בוראנו

מראה האיים מהאויר - האי המיושב - מלא בתים - במרכז התמונה הוא בוראנו. למעלה ממנו שני איים ירוקים, אליהם מוביל גשר עץ - ובהם שטחים חקלאיים. בהמשך איים נוספים מהלגונה של וונציה -ויקישיתןף - Frode Inge Helland

בוראנו הוא אזור איים במזרח- צפון ונציה. הוא כולל חמישה איים מהלגונה של ונציה. בין שני האיים הגדולים מוביל גשר מעץ. איפיונו הוא במלאכת התחרה הידנית שנשות האי מבצעות בכניסה לביתם . אל האי מגיעים ספינות תיירים, העוגנות בחוף, דבר שאינן יכולות לבצע בוונציה עצמה. מיוחד לאי הבתים הצבועים בצבעים שונים, האחד שונה ממשנהו. יש אפילו הסבר של משורר על הסיבה לכך.

האי שוכן במרחק של שבעה ק"מ מוונציה וזמן הנסיעה ב"ספינת הנוסעים" הוא כ-40 דקות.

מבנה המקום

בוראנו מסתרעת על פני חמישה איים המחוברים על ידי גשרים : סן מרטין - ימינה, סן מרטין - שמאלה, סן מאורו, ג'יודקה וטרהנובה. ( בהתאמה : San Martino Destro", "San Martino Sinistro", "San Mauro", "Giucecca" and "Terranova). בינהם מצויות טחנות טחינת קמח המופעלות על ידי שלוש תעלות : פונטצ'יאלו, זואקה וטרהנובה. ( בהתאמה "Rio Ponticello", "Rio Zuecca" and "Rio Terranova). ההפעלה של טחנות מתבצעת בעת הגאות והשפל של הלגונה, בשעות קבועות של היממה. עקב הקרבה של האיים ללגונה - ראה צילום - ניכרת השפעת בתנודות של גלי הים באי. מלווה בכך גם תופעת אקווה אלטה, אשר באי קיים צופר מיוחד המתריע מפני התופעה.

תיירים בכניסה לבוראנו

קובץ:Burano.JPG

הבתים הצבעוניים של בוראנו ויקישיתוף, צילם: Pil56

ליד כך בית חונה סירה, עם כיסוי ברזנט - זהו ה"חניון" הפרטי ויקישיתוף, צילם - Loveless

המגדל העקום בבורנו- הסטיה רק נראת בהשוואה עם הבנין הסמוך

על המקום

מניחים כי ההתיישבות באי, החלה כמו בשאר חמשת האיים הקרובים, בהמאה ה-5, כאשר הגיעו אליה פליטים מהחוף האדריאטי, שברחו מהברבריאן ( Barbarian) בראשות אטילה מלך ההונים. על מקור השם יש דעות אחדות: האחת, היה זה שמה של משפחה, היא משפחת בוריאנה (Buriana) והשנייה, המתיישבים הראשונים באי באו מאי קטן, צפונית ממנו, אשר נקרא בוראנללו (Buranello) והשלישית, של אתר העיר על שם הכניסה הצפונית של וונציה שנקראת פורטה בוראנה( Porta Boreana).

בהמאה ה-15 הכנסייה של סן מרטינו זכתה לציור מאת ג'ויבני בטיסטה טיאפולו ( Giovanni Battista Tiepolo ). בהמאה ה-16 הוחל לפתח באי את תעשיית התחרה. עיקר המוניטין של האי היה במה שמכונה (Punto di Burano). הייצור התעשייתי פסק בסוף המאה ה-18 . בשנת 1872 הוקם מחדש בית הספר לאומנות הרקמה ומאז התחדשה מלאכת התחרה בידי נשות האיים. מלאכת הרקמה הידנית המובצעת באי, היא אחד המקומות היחידים בעולם, שהיא מניבה פרנסה לתושבים. הדייג גם מהווה מקור פרנסה לתושבי האיים. מספר התושבים נאמד בתקופת הפריחה של האי כ-8,000 תושב. היום מספרם נאמד ב-3,000 תושב.

צבע הבתים

כל בית מגורים באי צבוע בצבע שונה ומיוחד. הצבעים של הבתים אינם נבחרים בצורה שרירותית. המבקש לצבוע את ביתו שולח בקשה למימשל והוא מקבל תשובה באיזה צבעים הוא רשאי לבחור. נוהג זה יוצר את מיגוון הצבעים המאפיינים את האי. השיטה נוצרה בתקופה המכונה "תור הזהב" של האי.

איטלו קאלווינו מביע בספרו "הערים הסמויות מעין" את דעתו לגבי הסיבה לצביעת הבתים : " שם יטול כל אחד לעצמו מקצוע חדש ואישה אחרת, יראה מרחבים אחרים בכל פעם שיפתח את החלון, יבלה את הערבים שלו בדרכים אחרות, עם חברים ודברי רכיל חדשים.|מקור= "הערים הסמויות מעין" מאת איטלו קאלווינו (ספריית הפועלים 1984" - כלומר, מכל חלון נשקף צבע אחר, אשר מייצג לפי בחירה: אישה אחרת, מקצוע חדש או חברים חדשים.

המגדל העקום

בבוראנו ישנה כנסייה אחת בלבד הנקראת כנסיית סן מרטין, אשר מפורסמת בשל מגדל הפעמונים העקום שלה. המגדל נבנה במאה ה-19 על קורסנאות עץ שעם הזמן קרסו ובעקבות כך התעקם המגדל.

אגדת הרקמה

על המסורת של עבודת רקמת היד באי יש אגדות. אחד מהן מספרת:
היו היה דיג, אשר שט במרחבי הים. הוא עמד לשאת אישה. מלכת הסירנות ניסתה לפתות אותו. אך הדייג הנאמן לא נפל במלכודת. המלכה החליטה להעניק לו פרס. היא הקישה בזנבה בסירת הדייג, יצא קצף לבן וממנו יצא צעיף תחרה מדהים. הגיע יום החתונה ונערות האי קינאו בכלה והחליטו לארוג העתק מהצעיף. התאמצו והתאמצו וכך הצליחו לרקום את צעיפי התחרה המפורסמים של בוראנו.

גלריית תמונות

מקור התמונות: הויקיפדיה האנגלית

Via Baldassarre Galuppi..jpg

הרחוב הראשי של האי עם השוק שבשני צדדיו.

בתים ברחוב הארמון של קומרה .

בתים ברחוב צמוד תעלה - רחוב מזח.

ראו גם

אתר האי