צילומי זאב רוטקף- ביקור בתל תרצה (בירת ממלכת ישראל המקראית) ובעיינות בדיאן (מקור המים החשוב בשומרון)
יָפָ֨ה אַ֤תְּ רַעְיָתִי֙ כְּתִרְצָ֔ה נָאוָ֖ה כִּירוּשָׁלִָ֑ם עם מרכז מורשת גוש קטיף וצפון השומרון, מרכז סיור ולימוד שומרון ו-'עמיתים לטיולים'
סיכום => לתל תרצה (פרעה) + עיינות בידאן התקיים ביום שישי ערש"ק פרשת דברים - שבת חזון, ז' מנחם-אב תשפ"א 16.7.21 הדרכה ע"י מאיר רוטר, ד"ר אהרן טבגר, ז'אבו וצוות מסו"ל שומרון באישור ביטחוני נדיר ובאבטחת צה"ל כניסה סֶנְסַצְיוֹנִית לשני האתרים עם 5 אוטובוסים ממוגני ירי עם אור ראשון.
בספר שיר השירים שלמה המלך שיבח את יופיה של העיר תרצה, ואף השווה אותה לזה של ירושלים. מאז חלפו להם כשלושת אלפי שנים, תרצה נחרבה, ומנהיגינו התנערו מחלקים נרחבים של ארץ התנ"ך. הראש אולי מתנכר, אך הלב כמה אל ארץ האבות, ולאחר השתדלות עצומה הותר לנו לבקר לשעה קלה, בארצנו שלנו.
התכנסות במכורה[]
לרגל האירוע ההיסטורי, באישון ליל שיירות עמיתים ממלאות את ציר אלון המוביל ליישוב מכורה בבקעה, ובשדה תבואה שאך נקצר ממול למכורה, מתנדבים מצוידים בסטיק לייק מכוונים את התנועה הכבדה בחשכה, ומסדירים ביעילות את חניית האורחים הרבים. הרגשתי ממש כאילו הגעתי לחתונה מושקעת במיוחד.
אורות חמשת האוטובוסים, שכל המקומות בהם התמלאו מיד עם פרסום דבר הסיור, מנחים את דרך הולכי הרגל בעלטה, ועם ההגעה אל האוטובוסים מה רבה ההתרגשות לפגוש כל כך רבים מחברי לדרך וממדריכי 'עמיתים לטיולים' עימם חלקתי מסעות כה רבים בארצנו היפה.
סריקה קצרה של הבאים מגלה כי כמעט כל נוסע שני באוטובוס אליו עליתי הינו בעל תואר דוקטור, ונראה כי סיור זה מושך אליו אנשי אקדמיה רבים כמו גם אוהבי הארץ הלומדים אותה ברגליהם, וכי לימודי ארץ ישראל כמו גם עם ישראל ישתכרו רבות מסיור חשוב זה.
בעוד אנו בדרכנו למחוז חפצנו, מאיר רוטר, חוקר ארץ ישראל נוטל את המיקרופון ובעודו מתקשה להסתיר את התרגשותו אומר כי היום מטרתנו לא רק ללמוד ולאהוב את הארץ, כי אם גם להתוות דרך ולפתוח חלק חשוב בארץ ישראל, דרך בה אנו מקווים יבואו עוד רבים אחרינו.
מאיר מעביר את המיקרופון למורה הדרך יוחנן גולדין, איש מרכז סיור ולימוד שומרון המודה ראשית למרכז קטיף על הסיוע בהוצאת סיור זה ועובר לסקירת דרכנו, דרך אלון אשר נסללה בהתאם לתוכנית יגאל אלון להקמה וחיבור יישובי הבקעה כדי להגן ולקבע את קו הגבול המזרחי של הארץ.
מבחינה גאוגרפית אנו נמצאים על קמר תרצה, המתנשא מהר בעל חצור ועד הגלבוע, כאשר לאורכו בולטים רכסים בעלי אופי מקומי, רכס שילה, איתמר, טמון וכביר. עינות בידאן בהם נבקר היום הם מקור מים שופע המזין את נחל תרצה הזורם מזרחה לשכם אל הירדן, ויוצר דרך רוחב נוחה שכונתה בימי האבות "דרך מבוא השמש", דרך זו בה אברהם הגיע לארץ, וכנראה גם עם ישראל לאחר חציית הירדן הגיע בה לשכם, לטקס הברכה והקללה.
יוחנן ממשיך לבקוע את העלטה סביב ואנו למדים כי עד לפני כ25 שנה כביש 57 הוליך הישר מנתניה ועד גשר אדם לאורך מה שכונה "המותניים הצרות של המדינה", אך לאחר הסכמי אוסלו, הגישה לעיר שכם וטול כרם נאסרו על יהודים, ועתה יש להקיף בצער אזורים אלו כדי להגיע מהשרון אל הבקעה.
בימי מלחמת העולם הראשונה, עת הבריטים נלחמו בטורקים על השליטה בארץ, באזור שכם פיקד על הכוחות הטורקיים כמאל אתא-טורק (לימים מייסד טורקיה המודרנית) ועם הבקעת קו ההגנה הטורקי נאלצו הכוחות הטורקים לסגת דרך נחל תרצה לכיוון עבר הירדן ומשם לדמשק. התנועה באותם ימים נעזרה רבות בבהמות משא ועגלות, ומטוסי הבריטים אשר איתרו את הטור הנסוג באיטיות עשו בו שפטים עד כי העותמאנים קראו למקום עמק המוות.
עת אור ראשון מפציע על נחל תרצה המתחתר היטב בין הר כביר מדרומו להר טמון מצפונו, מקבל מאיר רוטר שוב את המיקרופון, ומגלה כי רכס הכביר מתנשא לגובה של עד 794 מטרים באזור חוות סקאלי, ואילו עמק תרצה נמצא - עד מינוס 60 מטר מתחת לפני הים באזור חורבת בית חסן, במרחק אווירי קצר של 5 ק"מ בלבד, נפילה של 850 מטרים! ואם נמשיך עד נחל הירדן בסך הכל 15 ק"מ אווירי אנחנו כבר כמעט במינוס 300 מתחת לפני הים, כמעט קילומטר של הפרש גבהים אשר אולי נתן להר כביר את שמו ("גדול" בתרגום חופשי מערבית).
ככל שאנו נעים מערבה לאורך הנחל הנוף מוריק יותר והניגוד מול ההרים החומים סביב בולט יותר ויותר. מאיר אומר כי תרצה נמצאת בעמק פורה ויפה זה, שמקור מי הנחל הזורם כאן בסדרת מעיינות שופעים מים, זוג מעיינות נמצא מצפון ומדרום לתל תרצה, ומימיהם זורמים אל המשך הנחל, אליהם מצטרפים מי עינות בידאן, שנשפכים אל הנחל מצפון מערב, וביחד מרכיבים פלג איתן של מים רבים, אכן במפות בריטיות מלפני יותר ממאה שנה נחל תרצה מסומן כנחל איתן. היום עקב שאיבה מוגברת זורם הנחל רק בקטעים קצרים במורד מעיינות בידאן, אך בחורף בעת שיטפונות עדיין מחזירים אותו לימי קדם כנחל שוצף.
אנו חולפים על פני מבני מחנה יוסף של צה"ל, וכן בונקרים שהיו בעבר למרגלות הר טמון, אשר ננטשו יחד עם אזור חשוב זה לאחר הסכמי אוסלו, ומיד הנוף מקבל נופך דרמטי, נחל תרצה מתחתר במתלול עמוק שלעיתים מכוסה חורש, והדרך עוברת לרגלי מצוק ענק ובין גבעות תמירות, בואכה תל תרצה השולט על בקעת תרצה בגובהו.
- רראו גם:בקעת נחל תרצה
תל תרצה[]
השמש מאדימה מעל פסגת הטמון ושולחת קרנים ראשונות החוקרות את עמק תרצה מדרומנו ומאירות אותו בגוונים עדינים של ירוק המתריס מול גווני חום הקיץ הצובעות את הר כביר.
התל עצמו גבוה מספר מטרים מעל סביבתו הקרובה, אך חולש היטב על האזור סביבו. העליה אל מישור התל המתפרס על שטח רחב ידיים חושפת כי שרידי מבנים רבים, יסודות קירות וחפירות ארכיאולוגיות שננטשו פזורים על פני התל בערבוביה חסרת סדר המבלבלת תחילה ומקשה להבין את תמונת המקום לאשורה, אך איתנו היום טובי חוקרי הארץ שיספרו את סיפור האבנים הפזורות סביב.
מאיר בוחר לו קיר תמיר, כראוי לבן יורש של ממלכת ישראל ויהודה, ונעמד עליו בעוד העמיתים מתיישבים על שרידי הקירות הרבים סביבו, הנוחים באופן די מפתיע.
מאיר מפנה מבטנו אל העמק הפורה מדרום לתל, אזור המושקה היטב על ידי מעיינות, ופוסק כי מדובר כאן בתל מוקף בוסתנים שופעים, בדומה למתואר על ידי רישומי נוסעים קדומים, וליופי המקום המתואר בשיר השירים.
תרצה נזכרת לראשונה בתנ"ך כאחת הערים הכנעניות אותן כבש יהושע בתקופת ההתנחלות, ולאחר מכן עת פוצלה הממלכה בין יהודה וישראל ירבעם מקים את בירתו בפנואל אשר בעבר הירדן, אולי כדי למשוך ולחבר את שבטי עבר הירדן אליו. אותה עת אירוע עולמי מטלטל את המזרח התיכון, מסע מלחמה של שישק מלך מצרים במזרח התיכון, אשר בין היתר פוגע בעיר פנואל.
ירבעם מעתיק בירתו לתרצה, אולי בעקבות מסע שישק, או אולי כי כרת עם שבטי עבר הירדן את הברית אשר רצה. תרצה עונה היטב על הדרישות מעיר בירה, נמצאת על דרך הרוחב מבוא השמש החשובה המקשרת כאמור בין מעברות הירדן לשכם, סמוך מאוד לדרך האבות החוצה את הארץ לאורכה ועוברת בשכם הסמוכה, עינות מים רבים ונחל איתן במרחק נגיעה, וכמו שניתן לראות סביב אדמות פוריות המבטיחות מס עובד למלך.
מכאן הדרמה שמתחוללת בתרצה יכולה לספק מספר פרקים בסדרה משחקי הכס, נָדָב בֶּן-יָרָבְעָם נרצח על ידי בַּעְשָׁא התופס את המלכות ובונה את תרצה במשך 24 שנה. בַּעְשָׁא שבכל שנות מלכותו עסק בלוחמה נגד אָסָא מלך יהודה ואף צר על ירושלים. אָסָא כדי להסיג את המצור המתהדק משחד את מלך ארם להילחם עם ישראל, ובַּעְשָׁא נאלץ להסיר את המצור מעל ירושלים ולסגת לתרצה.
לאחר מות בַּעְשָׁא וקבורתו בתרצה, עולה למלוכה בנו ההולל אלה, ועת הוא מתגולל שיכור זימרי עבדו הנושא בתפקיד שר מחצית הרכב, כנראה תפקיד צבאי, רוצח אותו ותופס את המלכות. הצבא אשר היה אותה עת במסע צבאי בגבתון אשר בארץ פלשתים בראשות עמרי שר הצבא שב כדי להדיח את הקושר, וזימרי אשר מבין את אשר עומד לקרות, אינו רוצה לשאת בדין, שורף את ארמון המלוכה כשהוא בו, ומאבד את חייו.
עמרי שנהפך למלך ישראל, מייסד שושלת חשובה של מלכי שומרון, ממנה הידוע ביותר הינו בנו אחאב, מולך כאן שש שנים, ומעביר את בירתו לשומרון (סבסטיה, בית 2) אותה בונה על אדמות אשר קנה מאדם בשם שמר.
אך עדיין לתרצה נכונו עלילות, למרות שהעיר ירדה מחשיבותה נמצא כאן כשלוש מאות שנה לאחר מכן, במאה השביעית לפנה"ס מושל מקומי בשם מנחם בן גדי המבצע התנקשות במלך שלום בן יבש ותופס את המלוכה על ישראל.
לאחר שהשכלנו בעלילות הדרמטיות שהתחוללו בין שרידי העיר סביבנו, עובר מאיר לשאלת זיהוי תרצה במקום זה.
חוקרי המקרא המוקדמים התקשו בזיהוי מיקומה של תרצה, הראשון שזיהה את העיר כאן היה ויליאם אולברייט אשר בראשית המאה הקודמת ניתח היטב את גבול נחלות בנות צלפחד, אשר תרצה נושאת את שם אחת מהן, נעזר בחרסי שומרון אשר מזהים היטב מיקום שמות נחלות שונות עם ערים הממוקמות בהן, ומזהה את נחלת חגלה בת צלפחד ודרכה את מיקום תרצה, בעליל תל גדול וחשוב לפי הממצאים בשטח.
הארכיאולוג רולאן דה-וו חופר כאן בשנות החמישים של המאה שעברה ומוצא כי הממצא הארכיאולוגי עולה בקנה אחד עם סיפורי המקרא, עיר כנענית החרבה בימי ההתנחלות, מעליה מוצא עיר ישראלית מאוחרת ובה את שער העיר, בתי ארבע מרחבים (בית בעל שלושה חדרים סביב מרחב מרכזי) האופייניים להתיישבות העברית ובנייה של מבנה מפואר שלא הושלמה, המתאימה לנטישת עומרי את המקום.
באומרו זאת מעביר מאיר את ההובלה לארכיאולוג ד"ר אהרון טבגר המוביל אותנו בין שרידי רחובות שאיבדו מגדולתם, אל אזור החפירה החדש שנחפר בשנים האחרונות.
אהרון פותח באומרו כי הוא מתרגש לראות את עם ישראל שב לאחת מבירות ממלכת ישראל הקדומה, ועורך סקירה מקיפה של תגליותיו של דה-וו. שכבה קדומה בה עיר כנענית מתקופת הברונזה, שכבה מתקופת הברזל (ימי ההתנחלות), בה היישוב פרוז וללא חומה, מעליה שכבה מתקופת ראשית ממלכת ישראל בה כבר בולטת באתר חומה ושער כניסה גדול, לידו רחבה גדולה ועמוד אבן. מול השער נחשף מבנה בו נמצא דגם מקדש עשוי חרס בדומה לזה שנמצא בחורבת קיאפה (המיוחסת לממלכת דוד).
אהרון סוקר בהרחבה את הוויכוח החם בעולם הארכיאולוגיה בקשר לתיארוך הממצאים, ויכוח עז לפחות כמו האירועים התנ"כיים שחלו כאן, וכי נכון לעכשיו נראה כי מסתמנת הסכמה בין הארכיאולוגים כי הממצאים תואמים את האירועים המתוארים בספר הספרים.
זמננו דוחק, ואנו יוצאים לסיור קצר באתר, חוזים במבנה גדול שבנייתו לא הושלמה ומיוחס למעבר עומרי אל שומרון, ואל שרידי שער וחומת העיר הישראלית בה עומד בפתח העיר אושיית ידיעת הארץ ז'אבו ארליך, המנצל את הדקות שכח הליווי שלנו הקצה לתום הביקור להעלאת רעיון נפלא.
ז'אבו מעלה את הרעיון כי לא רק תחרות מקומית שררה בין תרצה לבין שומרון כבירות ממלכת ישראל, אלא שתרצה הנמצאת ממזרח לשכם ולדרך האבות, בעצם נושאת עיניה ואת קשרי המסחר והתרבות שלה מזרחה, אל הממלכות של אזור הסהר הפורה, ואילו שומרון הנמצאת מערבה מדרך האבות, מפנה עיניה אל תרבות המערב, ואל ארצות הים התיכון, ואכן בנו של עמרי מייסד העיר שומרון נושא לאשה את איזבל הצידונית, בת ממלכה ים תיכונית ובת לתרבות המערבית, רעיון הנותן עומק מדיני ותרבותי להעברת הבירה הנראית עניין מקומי גרידא במבט ראשון.
מהרהרים בידע הרב אותו צברנו בביקור קצר זה אנו שבים לאוטובוסים ושמים פעמינו מערבה לאורך בקעת תרצה אשר השמש העולה חושפת את שפע הבוסתנים וכרמי הזית לאורכה כמו גם את רצועת הקנים הצרה המסגירה את ערוץ זרימת הנחל.
- ראו גם :תל תרצה
עינות בידאן=[]
הנסיעה מערבה חושפת עושר רב של בעלי האדמות כאן, כמה ארמונות יפים הבנויים בין השדות, שלא היו מביישים אף את מלכי ישראל, פארקי מים הניזונים מעיינות שופעים ואפילו מספר גלגלי ענק של פארקי נופש ושעשועים לאורך הרצועה היפיפיה של עמק תרצה.
מאיר מזכיר כי עד להסכמי אוסלו היו יחסי השכנות נהדרים, ישראלים רבים היו באים לנפוש כאן ואף קייטנות של בתי ספר יהודיים היו נערכות בפארקים הרבים לאורך הנחל, שכנות טובה שנגוזה עם פרוץ הסכמי "השלום". בעיה נוספת שהחלה עם אותם הסכמים היא נספח המים של הסכמי אוסלו שנכתב כנראה על המים, מכיוון שהערבים עוסקים בשאיבה לא מבוקרת, ומפלס מי התהום כאן ירד מעומק של כשני מטר ליותר מעשרים, תוך פגיעה במעיינות והתייבשות נחל תרצה מלבד רצועות הסמוכות למעיינות הגדולים ביותר.
בספר דברי הימים בדן נזכר כאחד מבני מנשה, והעיר בדן נזכרת מספר פעמים במשנה בזכות הרימונים המפורסמים והגדולים שהגיעו ממנה, ואשר דינם במספר הלכות שונה מאלו של רימונים רגילים.
עת מאיר מסיים להציג את אזכורי בידאן במקורותינו, אנו נעצרים מול הר כביר המיתמר מעל עיקול נחל תרצה בנוף מרשים, של הר חום מיוער קימעה ובו מחשופים רבים של אבן גיר, אל מול הרצועה המוריקה של נחל תרצה ממש תחתינו, ובה עינות מים הקוראות אלינו בקול פכפוך עליז.
הירידה מטה אל עינות בידאן העליונות (ראס אל נבע) בערוץ הנחל חושפת בוסתן שופע פרי וצל, אמות מים מבוטנות הזורמות מצפון לערוץ, מפלי מים הנשפכים אל הערוץ מדרומו, וערוץ הנחל השוצף בעוז דרך מדרגות בנויות בחוכמה, בסדרת מפלים יפים שביניהם שולחנות וכיסאות פלסטיק המאפשרות נופש ומנוחה קרירים ממש בתוך מי הנחל. ממערב בריכת שחיה רחבת ידיים מחופה קרמיקה תכולה כנהוג במקומותינו ממתינה לגברים, ואילו לנשים בריכה דומה ממתינה ממזרח במורד הנחל.
מי שטרח לטפס במעלה הדרומי של הנחל, מגלה זוג מעיינות שופעים, אחד נובע לתוך מבנה בית מעיין הוא עין קודיירה, והשני עין בדא, מפכה אל בריכת אבן יפה ורחבת ידיים, ומשניהן סדרת אמות מובילה את המים אל המפלים ואל ערוץ הנחל לרווחת העמיתים אשר כבר התיישבו לסעוד את ליבם בין השולחנות אשר על הנחל.
גם כאן זמננו קצוב (ממש חבל!), ולאחר שעה ארוכה של הנאה ממקום קסום זה אנו שבים למכורה, תוך נסיעה שוב מעל בקעת תרצה המקסימה, והרהור ביופיה הרב של הרעיה שהוזכרה בשיר השירים.
תודות:[]
תודה גדולה - למח"ט הבקעה אל"מ בצלאל שנייד שאפשר סיור היסטורי זה,
לעמית אררט על סיור מדהים ופורץ דרך,
למאיר רוטר, המדריך הנפלא,
לד"ר אהרון טבגר, על הסקירה הארכיאולוגית המקיפה,
ולז'אבו ארליך על התוספת המחכימה,
לעידו מאושר על ניהול המבצע רב המשתתפים בקור רוח ובחוכמה,
לגדוד אריות הבקעה ולסגן אלוף גילי שריקי על הליווי והשותפות לדרך,
למרכז קטיף: למוכי בטר ולשרה קורלק על הסיוע הרב בהוצאת סיור זה,
ליוחנן גולדין ולמסו"ל שומרון על השותפות וההדרכה,
לקצין הגמר אילן מרנדי'ץ ולסגנו אסף ורנר שדאגו להרמת האירוע,
ולמאות העמיתים שהגיעו באישון ליל לאהוב את ארץ האבות.
אלבומי תמונות באדיבות: זאב רוטקוף נריה בריס ירון בוצר
בעמיתות, ירון בוצר 054-4538158 botzeryaron@gmail.com