Family Wiki
Register
Advertisement
המפה נטענת...
המפה נטענת...

מבט מקרוב

מבט מעל

2936007780037576929

בית הכנסת האיטלקי מבט מכיכר העיר - מקדימה אחד משלושת הבארות של הגטו החדש

בית הכנסת האיטלקי בוונציה (Scoula Italian) היא בית הכנסת השלישי בגטו חדש - "העתיק" של ונציה. נוסד בשנת 1575 - כ-60 שנה אחר הקמת הגטו - על-ידי יהודים שהגיעו לעיר ממרכז איטליה ודרומה אך בעיקר מרומא. נוסח התפילה היה בנוסח איטליאנו (Rito Italiano) [1].

חזית בית הכנסת, כוללת פורטיקו, שאוב ממסורת איטליה הקלסית. אולם בית הכנסת מרובע, כולל מבואה, יחסית רחבה. הבימה מוגבהת יחסית (1.4 מטר מעל הרצפה) . החלונות הגדולים השפיעו על התאורה באלם וזאת מלבד הפנס המתומן מעל הבימה. בית הכנסת משרה אוירה נוחה [2] אם כי כי הוא פחות מרשים מאשר שני בתי הכנסת האחרים בגטו החדש.

בית הכנסת האיטלקי בוונציה
Schola Italiana - Ghetto Nuovo - Facciata

חזית בית הכנסת - צילם:Archaeodontosaurus

  • 1575 - שנת סיום בניית בית הכנסת, השלישי בגטו
  • 1739 - הקמת נבימה, הגבוהה במיוחד והגלריה של עזרת הנשים
  • 1810 - בוצעו שיפוצים, לפי כתובת 1809 (5569)
  • 1842 - הצבת מעקות וקשתות
  • 1929 - עד שנה זאת הקיר קושט גם על ידי שלוש עשר רצועות של עור עם ביטויים קשים לפענוח [3]
  • 1988 - שריפה פרצה בעת השיפוצים
  • 2016 - פתוח רק לאירועים פרטיים

המבנה[]

חזית המבנה היא מיוחדת במינה: בקומת הקרקע מוצבים ארבע עמודים מעליהם מרפסת , היוצרים דימוי של כניסה למקום קדוש [4]. החזית היא כעין "פורטיקו" ( מבנה שער מקורה הנישא על ידי עמודים) [1] . ההשערה היא ש"הפורטיקו" על ארבעת עמודיו עם הביתן שמעליו נוספו בזמן מאוחר וגרעו משלמותה של החזית" [1]. משני צידה הפורטיקו חלונות, חלקם סגורים, כנראה בקומה השנייה היה עד שנת 1575 בית כנסת (היום המבנה משמש בית מלון - Locanda del Ghetto). מעליהן, משני הצדדים לוחות קטנים בהן כתובות: האחת - לזכרון ירושלים (כמקובל בכל בית יהודי) והשניה - לציון שנת סיום בניית בית הכנסת של"ה. ההשערה שהיה בעבר בית כנסת בבניין נתמכת גם באופי המדרגות: צרות וחשוכות.

ייחודו של אולם בית הכנסת הוא בהיותו כמעט ריבוע 10x9.5 מטר. מעל הבימה, כיפה ובה פנס מתומן, כמו בבית כנסת קנטון. לאולם, יש מרחב כניסה, מעין "palush", מיועד חפעילות שלא מקובל לערוך בתןך בית הכנסת, ובו פינה לנטילת ידם ותיבות צדקה (פדיון שבויים, הכנסת כלה ועוד). מניחים כי בעבר הייתה כאן עזרת נשים.

בקירות עיטורים כתובות מוזהבות על רקע אבנים בצבע שחור.

Scoula italiana venezua programa

[1]

כתובת בבית הכנסת[]

משני צידי ארון הקודש ובקירות בית הכנסת יש אריחים בולטים ועליהם חרוטים פסוקים מהתפילה.

הכתובת בולטת באולם. כנראה נערכה בעת סיום השיפוצים, אשר לפי השנים ארכו 9 שנים !

בימי דורש ומורה צדק כמהר"ר (כבוד מורינו הרב) רבי יצחק פאציפיקו
נתחדש בה"כ יע"א (יגן עליהם אמן) שנת התצ"ט
ומעלת הפרנסים בכבוד רב גדול ובשמחה רבה חזרו לב"ה בשנת החדש ר"ח ניסן שנת הת"ק
ואלה שמותם שמואל ב"ר אהרן הכהן, ישעיה בכמהר"ר שלמה ניצה; אליה ב"ר ברוך מאוסימ
(30 במרץ 1748)

ועוד כתובת: עניוה במקום ועם אמונה איתנה כאן על תפילות Depor הוא כל אדוק eke אבל כשהוא מסתובב ברגל תמיד לשמור על המחשבות פנו לאלוהים. (Umile in atto e con sicura fede qui sui preci a depor venga ogni pio ed anco allor che volge altrove il piede sempre tenga il pensier rivolto a Dio")

מעשה שהיה[]

בית הכנסת האעטלקי מעשה שהיה

המקור: דוד קאסוטו, הערות חדשות על בתי הכנסת בוונציה בימי ר' יהודה אריה מודינה בתוך "אריה ישאג" בסדרה איטליה בעריכת ראובן בונפיל ועורך אורח:דוד מלכיאל

כתבה לרגל שיקום בית הכנסת[]

Scola-Italiana-790x529-1

פובליקאטו בתרבות • אירועים • חדשות il ‍‍22 ביוני 2023 - 3 תמוז 5783 בית הכנסת האיטלקי, שנבנה בשנת 1575, הוא אחד מחמשת בתי הכנסת בגטו ונציה העתיק. זהו סמל לזהות היהודית-ונציאנית, המוכר גם בחמשת החלונות המזכירים את בית הכנסת הגרמני הגדול ובכיפת הבארוק הקטנה מעל האפסיס. זה לא רק סמל, אלא גם מורשת של העיר כולה. זו הרוח שהחלה את תהליך החזרת בית הכנסת האיטלקי ל"חיים חדשים", הודות לתרומה של ארגון "הצלה ונציה", שהייתה חלק מעבודות השיקום השוטפות במתחם המוזיאון היהודי. האירוע נחגג בטקס רשמי, בהשתתפות נציגי המוסדות המקומיים והארציים כאחד. בינתיים התקיימה מסיבת עיתונאים לציון חשיבותה של מחויבות זו, גם במימד הבינלאומי, בה השתתפו דמויות רבות ומרשימות. נשיא הקהילה היהודית דריו קלימני התווה את אסטרטגיות הפיתוח של הגטו, מנהלת המוזיאון היהודי, מרסלה אנסאלדי, ייצגה את ההיסטוריה והמוזרויות של בית הכנסת האיטלקי, מליסה קון מ-Save Venice הציגה את הפרויקטים של הארגון ואת התמיכה ארוכת השנים המוצעת לקהילה, דוד לנדאו התייחס בין היתר לאתגר גיוס הכספים, ואלסנדרו פדרון היה מנהל העבודות. קלימני גאה בתוצאות שהושגו, כפי שניתן להבחין בהערתו: "אנחנו כאן היום כדי לחגוג את שיקום בית הכנסת האיטלקי, ולהודות להציל את ונציה מעומק ליבנו. אנו מתרגשים במיוחד מהחזרה, היום, של חלק חשוב ראשון מעבודות השיקום המרשימות שמתקיימות בגטו ונציה כבר שלוש שנים: מוזיאון ובית כנסת בשטח של כ-2000 מ"ר". יהודים ממוצא איטלקי הם שבנו את בית הכנסת האיטלקי, הוא נזכר אז, כדי לשמור על המסורת והטקסים שהבדילו אותם מיהודים ממוצא גרמני. האחרון, שנמלט מרדיפות במרכז אירופה, "מצא מקלט בוונציה ובנה את בית הכנסת הגרמני הגדול ואת בית הכנסת הקנטון". זה היה מצב של "מקלט והפרדה" כמו גם "הפרדה והגנה". בית הכנסת האיטלקי היה מאז מרכז חיים, דת ולימוד "למעלה משלוש וחצי מאות שנים". קלימני אינו מחפה על שמחתו: "שוב ברשותנו בית כנסת, מפואר בפיכחותו, שמעולם לא נטשנו, כשם שמעולם לא נטשנו דבר מהמורשת הדתית, התרבות והחיים שאנו יורשים גאים להם. . אבותינו התפללו ולמדו כאן. הקהילה שלנו נמדדת במספרים הגדולים של העבר. 5 או 6,000 יהודי המאה ה-17 מצטמצמים היום לקהילה של כ-400 איש. המורשת התרבותית והאמנותית של ארבע קהילות (גרמנית, איטלקית, לבנטינית, ספרדית-פורטוגזית) נופלת על המעטים מאיתנו שנותרו היום. ובכל זאת מעולם לא ויתרנו ולא מתכוונים לוותר על שימור, חיים והנחלת חיים ותרבות". "ענווה בעשייה ובאמונה בלתי מעורערת, כאן על הספים הללו בוא כל אדם ירא שמים, וגם כשהוא מפנה את רגלו למקום אחר, שמור את מחשבותיו תמיד לאלוהים". את האזהרה הזו בסגנון המאה ה-19 אפשר לקרוא בכניסה הקטנה של בית הכנסת האיטלקי, שהוא השער לסביבה אצילית וחמורה. וזה, כפי שצוין היום, גם "על הצנע הפשוט של ספסליו, על ארון הקודש המדהים המעוטר באפריזי עץ מהודרים ומגיע לשיאו בגולם כבד, על הדוכן היפהפה מהמאה ה-18 הבולט מאפסיס מצולע". אוצר שעכשיו חוזר להתגלות בפני כולם.

תרגום על ידי מרטינה בנדיני, סטודנטית בבית הספר התיכון לשפות מודרניות למתורגמנים ומתרגמים של אוניברסיטת טריאסטה, מתמחה במשרד העיתון של איגוד הקהילות היהודיות באיטליה - Pagine Ebraiche.

פוסטים קשורים: Pubblicato in Culture • Events • News il ‍‍22 June 2023 - 3 תמוז 5783 The Italian Synagogue, built in 1575, is one of the five synagogues in the ancient Venice Ghetto. It is a symbol of the Jewish-Venetian identity, recognisable also by the five windows that recall the Great German Synagogue and by the small Baroque dome above the apse. Not only is it a symbol, but it is also a heritage of the entire city. This is the spirit that started the process of restoring the Italian Synagogue to a “new life”, thanks to a contribution from the Save Venice organisation, that was part of the ongoing restoration work in the Jewish Museum complex. The event was celebrated by an official ceremony, with the participation of representatives of both local and national institutions. In the meantime, a press conference was taking place to mark the importance of this commitment, also on an international dimension, which was attended by many remarkable figures. President of the Jewish Community Dario Calimani outlined the development strategies for the Ghetto, Jewish Museum director Marcella Ansaldi represented the history and peculiarities of the Italian Synagogue, Melissa Conn from Save Venice introduced the organisation’s projects and the long-lasting support offered to the Community, David Landau addressed among others the challenge of fundraising, and Alessandro Pedron was the director of works. Calimani is proud of the results achieved, as can be noticed by his comment: “We are here today to celebrate the restoration of the Italian Synagogue, and to thank Save Venice from the bottom of our hearts. We are particularly moved by the return, today, of a first important portion of the impressive restoration work that has been going on in the Venice Ghetto for three years now: a museum and synagogue area of about 2000 square metres”. It was Jews of Italian origins who built the Italian Synagogue, he then recalled, to maintain the tradition and rituals that distinguished them from Jews of German origins. The latter, fleeing persecution in Central Europe, “had taken refuge in Venice and built the Great German Synagogue and the Canton Synagogue”. It was a situation of “refuge and segregation” as well as “separation and protection”. The Italian Synagogue has since been a centre of life, religion and study “for more than three and a half centuries”. Calimani does not mask his joy: “We are once again in possession of a synagogue, splendid in its sobriety, which we have never abandoned, just as we have never abandoned anything of the religious heritage, culture and life of which we are proud heirs. Our ancestors prayed and studied here. Our community is measured by the large numbers of the past. The 5 or 6 thousand Jews of the 17th century are today reduced to a community of about 400 people. The cultural and artistic heritage of four congregations (German, Italian, Levantine, Spanish-Portuguese) falls on the few of us remaining today. And yet we have never given up and do not mean to give up preserving, living, and passing on life and culture”. “Humble in deed and with unwavering faith, here on these thresholds let every pious man come and even when he turns his foot elsewhere always keep his thoughts turned to God”. This warning in the 19th-century style can be read in the small entrance of the Italian Synagogue, that is the gateway to a noble and severe environment. And this, as was pointed out today, also “for the simple austerity of its pews, for the remarkable Sacred Ark adorned with elegant wooden friezes and culminating in a heavy pediment, for the beautiful 18th-century pulpit protruding from a polygonal apse”. A treasure that now returns to reveal itself to all.

Translation by Martina Bandini, student at the Secondary School of Modern Languages for Interpreters and Translators of the University of Trieste, intern at the newspaper office of the Union of the Italian Jewish Communities – Pagine Ebraiche.

Related Posts:

קישורים חיצוניים[]

לקריאה נוספת[]

  • Roberta Curiel and Bernard Dov Cooperman, The Venetian Ghetto,Rizzili New-York.1990
  • Francesca Brandes, Venice and Environs: Jewish Itineraries, Places, History and Art , Marsilio Regione del Veneto, 1997
  • Cassuto, David, Ricerche sulle cinque sinagoghe (scuole) di Venezia :suggerimenti per il loro ripristino, Relievi di David Cassuto presentation grafic di Ofra Kamar, The Jerusalem Publishing house, Jerusalem, 1978
  • Riccardo Calimani , Storia del ghetto di Venezia Edition:3a ed alimani 1946- Publisher: Milano : Rusconi Creation Date: 1986, c1985

על הספרים[]

הערות שוליים[]

  1. 1.0 1.1 1.2 1.3 המקור:יעקב פינקרפלד, בתי הכנסת באיטליה - מתקופת הריניסאנס עד ימינו, מוסד ביאליק, ירושלים, תשי"ד
  2. קרא להלן על אירוע יוצא דופן
  3. Francesca Brandes, Venice and Environs Jewish Itineraries , Marsilio Regione del Veneto, 1997
  4. יRoberta Curiel and Bernard Dov Cooperman, The Venetian Ghetto מעלים את האפשרות שכך היו בנויים בתי הכנסת ברומא, מהם באו המתפללים, אך אלו נהרסו ולכן הם מסתפקים בהעלאת ההשערה
Advertisement