19176עמיתים_לטיולים'_-אור_ל-י'_טבת_תשפ"א-בין_הסהר_לצלב

19176עמיתים לטיולים' -אור ל-י' טבת תשפ"א-בין הסהר לצלב


היטלר עם חג אמין אל חוסיני.png


בין הסהר לצלב – השורשים התרבותיים של הרייך השלישי ומשתפי הפעולה עמו

אור ליום הקדיש הכללי לנטבחי השואה

סיור עם 'עמיתים לטיולים', ביום חמישי ט' טבת תשפ"א 24.12.20

נפגשים ב17:30 בשער יפו ומסיימים בגיא בן הינום ב21:30

כל עמית יקבל מע' שמע אישית

להרשמה (מס' המקומות מוגבל) => tic.li/8yWpeVg

בהדרכת ד"ר יוסף שרביט - היסטוריון, מחנך וסופר החוקר זה 30 שנה את תולדות עם ישראל וארץ ישראל, בדגש על ארץ ישראל, קהילות צרפת וצפון אפריקה והאסכולה הפריסאית לחכמת ישראל. הוא מרצה לתולדות ישראל באוניברסיטת בר-אילן ובמכללת אפרתה. ד"ר שרביט מחברם של עשרות ספרים ומאמרים מחקריים.

המסלול המשוער:[עריכה | עריכת קוד מקור]



· שער יפו

· רחוב מוריסטאן (כנסיית הקבר)

· רחוב הדגל

· שער השלשלת

· מרתף השואה

· בית הקברות הקתולי הר ציון: אוסקר שינדלר וחיילי צבא אנדרס

· גיא בן הינום

 יש להדפיס את דפי המקורות ולהביאם לאירוע [ מצורף גם קובץ WORD ]=>

קישורים לאלבום התמונות[עריכה | עריכת קוד מקור]

א. שער יפו – הקדמה[עריכה | עריכת קוד מקור]

שואה ותקומה לראות התמונה השלמה. שורשים תרבותיים בציר האורך והכרונולוגי, והמרחבים הגיאוגרפיים בציר הרוחב. מתודולוגיה והיסטוריוגרפיה.

ד"ר אברהם לבני, שיבת ציון נס לעמים, ירושלים, תשנ"ה

ד"ר שרביט יוסף, בט' באב 70 נולדו שתי ציוויליזציות: "ציוויליזציה של שואה" ו"ציוויליזציה של תקומה"

בכ"ז ניסן ובה' באייר התמסדה מסורת רבת חשיבות בישראל, שתמציתה צמד המילים: שואה ותקומה. ואולם הגיעה העת להסיר את הלוט מעל אלפיים שנות היסטוריה שהיו ברקע לשתי הדרמות האמורות: בעוד שגולת הכותרת של "ציוויליזציית השואה" הייתה שואת העם היהודי שהתרחשה, מבינות למלחמת העולם השנייה; גולת הכותרת של "ציוויליזציית התקומה", הייתה תקומת העם העברי, מבינות למלחמת הקוממיות, רבת ההוד והגבורה – על כל הסתעפויותיה, במרי, בהעפלה, במרד ובמחתרת.

אלו לא דעות ואמונות – אלא התרחשות היסטורית רבת תהפוכות שהצד השווה שלהן הוא הולדתן של שתי ציוויליזציות: בט' באב 70 לספירה נולדה "ציוויליזציית השואה", היא מלכות אדום שצבעה את קורותיה בצבע אדום! כל תוחלתה הייתה להפוך ל"ישראל האמיתי" (Verus Israel) ולהכחיד את שם ישראל. רומא הפגאנית הייתה לקיסרות רומי הקדושה, ממלכת הצלב שקראה את קריאת הקרב "ירושלים אבודה" (Hierosolyma est Perdita) הייתה ל"מאורעות הפ-הפ", הרקונקוויסטה הייתה לאינקוויזיציה, הצלב היה לצלב הקרס, גזרות ת"ח-ת"ט היו לשואה בטרם שואה. "מורשת" ברורה עברה דרך הדריינוס קיסר לאפיפיור סילבסטר, דרך טורקדמה למרטין לותר, עמנואל קאנט וגיתה, שהניחו את השורשים התיאולוגיים, הפילוסופיים והתרבותיים של הרייך השלישי. (הרשימה חלקית מאוד). בילדותי בצרפת מוריי להיסטוריה הורו ש"העברית שפה מתה" ושהציוויליזציה העברית הייתה כלא הייתה: בספרי הלימוד פסקה של 5 שורות סיכמה את כל תולדותיה...

מנגד, באותו יום מר ונמהר של ט' באב 70 נולדה "הציוויליזציה של תקומה": הציפייה, השאיפה לעולם טוב יותר נולדו והתקווה עמהן. הנבואה העברית וקולותיה הקוראים לציון החלו להדהד באותו יום יותר מתמיד והיו למקור של השראה ושל כיסופים: מברית בין הבתרים, דרך נביאי ישראל, ריש לקיש, שמואל הנגיד, רבי יהודה הלוי, רש"י, רבי יחיאל מפריס, המהר"ם מרוטנברג, רמב"ן, דונה גרציה, האר"י שבחבורה, רבי אברהם אזולאי, עד להיינריך היינה, הרצל, מקס נורדאו, הרבנים קוק, מיכאל שרביט, יוסף גנאסיא וי.ל. אשכנזי (מניטו). (הרשימה חלקית מאוד).

שתי ציוויליזציות המקיימות זה אלפיים שנה דיאלוג נואש ושיח חרשים. אין זה מפתיע ש"ציוויליזציית השואה" בתהליך של קריסה ו"ציוויליזציית התקומה" בתהליך של שגשוג – שכן בָּיחס לָאחר האולטימטיבי טמון מנגנון מהותי של הרס עצמי או של בקשת הטוב לעולם.

שתי ציוויליזציות מקבילות – האחת נדמית חזקה אבל צועדת אל תהומות, האחרת נדמית חלשה אך נוסקת אל לב לבה של הציוויליזציה האנושית.

ב. רחוב מוריסטאן כנסיית הקבר[עריכה | עריכת קוד מקור]

תשתית המשטמה לישראל: "ישראל האמתי" ו"ישראל שבבשר". "רצח אל".

דברים כ"ח, מ"ח: "ועבדת את אויבך אשר ישלחנו ה' בך ברעב ובצמא ובעירום ובחוסר כל ונתן עול ברזל על צווארך עד השמידו אותך. יישא ה' אליך גוי מרחוק מקצה הארץ, כאשר ידאה הנשר גוי אשר לא תשמע לשונו. גוי עז פנים אשר לא יישא פנים לזקן ונער לא יחון". (נשר סמל רומי והנאצים וארה"ב); דברים כ"ח ס"ד: "והפיצך ה' בכל העמים מקצה הארץ ועד קצה הארץ ועבדת שם אלוהים אחרים אשר לא ידעת אתה ואבותיך עץ (נצרות) ואבן (אסלאם). (אדרת אליהו – הגר"א : עץ ואבן: הוא ע"ז של עשיו וישמעאל); ויקרא , בחוקותיי כ"ו, מ"ב הגלות "ארץ אויב"; מסכת מגילה ו' ע"ב: "ואמר רבי יצחק מאי דכתיב ' אל תיתן ה' מאוויי רשע, זממו אל תפק וירומו סלה [תהילים ק"מ, ט'] אמר יעקב לפני הקב"ה: ריבונו של עולם אל תיתן לעשיו הרשע תאוות לבו, זממו אל תפק זו גרממיא של אדום שאלמלא הן יוצאין ומחריבין כל העולם כולו" (הגהות הגר"א – ר"ל גרמניא).

הרובע המוסלמי: "רחוב הדגל" (רחוב אל בוראק) חצר משפחת חוסייני הסמוכה לחצר משפחת פרומקין עיתון "החבצלת". 100 שנה ל-מאורעות תר"פ: "פרעות ואדי מוסא". לאומיות ערבית או פאן ערביזם.

שער השלשלת – שער הר הבית: חאג' אמין מאורעות תרפ"ט, דרך בריחתו מהר הבית (12.10.1937) עד מפגשו עם היטלר (28.11.1941). המופתי להיטלר: "קיים דמיון מובהק בין האסלאם לנאציזם" (יוסף שכטמן, המופתי והפיהרר, ניו יורק, 1965, עמ' 139, באנגלית).

אריה סתיו: גזע עליון-תת אדם, אונטר מנשן=דימ'י, הפרדה בין כובש לנכבש על בסיס גזע, דת, תרבות ושפה; מרחב מחיה=לבנסראום =ג'יהאד, למען התפשטות רוחנית וטריטוריאלית; מנהיג-פיהרר = כיבוש השלטון בכוח הזרוע; המדינה-הרייך = דאר אל אסלאם; תעמולה=דעווא; אוניברסיטת אל-אזהאר, קהיר (אריה סתיו, השלום - קריקטורה ערבית: עיונים בדיוקן האנטישמי, תל אביב, זמורה ביתן, תשנ"ו).

הח'ליף מותכיל (מותאוואכיל), ממשפחת בית עבאס, שמשל בשנים 847-861: "מושל כל המאמינים מצא לנכון לצוות על כל הבלתי מאמינים, מגדול ועד קטן, על היושבים בחצר המלכות ועל הנמצאים בארצותיו השונות, הסוחרים, הלבלרים, הקטנים עם הגדולים, לעשות את עטיפותיהם (מין אריג מעוטף מסביב לראש ויורד על העורף, והוא מלבוש בני מרום העם) מגוון צהוב, ושאינם לובשים עטיפות, משרתים או בני דלת העם, מצווים לשים במקום ניכר במלבושם, על החזה ועל הגב, טלאי מאותו גוון. כן חייבים הם לשים במצנפותיהם כפתורים הנבדלים בצבעם מהמצנפת עצמה וניכרים היטב בלי להיבלע בקמטים. וכן עליהם לשים ארכופים של עץ באוכפיהם ולקבוע במרכז כדורים הנראים לעין במבט ראשון. ועוד: העבדים והשפחות וכל הנמנים על מעמד זה ונוהגים לחגור חגורות יחבשו במקום החגורות תכריך על הבטן או פתיל צמר." (שמעון דובנוב, דברי ימי עם עולם, כרך שלישי, עמוד 222).

ג. הר ציון:מרתף השואה[עריכה | עריכת קוד מקור]

מ-1948: שואה וגבורה יהודית, שלא דובר בה – גבורת הרוח בשואה – בין תש"ה, משפט אייכמן (תשכ"א), סרט "שואה" של קלוד לנצמן (תשמ"ה) למכון אות ועד (משרד החינוך) ושם עולם כפר הרואה הרב קריגר תשנ"ח). (יד ושם – 1945-1953).

אלון קונפינו, עולם ללא יהודים: הדמיון הנאצי - מרדיפות לרצח עם, הוצאת מכון בן גוריון לחקר ישראל והציונות, תשע"ז
עזריאל קרליבך, עורך מעריב:

הם לא הרגו אותם, מפני שהיו חלשים מהם, אלא מפני שהיו טובים מהם. לא הרסו את הגיטאות מפני שהפיצו חיידקי טיפוס ומגפות, אלא מפני שגם בצפיפותם הפיצו קרני אור וחיידקי קדושה, שהטמאים לא יכלו לעמוד בפניהם.

הם לא הציתו את בתי ישראל בעיירות אלא מפני שהאינסטינקט לחש להם: אלה הם הבתים היחידים בעולם, שבנה לעצמו עם, מבלי לעשוק עם אחר. הם התפרצו לחדרי הבתים האלה מפני שהרגישו, שבפינות האפלות ההם, בכל הדוחק ובכל התלאה, מקננת ירושת דורי דורות של כיסופים לחיים טהורים, של יראת החטא, של ביטול כל ממלכות הארץ לעומת מלכות שמים. הם שיברו את רהיטי הבית, מפני שאפילו בביתו של האחרון שבישראל עמד שולחן, שיהודי כשר בסעודתו הצנועה העלה אותו לדרגת מזבח. הם ניפצו את המיטות, מפני שגם מקרשי עץ אלה עלה אליהם ריח חיים משפחה הישראליים הזכים וחנק את החזירים כאשר יחנקו אדים מרעילים. הם התעללו ביונקים אילמים, מפני שכבר ממבטו של ילד יהודי בן יומו מבריקה תביעת הצדק ומסנוורת עיני רשעים. הם התפרצו לעליות הקיר, מקום שם ישבו תינוקות של בית רבן ועסקו בתורה בקול חנוק, מפני שכל עוד קול זה נשמע בעולם, אין השטן יכול לישון במנוחה. הם חיללו את כתבי הקודש, מפני שמהאותיות המתות בוקע הקטרוג, הלגלוג, הבוז לכל ישותם. עליך הורגנו כל היום.

ד. הר ציון: בית הקברות הקתולי[עריכה | עריכת קוד מקור]

נעמי פרנקל: שאול ויוהנה; הסרט "אמן". 2002: פיוס ה-12 וקורט גרשטיין (קצין במכון ההיגיינה של הוואפן סס. מפרסם דו"ח גרשטיין). סרט על יסוד המחזה "ממלא המקום. 1963; קלמנס פון גאלן כומר קתולי גרמני המתנגד לתוכנית T4 אותנסיה. דרשותיו הביאו להפסקת המבצע.

ה. גיא בן הינום[עריכה | עריכת קוד מקור]

<poem> היינריך היינה: שורשי הרע, בחיבוריו "האסכולה הרומנטית" ו"לתולדות הדת והפילוסופיה בגרמניה (1833-1834): א. חוסר התרבות הפוליטית; ב. רוח הצייתנות; ג. האסכולה הרומנטית; ד. הפילוסופיה הגרמנית:

"הנצרות מיתנה במידת מה את הלהט הלוחמני של הגרמאנים; אולם היא לא הרסה אותו כליל ולא העלימה אותו כליל; ולכשהצלב והקמיע הכרוך עליו ינופצו, תשוב אז הברבריות והאכזריות של הלוחמים הנודעים, תשוב ההתלהבות הנסערת שלהם, עליה המשוררים הנורדיסטים שרים עד כה. ואז ביום זה יצוצו שוב אותם אלילי המלחמה מקברותיהם ויגולו מעל עיניהם עפר החולין; תור [אל הוינקינגים או פסל תרח] יהא ניצב עם המקבת האדירה שלו ויחריב את הקתדרלות…אל תבוזו להזהרותיי, אם כי הן באות מפי חולם חלומות המזמינכם להתנער מקנט, פיכטה והפילוסופים של הטבע שכמותם; אל תקלו ראש במשורר…המחשבה קודמת למעשה כשם שהברק מקדים את הרעם…הרעם בגרמניה הוא אכן גרמני; הוא אינו זריז אולם בוא יבוא. ולכשיישמע זעזוע אמות הסִפּים, כפי שלא נשמע כמוהו מעודו, דעו כי רעם גרמניה סוף סוף הגיע ליעדו. לשמע רעם זה, הנשרים יפלו כפגרים ממעל לתהומות, האריות במדבריות אפריקה יקפלו זנבם ויסתתרו במערות מסתור. הדרמה שתחולל גרמניה תגמד את המהפכה הצרפתית למעשיה תמימה ואידיליה. ואל תתפתו לחשוב כי שקט זה נצחי, הוא השקט שלפני הסערה. הזירה ריקה אומנם כעת אולם ממתינה היא לגלדיאטורים שיילחמו בה עד תום, עד כלות, עד מוות". (תרגום מצרפתית ד"ר יוסף שרביט)

אורי צבי גרינברג: "איך זה ייתכן שהללו כורעי ברך בית לחם באירופה המקדשים ספרי הביבל הם אותם פראים החולמים על השמדת היהודים עד האחרון". פואמה "בקץ הדרכים".

הרב ישראל מאיר לאו: "איני יכול להפנות עורף לדרך אבותיי רק משום שאיני מבין את דרכי ההשגחה, הצורר רצה להכחיד את עם ישראל ולהכחיד את האמונה בה'. אם הייתי הולך בדרכי לוסטיג'יר הייתי הולך בדרכי הצורר – עלי ללכת בדרך בה חינכו אותי אבי ואמי הי"ד. הצור תמים פעלו.

אלי ויזל: "בספריי אני חודר לתוך ממלכות השאול ובורח מפניה – תוך לימוד תקופות אחרות, לימוד גורלות אחרים בתנ"ך, בתלמוד, בחסידות, ב"שטטל", ביהדות רוסיה ובירושלים [...] בכל כתביי פוגשים חסיד, ילד, זקן, קבצן ומשוגע – כל אלה שרויים בנוף נשמתי הפנימי. היות וגורשו על ידי הרוצח, מוצאים הם מקלט בקרבי. באויב רצה חברה בלעדיהם – אני משיב אותם אל חיקי".

אלבר כהן: "בסיני הכריזו מלחמה על הטבע והבהמיות. הוי נביאי המגמגמים, הוי תמימיי המוקפים בהבטחות, בהטפות ובאיומים – הם הם המחוללים את ה"מפלצת" הנון-בהמית והנון-טבעית והנון-קונפורמיסטית, ששמה אדם. זוהי היצירה ההרואית של דת האנטי-טבע, לעמוד בהרואיות, לא להיות מה שאנו, דהיינו בהמות כפופות לחוקי הטבע ולהיות מה שאיננו, דהיינו בני אדם. [...] עם זקן של גאון מעוטר בעטרת של אסון. העם הזקן המשוגע והמטורף, הצועד אלי עתידו בסערה והאוחז בנבל אל תוככי החשיכה, אל תוככי סערת הדורות, עם של גדלות ושל דיכוי, עם הפיוט, עם הלהט, עם ללא תקנה, המעורר הסתייגות בשל הנחישות ההרואית שלו להיות נאמן לעצמו, לייעודו צעד בדרכים המופלאות של הגלות והנדודים. עם האוהב את ארצו עד טירוף, עם הילת חן ויופי הצועד אל המחר ואל תבוסתו הנאצלת".

מעשיות האחים גרים (1785-1863): אחת היצירות "המופת" של הפולקלור הגרמני תחת כיבושה והשפעתה של צרפת הנפוליאונית, וביטוי לזרם הרומנטי (שבע מהדורות "אגדות לילד ולבית" 1812-1857). היפיפייה הנרדמת, סינדרלה, עמי ותמי, שלגיה, החלילן מהמלין, כיפה אדומה, עוץ לי גוץ לי. (סיפורים אנטישמים: "היהודי בקוצים" – בו פוגעים ביהודי זקן באופן אכזרי. אך הדבר מוצג כהשבת גמולו, כיוון שגנב את הזהב שלו מנוצרים; "הסחבה הטובה": היהודי מרמה את האחיות הנוצריות ובסופו הן הורגות אותו).

ד"ר רבקה שכטר: אושוויץ כממלכת פאוסט – במות לקרבנות אדם, ירושלים, תשמ"ו; השורשים התיאולוגיים של הרייך השלישי, אוניברסיטה המשודרת, תל אביב, תש"ן

לותר-קנט-גיתה (מאות ט"ז-י"ט): האידאולוגיה הגרמנית שנעשתה תשתית הרייך השלישי הייתה תוצאה של התפתחות ממושכת. תהליך שתחילתו בתיאולוגיית מרטין לותר. כדי להבין את האידאולוגיה הגרמנית יש לעמוד על מהותה ולבדוק במה סטתה מהנצרות המסורתית. רק באמצעות השוואות בין הזרמים העיקריים של הנצרות, הקתולי והקלוויניסטי, אפשר לעמוד על הסטיות של הלותרניות. הלותרניות לעומת הזרמים האחרים סטתה לגנוסטיקה קיצונית שאימצה את השטן באלוהות נוכחת בעולם הנגלה. עקרונותיו של לותר וקביעתו שהשטן הוא נסיך העולם הנגלה קבלו את לבושם הסופי בדרמת פאוסט של גיתה. בדרמה זו הנורמות של השטן, מפיסטו, נעשו הנורמות של העולם הנגלה. כל מה שהיהדות אסרה, הותר בעולמו של מפיסטו. לפי הנורמות החדשות של מפיסטו היה צורך להקריב לו קרבנות אדם תמורת שירותיו, תמורת הבטחותיו בברית עם פאוסט לשלטון וכוח בלתי מוגבלים. מחנות הריכוז נעשו במות להקרבת יהודים למען יתרצה מפיסטו ויקיים את הברית ויעניק לגרמנים שלטון עולמי.

אדולף היטלר :"אמנם כן ברברים אנו! תואר כבוד הוא לנו! אני משחרר את בני האדם מכבלי הרוח, מן העינויים הנאלחים והמשפילים של חזיון שווא שנקרא "מצפון ומוסר". כי שני מומים הטילה היהדות בבני אדם: בגוף על ידי המילה, בנפש על ידי המצפון, שאינו אלא המצאה יהודית [...] המלחמה על שלטון בעולם נערכת רק בינינו, בין שני המחנות הללו בלבד, בין הגרמנים והיהודים. כל השאר אינו אלא מראית עין כוזבת". (הרמן ראושנינג, שיחות עם היטלר, 1941).

ד"ר ישראל אלדד: "אכן כך הוליד קנט את אייכמן", הגיונות ישראל, תל אביב, תשמ"א, עמ' 113-143.

אלפיים שנה מאפלטון, ענק חכמת יוון עד דיקארט, אבי הפילוסופיה המערבית החדשה. אלפיים שנה חיפש האדם האירופי את השורשים לעץ הדעת שלו, להיאחז בהם ענפי המחשבה, המרחפת על פני תהומות התחושה המעורפלת, המערפלת, המתפתלת בין ארץ ושמים, בין חומר ורוח, שֶכל ואמונה, נלפתת אל הפיסיקה האריסטוטלית, נפתלת עם המטה-פיסיקה הנוצרית. תוהה ובוהה – [...] עד שבא דיקארט ונעץ קנה בתוהו ובוהו זה למצוא מעמד לרגליה של החברה האנושית: אני חושב משמע אני קיים. האני האנושי בסיסה של המציאות. המחשבה האנושית ההגאי לשרירות ודמיון. האני האנושי החושב – קנה המידה לכל אמת. משפט קרטזיאני זה הפך להיות דיבר ראשון ללוחות ההגות האירופאית. למדע ולאינדיווידואליזם. אני האדם החושב המוציא אותך מארץ השעבוד לחושים ומשמי האמונה הטרנסנדנטית. אני חושב – זה ספר תולדות האדם המערבי החדש. ויולד האני את אנוש האינדיבידואליסטי. ויולד אנוש האינדיבידואליסטי את הצו הקטגורי כאנך מוסר, והצו הקטגורי הוליד את פיכטה ואת המצַווה האנושי המוחלט – ואת היטלר. ויולד החושב את המדע הטהור והמדע הטהור את הֶגל והגל הוליד את המטריאליזם ההיסטורי – ואת סטלין. ותשוב הארץ אל דור מגדל בבל. הללו מגרדים שחקים באבן לבנה-לבנה. הללו שורפים שריפה באבן חומה-חומה. הללו מלעיטים בכוח מן האדום-האדום הזה. להרבות ידיים עובדות בעיר בבל. וישתה האני החושב מפרי גפן המדע אשר נטע וישכר וישכב עם בנותיו – ויולד את דארווין ואת פרויד. [...] מהם נפלגה הארץ ותשוב אל דור המבול. ומדור המבול הלוך ונסוע אחורנית אל תוהו ואל בוהו ואל חושך. אלה תולדות האני החושב כסמכות עליונה לקיום וליקום. שוב מחכה העולם השרוי בחושך לאִמרת אלוהים: יהי אור. ושוב מחכה אברהם על חורבות בבל ועל פי הכבשן לצו אלוהים: לך לך. ושוב מחכים בני ישראל בישימון תרבויות מזרח ומערב לדיבר אלוהים: אנכי ה' אלוהיך. [...] זה ה"אנוכי" הוא האנך. [...] ונקודה סיניית זו, ממנה ישאב האדם את ההכרה, בה תאחז מחשבתו המופשטת והיא לו קו ומשקולת לאורח חייו – הן עשרת הדברות ההם שבחזקת "אנכי". [...] אנכי – הרי זה הסובייקט העליון, זה אחד אשר רשאי לומר "אנכי" שכן הוא האחד שאינו תלוי בדבר, וכל הדברים תלויים בו. [...] אנוכי ה' אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים" – זאת תורת ההכרה של האמונה ושל ההיסטוריה ושל השקפת העולם הישראלית. זה האנך לבניין בית ישראל, ליושר, למשקל ולקיום. אם יעקב האב מעפיל בחלומו בסולם לקשור שמים וארץ, אלוהי יעקב מוריד אנך זה משמים. אנך "האנכי" המגיע אלינו בכוח יציאת מצרים. (ישראל אלדד, הגיונות מקרא, כרטא, ירושלים, תשמ"ד, עמ' 102-105).

אורי צבי גרינברג פואמה "בקץ הדרכים".

שלכם,

ד"ר יוסף שרביט 050-8739193 <poem>

קישור לאלבומים[עריכה | עריכת קוד מקור]

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.