המפה נטענת...
המפה נטענת...

מבט מקרוב

מבט מעל

מבט כללי
צילם:Benutzer:Stanley-goodspeed -ויקישיתוף

קטעים בערך הזה מבוססים על ערכים מקבילים בוויקיפדיה העברית
ארמון קזרטה (איטלקית: Reggia di Caserta) הוא ארמון הנמצא בעיר קזרטה בדרום איטליה, כ-25 ק"מ מצפון לנאפולי. הארמון שימש כמעונם המלכותי של ראשי ממלכת נאפולי מבית בורבון. זהו הארמון הגדול ביותר שנבנה באירופה במאה השמונה עשרה, ואחד מהמבנים הגדולים ביותר שנבנו באותה תקופה. ב-1997 הוכרז הארמון כאתר מורשת עולמית מטעם אונסק"ו. בהכרזה על המבנה נאמר שהוא "שירת הברבור של אמנות הבארוק המרהיבה, שממנה אומצו כל המרכיבים הנדרשים כדי ליצור אשליה של חלל רב מרחבי".

נסיעה_לאורך_פארק_המים_של_ארמון_קזרטה_(איטלקית_Reggia_di_Caserta)

נסיעה לאורך פארק המים של ארמון קזרטה (איטלקית Reggia di Caserta)

נסיעה לאורך פארק המים של ארמון קזרטה (איטלקית: Reggia di Caserta)

היסטוריה[עריכה | עריכת קוד מקור]

חזית הארמון צילם: japiot

תכנון הארמון החל בשנת 1752, בהזמנת קרלוס השלישי, מלך ספרד. המלך ביקש מהאדריכל לואיג'י ונוויטלי (Luigi Vanvitelli) לתכנן את הארמון; מסופר שכאשר ראה המלך את דגם המבנה בקנה מידה גדול התמלא ברגש כה עז, "שיכול היה לתלוש את ליבו מתוך חזהו". למעשה, לא בילה המלך אף לא לילה אחד בארמון, מכיוון שויתר על כסאו ב-1759 כדי להיות מלך ספרד. הוא ויתר על הכתר למען בנו, פרננדו הראשון, מלך שתי הסיציליות, והוא זה שהשלים את הבנייה.

המודל לארמון אותו תכנן ונוויטלי היה ארמון ורסאי. למרות ההבדלים הבולטים באופי וברבגוניות, רצה ונוויטלי לשחזר את תפקידו הפוליטי והחברתי של ארמון ורסאי, ולתת בארמון המתוכנן את הפתרונות הדרושים לפעילותם של המלך, החצר המלכותית והממשלה. הארמון תוכנן כמבנה גדול ממדים שבו מבנה חברתי של עיר קטנה, הניצב למול נוף מתוכנן במלואו ובהקפדה, מעין טבע "מאולף". כדגמים לארמון שימשו הארמון המלכותי במדריד, בו גדל המלך קרלוס, וארמון שרלוטנבורג בברלין. נראה שפרוזדור מתומן מרווח הנמצא בארמון הושפע מבזיליקת סנטה מריה דלה סאלוטה בוונציה, ושהקפלה המלכותית הושפעה מקפלה דומה בוורסאי. המלך קרלוס מצידו, רצה במבנה מרהיב לחצר המלכותית ומרכז ניהולי לממלכה, באתר שיהיה מרוחק מהים, כדי למנוע התקפה משם. וניווטלי נפטר בשנת 1773, והעבודה הושלמה על ידי בנו קרלוס, בשנת 1780.

בארמון כ-1,200 חדרים, ובהם שני תריסרי סוויטות מלכותיות, ספרייה גדולה, וכן תיאטרון שעוצב בצורתו של תיאטרון סן קרלו, בנאפולי. תוכננה שדרה מונומנטלית מנאפולי לארמון, באורך 20 קילומטרים, אך התכנון לא יצא אל הפועל.


בארמון התקיימה תערוכה לזכר השואה בינואר 2013 כתבתו של Adam Smulevich twitter@asmulevichmoked - לכפר סמוך נמלטו יהודי נאפולי בימי שואת יהודי איטליה.

באפריל 1945 נחתמה בארמון כניעתם ללא תנאים של חיילי גרמניה הנאצית באיטליה.

הארמון[עריכה | עריכת קוד מקור]

הארמון המלכותי בנוי כמלבן גדול, באורך של 247 וברוחב 184 מטרים. המלבן מחולק לארבע חצרות פנימיות, הנוצרות מחלוקה של המלבן על ידי שתי זרועות פנימיות. זרועות אלו ניצבות זו לזו, והן יוצאות ממרכזו של כל אגף בהיקף המלבן. שטחה של כל חצר הוא יותר מ-3,800 מטרים רבועים, ושטחו של הארמון כולו הוא יותר מ-45,000 מטרים רבועים. לארמון חמש קומות, המתנשאות לגובה 36 מטרים; בחזית הארמון ישנם 143 חלונות, ובארמון כולו ישנם 1,200 חדרים ו-34 גרמי מדרגות. הבניין נבנה מלבנים, ושתי הקומות התחתונות מחופות באבן גיר מסותתת. המבנה מוכתר בגמלון מרכזי. התכנון המקורי כלל ארבעה מגדלי פינה, אך ונוויטלי נפטר לפני תכנונם, והמגדלים לא נבנו. מול החזית העיקרית של הארמון ישנו מגרש מסדרים אליפטי, שממנו נפתחת השדרה המובילה לנאפולי, הקרויה על שמו של המלך קרלוס השלישי. בתוך הארמון שלושה אולמות כניסה מתומנים, המסודרים לאורך הציר המרכזי של הבניין. אולמות אלו מהווים את הכניסה למבנה ואת נקודות המשען של המבנה כולו. גרם המדרגות המרכזי המונומנטלי מוביל אל מערכת החדרים המלכותית, המעוצבים ומרוהטים בסגנון המאה ה-18. מיקומו של הארמון במרחק מה מהים נחשב לבטוח יותר מזה של ארמון המלוכה הישן, שפנה אל מפרץ נאפולי, ולכן היה חשוף למתקפה מהים. כדי לאפשר למלך הגנה מתאימה, נבנה ליד הארמון קסרקטין לחיילי צבא הממלכה. דרך הכניסה הרחבה לארמון, ששימשה בעבר לכרכרות משמשת כיום כחלק מרשת הכבישים בעיר.

הגן[עריכה | עריכת קוד מקור]

מפת האתר - יצר: Ori~
מפת האתר - יצר: Ori~

בתוך הארמון - marcliic

קטע ממערכת המפלים והמזרקות, והגן שסביבם - צילם: gotheric

המפל הגדול - צילם:Twice25 & Rinina25

הגן שסביב הארמון הוא דוגמה אופיינית של אדריכלות נוף בסגנון הבארוק. הגן משתרע על שטח של כ-1.2 קילומטרים רבועים, וחלקו גבעי. התכנון נעשה בהשראת גני ארמון ורסאי, ויש הטוענים כי גני קזרטה עולים על המקור. הגן מתחיל מחזיתו האחורית של הארמון, ומשתרע ברצועה ארוכה לכיוון צפון. הוא מקיף מערכת של מפלי מים מלאכותיים ומזרקות. חלק מן הגן תוכנן על ידי וניווטלי כגן אנגלי. זוהי אחת הדוגמאות המוקדמות לאדריכלות גנים בסגנון אנגלי ביבשת אירופה (להבדיל מאנגליה עצמה).

המזרקות, מפלי המים והאגנים אליהם נשפכים המים יוצרים תעלה ארוכה, נמשכת אל האופק. כל המערכת, יחד עם הפסלים והעיטורים שסביבה, תוכננו על ידי ונוויטלי; יש הטוענים כי מערכת זו עולה על מערכת המזרקות במתחם הארמונות והפרקים בפטרהוף, ליד סנקט פטרבורג, ברוסיה.

בין המזרקות באתר:

  • מזרקת דיאנה ואכטיאון;
  • מזרקת ונוס;
  • מזרקת הדולפינים;
  • מזרקת איולוס];
  • מזרקת קרס.

מספר רב של פסלים קלאסיים נבנו בסדנאות גדולות, והוצבו בגן.

ארמון ורסאי וארמון קזרטה[עריכה | עריכת קוד מקור]

ארמונות רבים הושפעו מארמון ורסאי[ שבצרפת, אך דומה שארמון קזרטה הוא הדוגמה בעלת הדמיון הגדול ביותר למקור. המעקה המתמשך לכל אורך קו הרקיע של המבנה וחזיתו האחידה הם רק חלק מהמרכיבים הדומים. גם בוורסאי היה צורך באמת מים ארוכה כדי להוביל מים לארמון וליצור מפעלי מים כבירים; וכמו בוורסאי, מטרת הארמון בקזרטה הייתה להפגין את עוצמתו והדרו של המלך הבורבוני האבסולוטי. אלמנט יוצא דופן בארמון היא הקומה מעל "קומת המלך", קומה מפוארת באותה מידה. חדרי האנפילדה בארמון, שעוצבו בסגנון הבארוק המאוחר, היו ליבה של המערכת השלטונית ומקום מושבה, כמו גם תצוגה של העושר הלאומי. קזרטה הייתה מקום מפלט מלכותי מהאבק ומהתככים, כשם שוורסאי איפשרה ללואי הארבעה עשר מפלט מפריז.

אתר מורשת עולמית[עריכה | עריכת קוד מקור]

ב1997 הוכרזו ארמון קזרטה, אקוודוקט ונוויטלי ומכלול סן לאוצ'ו כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו. מנימוקי ההחלטה:

"המכלול המונומנטלי בקזרטה תוכנן על פי אותם מאפיינים של מבנים מלכותיים אחרים שנבנו במאה ה-18, אך בתכנונו של מכלול זה יש מעוף יוצא דופן, המשלב לא רק את הארמון המרשים והגן שסביבו, אלא גם את הנוף הטבעי הסובב. התכנון יוצא הדופן כולל גם יוזמה שאפתנית לתכנון עיירה חדשה, על פי תפיסות התכנון העירוני של אותה תקופה. יש במכלול תעשיית ייצור המשי שסביב ארמון בלוודרה עניין רב בשל העקרונות האידאליסטיים שהיו הבסיס לתפיסת התכנון והתפעול של המקום".[1]

הגן האנגלי[עריכה | עריכת קוד מקור]

Pianta giardino inglese reggia di casserta.jpg

לצד המזרקה של דיאנה , החל משנת 1785, לבקשתו של מריה קרולינה, אשתו של פרדיננד הרביעי, קרלו Vanvitelli והגנן האנגלי ג'ון אנדרו Graefer הבין את הגן הראשון של הנוף האיטלקי. על פני השטח של 24 דונם נבנו בזמן קצר , יצירות חשובות כדי ליצור גבעות , כרי דשא , בריכות ותעלות מוזנות על ידי המים של Carolino ומועשרות על ידי צמחים חדשים מכל רחבי העולם הידוע. בעקבות האופנה מאנגליה שהלך והתפשטה ברחבי אירופה , נבנו כמה Fabriques שימושי לעצור ואמיתי פנאי אלא גם orangeries וחממות מיועדות לאירוח של דגימות בוטניות וללמוד ורבייה של צמחים.

בין כלרמיזות ומלאות נופים הציוריים ביותר הוא אמבט של ונוס , שנקרא כך בגלל נוכחותו של פסל בשיש קררה , את עבודתם של טומאסו Solari , המתאר את אלת במעשה עוזב את המים של אגם קטן , מוקף יער של עצי דפנה, עצי אלון ודגימות מונומנטליות של baccata Taxus . בתוך מעטפת סלעית, שבו עמד מחצבת Pozzolana עתיקה , בין הצמחייה העבותה מסתירה את Criptoportico , מערה בקמרון חצי עגול מכוסה חלול וקשט עם עמודות, אומנות ופסלים קלאסיים מגיע מאוסף פרנזה המרמזים על חורבותיה שלאכסדרה שלמקדש עתיק . כמו כן בולט הם החורבות מזויפות שלמקדש דורים ובית המקדש העגול, המתנשא באופן בלתי צפוי בחורשה שנקראה "מבוך " , על ידי קרלו Vanvitelli . לא רחוק מהחממות הישנות הוא הבית האנגלי , שנבנה בין 1790ו1794 ונועד לשכן את הגנן Graefer . שלא יישכח גםAperia חצי עגול מהצמח , המשמש במקור על ידי Vanvitelli כמכל מים ובהמשך לגידול של דבורים ; בשנת 1826 הפךל חממה, לאחרונה שימש כתיאטרון באוויר פתוח .

נולד כהליכה דרך הגן הבוטני הנדירים "אנגלית " הפך לגן בוטני של ממש שבו הם היו דוגמאות יוצאות דופן גלויות של קמפור Cinnamomum camphora , baccata Taxus , libani Cedrus ואחד כי כבר מדור לדור הוא המפעל הראשון של קמליה japonica הגיע אירופה ונועד לגן על ידי רצונו של מריה קרולינה.

במהלך המאה תשע עשרה תחת הדרכתו של בוטנאים נודעים Gussone וTerracciano ,שחיזוק המחקר העסקי ורבייה של דגימות בוטניות,הגן נקראה גן הבוטני המלכותי של קסטה . ודווקאבקיוםומיזוג של סצנות של יופי טבעי נהדר , קבוצות פיסולים בשילוב עם עצים אקזוטיים של עניין מדעי גבוה , ארכיטקטורות פונקציונליות וסביבות לשימור ורבייה של צמחים, אשר נושא את המשמעות ואת הקסם הכללי של הגן , עדיין נתפסים על ידי כל מי שפוקדים את השבילים המפותלים או להתעכב בהתבוננות שלנחל או חורבה מזויפת.

Il Giardino "all'Inglese"

A lato della fontana di Diana , a partire dal 1785, per volere di Maria Carolina , moglie di Ferdinando IV, Carlo Vanvitelli ed il giardiniere inglese John Andrew Graefer realizzarono il primo giardino di paesaggio italiano. Su di una superficie di 24 ettari furono realizzati, in breve tempo, imponenti lavori per dar vita a colline, radure, laghetti e canali alimentati dalle acque del Carolino ed arricchiti da nuove piante provenienti da ogni parte del mondo allora conosciuto. Seguendo la moda che dall’Inghilterra si andava diffondendo in tutta Europa , furono edificate numerose fabriques utili alla sosta e allo svago dei reali ma anche aranciere e serre destinate al ricovero degli esemplari botanici ed allo studio e riproduzione delle piante. Tra tutti l’ambiente più suggestivo e ricco di scorci pittoreschi è il Bagno di Venere, così denominato per la presenza di una statua in marmo di Carrara ,opera di Tommaso Solari, che ritrae la dea nell’atto di uscire dall’acqua di un piccolo lago, contornato da un bosco di allori, lecci ed esemplari monumentali di Taxus baccata. All’interno di un manto roccioso, dove sorgeva un'antica cava di pozzolana, tra la fitta vegetazione, si nasconde il Criptoportico , una grotta semicircolare dalla volta rivestita da lacunari e arricchita da colonne, pilastri e statue classiche provenienti in parte dalla collezione Farnese, che suggeriscono le rovine di un porticato di un antico tempio. Suggestivi sono anche i finti ruderi di un Tempietto dorico e il Tempio circolare, che si erge inaspettatamente nel boschetto denominato "del labirinto", opera di Carlo Vanvitelli. Non lontano dalle antiche serre è la Palazzina Inglese, edificata tra il 1790 e il 1794 e destinata ad abitazione del giardiniere Graefer. Non va dimenticata inoltre l'Aperia dalla pianta ad emiciclo, utilizzata originariamente dal Vanvitelli come serbatoio d'acqua e più tardi per l'allevamento delle api; nel 1826 fu trasformata in serra, recentemente è stata adibita a teatro all'aperto. Nato come passeggiata tra le rarità botaniche il giardino “all’Inglese” divenne un vero e proprio orto botanico dove erano visibili esemplari eccezionali di Cinnamomum camphora , Taxus baccata, Cedrus libani e quella che si tramanda sia la prima pianta di camelia Camellia japonica arrivata in Europa e destinata al giardino per volontà di Maria Carolina . Durante il XIX secolo sotto la guida degli insigni botanici Gussone e Terracciano, che potenziarono l'attività studio e riproduzione degli esemplari botanici, il giardino fu denominato Real Orto Botanico di Caserta. Ed è proprio nella coesistenza e fusione di scene naturali di grande suggestione, gruppi scultorei accostati ad alberi esotici di alto interesse scientifico, architetture funzionali e ambienti per la conservazione e la riproduzione delle piante, che si esplica il significato ed il fascino complesso del giardino, ancora percepibile da chiunque ne frequenti i sentieri tortuosi o si soffermi in contemplazione di un ruscello o di una finta rovina. מאתר הגן


Aqueduct_Vanvitelli[עריכה | עריכת קוד מקור]

ראו גם ערך מורחב:Acquedotto di Vanvitelli

' 800 - ITALY - 1826 Caserta territory - Naples Kingdom (regno di Napoli) Aqueduct Vanvitelli maps.jpg

מכלול סן לאוצ'ו[עריכה | עריכת קוד מקור]

המכלול הוא חלק מאתר מורשת העולמי. במכלול נעשה ניסוי חברתי מעניין להקים קהילה של עובדים, שייצרו משי ויזכו לתנאי עבודה הוגנית

ראו ערך מורחב:Belvedere di San Leucio

אתרי מורשת עולמית באיטליה[עריכה | עריכת קוד מקור]

אגריג'נטוהמרכז ההיסטורי של אורבינוהטרולי באלברובלואסיזיארמון קסרטה, אקואדוקט ונוויטלי וסן לאוצ'יוג'נובה • האזורים הארכאולגיים בפומפיי, הרקולנאום וטורה אנונציאטההאיים הליפרייםהבזיליקה של אקוויליההגן הבוטני בפאדובהההרים הקדושיםהווילה הרומאית בקזאלההמעונות המלכותיים של בית סבויהסו נוראז'י די ברומיניהנקרופוליס בצ'רווטרי והנקרופוליס בטרקוויניההפארק הלאומי צ'ילנטו וואלו די דיאנו (כולל פאסטום, וליה וצ'רטוזה די פאדולה) • ואל ד'אורצ'הואל די נוטוציורי הסלע בואל קמוניקהוילה אדריאנהוילה ד'אסטהויצ'נצה והווילות הפלדיאניות בוונטוונציהורונהכנסיית סנטה מריה דלה גרציה והסעודה האחרונה מאת לאונרדו דה וינצ'ימודנהקסטל דל מונטההסאסי במטרההמרכז ההיסטורי של נאפוליהמרכז ההיסטורי של סיינהסירקוזה והנקרופוליס בפנטליקההמרכז ההיסטורי של סן ג'ימיניאנופורטוונרה וצ'ינקואה טרהכיכר הדואומו בפיזההמרכז ההיסטורי של פיינצההמרכז ההיסטורי של פירנצההמרכז ההיסטורי בפרארהקרספי ד'אדההחוף האמאלפיטאניהמונומנטים הנוצריים המוקדמים ברוונההמרכז ההיסטורי של רומא ורכוש הכס הקדוש הנהנה ממעמד אקסטרה טריטוריאלי ובזיליקת פאולוס הקדוש מחוץ לחומותמנטובה וסביונטהנופי הרכבת הרטית באלבולה ובברנינה (בשיתוף עם שווייץ) • הרי הדולומיטים

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

הערות שוליים[עריכה | עריכת קוד מקור]

  1. על פי אתר אונסק"ו.
Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.