Family Wiki
Advertisement
המפה נטענת...
המפה נטענת...

מבט מקרוב

מבט מעל

החץ על התל העתיק בו נמצאו שרידי בית הכנסת - "המקום הגבוה בעיר"

שחזור החלק העליון של הפסיפס - בכניסה לבית המשפט העליון בירושלים - ויקישיתוף

בית הכנסת בחמת גדר הוא בית כנסת עתיק הנמצא באתר מרחצאות המרפא חמת גדר. בית הכנסת נבנה במאה הרביעית לספירה, דבר המעיד על קיומה של אוכלוסייה יהודית בעלת אמצעים באזור שבאה למרחצאות המרפא. הביקורים החוזרים של המתרפאים במרחצאות הביאו לכך שהם הרימו תרומה נכבדה לבניית בית הכנסת. מתוכן הכתובות שנמצאו בשלושת הפסיספסים שהיו על רצפת בית הכנסת עולה כי מדובר באוכלוסייה אמידה, אשר הביאה אומן לעיצוב רצפת הפסיפס. חלקו העליון של הפסיפס שוחזר ומצוי בכניסה ל"בית המשפט העליון" בירושלים. לדעת החוקרים מצוייה רצפה נוספת של בית הכנסת במעמקי האדמה הממתינה לגילויה.

תולדות בית הכנסת[]

שחזור רצפת בית הכנסת

לצרכי ריפוי היה על הבא למרחצאות חמת גדר לשהות זמן מה באתר. אופי מחלות העור היה כזה שהן מופיעות מחדש כל שנה או בעקבות גרוי חיצוי. ולכן היו מתרחצים שהיה להם זמן השהיה ארוך במקום ואלה תרמו לבניית בית הכנסת הקבע במקום. תוכן הכתובות בשלושת הפסיפסים מצביעות על כך כי בית הכנסת נבנה על ידי המתרחצים שבאו לחמת גדר, אפילו ניתן לאתר אפילו מאיזה מקומות הם באו ופרטים נוספים עליהם . [1]

שרידי בית הכנסת נמצאו בגבעה במרכז האתר - ב"גובהה של עיר" - בהתאם למסורת . בבית הכנסת הייתה רצפת-פסיפס עם כתובות אחדות. [2] רצפת הפסיפס הונחה על גבי רצפת-אבן (אולי מבית כנסת קודם - ראו להלן) . בית הכנסת היה בנוי מצפון לדרום, לעבר ירושלים, כנהוג בבתי הכנסת בעבר הירדן. מידותיו 13X13 מטר, מבנהו כמו "בסיליקה", היינו אולם תווך ומשני צדדיו אולמות צרים וארוכים. המופרדים על ידי שני שורות של עמודים. בראשו של בית הכנסת - מדרום - היה "אפסיס", קיר חצי עגול, ולפניו במה מוגבהת, בה היה ארון הקודש.

הפתח הראשי של המבנה היה בקיר המזרחי, בהתאם להנחיה ההלכתית לפיה "אין פותחין פתחים בבית הכנסת אלא למזרח", כפי שמצינו בבית הכנסת הסמוך במעוז חיים של היום, בארבל, ובדרום הר חברון.

רצפת הפסיפס התגלתה בשנת 1932 על ידי פרופ' אלעזר ליפא סוקניק, אשר ניהל את החפירות במקום מטעם האוניברסיטה העברית. הרצפה מורכבת משלוש שדות - פאנלים - המוקפים על ידי מסגרת של תשליבים צבעוניים. הרצפה כולה כוללת עיטורים גאומטריים פשוטים, כמקובל ברצפות בתי כנסת: עיטורים ולא דמויות.

ברצפה משולבות שלושה כתובות-הקדשה, כולן בארמית. בסמוך לבימת ארון-הקודש, בדרום, מעוטרת הרצפה בכתובת הראשית הנתונה בתוך זר עגול, ומשני צדדיה מוצגים שני אריות, הניצבים זה מול זה. מעבריהם ברושים, ככל הנראה. בין האריות מופיע, בתוך מעגל זר-עלים, כתובת ששבחה את האנשים שתרמו 5 דינרים !

הפסיפס המרכזי[]

בכתובת זו, הראשית, נזכרים שמות של שישה אנשים בני משפחה אחת. לכולם, חוץ מאחד, שמות זרים. הם קרויים בתארים "קירוס" או "קירה" כלומר "אדון" או "גברת". אחת נושא תואר "קומס" שהוא תואר של משרה בכירה בפקידות המימשל הביזנטי. לפי התקנות של הקיסר תיאודוסיום משנת 432 אסור היה ליהודים לשאת תואר זה. לפי כך ראה פרופ' סוקניק את התאריך לעיל - אמצע המאה ה-5 - כתאריך הנמוך ביותר לבנית בית הכנסת או הפסיפס. [3]

הכתובת המקורית:

"ודביר לטב
קירס הופלוס וקירה
פרוטון וקירה סלוסטיס
התנה וקומס פרורוס ברה
וקיריס פוטיס חתנה וקירס
חנינה ברה הגנון ובניהון
דמיצותין תדירן בכל אתר
דהבון הכה חמישה דינרין
דהב מלך עלמה יתן ברכתה
בעמלהון אמן אמן סלה".(מקור:וילנאי - 1941

הפירוש בעברית: וזכור(ים) לטוב מר הופלוס ומרת פרוטום ומר סולוסטוס חתנו וקומס פרורוס בנו ומר פוטוס חתנו ומר חנינה בנו
הם ובניהם שמיצוותיהם מצויים בכל מקום
אשר נתנו פה חמישה דינרי זהב.
מלך העולם יתן ברכתו במעשיהם, אמן אמן סלה.

מתחתיה שתי הכתבות הארמיות.

הכתובת הארוכה[]

בכתובת האחת, הארוכה, 4,80 מטר , נכתב כך:)[4]

"וד[כיר לט]ב (וזכור לטוב) רב תנחום הלוי ב[ר חל]פה ( בן חליפה) דהב חד טרומיסין ( שנתן שליש דינר אחד)
ודכיר לטב (זכור לטוב) מוניקה דסוסיתה (עיר בגולן) צפוריה (ציפורי בגליל)
וק[רוס פ]טריק ד[כ]פר עקביה (כפר עאקב בגולן או בקרבת צפת)
ויוסה בר דוסתי דמן כפר נחום (על שפת הכנרת)
מלך על[מה ית]ן ( מלך עולם יתן ) ברכתה (ברכה) בעמל[הון]( בעמלם) אמן אמן סלה שלום.
ודכיר לטב (זכור לטוב) יודן ארדהמן חימאוס [] דיהב תלת
ו[דכירין לט]ב ((זכור לטוב) ארביליי דיהבו[ן] מחי[ת]הון
מלך / עלמ(מלך עולם) יתן ברכתה בעמלהון ( בעמלם) אמן אמן סלה
(מקור:וילנאי,1941, עמודים 230-2)

עיון במקומות מוצאם של התורמים, עולה כי הם מן הגליל, אך גם מאזורים מרוחקים יותר: מהעיר ציפורי, כפר עאקב - ממזרח לכנרת, כפר נחום – חימאוס חמת – אחת מערי ה'חמת' סביב הכנרת וארבל, ליד המושב ארבל של ימינו, ממערב לטבריה.

הכתובת הצרה[]

בכתובת השניה, קצרה יותר, 2,20 מטר נכתב כך:

ודכיר לטב קיריס ליאנטוס וקירה קלניק דה[בון..לי]קרה דכנישטה. (וזכור לטוב מר ליאנטיס ומרת קלניק שנתנו.. לכבוד בית הכנסת).מלך עלמה יתן ברכתה בעמלה. אמן.אמן.סלה.שלום.
ודכירה ולטב חדה אתה אנטוליה ד[יהב]ה חד דינר ליקרה דכנישטתה. מלך עלמה יתן ברכתה בעמלה,אמן,אמן,סלה. שלום
ודכירין לטב עיריא דהבון חד טר[ימ]יסין..(מקור=וילנאי,1941, עמודים 230-2)

לזיהויה של 'עיריא' בכתובת השנייה בשורה השלישית , יש לומר שכנראה הכוונה ל'בני העיר' שבה הפסיפס, כלומר, בני העיר חמת, חמת-גדר. קיימת גם הצעת קריאה אחרת: צוריא, וזיהויה בצור (מדרום לצידון או בעבר הירדן המזרחי).[5]

בחרבת בכפר הירדני אומקיס, (מעל חמת גדר), כנראה חורבות העיר "גדר", נמצאו גם קטעי סורג וקישוטי במה, שאחד מהם מתאר מנורת שבעת הקנים שמעבריה שופר ולולב, ומעליה כתובת יוונית שבסופה המלה העברית "שלום". התיארוך הוא למאה ה-3[6]

כמה תרמו?

הנה לפנינו: טרימיסין אחד (=שליש דינר זהב), שלושה גרמין [= כנראה דינר כסף שלם] משלושה אנשים, שלושה גרמין, כנראה דינר-כסף שלם מאדם אחד, ו'מחירהון', שאיננו ברור. אפילו בני-העיר עצמה, בני חמת-גדר, תרמו תרומה צנועה – טרימיסין אחד.

אולי יש לנו עדות על נסיבות חורבן בית הכנסת. בשרידים נמצא נר-שמן ועליו צלב - נר שמן נוצרי.

על החפירות ב-1932[]

Hamat gader 1932 update.jpg

נחמן אביגד שהיה אחד החופרים מספר כי בחפירות עבדו שתי קבוצות פועלים: האחת, של השומר הצעיר הרוסי והשנייה, מערביי המקום. בעותק המסכם של המחקר שפורסם בשנת 1935 בשפה האנגלית נכתב בכתב ידו של סוקניק: לחברי השומר הצעיר מס.ס.ס.ר. עוזרי הנאמנים בחפירות [7]. חשיפת בית הכנסת עוררה התרגשות רבה. היה זה לאחר ששנתיים קודם נחשף בית הכנסת הראשון בבית אלפא. היה הבדל מהותי בין שני בתי הכנסת, אשר אפיין את קהל המתפללים בכל אחד מבתי הכנסת: חקלאיים לעומת מתרפאים עירוניים. בבית אלפא היה שפע איורים וסמלים אשר ביטאו אמנות עממית. בחמת גדר, אפילו פסיפס האריה הוא מרשים ונעשה בידי אמן. אביגד מציין כי האריות בבית אלפא הגנו על ארון הקודש ואילו בחמת גדר- על כתובת ההקדשה של התורמים. עוד הבדל מהותי: בבית אלפא יש כתובת המציינת כי התרומה לבניית בית הכנסת באה מתנובת השדה, קולקטיבית, ללא ציון שמות התורמים ואילו בחמת גדר, התרומות הן בממון ושמות התורמים מונצחים.

נחמן אביגד מוסיף בסיפורו: "מן הראוי כי רצפה זו שנהרסה בינתיים בשגגה או בזדון תשוקם. כך לפחות לגבי הטבלה הראשית שבה: האריות והכתובות. מן הדין שבעלי הזכיון למרחצאות בימינו יקבלו על עצמם את המשימה החשובה הזאת וידאגו לשמירת האתר בעתיד" [3] היום הרצפה מוצבת בכניסה לבית המשפט העליון בירושלים.

תמונות מארכיב רשות העתיקות המנדטורית[]

ספסלי בית הכנסת בחמת גדר.jpg

בית-כנסת בין חמת לתנינים[]

המקור:זאב ח' ארליך (ז'אבו), 24.09.07 מקור ראשון י"ד בתשרי, התשס"ח 26.9.07

חמת גדר ארליך.jpg

כי מגפן סדום גפנם ומשדמות עמורה, ענבימו ענבי-רוש אשכלות מרורות למו. חמת תנינים יינם וראש פתנים אכזר (דברים לב, ל"ב-ל"ג). כך מסביר רש"י את הצירוף "חמת תנינים": "כתרגומו: הא כמרת [כמהת] תניניא כס פורענותהון, הנה כמרירת נחשים כוס משתה פורענותם, "וראש פתנים": כוסם שהוא "אכזר" לנשוך, אויב אכזרי יבוא ויפרע מהם". פירושו הוא כי יינם של ישראל רע ומר כמרירות נחשים=תנינים, וכך הסביר גם האבן-עזרא: "והנה היין כסם חמת התנינים בחמה", כלומר היין שלהם רע ומר כמו סם "נשיכת התנינים". בעל ה'חזקוני' מפרש את שני הפסוקים בתמיהה, אך גם הוא מדבר על יין רע. ברור שהצדק עמם, מבלי להכריע את פשוטו של מקרא, לפי שהפסוק מדבר ביין, והפסוקים שלפניו עוסקים בגפן, ענבים ואשכולות. באשר להקבלה שבין 'תנינים' ו'פתנים', יש להבין כי התנין והנחש מתחלפים לעיתים, כמו למשל בפעולותיהם הראשונות של משה ואהרן במצרים (שמות ד, ב'-ד'; ז, ח'-י"ב, ט"ו). אולם את המילה הראשונה, "חמת", עדיין נותר לפרש. רש"י, ושאר המפרשים, הבינו שהכוונה ל'מרירות' ול'סם', כלומר – ארס. כך גם יש להבין את הצירוף המקביל ל'חמת תנינים' = 'ראש פתנים', 'רוש' ו'ראש' מובנם 'רעל', כמו בפסוק "שורש פורה ראש ולענה" (דב' כט, י"ז). אולם, יש מקום להבנה אחרת של מילה זו: 'חמה' פירושה 'כעס', וכך אולי יש להבין את דברי ר' עובדיה ספורנו, המפרש: "...באותם אשכולות נמצא יין שהוא חמת תנינים משומר בענביו, והוא פורענות ראוי להם במידת הדין, ונשמר עד שיוציאהו הא-ל יתברך...", כלומר:

היין הוא פורענות שהקב"ה יוציא מן הענבים במידת-הדין, הווה-אומר: כעסו של ה'. הנה לנו 'חמת' במובן של 'מרירות, סם, רעל, ארס', אך גם במובן של 'כעס, זעם, פורענות'. אנו נלך בדרך של צחות-לשון, ונפנה מבטנו אל אתר גיאוגרפי הנקרא 'חמת'. בימינו נוספה לאתר זה גם חוות-תנינים, אך עובדה זו רק תשמש לנו 'קולב' לתלות עליו את הנאמר להלן. 'חמת' בבקעת-הירדן האתר המדובר הוא 'חמת-גדר', בשמה הערבי אל-חמה, כ 6- ק"מ ממזרח לצומת צמח, במעלה הירמוך. יש לציין כי בקעת-הירדן כולה רצופה באתרים רבים בעלי הרכיב 'חמה' או 'חמת'. די אם נציין את 'חמי-טבריה', את מעיינות 'חמאם אל-מליח' או את תל-חמה הסמוכה למושב מחולה (המזוהה כאבל-מחולה, עירו של אלישע). הסיבה לריבוי ה'חמות' היא נביעות רבות, מתוקות ומלוחות, של מים חמים מן האדמה. יש לתלות את הסיבה לריכוז כה גבוה של נביעות חמות אלו בבקעת-הירדן דווקא, בשל היותה איזור מועד לרעידות-אדמה, התפרצויות-געש וכיו"ב. הבקעה מסתירה תחתיה 'תפר' בין לוחות-גיאולוגיים: הלוח-האסיאתי ממזרח לירדן, והלוח-האפריקני שממערב לו (הווה אומר: מבחינה גיאולוגית, אנו, ממערב לירדן, שייכים לאפריקה). נשוב לחמת-גדר. שם המקום המקורי הוא 'חמה', אך בשל מקומות נוספים בעלי שם זהה, יוחד לו שם מזהה, 'גדר', על שם העיר הסמוכה במעלה ההר. כיום ידוע האתר בעיקר בשל חוות-התנינים שבו, אך גם בשל נביעות המים החמים, המשמשים לרחצה, לרפואה ולמרגוע. כבר בעבר מי-מעיינות אלו רוכזו במרחצאות יוקרתיים, ונותרו מהם שרידים מרשימים וכתובות שונות. העיר הקדומה ששכנה על התל הסמוך התברכה גם בקהילה יהודית, ושרד בה בית-כנסת, בעל רצפת-פסיפס יפה. בית-הכנסת בנוי ב"גובהה של עיר". בתחילה היתה לבית הכנסת רצפת-אבן, אך מאוחר יותר הונחה על גביה רצפת פסיפס. הפתח הראשי של המבנה היה בקיר המזרחי, וייתכן שהיתה כאן הקפדה על ההנחיה ההלכתית לפיה "אין פותחין פתחים [בבית הכנסת] אלא למזרח", כפי שמצינו בבית הכנסת הסמוך במעוז-חיים של היום, בארבל, ובדרום הר-חברון. האורחים תורמים ברצפת-הפסיפס עיטורים גיאומטריים פשוטים, ובהם משולבות כתובות-הקדשה, כולן בארמית. בסמוך לבימת ארון-הקודש, בדרום, מעוטרת הרצפה בכתובת נוספת הנתונה בתוך זר עגול, ומשני צדדיה שני אריות ועצים דמויי-ברושים. הייחודי בכתובות בית-הכנסת של חמת-גדר הוא מקבץ המקומות מהם הגיעו התורמים, איש איש ממקומו וכפי נדבת-לבו. באחת מהכתובות שנחשפו ברצפת הפסיפס של בית- הכנסת (נוה, 33 ), נכתב כך: וד[כיר ל]טב רב תנחום הלוי ב[ר ח]לפה דהב חד טרימיסין ודכיר לטב מינוקה דסיסיפה [צ] פוריה / ו[קירי פ]טריק כפר עקביה ויוסה בר דוסתי דמן כפר נחום / דיהבון תלתיהון (שנתנו שלשתם) תלת גרמין מלך ע[למה ית]ן ברכתה בעמלה[ון] אמן אמן סלה שלום ודכיר / לטב יודן ארדה מן חימאוס דיהב תלת / ו[דכירין לט]ב ארביליי דיהבו[ן] מחירהון [ ] מלך / עלמ יתן ברכתה בעמלהון אמן אמן סלה

( ובכתובת אחרת (נוה, 34

... דה[ב... לי]קרה דכנישתה... ודכירין לטב עיריא דהבון חד טר[ימ]יסין... מעיון במקומות מוצאם של התורמים, עולה כי הם מן הגליל, אך גם מאזורים מרוחקים יותר: [צ]פוריה – מהעיר ציפורי, בירת הגליל התחתון; כפר עקביה – ממקום בשם זה, כנראה ממזרח לכנרת, כיום על חוף-הכנרת המזרחי; כפר נחום – בצפון הכנרת; חימאוס=אמאוס=חמת – אחת מערי ה'חמת' סביב הכנרת; אראביליי – מהעיר ארבל, ליד המושב ארבל של ימינו, ממערב לטבריה. לזיהויה של 'עיריא' בכתובת השניה, יש לומר שכנראה הכוונה ל'בני העיר' שבה הפסיפס, כלומר, בני העיר חמת, חמת-גדר. קיימת גם הצעת קריאה אחרת: צוריא, וזיהויה בצור (מדרום לצידון או בעבר הירדן המזרחי). במה זכה דווקא בית-כנסת זה בחמת-גדר, בעיר שאיננה מרכזית, אינה סמוכה לדרכים ראשיות, שלא ידוע לנו על מוסדות מיוחדים שהיו בה או על חכמים מסוימים שלימדו בה באופן קבוע (מלבד ר' מאיר ותלמידו ר' שמעון ב"ר אלעזר, ואפילו רבי יהודה הנשיא, ששהו גם במקומות אחרים), לתרומות ממגוון כה גדול של תורמים ? נראה לנו להציע, כי לא בית-הכנסת או חכמי-העיר משכו תורמים למקום, אלא דווקא המעיינות החמים. הם שהביאו מבקרים רבים, מתרפאים ונופשים, הם וילדיהם, לשהות בחמת-גדר. מתרפאים אלו גם נכנסו לבית-הכנסת, ללימוד ולתפילה, ותרמו את שתרמו להשלמת רצפת-הפסיפס. כמה תרמו? הנה לפנינו: טרימיסין אחד [=שליש דינר זהב], שלושה גרמין [= כנראה דינר כסף שלם] משלושה אנשים, שלושה [גרמין, כנראה דינר-כסף שלם] מאדם אחד, ו'מחירהון', שאיננו ברור. אפילו בני-העיר עצמה, בני חמת-גדר, תרמו תרומה צנועה – טרימיסין אחד. באיזה נוסח התפללו כאן? איננו יודעים באיזה נוסח התפללו בבית-כנסת זה. ייתכן שהעיר גדר , העיר הראשית באזור, השפיעה על חמת הקטנה. ואולי, גם בשבתות ואולי אף במועדים ובימים הנוראים, היו דווקא האורחים, מתרפאי-המרחצאות, אלו שקבעו את נוסח התפילה? לעיון והרחבה: . אילן צבי, '[בי"כ] חמת-גדר', בתי-כנסת קדומים בארץ-ישראל, ת"א תשנ"א, 93-91 . ארליך זאב ח', 'המעיינות החמים', מזרח הירדן במבט יהודי, עפרה תשנ"ו, 54-53 . נוה יוסף, '[בי"כ] חמת-גדר', על פסיפס ואבן, ירושלים תשל"ח, 64-54 סוקניק אליעזר ליפא, 'בית-הכנסת העתיק בחמת-גדר', קובץ החברה לחקירת ארץ-ישראל, . ג', תרצ"ה, 61-41

המקור שהיה (לא פועל)מאת זאב ח' ארליך (ז'אבו), 24.09.07 מקור ראשון - תרבות - בית-כנסת בין חמת לתנינים

הערות שוליים[]

  1. אולי גם אנשי המקום הרימו תרומה, אך בשיעור קטן - ראו להלן
  2. הרצפה כוסתה לאחר גלויה
  3. 3.0 3.1 מקור: נחמן אביגד, עמוד 164
  4. התרגום לעברית בסוגרים רגילות האותיות המשוערות במחצית המרכאות מרובעות
  5. המקור:ארליך
  6. התבליט בגודל 53 ס"מ על 50 ס"מ מבזלת שחורה - שמור במוזיאון הכנסיה הפרציסקנית פ'לגלסיון ירושלים . המקור: וילנאי
  7. העותק י מצוי בקיבוץ אפיקים המקור: עירית זהרוני שישבה במושבה כנרת

קישורים חיצוניים[]


בתי כנסת עתיקים ברמת הגולן

בית הכנסת העתיק בחמת גדר · בית הכנסת העתיק קשתות רחבעם · בית הכנסת העתיק בגמלא · בית הכנסת העתיק בקצרין · בית הכנסת העתיק ביהודיה · בית הכנסת העתיק בדבורה

לקריאה נוספת[]

  • סוקניק אליעזר ליפא, בית-הכנסת העתיק בחמת-גדר, קובץ החברה לחקירת ארץ-ישראל, ג', תרצ"
  • זאב וילנאי, מדריך ארץ ישראל חיפה העמקים הגליל החרמון,

1941, הדפסה שלישית : 1948. הוצאת תור ארץ ישראל ירושלים

  • אילן צבי, משוט בארץ - טיולים באזורים המשוחררים, הוצאת מפעלי תרבות וחינוך , יולי 1967
  • נוה יוסף, בית הכנסת חמת-גדר, על פסיפס ואבן, ירושלים תשל"ח - 1977, 64-54.
  • יצחקי גל, טבילה חמה באל חמה', מתוך דרך ארץ, בעריכת עירית זהרוני, משרד הבטחון , תשמ"ד - 1984.
  • נחמן גד, זכרונות מחפירות בית-הכנסת בחמת גדר בשנת 1932, מתוך "אריאל" חוברת 50-51, 1987
  • אילן צבי, בית הכנסת חמת-גדר, בתי-כנסת קדומים בארץ-ישראל, ת"א תשנ"א - 1990, 93-91.
  • מיכה לבנה, גולן - 20 שנה ועוד 2000, משרד הביטחון הוצאה לאור, 1993
Advertisement