1943.jpg

Advertisement