Family Wiki
Advertisement

קטעים בערך הזה מבוססים על ערכים מקבילים בוויקיפדיה העברית

ביצות כבארה במפת הקרן לחקר ארץ ישראל משנת 1880

ביצות כבארה השתרעו עד שנות ה-20 של המאה ה-20 במרזבה של מישור חוף הכרמל סביב נחל תנינים ממזרח לקיבוץ מעגן מיכאל של היום. הביצות הוכרזו כאדמת ג'יפתליק על ידי השלטון העות'מאני.

היסטוריה[]

הביצות היו הגדולות בארץ ישראל לאחר ביצות אגם החולה, והשתרעו על שטח של כ-6,000 קמ"ר. במקום סכרו מהתקופה הרומית בארץ ישראל אגם מלאכותי ששימש את מפעל המים של קיסריה. האגם שרד כ-1,000 שנה, עד שהתדרדר עקב הצטברות סחף ותחזוקה לקויה לשטח ביצתי. הביצות היו תחומות בין סכר רומי באזור בריכות הדגים של קיבוץ מעיין צבי מצפון, סכר באזור אמת המים של קיסריה מדרום, הר הכרמל ממזרח ורכס הכורכר שדרכו זורם נחל תנינים ממערב. הביצות היו מקור ליתושי אנופלס ומוקד של מחלת המלריה (בבית הרברות העתיק של זכרון יעקב מצויות יותר ממאה מצבות של קרבנות המלריה מהתקופה שקדמה לייבוש הביצות). ערביי שבט ערב אל-ע'וארנה (שמוצאן מבקעת הירדן), חיו בשולי הביצה והתפרנסו מדיג, ממרעה תאוים, ומקליעת מוצרים מצמחי הגומא והקנה.

יומן כרמל המתאר את תהליך היבוש של הביצות[]

כדאי לצפות בתופעה של קיום המעיינות באזור הביצות, אלו גרמו ליצירת הביצה ועד לניקוזם לא ניתן היה ליבש את הביצה - הכותרת של הסרטון מתיחסת לחלק השני של הסרטון - החלק הראשון מתאר את תהלילך יבוש ביצות כבארה. מסיבה כל שהיא אין שומעים את הקריין וכן הקישור לא תקין - מקור הקישור הוא בויקיפדיה העברית

יומן_כרמל_028-2_ספטמבר_10_1949_-_ארכיון_המדינה

יומן כרמל 028-2 ספטמבר 10 1949 - ארכיון המדינה

carmel newsreel II 028 הפיק"א (Palestine Jewish Colonization Association) שהוקם ע"י אדמונד דה רוטשילד יוזם פרויקט להפוך 6,000 שונם אדמה בין זכרן יעקב ובנימינה לאדמה עליה יתישבו. שלוש מאות שבויי מלחמה בדרכם לרכבת שתחזיר אותם למצרים. צעירים ישראלים, דרך משרד התרבות, מבקרים במחנה מעבר של עולים חדשים שם ילמדו עברית. תחרות שחיה לזכר שחייני מכבי שנפלו במלחמת העצמאות: אברהם פאלק, עמנואל רוטשטיין, יעקב פריד, בר גיורא אנגלברג, אילן בילר, יוסף גולדברג, אסתר בירנבאום, נתן מזור, בצלאל זולטוב, יצחק ביגלזל. http://www.archives.gov.il/archives/#/Archive/0b071706802fe2ac/File/0b07170681e655b3

על יבוש הביצה[]

אדמת הביצה נרכשה על ידי חברת יק"א מכספי הברון רוטשילד בשנת 1922, והאגודה השקיעה כרבע מיליון ליש"ט בניקוזה. ייבוש רוב שטח הביצה התנהל במשך שנות העשרים והשלושים של המאה ה-20. לצורך פעולות הניקוז נשכרו פועלים מצריים וסודאנים, אשר עבדו במקום בתנאי מחיה קשים וסבלו ממלריה וגויסו פועלים משבט ערב אל-ע'וארנה. פיק"א (שירשה את יק"א ב-1924) רכשה אדמה חלופית לבדויים וב-1926 הקימה עבורם את הכפר ג'סר א-זרקא על רכס הכורכר הסמוך.

אנשי העלייה השלישית דרשו מפיק"א לשלב יהודים בעבודה במסגרת "כיבוש העבודה", אולם נתקלו בסירוב. לאחר מאבק ציבורי שהתנהל בשנת 1924 הסכימה פיק"א לשלב גם פועלים יהודים בעבודה, ותנאי העבודה שופרו. העבודות הביאו פועלים רבים לזכרון יעקב ולמושבה החדשה בנימינה, ובהם אנשי קבוצת כבארה וקבוצת מנורה של תנועת בית"ר בהנהגתו של גרשון שץ.

אחד מן החלוצים שייבשו את הביצה היה משה שטקליס. בסיוריו באזור בשנת 1929 הוא גילה את מערת כבארה הפרהיסטורית, בה נערכו מאוחר יותר חפירות רבות.

על אדמות הביצה שיובשה, הוקם, ב-1949, קיבוץ מעגן מיכאל. גם עם סיום הניקוז הופיעו באזור שלוליות חורף נרחבות מדי שנה. רק בסוף שנות ה-70, לאחר שהוקם מפעל נחלי מנשה שאסף את המים העודפים, הן נעלמו. שריד זעיר לביצות מצוי כיום בשמורת בריכת תמסח.

פועלו של דב קובלנוב[]

כל הפרטים הנכללים בדף זה, כמו בשאר הדפים בויקי זה, נועדו ללימוד ולמחקר - אין לעשות בהם שימוש מסחרי.

אם מישהו סבור שיש בכך פגיעה בזכויות יוצרים - הוסיפו הערה בתחתית הדף והתוכן יימחק מייד

בעקבות ההרצאה יואב אבניאון

ביצות כבארה ודב קובלנוה.png

על ביצות כבארה - קטע מממאמר עודד מיוחס
בשלב זה נכנס קובלנוב לעובי הקורה והצליח לפענח במה שונה ביצת כבארה מביצות אחרות שהיו מוכרות לקָרון ומדוע ייבושה חייב גישה בלתי שגרתית. הוא השווה את זרימת המים בנחל תנינים סמוך לשפך עם עוצמת השפיעה של המקורות המזינים אותו ממזרח, והסיק כי הביצות ניזונות גם ממקורות מים עשירים שמתחת לפני הקרקע.

לפיכך, טען קובלנוב, כי אין די בניקוז המים העל-קרקעיים, כפי שעשה קָרון, אלא יש להגיע לנביעות התת-קרקעיות ולהכניסן למשטר ניקוז קבוע. המהנדס קָרון התייחס בביטול לתכנית המפורטת שהכין קובלנוב, אך היא נשלחה על ידי פיק"א למוסד מדעי בפריז שאישר אותה. כדי לבדוק את יכולתו של קובלנוב לבצע את תכניתו, הפקידה פיק"א בידיו את ניהול הייבוש בחלק מן הביצה. לאחר שהוכיח שגישתו נכונה, הוא דרש מפיק"א לבצע את תכניתו במלואה ולהיות אחראי לכלל שטח הביצות. קָרון פוטר ועזב את הארץ, ואילו קובלנוב הפך בשנת 1927 למנהל הכללי של מפעל הייבוש של ביצות כבארה. לאחר שירידת פני המים חשפה את כל אלפי הנביעות, דאג קובלנוב לאתר כל אחת מהן, לכתרה בחצץ או בצדפים ולהזרים את מימיה בצינור תת-קרקעי לתעלות איסוף ומהן לתעלות ניקוז.

הוא העמיק את התעלות וערך חיפוש מדוקדק אחרי כל נביעה, ואף בדק אם מימיה מלוחים או מתוקים, ובהתאם לכך נקבעו קווי הצינורות לאיסוף המים.חפירת התעלות נעשתה באתי חפירה בלבד וכדי להוציא את העפר מעומק התעלה הותקנו מדפים על השיפועים, והעפר הועלה ממדף למדף בדליים. מקצת הפועלים נאלצו לעמוד במים עד טבור ולהעביר את דליי האדמה שנחפרה למפלס גבוה יותר.

סיכום
הוא העמיק את התעלות וערך חיפוש מדוקדק אחרי כל נביעה, ואף בדק אם מימיה מלוחים או מתוקים, ובהתאם לכך נקבעו קווי הצינורות לאיסוף המים. חפירת התעלות נעשתה באתי חפירה בלבד וכדי להוציא את העפר מעומק התעלה הותקנו מדפים על השיפועים, והעפר הועלה ממדף למדף בדליים. מקצת הפועלים נאלצו לעמוד במים עד טבור ולהעביר את דליי האדמה שנחפרה למפלס גבוה יותר.

גלריית תמונות[]

לקריאה נוספת[]

  • יהודית איילון, עורכת: חנה עמית, "עת־מול -עתון לתולדות ארץ ישראל ועם ישראל", "מלך הביצה", הוצאת יד יצחק בן-צבי, אדר ב' תשס"ג, מרץ 2003, כרך כ"ח, גיליון 4 (168), עמוד 17–19.

קישורים חיצוניים[]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ביצות כבארה וויקישיתוף
Advertisement