תצלום אוויר של האתר בארגמן - לאחר החפירות (צילום: רון גפני)

חמישה אתרים ארכיאולוגיים קטנים בצורה ייחודית של כף רגל עוררו את סקרנותו של הארכיאולוג פרופ' אדם זרטל ושופכים אור על ההיסטוריה של תקופת המקרא הממצאים במקום מעידים כי מדובר באתרי כינוס ופולחן בני כ-3,200 שנה, מהתקופה שלאחר חזרת השבטים הישראלים ממצרים לכנען זרטל, שחוקר את האזור יותר מ-30 שנה, מאמין שמדובר במקומות בהם התקיימו טקסים דתיים וכינוסים חברתיים בתקופת המעבר בין הנדודים במדבר להתיישבות הקבע וגם: על המונח "עלייה לרגל"

המקור:דר' דרור איידר כל מקום שבו דרכה כף רגלנו

המקור: עיתון 'ישראל היום' בתאריך 24 ביוני 2011.

לקריאת הכתבה כולה הקש בקישור לעיל

הגילוי[עריכה | עריכת קוד מקור]

באחד הימים גילו זרטל וצוותו ליד מושב ארגמן אתר מוזר בצורתו ובממצאיו (יותר נכון במיעוט ממצאיו). האתר, כ-14 דונם שטחו, נראה להם בתחילה בצורה של סנדל ושנים מאוחר יותר, כשהחלו לחפור באתר וניקו אותו, התברר שהבונים הקדומים שיוו לאתר צורה מדויקת של כף רגל, כולל אצבעות הרגליים והעצם הבולטת בצד. החרסים שנמצאו בתשתית המתחם הצביעו על תקופת הברזל הראשונה, כלומר סוף המאה ה-13 וראשית המאה ה-12. רוב החרסים היו מהסוג ה"ישראלי" שככל הנראה שימש את השבטים הישראלים בראשית התנחלותם ממערב לירדן.

האבנים שתחמו את האתר המוזר נותרו בגובהן המקורי הנמוך. לא מדובר בביצורים וגם לא במכלאות צאן; המקום גדול מאוד בהשוואה למכלאות צאן שהתגלו מאותה תקופה. היעדר המבנים בתוך המתחם, והנדירות היחסית של חרסים ועצמות בעלי חיים מלמדים שהמקום לא שימש למגורים. ובעיקר צורתו, לא ישרה או רבועה - אלא כף רגל. זוהי תופעה יחידאית בכל האזור; אין למצוא דוגמתה באותה תקופה בשום מקום במזרח: לא בסוריה, לא בעבר הירדן ולא במצרים.

גם מבחינה טופוגרפית אין היגיון במתחם כזה - רמה שטוחה מתחת למדרון סלעים גבוה. אלא אם כן מניחים ברמה גבוהה של סבירות שמדובר באתר פולחן דתי ואם כן - יש לבדוק מה המשמעות הסמלית של כף הרגל. המדרון הסלעי מכיל מעין "ספסלים" טבעיים רחבים ויכול להכיל אלפי צופים המתבוננים במתרחש ב"כף הרגל", מעין פרוטו-תיאטרון שהנוף של עבר הירדן - הרי הגלעד והרי מואב, מעבר יבוק וגשר אדם - משמש לו תפאורה.

סביר להניח שמדובר באתר כינוס. אתרי כינוס דתיים נפוצים בעולם בתרבויות שונות. אפילו אצלנו, חישבו למשל על ההילולה במירון, או על אתרי כינוס בהודו וכדומה. אבל מדוע "כף רגל"?

מדוע "סנדל"[עריכה | עריכת קוד מקור]

כמו רעיונות נוספים, נראה שהשבטים הישראלים אימצו את רעיון כף הרגל ושכללו אותו. בתנ"ך יש לכף הרגל משמעות רבה. אפשר לחלק אותה לארבע קבוצות עיקריות: בעלות על טריטוריה (למשל: "כל מקום אשר תדרוך כף רגלכם בו - לכם יהיה, מן המדבר והלבנון מן הנהר נהר פרת ועד הים האחרון יהיה גבולכם". דברים י"א); קשר בין העם לארץ-ישראל באמצעות כף הרגל (למשל: "ולא אוסיף להניד רגל ישראל מעל האדמה אשר נתתי לאבותם...". מלכים ב', כ"א); הכנעת האויבים על-ידי כף הרגל (למשל: "אתה ידעת את דוד אבי, כי לא יכול לבנות בית לשם ה' אלהיו, מפני המלחמה אשר סבבוהו, עד תת ה' אותם תחת כפות רגליו". מלכים א', ה'); דימוי המקדש לכף רגליו של האל ("כה אמר ה', השמים כִּסאי והארץ הדום רגלַי, אי זה בית אשר תבנו לי, ואי-זה מקום מנוחתי". ישעיהו ס"ו).

הקבוצה הרביעית היא החשובה ביותר, שכן היא מסבירה מדוע בחרו בכף הרגל כסמל לאומי דתי - משם שזו כף רגלו של האל, דהיינו, נוכחותו של האלהים על הארץ. השבטים הישראלים חוצים את הירדן ומתחילים להתנחל בכנען, וכף הרגל מבטאת את בעלותם על הטריטוריה החדשה וניצחונם על אויביהם - הסמל הזה נלקח ישירות מהעולם הרוחני המצרי, אך במקור המקראי הוא מתפתח ומשנה את צורתו. במצרים סימן מדרך הרגל בעלות ושליטה בלבד, ואילו במקרא הישראלי מקבלת הבעלות ערך אלוהי מקודש - נוכחות האל בעולם באמצעות הנחת כפות רגליו על הארץ היא זו המחברת בין העם לארצו.

מדוע פרויקט לאומי[עריכה | עריכת קוד מקור]

עבודת הבנייה הרבה ותחזוקת האתרים האלה לא יכלו להיות פרויקט של משפחה או אפילו חמולה, אלא של קולקטיב רחב. התגליות הללו מצטרפות לתגליות נוספות של זרטל, המחזקות את התפיסה המקראית של ארגון חברתי ומנהיגות במאה ה-12 לפנה"ס. נדרש קהל רב כדי להקים ולתחזק לאורך זמן מפעלים כאלה. הדבק החברתי של הקהילות הללו היה, בראש ובראשונה, אתרי הפולחן שלהן. נוסיף לכך את הארכיטקטורה המשותפת של המתחמים והחרסים הזהים ונקבל מושג על ראשיתו של ישראל כעם.

עיצוב האתר נבע מאידיאולוגיה דתית שביטאה רעיון. כף הרגל קשורה ישירות לתפיסת העולם שבספרי דברים ויהושע, לפיה מדרך כף הרגל מבטא בעלות על הארץ החדשה. גם אם מקור התפיסה הזאת היה במצרים, הרי ששם הופיע הדבר בביטויים ספרותיים ואמנותיים, אבל לא בצורת אתר, ובוודאי לא אתר דתי. זרטל מניח שעם הכניסה לכנען הוחלט, בהנהגה הדתית והפוליטית של האוכלוסיה החדשה, לעצב את אתרי הפולחן שלהם כך שיבטאו את הבעלות והשליטה על הארץ החדשה. יש כאן ביטוי מקורי עמוק של קבוצה אתנית הנבדלת מזו הכנענית, עניין הדוחה בבירור את הניסיונות לאַחֵר את ההתגבשות הדתית-לאומית של השבטים החדשים ולקשור אותה לכנענים. בעיקר מוכיחות התגליות הללו של ראשית ישראל את הבסיס ההיסטורי הקדום של המקרא.

כניסת שבטי ישראל הייתה, ככל הנראה, באזור הזה של גשר אדם, קרוב מאוד לאתר "כף הרגל" ליד ארגמן. זאת נחלת מנשה, וכאן הייתה ה"ירושלים" הראשונה שלנו. לאחר מכן עובר המרכז דרומה יותר אל שילה בנחלת אפרים. עם חורבן שילה עובר המרכז ליהודה ולירושלים. אפשר לומר שהעם המשיך בנדודים מאות שנים נוספות עד למלכות הקבע בירושלים.

ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]

ח'רבת אל מסטרה ואתרי מתחמים בבקעת הירדן

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.