FANDOM


בין העיר לכפר מקצועות היהודים בתימן - פרופ' אהרון גימאני

בין העיר לכפר מקצועות היהודים בתימן - פרופ' אהרון גימאני

בין העיר לכפר: מקצועות היהודים בתימן - הרצאתו של פרופ' אהרון גימאני מהמחלקה לתולדות ישראל באוניברסיטת בר-אילן.

מתוך הכנס היסטוריה כלכלית של היהודים במשך הדורות: מקורות, מתודולוגיות, נרטיבים שנערך ב6-5 ביוני 2013 באוניברסיטת בר-אילן.

קטעים מההרצאהעריכה

יהודי התימן לא נהנו מיציבות כלכלית בגלל הניהול הכושל של השלטון בתימן. הם עסקו במקצועות שוליים. אומדן מספרם של היהודים במחצית הראשונה של המאה ה-20 היה 80,000 נפש, אשר התפזרו ב-1,100 ישובים!!! הקהילות הגדולות היו צנעה, אלכסדה ... ועדן

רובם גדרו בכפרים. מצבם היה טוב יותר מאשר תושבי הערים. לא ניתן ללמוד ולא לא לעבוד.

בשנת 1910 ביקר יום טוב צמח, יליד בולגריה בתימן. בספרו הוא מספר על המקצועות: צורפות, רוקמים, סנדלרים, פחחים, נפחים, בנאיים, טייחים,יוצרי אבק שריפה, עובדי אדמה, רוצענות ועוד.

בשנת 1911, שמואל יבניאלי נשלח על-ידי ההסתדרות הציונות התעניין במקצועות היהודים בדרום תימן : צורפות, האריגה, החייטות, הסנדלרות והקדרות

בשנת 1930, אברהם טביב כתב על צפון תימן : נפחות, בנאות, מתקני כלי נשק לערבים, צורפות ורצענות.

לפי שטר צוואה שיש בידי המרצה של הרב דוד בן זכריה באסל, משנת 1923, הוא עסק בייצור כלי נשק וייצור טבק ובצוואה הובאה פירוט רב של כלי נשק ותחמושת (1600 כדורים ריקים).

בכפר בעל המלאכה סובב ושם עושה עבודתו. בעיר עבדו בבית או בשוק.

בכפרים קבלו את שכרם בזמן הקציר, לפי הסחורה. מי שנדד בכפרים והביאו תבואה בסלים. צורפי כסף ואורגים היו מקצועות מכובדים.

המקצוע בעל המעמד הגבוה היה הצורפות. אפילו הלא-יהודים היו כנראה ממוצא יהודי. להם היה זמן גם ללמוד. התכשיטים היו מבוקשים לפי החגים ולקראת נישואיים.

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.