FANDOM


Mesha stele

מצבת מישע שנתגלתה בירדן ובה מוזכר שמה של ישראל

ארכאולוגיה מקראית הוא תחום מחקר בארכאולוגיה המנסה למצוא ביסוס לאמור בתנ"ך במימצאים שהתגלו בחפירות ארכאולוגיות.

ראו מאמרו של ארנון סגל על מלחמת החפירות בעולם קטן השבועון לצעירים מיום י"ב בניסן תש"ע. המאמר סוקר את הנושא בצורה פשוטה ומובנית לכל.

לפי הויקיפדיה העבריתעריכה

ארכאולוגיה מקראית היא תחום בארכאולוגיה החוקרת ממצאים מתקופת המקרא בארץ ישראל ובסביבתה, ומנסה לשחזר את תולדות עם ישראל ושאר עמי הארץ. העוסקים בתחום זה חושפים את העדויות הארכאולוגיות ומפרשים אותם, כאשר חלק גדול מהוויכוח הסובב סביב כמה מהפרשנויות, נוגע לכוונת הכתוב במקרא, ולעצם השאלה האם מדובר כלל במקור אמין מבחינה היסטורית.

גבולות הארכאולוגיה המקראיתעריכה

השם "ארכאולוגיה מקראית" בצורתו המצומצת והפופולארית ביותר מתייחס לאזורים שבתחום ארץ ישראל המקראית (דרום הלבנט: מדינת ישראל, ירדן וחלקים מלבנון וסוריה), החל מסוף תקופת האבן ועד לתקופה הפרסית, אולם ניתן למצוא מקומות בהם מתייחסים למושג בהגדרה רחבה יותר, וכוללים בה את כל הארצות הנזכרות תכופות במקרא, ואת כל הזמנים עד לסיום תקופת המקרא, ובכלל זה הברית החדשה. כך, בפרסומים מסוימים ניתן למצוא התייחסות לממצאים בבליים, או לממצאים בני המאה ה-1 לספירה כאל "ארכאולוגיה מקראית".

בהתאם למקום, לזמן ולאקלים הפוליטי-דתי, יש שימנעו משימוש בשם "ארכאלוגיה מקראית" ויעדיפו במקום זה שמות חופפים יותר ופחות כגון ארכאולוגיה של תקופת המקרא, ארכאולוגיה של המזרח הקרוב הקדום, ארכאולוגיה של ארץ הקודש, ארכאולוגיה של ארץ ישראל, ארכאולוגיה של המרחב הסורי-פלסטיני וכדומה.‏‏[1]

שיקולים דומים מובילים לשינויים במינוחים המתייחסים לתקופות השונות, וכך, לצד הוויכוחים הרגילים על מועד תחילתן וסיומן של כל תקופה ותקופה, מקורות שונים, בעיקר בספרים שהתפרסמו עד שנות ה-80, מתייחסים לתקופת הברונזה כאל "התקופה הכנענית" ותקופת הברזל כאל "התקופה הישראלית".

תחומי העניין של הארכאולוגיה המקראיתעריכה

הנושאים בהם מטפלת הארכאולוגיה המקראית הם למעשה סיפורי המקרא, ובעיקר: תקופת האבות, כיבוש הארץ והתנחלות השבטים, והממלכה המאוחדת של שאול, דוד ושלמה. בתחילה, כאמור, כדי להוכיח את אמיתות המקורות המקראיים, וכיום - באופן יותר חילוני ומדעי, כדי לשחזר את תולדות עם ישראל והעמים השכנים ביתר דיוק. תחומי עניין נוספים הם הארכאולוגיה של ראשית הנצרות והקשר שלה לברית החדשה ולמקורות הנוצריים הקדומים.

תולדות הארכאולוגיה המקראיתעריכה

Shiloach

כתובת השילוח המנציחה את רגע המפגש בין שתי קבוצות חופרים, עם פריצת הנקבה שהוליכה את מי הגיחון אל שטח עיר דוד בירושלים. הנקבה נחצבה ביוזמתו של חזקיהו מלך יהודה, בערך בשנת 703 לפני הספירה - המוזיאון הארכאולוגי באיסטנבול

תחילתה של הארכאולוגיה המקראית קשורה קשר ברור לתחילת הארכאולוגיה בכלל, במקביל לחפירה המפורסמת הראשונה בעולם - טרויה, בעת שהארכאולוגיה הייתה רק נבירה וחפירה באתרים לשם מציאת ממצאים מעניינים אותם ניתן להציג במוזיאונים. הסקרים הראשונים בארץ ישראל נערכו על ידי אדוארד רובינסון, צ'ארלס וורן, צ'ארלס וילסון, שארל קלרמון גנו, גוטליב שומאכר, ואחרים. וורן ווילסון גילו את פיר וורן ואת קשת רובינסון, וגאנו פיענח את כתובת מישע ואת כתובת השילוח. סר פלינדרס פיטרי, שנחשב אבי הארכאולוגיה המודרנית, ניהל בשנת 1890 בתל חסי שליד קרית גת את מה שניתן לכנות החפירה המדעית הראשונה בארץ ישראל. פיטרי ערך את החפירה לפי שכבות, וקבע לראשונה את הקרמיקה כדרך לתיארוך השכבות. הוא זיהה בטעות את המקום כלכיש, אבל דרך ניהול החפירה התוותה את הדרך לרבות מן החפירות בארץ.

מבחינת המחקר המקראי קדמו לארכאולוגיה המקראית סדרת פרסומים של חוקרים דוגמת יוליוס וולהויזן וממשיכי דרכו הרמן גונקל, אלברכט אלט, מרטין נות ואחרים, שטענו כי ספרי המקרא ההיסטוריוגרפיים משקפים את חייהם ודעותיהם של ישראל בסוף ימי ממלכת יהודה, ואולי אף בימי שיבת ציון. על כן אין לראות במקרא, ובמיוחד לא בספרים בראשית עד מלכים ב', מסמכים היסטוריים המשקפים מידע אמין. תורת המקורות שוולהויזן היה מנסחה הבולט, התפרסמה בעולם כדרך מדעית לניתוח כתבי הקודש.

כתגובת נגד לביקורת המקרא החל ויליאם פוקסוול אולברייט - ארכאולוג, בלשן והיסטוריון, במסע המכוון למצוא קשר בין הממצאים הארכאולוגים במקומות מרכזיים בארץ לכתוב במקרא, תוך רצון עז להוכיח את אמיתות התנ"ך כמקור היסטורי אמין. אולברייט עשה זאת ביותר מאלף פרסומים מדעיים, תוך הבאת ממצאים מאתרים רבים ברחבי הארץ. תרם לכך בין השאר החינוך הנוצרי שקיבל בילדותו (הוא נולד בצ'ילה לזוג מיסיונרים מתודיסטים). בעקבותיו הלכו בין השאר ג'ורג' ארנסט רייט, שהיה בן של כומר פרסבטריאני, הכומר הדומיניקני רולאן דה-וו, הרב והארכאולוג נלסון גליק, ואחרים.

בין הארכאולוגים המקראיים הישראלים בלטו יגאל ידין, בנימין מזר, יוחנן אהרוני ואחרים. גם היום ישנם ארכאולוגים הנמנים עם קבוצה זו, וביניהם - עמיחי מזר, אדם זרטל, אילת מזר, יוסף גרפינקל, ואפילו ישראל פינקלשטיין וזאב הרצוג בתחילת דרכם.

תקופת האבותעריכה

חפירתו הידועה של סיר לנרד וולי באור חיזקה אצל חוקרים וארכאולוגים את המחשבה כי האווירה המשתקפת מן הסיפורים בספר בראשית מתאימה מבחינות רבות לבדואים הנודדים, שעיסוקם במרעה, נדידה, מאבק על שאיבת המים לא השתנה מאות בשנים. ספרו של וולי אף נקרא באנגלית: "אברהם - התגליות האחרונות ותולדות העברים" (Abraham - Recent Discoveries and Hebrew Origins). ובארץ ראו החוקרים את הבדואים נודדים בדיוק באותם נתיבים בהם נדד אברהם אבינו בהר ובמדבר.

ואולם נסיונות הארכאולוגים למצוא ממצאים שיוכיחו כי אכן סיפורי האבות ונדידתם באמת יסודם - נכשלו ברובם המכריע. נמצא שאין תקופה ארכאולוגית שניתן לומר בבירור כי היא משקפת את תקופת האבות, כפי שהם מסופרים בספר בראשית. בהקשר זה נפסלה "התאוריה האמורית", בה ניסו אולברייט, דה-וו וגליק לטעון כי אברהם חי בתקופת הברונזה התיכונה (מאות 20-21 לפני הספירה) ואולי אף היה אמורי. גליק שחקר בשיטתיות את עבר הירדן זיהה מאות אתרים בעבר הירדן מתקופה זו. השתתף במאמץ גם הארכאולוג והאשורולוג אפרים אביגדור ספייזר שבעקבות חפירותיו ליד נינווה ומציאת תעודות נוזי ניסה לטעון כי את אברהם יש למקם דווקא במאה ה-15 לפני הספירה, כיוון שמנהגים המשתקפים בלוחות דומים להפליא למנהגי אברהם ומשפחתו. גם מציאת חוקי חמורבי וחוקי אשנונה והדמיון הרב בינם לבין חוקי התורה גרם לחוקרים רבים להקדים את יצירת התורה לתקופה זו.

אבל הארכאולוג הישראלי בנימין מזר היה כנראה הראשון שהבין כי את הרקע לסיפורי האבות אפשר למצוא רק בתקופת הברזל. חלק מן הסיבות שמנה היו נוכחות הפלשתים בגרר, מאבקי האבות בארמים, וכן השימוש בגמלים כחיה מבויתת, שלושה תהליכים מכריעים שהחלו בין המאה ה-12 לפני הספירה למאה התשיעית לפני הספירה. ואולם, גם על הצעתו זו יש כיום השגות רבות, בין השאר על ידי הארכאולוגים זאב הרצוג וישראל פינקלשטיין, שטוענים כי הרקע המתאים לסיפורי האבות הוא לא מוקדם למאה השמינית לפני הספירה.

כיבוש הארץעריכה

חפירתו החשובה ביותר של אולברייט הייתה בתל בית מרסים, תל ארכאולוגי בו חשף עיר מפוארת ומבוצרת אותה זיהה כעיר הכנענית דביר. מעל שכבת ההרס והשריפה של העיר הכנענית זיהה אולברייט התיישבות, שאותה כינה "התנחלות ישראלית". שני המאפיינים הבולטים ביותר היו "קנקני שפת הצווארון" ו"בורות ההתנחלות", מאפיינים שמצא אולברייט גם במקומות אחרים ביהודה. פרשנותו הארכאולוגית "התלכדה" עם התיאור המקראי: על חורבות העיר הכנענית המפותחת, בנו הישראלים המתנחלים, בעלי התרבות החומרית הפרימיטיבית, את בתיהם העלובים. בזיהוי דביר המקראית ניסה אולברייט לטעון לאמיתות כיבוש יהושע את העיר, ומכאן לאמינות המקור המקראי.

אותם אלמנטים ארכאולוגים נתגלו במספר גדול של תלים: בית אל, תל לכיש, ואף תל חצור. יגאל ידין, שחפר את תל חצור, היה אחד התומכים הנלהבים של מסורת "הכיבוש המהיר", מסורת המשתקפת בסיפורי כיבושיו של יהושע. התברר כי העיר הכנענית אמנם חרבה בשריפה, אך נושבה מחדש רק זמן רב לאחר מכן, בניגוד למסופר בתנ"ך. חפירות בראשות אמנון בן-תור עדיין מתנהלות בתל חצור, בין השאר כדי למצוא את הקשר בין הרס העיר הכנענית המפוארת לבין הכפר המפורז שנבנה על חורבותיה, ואשר מתפרש כישראלי.

ביריחו עמד לבחינה סיפור נפילת חומותיה בידי יהושע. קתלין קניון, שחפרה את יריחו וחשפה את חומות העיר, קבעה כי החומות הן מתקופת הברונזה התיכונה, וכי כאשר הגיעו לכאורה בני ישראל אל העיר - לא הייתה כל חומה מסביבה.

גם בחפירות העי, אותם ערכה יהודית מרקה-קראוזה בשנות השלושים של המאה העשרים, נמצא כי העיר הייתה הרוסה מאות שנים לפני תקופת הכיבוש המשוערת של בני ישראל.

התנחלות השבטיםעריכה

Mount Ebal 678

ממצא ארכאולוגי אשר על פי הצעתו של אדם זרטל תואם למזבח הר עיבל שבספר יהושע.

בזמן שהמשפיעים ביותר מבין הארכאולוגים תמכו בתאוריית "הכיבוש המהיר", החלה עבודת שטח ארכאולוגית מסוג שונה לגמרי: סקר ארכאולוגי. סקר כזה ערך יוחנן אהרוני בגליל העליון. הוא מצא מספר לא מועט של אתרי התיישבות מתקופת הברזל, במקומות שבהם לא היה יישוב קודם מתקופת הברונזה המאוחרת. סקרים דומים ערך זאב הרצוג מאוחר יותר גם בבקעת באר שבע, וגם בהם נמצאו אתרים עם מאפיינים דומים. בצפון נערכו סקרים באזור הגליל התחתון, בנוסף להרחבת הסקרים בגליל העליון. אזור הרי יהודה והרי השומרון נחקרו באופן זה רק לאחר מלחמת ששת הימים, על ידי ישראל פינקלשטיין, אבי עופר, ואדם זרטל.

הממצאים היו אחידים להפליא ברוב חבלי הארץ: נתגלו מאות אתרי התנחלות חדשים, במקומות שלא נושבו קודם לכן בתקופת הברונזה המאוחרת. האתרים, כפי שקבע כבר אולברייט, התאפיינו בקרמיקה דומה, ובייחוד בקנקני שפת הצווארון, בבורות התנחלות, בתכנון מבני היישוב בתבנית דומה, ובכך שרוב אתרים אלו המשיכו להיות מיושבים ברציפות עד למאה השמינית והשביעית. עובדה זו מרשה גם לארכאולוגים הספקנים לכנות אתרים אלו בשם "ישראלים". מאפיין נוסף של החפירות בכפרים אלו הוא שבניגוד לממצאים בקרב קבוצות אוכלוסייה אחרות באזור, לא נמצאו בהם עצמות חזיר.

חוקר המקרא הגרמני אלברכט אלט טען בתחילת המאה העשרים שמקור עם ישראל בהתנחלות של נוודים למחצה שהגיעו מעבר הירדן המזרחי באטיות, דרך צפון בקעת הירדן, והתנחלו בדרכי שלום. הסוציולוג האמריקאי ג'ורג' מנדהול, הציע שמוצא עם ישראל באיכרים כנענים מורדים שנמלטו לאזור ההר שהיה ריק יחסית באותה תקופה. תאוריות חדשות המבוססות על רעיונות אלו, שבתחילה נשמעו מופרכים, החלו לצוץ והדעות עדיין לא הגיעו לכלל הכרעה.

השם "ישראל" מופיע לראשונה באסטלה שהקים פרעה מרנפתח משנת 1208 - 1209 לפנה"ס, המזכירה ניצחון על קבוצה (ללא שלטון) הנקראת "ישראל" והשמדתה ("ישראל הושם, אין לו זרע"). אולם לא ברור מהי קבוצה זו.

המקורות המצריים מזכירים את חדירתם של הע'פירוּ, שיש חוקרים המזהים אותם עם העבריים. כנען נשלטה באותם ימים על ידי מצרים, ונמצא מכתב של מלך שכם, המודה כי בנו התחבר אתם והוא פעל בברית עם הע'פירו. דבר זה מזכיר את סיפורי החיתון והמריבות בין מושלי שכם לבני יעקב בספר בראשית ואת המסופר בספר יהושע אודות הגעה לשכם ללא לחימה. גם מלך ירושלים מזכיר את הע'פירו, אם-כי בהקשר אחר - הוא מתלונן כי הם חדרו לאזור ומאיימים עליו ואילו ממלכות גזר, לכיש וקעילה משתפים אתם פעולה.

בהר עיבל שמעל לשכם נמצא על ידי הארכאולוג אדם זרטל מזבח אותו הוא מזהה עם המסופר בפרק ח' בספר יהושע. למשל, שרידי הקרבנות שנמצאו שם מתאימים לדיני הקרבנות בתורה והחיות והבהמות שמותר להקריב על פיהם, מידות המזבח מתאימות למידות מזבח בהלכה כפי שמובאות במסכת מידות, ותיארוך הממצאים מתאים לתקופת ההתנחלות על ידי בני ישראל בהנהגת יהושע לפי המסורת המקראית. עם זאת, התאוריה של זרטל לא התקבלה בקרב שאר ארכאולוגים.

המחלוקת על הממלכה המאוחדתעריכה

עד לשנות התשעים לא היו חילוקי דיעות בין החוקרים המקראיים לגבי עצם קיומה של ממלכת ישראל המאוחדת. למרות שטרם נתגלו עדויות חוץ מקראיות מוצקות, עצם קיומה של הממלכה לא הוטל בספק. היו, לעומת זאת, חילוקי דעות לגבי גבולותיה, תחומי שלטונה, ומוסדותיה. הגם שלא נמצאו שרידים לבית המקדש של שלמה, קיומו לא הוטל בספק, וחוסר הממצאים הוסברו כחלק מן הבנייה המסיבית של הדורות הבאים.

אתרים שעל פי החופרים נמצאו בהם ממצאים מתקופת הממלכה המאוחדת היו תל גזר, תל מגידו, תל חצור, ירושלים (עיר דוד), רמת רחל, תל לכיש, מצודת תל ערד, תל אל פול היא גבעת שאול, תל בית שמש, ועוד. שערי הערים חצור, מגידו וגזר אף היו במוקד מאמר מפורסם של יגאל ידין משנות השישים, בו זיהה ידין את שערי גזר מתוך התבוננות בדוחות החפירה של מקליסטר.

בעקבות הצטברות תוצאות סקרים בהרי יהודה בשנות התשעים, ומתוך השוואתם לחפירות באתרים ששויכו לאותה תקופה, נתגלו מספר אי התאמות, שטרם באו על פתרונן באופן מספק. פרופ' ישראל פינקלשטיין מאונ' תל אביב הציע תיקון לכרונולוגיה של תקופת הברזל, ממנו משתמע כי אין קרמיקה של תקופת הממלכה המאוחדת מן המאה העשירית לפנה"ס, וכי כל ממצא שמשויך לתקופה זו - יש לשייכו לתקופה מוקדמת או מאוחרת יותר - המאה התשיעית לפנה"ס. כתוצאה מכך רבים מן האתרים שנחשבו על הממלכה המאוחדת תוקנו בידי פינקלשטיין לסוף ימי המלוכה. כך בלכיש, גזר, מגידו, המצודה בערד, רמת רחל, ועוד.

את המהפכה בארכאולוגיה המקראית מוביל כיום פינקלשטיין, ובמוקד המהפכה הטענה כי מכיוון שאין הוכחות לקיומה של הממלכה המאוחדת, יש למצוא דרך לתאר את תולדות ישראל בלעדיה. פינקלשטיין עשה זאת בספרו ראשית ישראל, ובו טען כי הממלכה הראשונה שנוסדה היא ממלכת ישראל הצפונית, ורק לאחר חורבנה של זו הופכת ממלכת יהודה למשמעותית באזור. פינקלשטיין טען כי ירושלים הייתה בתקופה המיוחסת לדוד ושלמה כפר עני קטן, ולא בירה של ממלכה עשירה.

הממסד הארכאולוגי המסורתי, במיוחד זה של האוניברסיטה העברית, אינו מקבל את המסקנות של פינקלשטיין, והן רחוקות מלהפוך לקונצנזוס ארכאולוגי.

ישנן מספר עדויות חוץ מקראיות לדוד: כתובת תל דן ומצבת מישע. למרות שמדובר בכתובות מן המאה התשיעית, בשתיהן יש אזכורים לבית דוד ("בתדוד") או למקדש שלמה ("אראלי דודה"). פרשנות הממצאים הללו קריטית להבנת תולדות הממלכה המאוחדת. ובנוסף, בשנים האחרונות נתגלו מספר ממצאים מחפירות בתל בית שמש, מבצר האלה ובעיר דוד המצביעים על כך כי כבר מהמאה העשירית לפנה"ס, התקיימה ממלכה ישראלית חזקה מספיק להקים ערים מבוצרות שבירתה ירושלים:

בחפירות בתל בית שמש שניהלו ד"ר שלמה בונימוביץ וד"ר צבי לדרמן מהמכון הארכאולוגי של אוניברסיטת תל אביב, נתגלו מבנים מרשימים שנבנו בתקופה שבין המחצית השנייה של המאה ה-10 (המתאימה לפי המסורת המקראית לזמן מלכותו של שלמה) לתחילת המאה התשיעית לפנה"ס, ובהם: פינה של חומה מונומנטלית ובצדה מגדל תצפית מסיבי, מבנה ציבורי בשטח הגדול מ-250 מ"ר, מאגר מים תת-קרקעי בעל קיבולת של 800 מטרים מעוקבים של מים, וסדנה מרשימה לעיבוד ברזל. אמנם, החומה נתגלתה כבר בראשית המאה ה-20 על ידי החוקר הסקוטי דנקן מקנזי מטעם הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל, שתיארך אותה לתקופה הכנענית, אך מתברר, שחלקים ממנה נבנו מחדש בסגנון מרשים בראשית המלכות ביהודה. שני החוקרים מוסיפים עוד כי באותה תקופה נבנו גם המבנים שנחשפו עוד בשנות ה-30 של המאה ה-20 על ידי משלחת ממכללת הבפורד מפנסילבניה שבארצות הברית, מבנה שכונה בית המושל, ממגורה גדולה, ובית מחסנים. הקמת סדנת הברזל, למשל, שבה התגלו כורי נפח, פיות מפוחים, ראשי חץ ועוד פריטי ברזל רבים, מראה על רצונו של השלטון מרכזי בממלכה חשובה לשלוט בתעשיית הברזל, שאז הייתה התקופה שבה החל הברזל להיות בשימוש יומיומי. לדברי החוקרים, הבנייה נושאת חותם ממלכתי מובהק שהפכה את המקום לעיר מנהל שמסמנת את נוכחותה של ממלכה ישראלית, וכך חיזקה את עמידתה מול יריבתה העיקרית, פלשת. אך, אומרים החוקרים, יותר משהם מעידים על המקום, מעידים הממצאים על קיומה של ירושלים כבירה של ממלכה מפוארת. הממצאים בתל בית שמש, בשפלה בבקעת באר שבע ועוד, מעידים על קיומו של גוף פוליטי ישראלי חשוב שבירתו ירושלים כבר במאה ה-10 לפני הספירה. הביצורים המסיביים, מבני הציבור הגדולים, סדנת הברזל המרשימה ומאגר המים התת-קרקעי יכלו להיבנות רק ביוזמה ציבורית שמקורה בבירה ירושלים. לכן, ירושלים הייתה אז בירה חזקה ולא כפר עני קטן, שלא יכול ליזום מפעל בנייה כזה.

בחפירות בעיר דוד שניהלה ד"ר אילת מזר, נתגלו ממצאים של מבנה מפואר ומרשים בסגנון פניקי שזמן בנייתו מתאים לראשית מלכותו של דוד שעל פי הכתוב בספר שמואל ב' כבש את שטח עיר דוד מידי היבוסים בסביבות שנת 1000 לפנה"ס. הוא לא החריב את העיר היבוסית, אלא השאיר את מבניה, ובזמנו נבנו רק מבנים ספורים וביניהם ארמון המלוכה. הממצאים מתאימים למתואר בתנ"ך על ארמונו של דוד שנבנה על ידי בנאים ששלח חירם מלך צור הפיניקי, בן ברית של דוד נגד הפלשתים, אויביהם המשותפים (הברית הזאת נמשכה בימי שלמה, וחירם שלח בנאים ועצים לבניית בית המקדש).

במקום זה גילתה החוקרת הבריטית קתרין קניון חרסים וכותרת אבן פיניקית מהמאה ה-10 לפנה"ס (שבה מלכו דוד ושלמה) המתאימה לבניין ממלכתי, ובעקבות ממצאיה אמרה קתרין כי בזמן המלוכה בירושלים (בזמן המתאים למלכות דוד ושלמה) ניצב מבנה רב רושם בראש המדרון. בעקבות ממצאים אלו בדקה מזר היכן גילתה קניון את ממצאיה ומצאה כי המקום הוא בצפון עיר דוד, סמוך לשער האשפות, ביציאה ממרכז המבקרים של עיר דוד, מול הכפר הערבי סילוואן.

החשובים בממצאים של מזר הנם קטע קיר מסיבי באורך 30 מטרים ממערב למזרח המסתיים בזווית ישרה לכיוון דרום, עדות לקיומו של בניין גדול ממדים; במילוי העפר של אבני הקיר נמצאו חרסים מהמאה ה-11 לפנה"ס, שמוכיחים כי הבנייה לא בוצעה מוקדם יותר; בשני קירות גדולים נוספים הניצבים לקיר הנ"ל נמצאו חרסים מהמאה ה-10 לפנה"ס, מה שמעיד שהיו תוספות בנייה במשך מלכות דוד ושלמה או זמן קצר לאחר שלטונם; הבניין נבנה ישירות על סלע, ולא נמצאו שכבות ארכאולוגיות נוספות; נתגלתה "בולה", פיסת חומר שעליה טביעת חותם ובה הוטבע שמו של "יהוכל בן שלמיה בן שבי", שר החצר של צדקיהו מלך יהודה כפי שמוזכר בספר ירמיהו ל"ז, ג' (ללא שם הסב). ממצא זה מתאים לתאור המקראי שארמון דוד המלך שימש באופן רצוף כארמון המלוכה עד חורבן בית ראשון. עצם מציאתו של חותמו של שר החצר של מלך, מתאים להיותו של המקום ארמון מלוכה יהודי. בנוסף המיקום מתאים לתאור המקראי לגבי ארמונו של דוד שכתוב בספר שמואל ב' ה', י"ז, שדוד המלך ירד מארמונו למצודה (שהתקיימה עוד מימי היבוסים והגנה על גבולה הצפוני של העיר שדוד הרחיב), ומקום הבניין הוא מקום שנראה כי היה אז הגבוה ביותר בעיר.

התיאור המקראי לגבי ארמונו של דוד ולגבי שימושו כארמון עד חורבן בית המקדש הראשון מהווים הסבר לממצאים של קניון ומזר, לתיארוך החרסים, לגודלו ופארו של המבנה, סגנונו הפיניקי, מיקומו, ומציאתו של חותם של שר החצר של צדקיהו מלך יהודה. עצם מציאתו של מבנה ממלכתי מונומנטלי בתקופה המתאימה לתקופת דוד המלך, מאוששת את הטענה כי ירושלים לא הייתה באותו זמן כפר עני וקטן, כדברי פרופסור פינקלשטיין, אלא בירה של ממלכה חשובה כפי המתואר בתנ"ך, ושימשה ככזו עד חורבן בית ראשון.

Karkar

במונולית מכורח ניתן להבין שלאחאב הייתה עוצמה צבאית גדולה (2,000 מרכבות ו-10,000 חיילים), ומעמדו היה גבוה ביותר, מבחינה מדינית ובינלאומית

יש רבים החולקים על פרשנות זו של איילת מזר, בעיקר משום שהיא מניחה שמבנה מפואר זה שימש מאות שנים כמעט ללא שינויים - מן המאה העשירית ועד לסוף המאה השביעית או תחילת המאה הששית לפני הספירה. רוב הארכאולוגים סבורים כי בכל דור יש בנייה חדשה, או לפחות תיקון ריצפה, שיפוץ, או תוספות ושינויים אחרים במבנה. לא סביר שעשרות מלכי יהודה לא שינו דבר במבנים של קודמיהם. ועל כן לא מקובל שרצפת ארמון תישאר במקומה במשך מאות שנים ללא שינוי.

גם גילוי ח'ירבת קייאפה (מבצר האלה), אתר מבוצר מראשית תקופת הברזל, עשוי לחזק את התומכים בממלכה המאוחדת.

לאחר פילוג הממלכה עריכה

עוד שעל תקופת הממלכה המאוחדת והתקופות הקודמות לה נתגלו ממצאים רק לאחרונה, הרי שלגבי התקופה שלאחר פילוג הממלכה נתגלו כבר לפני זמן רב מקורות חיצוניים המצטלבים עם הכתוב בתנ"ך לגבי אותה התקופה, להלן מספר ממצאים חשובים מתקופת שלטון בית עמרי בממלכת ישראל ואילך:

חפירות וסקרים חשוביםעריכה

להלן רשימת סקרים וחפירות ארכאולוגיים הקשורים לארכאולוגיה מקראית. הרשימה מסודרת בסדר כרונולוגי.

1841 סקר אדוארד רובינסון
1871-77 סקר צ'ארלס וורן
1890 תל אל חסי עגלון סר פלינדרס פיטרי פיטרי סבר שתל אל חסי היא לכיש המקראית, המזוהה עם תל אֶ דֻוֵיר. חפירה זו נחשבת לחפירה המדעית הראשונה בארץ.
1891-2 תל אל חסי עגלון פרדריק בליס
1898-1900 תל א-ספי גת (עיר פלשתית) פרדריק בליס ורוברט מקאליסטר
1898-1900 תל ג'דידה מורשת-גד פרדריק בליס ורוברט מקאליסטר
1898-1900 תל זכריה עזקה פרדריק בליס ורוברט מקאליסטר
1898-1900 תל צנדחנה מראשה פרדריק בליס ורוברט מקאליסטר
1902-3, 1907-9 תל גזר גזר רוברט מקאליסטר בחפירה זו חפר מקאליסטר רצועה אחר רצועה, תוך פינוי העפר החדש לרצועה הקודמת. בכך נהרס כל רצף הסטרטיגרפיה. מציאת לוח גזר על פני השטח.
1902-4 תל תענך תענך ארנסט סלין
1903 תל מגידו מגידו גוטליב שומאכר
1905-7 סקר בתי כנסת בגליל הרמן קוהל, ארנסט סלין, קארל ווצינגר
1907-9 שכם שכם ארנסט סלין, קארל ווצינגר
1908, 1910-11 שומרון (עיר) שומרון דוד ליון, קלרנס פישר, ג'ורג' רייזנר גילוי הקבוצה הראשונה של חרסי שומרון
1911-13 תל בית שמש בית שמש דונקן מקנזי
1921-3, 1925-8, 1930-3 בית שאן בית שאן קלרנס פישר, אלן רוו, ג'רלד פיצג'רלד
1922-3 תל אל פול גבעה ויליאם אולברייט
1925-39 תל מגידו מגידו קלרנס פישר, פיליפ גיא, גורדון לווד
1926, 1928, 1930, 1932 תל בית מרסים דביר, עגלון וקרית ספר ויליאם אולברייט
1926-7, 1929, 1932, 1935 מצפה (עיר מקראית) מצפה וילאם אולברייט
1928-33 תל בית שמש בית שמש אליהוא גרנט
1930-6 יריחו יריחו ג'ון גארסטאנג
1931-3, 1935 שומרון (עיר) שומרון ג'ון קרופוט גילוי הקבוצה השניה של חרסי שומרון
1933-5 אילת תל -אל חלייפה נלסון גליק

מצודה וישוב מתקופת מלכי יהודה וחותם יותם המלך

1932-1938 תל לכיש תל לכיש ג'יימס לסלי סטרקי חשיפת מכתבי לכיש. החפירות נסתיימו באופן טרגי ב-10 בינואר 1938 כאשר סטרקי נרצח באכזריות בדרכו לחגיגות הפתיחה של מוזיאון רוקפלר בירושלים
1936-40 בית שערים בית שערים בנימין מזר
1948-50, 1952-5 יפו העתיקה יפו יעקב קפלן
1954, 1959-1962 רמת רחל בית הכרם? ממשת? יוחנן אהרוני גילוי ארמון מלכי יהודה
1955-8, 1968 תל חצור חצור יגאל ידין
1956-7, 1959-60, 1962 גבעון גבעון ג'יימס פריצ'רד
1961-7 עיר דוד עיר דוד קתלין קניון
1962-7 תל ערד ערד יוחנן אהרוני ורות עמירן חשיפת מכתבי ערד
1962-3, 1965-1972 תל אשדוד אשדוד משה דותן חשיפת העיר הפלשתית אשדוד
1963-5 מצדה מצדה יגאל ידין
1964-1974 תל גזר גזר ג'ורג' ארנסט רייט, וויליאם ג. דיוור, ג'ו סגר כולל חשיפת שער "שלמה" בשנות השישים
1968-1978 הר הבית והעופל הר הבית בנימין מזר
1969-1976 תל באר שבע באר שבע יוחנן אהרוני וזאב הרצוג
1969-1982 הרובע היהודי הרובע היהודי נחמן אביגד
1973-1994 תל לכיש לכיש דוד אוסישקין
1975-1982 ערוער ערוער אברהם בירן
1977-9, 1981-89 תל בטש תמנה עמיחי מזר וג'ורג' קלם חשיפת תמנה הפלשתית
1978-1985 עיר דוד עיר דוד יגאל שילה
1978-1980 כתף הינום גבריאל ברקאי גילוי לוחיות ברכת הכהנים
1979, 1981-2, 1984-7, 1990-1, 1993-2000 ח'ירבת ניסיה העי? דוד ליוינגסטון האתר נמצא בתוך שטח היישוב פסגות, ולמרות טענות החופר לגילוי העי, עיקר הממצאים הם מן התקופה ההלניסטית
1981-2, 1984-8, 1990, 1992-6 עקרון (עיר מקראית) עקרון טרודה דותן וסיימור גיטין חשיפת העיר הפלשתית עקרון וכתובת עקרון
1989-1996 בית שאן בית שאן עמיחי מזר
1994-2008 תל מגידו מגידו ישראל פינקלשטיין ודוד אוסישקין
1996-2002, 2004-2008 תל א-ספי גת (עיר פלשתית) אהרן מאיר
1997- תל רחוב רחוב עמיחי מזר
1999-2001, 2005 תל זית רון טאפי
2003 ואילך תל צירעה חוות יאיר (בתחום ממלכת ירדן) המכון הפרוטסטנטי הגרמני ממצאים מטווח רחב מאוד של תקופות, אחד התילים העשירים בממצאים שנחפרו
2005 רמת רחל בית הכרם? ממשת? עודד ליפשיץ
2005 נחל תות ג'ראלד פינקלשטיין ואמיר גורזלזני
2007 ח'ירבת קייאפה שעריים? יוסי גרפינקל וסער גנור


ארכאולוגים מקראיים בולטיםעריכה

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • אמנון בן-תור ואחרים, מבוא לארכאולוגיה של ארץ-ישראל בתקופת המקרא, האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב, 1989-1992
  • ישראל ל' לווין ועמיחי מזר (עורכים), הפולמוס על האמת ההיסטורית במקרא - קובץ מאמרים, הוצאת יד בן צבי (המרכז ללימודי א"י) ומרכז דינור (המרכז לחקר תולדות ישראל), ירושלים 2002.
  • אדם זרטל, עם נולד, הוצאת ידיעות אחרונות : ספרי חמד, תל אביב 2000.
  • יצחק מייטליס, לחפור את התנ"ך - על מקרא וארכאולוגיה, הוצאת ראובן מס, 2006
  • ישראל פינקלשטיין ונדב נאמן, מנוודות למלוכה, היבטים היסטוריים וארכאולוגיים על ראשית ישראל, הוצאת יד יצחק בן צבי, 1990.
  • ישראל פינקלשטיין וניל אשר סילברמן, ראשית ישראל : ארכאולוגיה, מקרא וזיכרון היסטורי, הוצאת אוניברסיטת תל אביב, 2003.
  • אברהם פאוסט, החברה הישראלית בתקופת המלוכה, יד בן צבי, ירושלים, 2005
  • מיכאל פייגה וצבי שילוני (עורכים), קרדום לחפור בו : ארכאולוגיה ולאומיות בארץ ישראל, אוניברסיטת בן-גוריון, 2008

תאוריות לא מדעיותעריכה

  • יהושע עציון, התנ"ך האבוד, הוצאת שוקן, ירושלים.
  • עמנואל וליקובסקי, תקופות בתוהו, שחזור ההיסטוריה העתיקה - ישראל ומצרים, הוצאת רמ, מהדורת תשנ"ז, מהדורה ראשונה: 1952.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ‏עוד בנושא, וכן בנוגע לשמות התקופות: Moshe Dothan, "Terminology for the Arcaheology of the Biblical Periods‏", in: Biblical archaeology today, Israel Exploration Society, 1985
Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.