בית הכנסת האיטלקי היה בComunita ebraica di Chieri

מרכז הקהילה היהודית נמצא ברחוב פיוס החמישי, בככר הקטנה שזכתה להקרא על שמו של הסופר היהודי המופרסם, יליד העיר, פרימו לוי. המבנה הבולט בככר הוא של בית הכנסת, שנחנך בשנת 1884 לאחר ארבעת שנות עבודה ואחר שניטש המבנה הקודם שתוכנן להיות בית הכנסת והפך להיות למולה אנטונליאנה. בשנים קודמות היו בעיר שני בתי כנסת: האחד בנוסח הספרדים והשני בנוסח איטליה. בבית הכנסת הנוכחי 1,400 מקומות.

בית הכנסת בטורינו הוא אחד משורה של בתי הכנסת גדולים ומפורסמים שהוקמו בסוף המאה ה-19, בעידן איחוד איטליה, יחד עם בית הכנסת הגדול של רומא ובית הכנסת הגדול של פירנצה ועוד. הוא נחשב לאחד המונומנטים המפארים את העיר טורינו. זהו בניין מרכזי בעל כיפת-תוף על תיליים. בפינותיו ארבע מגדלים קטנים .

בבית הכנסת מתפללים רק בחגים ובאירועים חגיגיים. באשר ימות השנה מתפללים בבית כנסת, בנוסח יהודי איטליה, שהכניסה אליו היא בצד מבנה בית הכנסת. בית הכנסת הקטן שימש מאפיה לייצור מצות. הוא בנוי בצורת אמפיתיאטרון. ריהוט בית הכנסת הובא מהעיר "קיארי" והוא מעוצב בסגנון בארוקי פיימונטזי. קיר לבנים מפריד בין בית הכנסת הקטן לבין חדר תפילה שנועד לתפילה בנוסח אשכנז. לפניו שש שורות של כיסאות, המוצבות לפני ארון קודש בעל ערך אומנותי עם דלתות בצבע כהה, כביטוי אבל למותו של המלך "קרלו אלברטו" בשנת 1849, השליט שהעניק אמנציפציה ליהדות טורינו. בדלתות הארון חרוטים תבליטים המתארים את העיר ירושלים.

בית הכנסת נפגע מהפצצה אוירית בשנות מלחמת העולם השנייה ונהרסו הקישוטים הפנימיים והריהוט של בית הכנסת. בשנת 1949 הוא שוקם ונפתח מחדש לשירות יהדות טורינו.

תמונות מבית הכנסת[עריכה | עריכת קוד מקור]

חזית בית הכנסת

השבת ארון קודש לקהילה[עריכה | עריכת קוד מקור]

WhatsApp-Image-2020-10-12-at-12.21.30.jpeg

[Qui Torino - La città restituisce l'Aron alla Comunità http://www.moked.it/unione_informa/101213/101213.html המקור]

ברוך שובך אהרון הקודש !. לאחר יותר ממאה שנה, הקהילה היהודית בטורינו אתמול חגגה "תשובה" , הביאה כחזרה, dell'Aron כי בשנת 1884 תרם את ולאחר מכן באוניברסיטת טורינו היהודי לעיר. אירוע חשוב, כי ראה את השתתפות רחבה עניין של יהודי בטורינו. תוצאה של שיתוף פעולה בין הקהילה, הממונה הממלכתי על אתרים היסטוריים , אמנותיים מורשת אתני אנתרופולוגי של Piemonte ו Fondazione טורינו Musei, את ההחזר על ההלוואה כדי להשתמש dell'Aron, כפי הדגיש ידי ג 'וליו neoconsigliere UCEI ציורי, האמרגן של האירוע, עדים האג"ח הגדולה פיאמונט ההיסטוריה היהודית בין מוסדות המציאות המקומית. "זה פרס - הנשיא אמר בטקס הפתיחה של טוליו קהילת לוי -. תפקידה של הקהילה היהודית בחברה שלוקחת על אף חריף יותר, ערב יום השנה sesquicentennial של איחוד איטליה" שיתוף פעולה חשוב המוסדיים המשיך לארגן את האירוע שוחח ג 'ובאנה Cattaneo Incisa, נשיא טורינו Fondazione Musei, ואדית גבריאלי, רפ"ק של היסטורי אמנותי מורשת אתני אנתרופולוגי של פיימונטה, והדגיש את הערך של המוזיאון כמקום שבו הזיכרון לא רק לגובה, אך ניתן להחזיר.

שמרו על הנחות של הסנאט (שהוביל את פרויקט השיקום), ארון הקודש, מוזהבת ומעוטרת קישוטים דמויות ארכיטקטוני המסמל את בית המקדש בירושלים, הוא רהיטי עץ הבכור מבתי הכנסת של הגטו הישן של טורינו . לאחר האמנציפציה של היהודים של ממלכת סבוי בשנת 1848 את בניית בית הכנסת, הקהילה החליטו לתרום את אהרון לעיר כאות תודה אמון במוסדות. העד, נשיא לשעבר אלכסנדר מכתבים פואה פנה אל המנהל של Civico Museo, עמנואלה ד 'אזליו, לקרוא לפני הקהל ארז ידי שחקן פרנצ' סקו Maraveti. "אולי אם הם לא היו, היום אנו חוגגים את השלמת המחזור הזה, dell'Aron לחזור", נזכר ג 'ולי עיצובים, בהתייחסו ההפצצות של מלחמת העולם השנייה, אשר, עם זאת, מחקו את רוב הארכיון של הקהילה . הנתיב של מחקר ושחזור של רהיטים, כפי שציין כריסטינה Mosetti של המפקח, החלה לאחרונה והסתיים בהצלחה רבה: nell'alveo לחזור המקורי או את הקהילה היהודית. לאחר אתרים היסטוריים ואמנותיים של המלומד רייכל שרון אשר הניח את dell'Aron המקור סביב המאה השמונה עשרה (בשילוב עם הקמת הגטו לבקשתו של סבוי בטורינו), הרב אלברטו סומך נתן לו "ברוך הבא" כל "אהרון. "תשובה פירושה חרטה, אלא גם להשיב - אמר הרב - כל כך הפעם אנו מקדמים בברכה חזרה all'Aron הקודש. לפני הפתיחה הרשמית, הקהל שנאסף בבית הכנסת הקטן כדי להאזין בדממה את קולו של שמואל Lampronti, אשר ביצעה את שירי הטקס של המנהג השני פיימונטה היהודית. ואז כולם צפופים כדי ליהנות יקרות הקודש אהרון, שחזר אחרי יותר ממאה שנים שבו הזמן לא מצאו מקום, בית הכנסת של טורינו.

דניאל רייכל


Bentornato Aron Hakodesh. Dopo oltre un secolo, la Comunità ebraica torinese ha festeggiato ieri la Teshuvà, inteso

come ritorno, dell’Aron che nel 1884 l’allora Università Israelitica di Torino donò alla città. Un evento di grande importanza che ha visto la larga partecipazione e interesse degli ebrei torinesi. Frutto della collaborazione fra Comunità, Soprintendenza per i Beni Storici, Artistici ed Etnoantropologici del Piemonte e Fondazione Torino Musei, la restituzione in comodato d’uso dell’Aron, come sottolinea il neoconsigliere UCEI Giulio Disegni, promotore dell’evento, testimonia il grande legame storico fra la realtà ebraica piemontese e le istituzioni locali. “Un riconoscimento - spiega in apertura il presidente della Comunità  Tullio Levi - del ruolo della comunità ebraica nella società che assume un significato ancor più pregnante alla vigilia del centocinquantesimo anniversario dell’Unità d’Italia”. Dell’importante collaborazione istituzionale portata avanti per organizzare l’evento hanno parlato Giovanna Incisa Cattaneo, presidente della Fondazione Torino Musei, e Edith Gabrielli, soprintendente per i Beni Storico Artistici ed Etnoantropologici del Piemonte, sottolineando il valore del museo come luogo in cui la memoria non solo è conservata ma può essere restituita.

Conservato nei locali di Palazzo Madama (che ha portato avanti il progetto di restauro), l’Aron Hakodesh, dorato e decorato con fregi e figure architettoniche che simboleggiano il Tempio di Gerusalemme, è il più antico arredo ligneo proveniente dalle sinagoghe del vecchio ghetto torinese. Dopo l’emancipazione degli ebrei del Regno Sabaudo nel 1848 e con la costruzione dell’attuale sinagoga, la comunità decise di donare l’Aron alla città come segno di riconoscenza e fiducia nelle istituzioni. A testimoniarlo, una lettere dell’allora presidente Alessandro Foa diretta al direttore del Museo Civico, Emanuele D’Azeglio, letta davanti al folto pubblico dall’attore Francesco Maraveti. “Forse se non l’avessero fatto, oggi non potremmo festeggiare la chiusura di questo ciclo, il ritorno dell’Aron” ricorda Giulio Disegni, facendo riferimento ai bombardamenti della Seconda Guerra Mondiale che, peraltro, cancellarono la gran parte dell’Archivio della Comunità. Il percorso di ricerca e restauro dell’arredo, come sottolinea Cristina Mosetti della Soprintendenza, è iniziato recentemente ed è terminato con un grande successo: il ritorno nell’alveo originale ovvero la Comunità ebraica. Dopo i cenni storici e artistici della studiosa Sharon Reichel che ha collocato l’origine dell’Aron intorno al Settecento (in concomitanza con l’istituzione del ghetto a Torino per volere dei Savoia), rav Alberto Somekh ha dato il suo “benvenuto” all’Aron. “Teshuvà significa pentimento, risposta ma anche ritorno - ha ricordato il rav - per cui in questa occasione diamo il bentornato all’Aron Hakodesh”. Prima dell’inaugurazione ufficiale, il pubblico si è raccolto nella sinagoga piccola per ascoltare in silenzio la voce di Shemuel Lampronti, che ha eseguito canti rituali ebraici secondo il minhag piemontese. Poi tutti assiepati ad ammirare il prezioso Aron Hakodesh, tornato dopo oltre cento anni dove un tempo non aveva trovato posto, la sinagoga di Torino.

Daniel Reichel

טורינו והמקדש המשוחזר[עריכה | עריכת קוד מקור]

WhatsApp-Image-2020-10-12-at-12.21.30.jpeg

פורסם ב- News on‍‍12 / 10/2020 - כ"ד תשרי תשע"א הלוח שהוקדש לטורינו לאלה שהתירו את שיקום בית הכנסת התגלה: העבודות שהחלו באביב 2019, הן פתרו כמה בעיות דחופות יותר והחזירו את הבניין ליופיו המקורי. החל מניקוי האבן ועד לשיקום הספסלים והמתקנים, העוברים דרך התאוששות הקרבות, העמודים המעוותים ובירות האכסדרה, העבודות העבירו את הקריאה החזותית הנכונה של המקדש. בית הכנסת של טורינו, שתוכנן בסגנון מורי על ידי האדריכל אנריקו פטיטי וסיים את בנייתו בשנת 1884, ונבנה כמעט לחלוטין בשנת 1945, לאחר שהפצצת 1942 הותירה רק את קירות המערכת ואת מגדלי הפינה האופייניים. זה הזמן לתודה: כשהעבודה הושלמה כמעט, בסוף הברכה שאספה לבסוף את ילדי קהילת טורינו, היה זה הנשיא דריו דיסגני שהיה הראשון לדבר, שהדגיש כיצד שמחת תורה, יום של שמחה וחגיגה, הוא האירוע הטוב ביותר לחגוג: " השלמת השיחזור - הוסיף - היא גם מתנה יקרה הניתנת לשני הצ'טנים, הרב אריאל די פורטו (חתן תורה) ורב אלברטו סומך (חתן בראשית), וכן לקהילה, לעיר טורינו ולכל מי שפוקד אותה. או שמבקרים בה ". השיקום היה חשוב עוד יותר מכיוון שכדי ליישם את הצעדים הנדרשים למניעת בריאות, כל התפקידים מתקיימים בבית המקדש הגדול. למרות שהמקדש הקטן יפה ואהוב מאוד, הוא אינו מאפשר את המרחק הדרוש או אוורור מספיק. השלמת העבודות, אפשרית הודות לתרומות נדיבות, התקבלה גם בנאומיו של מטאו באגנסקו, ראש התרבות האובייקטיבית של קרן סן פאולו (יום לפני שהמזכ"ל הכללי, אלברטו אנפוסי השתתף בתפקידים), שנזכר במחויבות הרב שנתית יסוד בשיקום בתי כנסת ברחבי פיימונטה ושל בן אבן, הצעיר מבין ילדי חן ומיכל אבן, תמיד זמין לתרום לצרכי הקהילה. נאום חזק, מלא רגש, שמרכזו היה מחויבות ואמון לעתיד למרות המצב הקיים בסימן המגיפה. תרומה חשובה לזכר ההורים רוברטו ולינה הגיעה מרפאלה ואטורה לוי, שנזכרו איך זו גם בקשה ספציפית של האם, התגעגע לפני כמה שנים. אפילו בעלי החברה שביצעה את העבודה, האחים רווה, וגם לא מנהל אותו, האדריכל פרנצ'סקו סטנטה, לא רצו להחמיץ את ההזדמנות, שהשתתפו ביום שהסתיים בחלוקה המסורתית לילדי אותם ממתקים שבמשך שנים בטורינו סימנו סיום של מחזור ותחילתו של חדש, מלווה ברצון של כולם ותקווה שהוא יביא שלווה. ובריאות. מלווה במשאלה של כולם ותקווה שזה מביא שלווה. ובריאות. מלווה במשאלה של כולם ותקווה שזה מביא שלווה. ובריאות.


הפצצת בית הכנסת[עריכה | עריכת קוד מקור]

Bomba2.png

טורינו, הפצצה שלא התפוצצה והזכרונות מבית הכנסת שנהרס בשנת 1942

פורסם בחדשות ב- 1201/12/2019 - 3 כסלו 5780 כיום בטורינו, כמה צעדים מתחנת פורטה נובה, וכמה מדרגות מבית הכנסת, תיפוצץ פצצה, מלחמה שנותרה משנת 1942, התגלתה לפני מספר ימים במהלך חפירות בוויה ניצה: המפעילים ימשיכו לנטרל את הסליל הראשון על ידי קצף מיוחד פוליאוריטן, ממשיך את חתך הפצצה בתותח המסוגל לחתוך את הפצצה בסילון מים חזק וחזק. הסיפור מביא לראש את מה שקרה בסוף נובמבר לפני 77 שנה. הפצצה, שסווגה כפצצה כללית, הוטלה ממטוסי ארבעת המנועים של חיל האוויר המלכותי (RAF) במהלך הפשיטה האווירית ב- 28 בנובמבר 1942 לאורך הציר מפורטה נובה לינגוטו. משקלו 500 קילו, כ -250 פאונד, מתוכם 65 TNT, בעוד שהשאר עשוי מחומר ברזלי. כמה ימים קודם לכן הפצצה קשה נוספת, זו של 20 בנובמבר, גרמה נזק אדיר לעיר טורינו: זו הייתה הפיגוע האווירי ביותר שספגה עיר איטלקית עד לאותה העת. למעלה מ -200 מפציצים הפילו 100 אלף פצצות ארבע פאונד, פצצת תבערה של 30 פאונד בכל שנייה, המוני פצצות נפץ. ההפצצה נמשכה 90 דקות משעה 21:30 עד 23:00, נעשה שימוש ב -232 מטוסים, הקורבנות היו 177. תוכנית העיר המסוימת, עם אפיקים רחבים וישרים, שנעה בין הבתים, הצילה את טורינו מאסון קשה יותר. bomba2 בהפצצה זו נהרס החלק המרכזי של בית הכנסת והארכיונים של הקהילה היהודית בטורינו, שנשללה ממנו נקודת התייחסות מהותית; לאחר מכן הוא נבנה מחדש בשנת 1946. ההפגזה על 20 בנובמבר והשלכותיו ההרסניות מסופרים על ידי עמנואלה ארטום ביומניו. הנה סיפורו של אותו לילה "טורינו, 21 בנובמבר 1942. אתמול בערב, כשהסירנות נשמעו, הלכנו למקלט. אחרי חצי שעה של שתיקה, הפצצות הראשונות נפוצצות והתבערה. התרסקות והאור כבה. בהינתן המשימה להרגיע את חוסר המנוחה, שותף לחדר אומר לכל ירייה רועשת: "פצצה נפלה; מה מיוחד בזה? הוא היה רוצה לענות: "שום דבר, זה הדבר הכי טבעי בעולם!" בשלב מסוים, כשהירי נפסק, מישהו מביט החוצה אל הדלת וחוזר ואומר שכל טורינו בוערת. ואז אני עולה עם אבא ורואה חזון מרשים. השמים אדומים לאורך קילומטרים וקילומטרים. תריסי החנויות הקרועות והמעוותות, על האדמה כתמים לבנים גדולים, הזרחן הפיל על ידי האנגלים. נראה כי ענן אש, שהופך אפילו בהיר יותר בגלל החושך, חמור על טורינו. כך ניתן לדמיין את השעות האחרונות של סדום ועמורה. הלילה הייתי עד להופעה שרבים מעולם לא ראו; זה נראה כמו שריפת עיר של 600,000 תושבים. הבוקר אני מתעורר בסביבות שבע ויורד עם אמי. הרחובות זרועים בשברי זכוכית ולבן עם זרחן, נראה שהחנויות נבזזו, אבל יש לנו הרושם שהשריפות של הלילה הזה מאפשרות לנבא את הגרוע ביותר. ברחוב בילוי נהדר, לבנים במקומות המושפעים ביותר. נראה שיש יותר אנשים, כי החשמליות לא עובדות. פיאצה סן קרלו עדיין שורפת ומלאה באנשים ".

(בתמונות הרחוב בו נמצאה הפצצה ובית הכנסת נהרס עקב הפצצה בנובמבר 1942)

(1 בדצמבר, 2019)

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.