יש הנוחלים הוא הפרק השמיני במסכת בבא בתרא בתלמוד בבלי (ק"ח,א'). המסכת דנה בדיני ירושה. הרב עדין אבן ישראל (שטיינזלץ) במבוא לפרק מבאיר כיתד הפרק יידון בחלוקת רכושו של האדם לאחר מותו.
- היורשים הטבעיים וסדר קדימויות - עד כמה יש עדיפות לקרבת הנישואין.
- זכות הבן הבכור.
- האם ההוראות חד-משמעיות או מותר לחלק מהרכוש גם לאחרים - לא לפי הסדר שנקבע בהלכה.
- זיהוי האדם כבנו.
- ניהול הרכוש של הנפטר בטרם חלוקתו.
הפיסקה הפותחת
"מתני' יש נוחלין ומנחילין ויש נוחלין ולא מנחילין מנחילין ולא נוחלין לא נוחלין ולא מנחילין ואלו נוחלין ומנחילין האב את הבנים והבנים את האב והאחין מן האב נוחלין ומנחילין האיש את אמו והאיש את אשתו ובני אחיות נוחלין ולא מנחילין האשה את בניה והאשה את בעלה ואחי האם מנחילין ולא נוחלין והאחין מן האם לא נוחלין ולא מנחילין:
יש הנוחלים ומנחילים
רש"י באר :קרובים שנוחלין את קרוביהם כשמתים וגם אם הם מתים מנחילין להם את ממונם דהיינו ששניהם נוחלין זה את זה ...". המשנה מפרטת כי כלל זה יחול במקרים הבאים:" האב את הבנים - אבל אם יש להם בנים הם קודמין לזקנם נים את האב והאחין מן האב"
האמור במקרא
המקורות לדיני ירושה במקרה הם:
בספר במדבר בפרשת בנות בְּנוֹת צְלָפְחָד נקבעו העקרונות ונאמר בסוף הכתוב: "וְהָיְתָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, לְחֻקַּת מִשְׁפָּט, כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת-מֹשֶׁה". הנה הכתוב (כ"ז, ח'-י"א), תוך ניתוח תוכנו:
- וְאֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, תְּדַבֵּר לֵאמֹר: אִישׁ כִּי-יָמוּת, - לאחר מותו של האיש
- וּבֵן אֵין לוֹ - אין לו בן זכר יורש
- וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת-נַחֲלָתוֹ, לְבִתּוֹ. - הנחלה עוברת (לא ירושה) לבת
- וְאִם-אֵין לוֹ, בַּת וּנְתַתֶּם אֶת-נַחֲלָתוֹ, לְאֶחָיו. - נתינה לאחיו
- וְאִם-אֵין לוֹ, אַחִיםוּנְתַתֶּם אֶת-נַחֲלָתוֹ, לַאֲחֵי אָבִיו. - נתינה לאחי אביו
- וְאִם-אֵין אַחִים, לְאָבִיו וּנְתַתֶּם אֶת-נַחֲלָתוֹ לִשְׁאֵרוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ , וְיָרַשׁ אֹתָהּ; - נתינה לשאר בשרו