בּוֹאִי כַלָּה שַׁבָּת מַלְכְּתָא

פרופ' אפרים חזן מהמחלקה לספרות עם-ישראל כתב בדף שבועי מאמר בנושא בּוֹאִי כַלָּה שַׁבָּת מַלְכְּתָא - וכך הוא כתב במבוא:
בשבת זו , שבת "שופטים" , נחזור ונזכיר לעצמנו שאנו בשבת הרביעית משבע שבתות הנחמה , בה קוראים הפטרה שהיא יפה במיוחד: "אָנכִֹי אָנכִֹי הוּא מְנַחֶמְכֶם" (יש' נא:יב). שבע הפטרות הנקראות "שבעה דנחמתא " מסיימות את השנה ומובילות את קהל המתפללים לקראת השנה החדשה מתוך תחושה של תקווה ונחמה . מכאן החשיבות הרבה שייחסו קדמונים להפטרות אלה , שהיו השראה לפיוטים עוד בתקופת הפיוט הקדום.

פרשן התפילה הנודע, רבי דוד אבודרהם (בן המאה הארבע עשרה), בנה מעין מדרש על פי התחלותיהן של הפטרות הנחמה, כולן מתוך ספר ישעיהו, וסימן נתן בהן: 'נו"ע ארק"ש', ואלה דבריו:

1. תיקנו לומר בתחילת הפטרות הנחמות " נחֲַמ וּ נחֲַמ וּ עַמִּי" (הפטרת "ואתחנן", יש' מ:א 0כו), כלומר הקב"ה אמר לנביאים.
2. על זה משיבה כנסת ישראל (הפטרת "עקב", יש' מט:יד-נא:ג): "ותַּאֹמֶר צִיּוֹן עֲזבַָנ יִ" , כלומר איני מתפייסת מנחמת הנביאים.
3. ואומר (הפטרת "ראה" , יש' נד:יא–נה:ה): "עֲניִּהָ סעֲֹרָה לֹא נֻחָמָה". כלומר הנביאים חוזרים ואומרים לפני הקב"ה : הנה כנסת ישראל לא נתפייסה בתנחומין שלנו.
4. על זה חוזר הקב"ה ואומר (הפטרת פרשתנו) "אָנכִֹי אָנכִֹי הוּא מְנַחֶמְ כֶם",
5. ואומר עוד (הפטרת "כי תצא", יש' נד:א-י): "רָנּיִ עֲקָרָה לֹא יָלָדָה",
6. ואומר (הפטרת "כי תבוא", יש ' ס:א-כב): "קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ ".
7. ע ל ז ה משיב ה כנס ת ישרא ל (הפטרת "נצבים" , יש' סא:י 0סג:ט): "שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ בַּ ה". כלומר עתה (אחרי שלוש נחמות מפי הקב"ה עצמו) יש לי לשוש ולשמוח, "תָּגֵל נַפשְִׁי בֵּא-להַֹי כִּי הלִבְּ יִשַׁניִ בּגִדְֵי ישֶַׁע מְעִיל צדְָקָה יעְָטָניִ".

דו שיח נפלא זה, שבו הקב"ה עצמו מנחם וחוזר ומנחם את כנסת ישראל נכתב אמנם על 'דרך צחות', כלומר מעין מליצה נאה, כפי שרבי דוד מציג זאת, אולם הוא משקף בהחלט את תחושת הפיוס והריצוי של כלל ישראל.

הפטרה זו היא הזדמנות נפלאה להציג פיוט מוכר וידוע הנאמר בקבלת שבת - "לכה דודי", משום שמשובצים בו פסוקי נחמה מתוך שבע הפטרות הנחמה. מן ההפטרה לפרשתנו משולבים שלושה פסוקי גאולה בולטים שעניינם התעוררות והתנערות לקראת הגאולה; משפטים הדורשים מכנסת ישראל יזמה ועשייה, ובזה הם עולים בקנה אחד עם פתיחת הפיוט "לכה דודי לקראת כלה".

המחבר , רבי שלמה הלוי אלקבץ, נולד בסלוניקי בשנת ה'רס"ה, בראשית המאה הט"ז , ושם למד תורה בשקידה רבה . לאחר נישואיו החליט לעלות לארץ-ישראל ונתיישב בצפת , וסביבו התרכזו תלמידים רבים. רבי שלמה הלוי אלקבץ היה החבר הזקן בחוג המקובלים של גיסו, הלא הוא רבי משה קורדבירו , והוא נהג ללמד את תלמידיו גם בזמן טיולים לקברות הצדיקים בצפת ובסביבותיה, בעיקר במירון. דברי התורה שאמר בשעות אלה נרשמו בידי תלמידיו, והם הונחלו לדורות הבאים יחד עם ספריו הרבים. רוב ספריו של רבי שלמה הם פירושים על ספרי המקרא על דרך הקבלה.

לקריאת המשך המאמר הקש בקישור לעיל תפילות השבת