|
|
|
|
מבט מקרוב |
מבט מעל |
ערך זה נכתב במקורו על-ידי דניאל ונטורה בויקיפדיה העברית - גירסת : 28 במאי 2007
ביאלה (באיטלקית: Biella, או Bièla בפימונטזית), היא עיר במחוז פיימונטה בצפון-מערב איטליה, 55 ק"מ מזרחית מהעיר טורינו במישור נהר צֵ'רְבוֹ (Cervo). היא בירת חבל הארץ ביאלה .
העיר ביאלה מחולקת לשני חלקים:
- חלקה העליון, הנקרא "ביאלה פיאצו" ( Biella Piazzo ). בחלק זה של העיר יש ארמונות מימי הביניים ומתקופת הרנסאנס.
- חלקה התחתון, הנקרא "ביאלה פיאנו" ( Biella Piano ) בו מצויות שתי כנסיות: San Sebastiano ו-San Girolamo (1517-1512) וכן מוזיאון ארכאולוגי.
שני חלקי העיר מחוברים על ידי רכבת כבלים. בסביבת העיר יש שמורות טבע: נופי גבעות "והל צַרְבוֹ" ( Val Cervo ) בדרך לעיר "טריוורו" ( Trivero ), דרך הנוף "זג'נה" ( Panoramica Zegna ), מרכז ספורט לסקי ופארקים טבעיים נוספים.
במורדות הרי האלפים קיים אתר דתי לעלייה לרגל Santuario di Oropa . מאמינים כי הוא הוקם בשנת 369 על ידי אוזביוס, לידו קיים גן בוטני.
העיר היא מרכז חשוב לייצור וטוויה של מוצרי טקסטיל וצמר, המבוסס על "דרך הצמר" הקדומה של העיר. קיים בעיר מפעל לייצור בירה, מבשלת הבירה "מנבראה" ( Menabrea ).
משנת 1245 עסקו תושבי האזור במלאכות התפירה והאריגה של בדים. בביאלה הוקם מרכז הדרכה לעובדי מלאכת ותעשיית הטקסטיל. בשנת 1835 נרכשו על ידי "מאסימו סלה" מבנים לתעשיית הטקסטיל והצמר לאורך גדת נהר "צרבו", אשר נבנו כבר בשנת 1695.
הגאוגרפיה של העיר[]
ביאלה שוכנת לרגלי הרי האלפים, ליד ריכוז נביעות של מעיינות "מַסִיצִ'יוֹ דל בו" (Massiccio del Bo )לרגלי הרי "מוקרונה" (Mucrone) , ליד אגם ושני יובלי נחלים הזורמים ממזרח לעיר וממערבה. ליד העיר עוברים עורקי תחבורה חשובים כמו כביש A4 : רינו - מילאנו, כביש A5: טורינו - ואלה ד'אאוסטה וכביש A26 לג'נובה. מחלף הכבישים ליד העיר הוא מהחדישים ונפתח בשנת 2006. בקרבת העיר שמורות הטבע: "פארקו בורקינו" (Parco Burcina)[1] ו "ברג'ה" (Baragge ) [2].
תולדות העיר[]
בהתבסס על ממצאים פרהיסטוריים שנמצאו בעיר אפשר להניח בוודאות כי התושבים הראשונים של המקום היו קלטים-ליגורים. הם חיפשו קירבה ליובלי מים מתוקים אשר איפשרו להם דיג, ציד ובהמשך מרעה לצאן.
אוכלוסייה ממוצא ליגורי ה"ויטומילי" (Vittimuli) או "ויקטומילי" התפשטה למרחבי אזור ה"בססה" (Bessa) השטח המיוער לרגלי הרי האלפים ובין השאר חיפשו באזור מחצבים עם תכולה של זהב. הם לא הגיעו לתחומי הקרחונים המצויים ליד יובל הנחלים "אלבו" Elvo)). באזור הפארקים נמצאו בשנות ה-60 של המאה ה-20 אתרים רבים מתקופת הברונזה. בעידן הרומאי נקרא המקום "בוגלה ציויטס" (Bugella Civitas).משנת 826 קיים מסמך בו מוזכרת העיר, אשר ניתנה לנסיך "בוסונה דה לודויגו אל פיו" (Conte Busone da Ludovico) על ידי האימפריה הרומית הקדושה.
במאה ה-10 הגיעו לעיר תושבים ממוצא: גרמני, לומברדי וצרפתי. אלו הקימו את החומה הראשונה להגנת העיר. מאותה תקופה נותרו בעיר בית הטבילה וכנסיית "סאן סטפנו". במאה ה-12 העניק הבישוף של ורצ'ילי זכויות לבאים להתגורר בעיר ולסחור בה ונתן מחסה לאנשים שברחו מאזורים קרובים. אז הוקמה המצודה הקיימת היום ב"ככר קיסטרנה" (Piazza Cisterna , Palazzo Cisterna), שניתן להבחין עוד בתבליטי הסמלים על המבנים. בקרבת מקום מצויים גם תאי הכליאה של בית הסוהר מאותם הימים. בשנת 1377 עברה העיר לשליטת בית סבויה.
במאה ה-15 והמאה ה-16 עברה השליטה על העיר פעמים אחדות בין משפחת "ויסקונטי" ( Visconti) ממילאנו לבין חסות בית סבויה. בשנת 1704 נלחמו על העיר צרפתים וספרדים. בשנת 1706 העיר הדפה התקפה צרפתית . לאחר קונגרס וינה העיר עברה לשליטת בית סבויה.
אות ההצטיינות על המלחמה בגרמנים
בשנת 1859 שוחררה ביאלה מעול האוסטרים על יד צבא בראשות ג'וזפה גריבלדי. היא הייתה חלק מ פרובינציית נוברה, עברה ל פרובינציית ורצ'לי, ומאז 1992 היא נפה עצמאית.
(ראו למטה פרטים על הענקת תואר חסיד אומות העולם)
במלחמת העולם השנייה העניק לה מיקומה הגאוגרפי יתרון בהשתתפות בתנועת ההתנגדות נגד הכובש הגרמני. על כך זכתה בעיטור הגבורה.
שלושה אירועים בחיי הקהילה[]
באתר פורטל יהדות איטליה (למטה) הביא Riccardo Di Segni, rabbino capo di Roma רבה של רומא תיאור של שלושת האירועים בהתפתחות הקהילה בעיר (תרגום אוטומטי)
- ראשון: 23 ספטמבר 1866 את מינהל מדינות ביילה היהודי: "הכוהנים הרוצים לתת berakha חייב להיות מצויד עם הנעליים הלבנות תפוס אלסטי להיות בקנה אחד עם כבודו של פולחן להשתמש עד כה התאמנו להישאר באולם הכניסה של "hekhal בלי נעליים."
- השני, במכתב מיום 14 יולי 1929 הנשיא בפועל של הקהילה "בערך תשעים אנשים" תקשורת: "אין בית מקדש, כי כבר לא פותח בתוך זמן קצר" (שאז לא היה נכון, כי עד לפני כמה עשרות שנים היו לפחות שירותי כיפור).
- אתמול השלישי,: בית הכנסת הקטן ביילה, לאחר שיקום מדקדק היה נפתח מחדש על ידי המון חוגג, כולל רבים שמקורם ביילה מפוזרים ברחבי העולם.
המסע הסמלי של הצבע, היכן ההפתעה האמיתית, בהינתן שתי הנחות, הוא האירוע של אתמול, שהוכן על ידי עבודה בלתי נלאה של מחקר ושימוש במשאבים, בגילומו של סקרלט Bottini טרבס, יו"ר הקהילה של ורצ 'לי (מתוך הספר אשר לאור לכבוד המאורע הם מן המידע הזה.) דוגמה קטנה איך או קטנים מאוד, אפילו בשיעורים שלנו, הם יכולים לפעמים לעשות הרבה יותר גדול.Listen
Tre momenti di una microstoria ebraica.
- Il primo: il 23 settembre del 1866 l'amministrazione israelitica di Biella prescrive: "I sacerdoti che desiderassero dare la berakhà dovranno essere provvisti di scarpe bianche cogli elastici essendo incompatibile col decoro del culto l'uso fin ora praticato di restare sul vestibolo dell'hekhal senza scarpe".
- Il secondo: in una lettera del 14 luglio 1929 il facente funzioni di Presidente della Comunità "di circa novanta abitanti" comunica: "Esiste un Tempio che non si apre più in nessuna occasione" ( il che poi non era vero, perché fino a qualche decennio fa almeno a Kippur c'erano delle funzioni).
- Il terzo, ieri: la piccola Sinagoga di Biella, dopo un accurato lavoro di restauro è stata re-inaugurata da una folla in festa, tra cui molti originari di Biella dispersi nel mondo.
Un percorso simbolico interessante in cui la vera sorpresa, viste le due premesse, è l'evento di ieri, preparato da un infaticabile lavoro di ricerca e di impiego di risorse, svolto da Rossella Bottini Treves, presidente della Comunità di Vercelli (dal cui libro pubblicato per l'occasione sono tratte queste informazioni). Un esempio di come il piccolo, o il molto piccolo, sia pure nelle nostre proporzioni, riescono a fare talvolta molto più del grande.
יהדות ביאלה[]
בחלקה העליון של העיר. "ביאלה פיאצה" מצוי בית הכנסת של העיר. הוא שופץ בשנת 1893. ארון הקודש הוא משנת 1700 ומצופה בצבע צהוב ובצבע ירוק ובקודקודו "כתר זהב" ובו חרוטות לוחות הברית. הפרוכת הכוללת רקמה אדומה, המותאמת לצבע ארון הקודש. הבמה שבה נקרא בספר התורה מוקפת במסגרת עץ המקיפה ספסל בצורה של חצי מעגל. בית הכנסת ממוקם בפינת הרחובות: Corso del Piazza, Vicolo del Bellone בקומה העליונה של המבנה. בית הכנסת מצוי באזור בו היה ה"גטו" היהודי בשנת 1730בכיכר העיר היה בשנת 1377 שלט שבו יהודי בשם Giacimino הזמין את העוברים ושבים למסעדה שלו. היה זה עיסוק לא אופייני ליהודים באותם הימים. מסמך משנת [1584 מאשר כי ל"אחים יונה" היה זיכיון להקמת בנק בעיר.
במאה ה-18 לא עלה גודלה של הקהילה על מספר משפחות בודדות. המשפחות שגרו בעיר היו: Jona, Olivetti, Vitale. היהודים היו שותפים לפעילות הציבורית בעיר ולהקמת מפעלי תעשייה. בסוף המאה ה-19 הגיע מספר התושבים ל-100. מתחילת המאה ה-20 ירד מספר היהודים ל-60. בכיבוש הגרמני לא הוגלו יהודים מהעיר אבל היה יהודי אחד קרבן לשואה.
יהודי העיר, הבודדים שנותרו, משתייכים ליהדות ורצ'ילי. בית הכנסת הוא בטיפול הקהילה היהודית בטורינו.
בית כנסת שוקם ונחנך בינואר 2009. מוקד - פורטל יהדות איטליה מבשר זאת ומוסר פרטים עדכניים על בית הכנסת. אולם בית הכנסת עשוי בצורת מלבנית וממוקם בקומה עליונה של ארמון בכיכר, באזור שהיה בזמנו ברובע היהודי. בית הכנסת נוסד במאה ה-17, באזור שנבנה עוד במאה ה-14, בגבעה רחוקה מהעיר. באותו אזור לא נותרו בתים רבים מאותה תקופה. רק המבנה שבו בית הכנסת נשאר לעדות לקיומה של קהילה יהודית בעיר. הכניסה לבית הכנסת הייתה דרך חצר הארמון ולא נראת כלפי העוברים ושבים.
שיקום בית הכנסת עלה 350,000 יורו, אשר שימש ברובו לשיקום המבנה ורק בחלקו לחידוש ריהוט העץ של בית הכנסת. הכסף ניתרם על ידי בנק וחברה מסחרית מטורינו.
חנוכת בית הכנסת[]
[http://www.moked.it/unione_informa/110613/110613.html המקור: מוקד פורטל יהדות איטליה 13 יוני 2011 (תרגום אוטומטי)
בית הכנסת העתיק של העיר שוחזר ונפתח לציבור לאחר שיקום. בית הכנסת יהי פתוח לא רק למתפללים אלא גם חוקרים, היסטוריונים כל האזרחים. המורשת התרבותית של ערך גבוה, עד חשוב מאוד בעבר אשר סובבים סביב האחרונים, אשר חזר תודות שלה לשעבר תהילה התרומות של אזור, עיריית ביילה, סן פאולו Compagnia, Fondazione קסה די Risparmio ביילה ואת CRT Fondazione בטורינו.
את הטקס על פתיחתו מחדש של בית הכנסת התחיל עם פונקציה פרטית קצרה (התפילה), בה נכחו, בין היתר, הרב הראשי של טורינו, בירנבאום הרב אליהו, הרב הראשי של רומא, הרב ריקרדו די סגני, הרב אלברטו משה סומך, סגן נשיא של קלאודיה דה בנדטי dell'UCEI ו המועצה UCEI עיצובים ג 'וליו. כדי להכיל את כל הנוכחים היה נשיא הקהילה של ורצ 'לי ורוס Bottini טרבס.
בתום תקופה קצרה של הפולחן, האורחים של הקהילה היהודית עברה Palazzo Lamarmora אירוע פתוח לקהל הרחב שבו הוא דיבר על שיקום בית הכנסת והמסורת היהודית פיימונטה האיטלקי. וגם באותה הזדמנות הוענק הספר "הנוכחות של היהדות - היהדות של זיכרון" עם המילים והמעשים של הרב אלברטו משה סומך, אמיליו ג 'ונה, עיצובים ג 'וליו, פרנקו Lattes, פאולה ולנטיני, בזכות התרומה של מונטה Banca dei Paschi di סיינה. היום הסתיים עם קונצרט של אנסמבל שלום.
Restaurata e restituita alla città l'antica sinagoga del Piazzo (Biella), che dopo l'inaugurazione, avvenuta ieri, resta aperta non solo alle funzioni religiose ma anche agli studiosi, agli storici e ai cittadini tutti.
Un patrimonio culturale di alto valore, un'importantissima testimonianza di un passato attorno al quale ruotano trascorsi diversi, che è tornato al suo antico splendore anche grazie ai contributi della Regione, del Comune di Biella, della Compagnia San Paolo, della Fondazione Cassa di Risparmio di Biella e della Fondazione Crt di Torino.
La cerimonia di riapertura della sinagoga ha avuto inizio con una breve funzione privata (Tefillah) che ha visto la presenza, fra gli altri, del rabbino capo di Torino, rav Eliyahu Birenbaum, del rabbino capo di Roma, rav Riccardo Di Segni, del rav Alberto Moshe Somekh, della vicepresidente dell'UCEI Claudia De Benedetti e del Consigliere UCEI Giulio Disegni.
Ad accogliere tutti i presenti è stata la presidente della Comunità di Vercelli e Biella Rossella Bottini Treves.
Al termine del breve momento di culto, gli ospiti della Comunità ebraica si sono trasferiti a Palazzo Lamarmora per un evento aperto al pubblico dove si è parlato del restauro della sinagoga e delle tradizioni ebraico-piemontesi e italiane. E nella stessa occasione è stato presentato il volume "Ebraismo della Presenza - Ebraismo della Memoria" con testi e interventi del rav Alberto Moshe Somekh, Emilio Jona, Giulio Disegni, Franco Lattes, Paola Valentini, realizzato grazie al contributo della Banca Monte dei Paschi di Siena. La giornata si è conclusa con un concerto dell'Ensemble Shalom.
ספר תורה מהמאה ה-13 שוחזר והוכנס לבית כנסת באיטליה[]
ספר התורה
"מוקד" - פורטל יהודי איטליה - הביא את סיפורו שפר תורה, מנוסח אשכנז, אשר נכתב במאה ה-13 - לפי בדיקות פחמן במועד משוער 1252. הספר נגנב והוחזר לקהילת ביאלה במחוז פיימונטה.
הקרן לשמירת מסורת ישראל (Fondazione Beni Culturali Ebraici in Italia), יחד עם מוסדות כלכליים בעיר, מימנו את השיחזור שנעשה על-ידי סופר הסת"ם - sofer Amedeo Spagnoletto
העבודה הדרושים לשיקום שספר התורה של ביילה, כללו ניקוי ושיקום מגילות הקלף, מילוי האותיות אשר יש מחיקות או חריצים דיו והשבת כל החורים תולעי עץ עם פסטה קלף מילוי של האותיות השבורות. "זוהי גם בעלי ערך תרבותי רב אך בעת ובעונה אחת של פרויקט בסדר גודל קטן ריאלי עם תקציב מוגזם לא - אמרה ציורים - עבורו ניתן יהיה לקבל תרומות צנועות אך בעת ובעונה אחת מתוך ריבוי הנושאים גם, אשר ישמש מדחום הפעולה של הקרן" - לדברי מנהל הקרן
בטקס הכנסת ספר התורה שנערך בבית הכנסת הקטן של העיר la piccola sinagoga di vicolo del Bellone היה מניין, שהיה מורכב מראש מרבני איטליה מפיימונטה rav Richetti, referente della comunità, di rav Alberto Somekh
נוף העיר[]
הערות שוליים[]
יהדות ביאלה[]
הענקת חסיד אומות העולם[]
הנה ביילה - קרלוטה נעמי Rizzetto "זכות" בין עמים
שם: קרלוטה Rizzetto נעמי. דת: יהודי. שינוי זהות, שינוי השם והדת, מעמיד פנים שהוא יהודי כאשר התכוון רק גירוש. הכל כדי להציל את חייו של ברונו הצעיר, עשר שנים בלבד, מפוחד, עם גבול לחלק את משפחתה. מ ביילה כדי קומו, קומו מן לשווייץ, למרות הפשיסטים, למרות הנאצים, נאני היה תמיד ליד קרלוטה ויטאלה, מסכנים את חייהם כדי לשמור על אחדות המשפחה. ואתמול גבורתו, אומץ ליבו הונצח על ידי הפרסים של התעודה, מדליה של חסידי אומות העולם כדי הקאמרית מועצת העיר ביאלה. הפרס הוענק על ידי מנהל שגרירות ישראל ברומא, נכדו של ליוויה קישור Rizzetto, רוברטו דל פסנתר. בטכס השתתפה בנוסף לרשויות המקומיות, הילדים ויטאלה, סגן נשיא הקהילה של טורינו אדוארדו סגרה, סגן הרב אברהם דה וולף טורינו ונשיא הקהילה של ורצ 'לי רוס Bottini טרבס.
"כאמור בתלמוד - אמר קישור שלו בנאום ליוויה, לאחר המבוא ההיסטורי ידי אמיליו ג 'ונה - מי שומר אדם הוא כמו להציל את העולם. הסיפור Rizzetto של קרלוטה היא דוגמה לאופן שבו גם בזמן חשוך עבור האנושות כמו השואה, הפרט הוא מסוגל להביא את האור, לא לשכוח את המוסר ולא להישאר אדישה לסבל וכאב. "
יציאת מצרים של משפחת ויטאלה מתחיל אחרי שביתת הנשק של 8 בספטמבר 1943. עם בואם של הגרמנים, ביילה כבר לא עיר בטוחה, במיוחד עבור יהודים. אז האב מוריס מחליט לנסות לחצות את הגבול ולחפש מקלט בשווייץ. "לפני שעזבתי את אמא שלי ואת שני האחים שלי - אמר ברונו ויטאלה - ואילו למחרת עזבתי את העיר עם אבא שלי. היינו בתחילת דצמבר. היה לי קר ופחד. אבא שלי, כאשר עלינו על הרכבת, לכיוון מילאנו, אני התיישבו לתחתית של המאמן ואמר: "אתה כאן, אני מתיישב מאוחר יותר. אם היו לוקחים אותי משם, אם שוטר היה לעצור אותי, אתה להתעלם ממנו, לא נראה. אתה לא מכיר אותי. זה נתן לי את כרטיס הנסיעה ואת הכתובת של קומו איפה שאנחנו צריכים להגיע לשאר בני המשפחה. " בקומו, לעומת זאת, ויטאלה לגלות כי המבריחים הם לא מוכנים לקחת את כל חמשת בשווייץ. אחד חייב להישאר מאחור ו ברונו כך מעט נשאר עם סוכנת הבית, קרלוטה Rizzetto. "אישה מיוחדת, את הערך האנושי הגדול, תמיד זמין אחר", הוא נזכר בחיוך עגום עבר ברונו. אישה מחליטה כרטיס מזויף הזהות שלו כדי ללוות את הילד לאורך הגבול במשך עשר שנים. שרלוט הוסיף שם המסמך נעמי, ונתונים לשינוי על דתם, הטוען כי האמונה היהודית. "אחרת - אמר ויטאלה האח השני, ריצ 'רד - לא התקבלה בשווייץ. בין היתר, טען תמיד, לאורך כל חייו, על שם נעמי שהוא כותב על קברו. בשבילנו זה היה חלק מן המשפחה, היתה אמא שנייה. "
קרלוטה נעמי Rizzetto וברונו ויטאלה להביא לך, אז, על הכביש. אחרי יומיים מתישים, הליכה דרך שבילים תלולים החורף הקשים כדי לסבך את העניינים, השניים מגיעים אל הגבול. "המבריחים סיפר לנו - אמר ברונו - להיזהר שלא לגעת הגבול רשת, כי אחרת היינו כבר גילו. הוצבו מעל פעמונים שהם יכולים לשחק תזוזה מינימלית. יכולנו לשמוע את הנביחות של הכלבים ואת הפחד של הגרמנים המתקרבים הרוק. התחבאנו במשך זמן מה ". אז אחרי שעות של חיפושים, מצאנו דיכאון ולבסוף הצליח לעבור. " לאחר בשווייץ, ברונו ושרלוט הם הובאו בפני שופט, לחצות את הגבול ללא אישור היא בלתי חוקית. השופט רוצה לחלוק את המטפלת של הילד בגלל שמות משפחה שונים, אבל "אולי הדמעות שלי, הבדידות שלי, שכנעה אותו לעזוב אותי עם קרלוטה." ארבעה או חמישה ימים ואת המשפחה מתאחדת, בזכות האומץ של החוצה מטפלת דופן.
"זה תענוג גדול - דל פסנתר אמר נכדו מעומק הלב, של Rizzetto, במהלך הטקס - להיות כאן, אתה זוכר את הלב הענק של דודתי. ובניו היו האחים ויטאלה, משפחתו הייתה משפחה ויטאלה. ללא ספק היה שמח מאוד לקבל את זה כבוד גדול "
לסיכום, ראש העיר של ביילה, דונאטו גוי, רציתי להזכיר לך החבר 'ה האלה צריכים לזכור את השואה, ובאופן כללי יותר, ללמוד היסטוריה כי היא כלי הכרחי ליצירת תודעה אזרחית. E "נצפתה גם דקה של דומייה לזכר הקורבנות של הטרגדיה של השואה.
דניאל רייכל
המקור
[http://www.moked.it/unione_informa/101114/101114.html
Qui Biella - Carlotta Noemi Rizzetto "Giusta" fra le nazioni
Nome: Carlotta Noemi Rizzetto. Religione: ebraica. Cambiare identità, cambiare nome e religione, fingersi ebrea quando il solo esserlo significava deportazione. Tutto per salvare la vita del piccolo Bruno, dieci anni, solo, impaurito, con un confine a dividerlo dalla sua famiglia. Da Biella a Como, da Como alla Svizzera, nonostante i fascisti, nonostante i nazisti, la tata Carlotta è rimasta sempre accanto ai Vitale, mettendo a rischio la propria vita pur di mantenere unita la famiglia. E ieri il suo eroismo, il suo coraggio è stato ricordato con il conferimento dell’attestato e della medaglia di Giusto fra le Nazioni alla Sala consiliare del Comune di Biella. L’onorificenza è stata consegnata dal Consigliere dell’Ambasciata d’Israele a Roma Livia Link al nipote della Rizzetto, Roberto Del Piano. Presenti alla cerimonia oltre alle autorità cittadine, i figli Vitale, il vicepresidente della Comunità di Torino Edoardo Segre, il vice rabbino di Torino Avraham De Wolf e il presidente della Comunità di di Vercelli Rossella Bottini Treves. “Come si legge nel Talmud – ha sottolineato nel suo discorso Livia Link, dopo l’introduzione storica di Emilio Jona – chi salva un essere umano è come se salvasse il mondo intero. La storia di Carlotta Rizzetto è un esempio di come anche in un momento buio per l’umanità come la Shoah, i singoli siano riusciti a portare la luce, a non dimenticare la moralità e non rimanere indifferenti davanti alla sofferenza e al dolore”. L’esodo della famiglia Vitale inizia dopo l’armistizio dell’8 settembre 1943. Con l’arrivo dei tedeschi, Biella non è più una città sicura, soprattutto per gli ebrei. Così il padre Maurizio decide di provare a varcare il confine e cercare rifugio in Svizzera. “Prima partirono mia madre e i miei due fratelli – ha ricordato Bruno Vitale – mentre il giorno seguente io lasciai la città con mio padre. Eravamo ai primi di dicembre. Avevo freddo e paura. Mio padre, quando salimmo in treno, direzione Milano, mi sistemò al fondo della carrozza e mi disse ‘tu stai qui, io mi siedo più avanti. Se dovessero portarmi via, se un poliziotto dovesse arrestarmi, tu fai finta di niente, non guardarmi. Tu non mi conosci’. E mi diede il biglietto per il viaggio e l’indirizzo di Como dove avremmo dovuto raggiungere il resto della famiglia”. A Como però i Vitale scoprono che i contrabbandieri non sono disposti a portarli tutti e cinque in Svizzera. Uno deve restare indietro e così il piccolo Bruno rimane con la governante, Carlotta Rizzetto. “Una donna speciale, dal valore umano eccezionale, sempre a disposizione degli altri”, rammentava con un sorriso malinconico e commosso Bruno. Una donna che decide di falsificare la sua carta di identità per accompagnare oltre la frontiera il ragazzo di dieci anni. Carlotta aggiunge al proprio documento il nome di Noemi e modifica i dati sulla propria religione, dichiarando di essere di fede ebraica. “Altrimenti – ha spiegato l’altro fratello Vitale, Riccardo - non sarebbe stata accetta in Svizzera. Tra l’altro mantenne sempre, lungo la sua vita, il nome di Noemi che fece scrivere anche sulla sua tomba. Per noi era parte integrante della famiglia, era una seconda madre”. Carlotta Noemi Rizzetto e Bruno Vitale si mettono, dunque, in cammino. Dopo due giorni estenuanti, attraversando a piedi sentieri scoscesi e con il rigido inverno a complicare le cose, i due arrivano al confine. “I contrabbandieri ci dissero – ha raccontato Bruno - di fare attenzione a non toccare la rete di confine perché altrimenti saremmo stati scoperti. Sopra vi erano posizionati dei campanelli che avrebbero potuto suonare al minimo spostamento. Sentivamo l’abbaiare dei cani dei tedeschi avvicinarsi e la paura saliva. Ci nascondemmo per un po’. Poi dopo ore di ricerca, trovammo un avvallamento e finalmente riuscimmo a passare”. Una volta in Svizzera, Bruno e Carlotta vengono portati davanti al giudice: varcare il confine senza permesso è reato. Il magistrato vuole dividere la tata dal ragazzo a causa dei cognomi diversi ma “forse il mio pianto, la mia solitudine lo convinsero a lasciarmi con Carlotta”. Quattro o cinque giorni e la famiglia è di nuovo riunito, grazie al coraggio di una tata fuori dal comune. “E’ un piacere immenso – ha affermato commosso Del Piano, nipote della Rizzetto, durante la cerimonia – essere qui e poter ricordare il cuore immenso di mia zia. I suoi figli erano i fratelli Vitale, la sua famiglia era la famiglia Vitale. Sarebbe stata sicuramente felice di ricevere questo grande onore” In conclusione il sindaco di Biella, Donato Gentile, ha voluto ricordare hai ragazzi presenti la necessità di ricordare la Shoah e, più in generale, di studiare la storia perché è uno strumento indispensabile per la formazione di una coscienza civile. E’ stato, inoltre, rispettato un minuto d silenzio in memoria delle vittime della tragedia della Shoah.
Daniel Reichel