Family Wiki
Advertisement
המפה נטענת...
המפה נטענת...

מבט מקרוב

מבט מעל

פסיפס מבית הכנסת - היום ביד יצחק בן צבי

]

הסבר על הפסיפס

רצפת הפסיפס

בית_הכנסת_העתיק_מעון_נירים

בית הכנסת העתיק מעון נירים

שמעון כהן כתב ב-1 אפריל 2009 באתר ערוץ שבע פסיפס בן 1,500 בביהכנ"ס העתיק בנירים אתר רצפת פסיפס מן התקופה הביזנטית (מאות חמישית ושישית לספירה) של בית הכנסת בישוב מעון-נירים אשר בנגב המערבי נפתח השבוע לקהל הרחב. מדובר ברצפת פסיפס שגודלה המקורי היה 7.80 X 3.70 מטרים, אך ניזוקה בעת סלילת כביש אל קיבוץ ניר עוז במהלך שנת 1957.

רצפת הפסיפס, שרידיו של בית כנסת, התגלתה במהלך חפירות הצלה מטעם אגף העתיקות שנערכו בשנת 1957. תנאים סביבתיים לקויים וחוסר תחזוקה הביא בשנים האחרונות להתדרדרות במצב השתמרות הרצפה, ולכן בשנת 2006 הוצא הפסיפס מאתרו והועבר לטיפול במעבדות השימור במוזיאון רוקפלר שבירושלים.

קרן קימת לישראל סייעה בשיפוץ בית הכנסת ובאמצעות התורמת סנדי גלאט, מומנו עבודות הפיתוח לתיירות הכוללות: שילוט, דרכי גישה, שבילי הליכה כולל נגישות נכים, וכניסה חדשה דרך כביש 232. בעתיד מתוכנן גם חניון פיקניק ושבילי הליכה ביער הסמוך. עבודות שימור הפסיפס והשרידים הארכיאולוגיים של בית הכנסת העתיק בוצעו על ידי צוות שימור הפסיפסים במינהל השימור של רשות העתיקות.

האתר פתוח לקהל הרחב ללא תשלום.

ברשות העתיקות מפרטים את שיטת השימור של הפסיפס הייחודי: "תהליך ניתוק הפסיפס מן התשתית כלל תיעוד, ניקוי והדבקת פני הפסיפס בבד. חלק מהפסיפס נותק על-ידי גלגולו על תוף עץ, שהוכן למטרה זו, והשאר בחלקים בגודל של כמטר וחצי. צוות המשמרים מרשות העתיקות ניקה מגב הפסיפס את התשתית הישנה והחזיר את הפסיפס לאתרו על גבי התשתית החדשה שהוכנה (טיח על בסיס סיד)".

גלריית תמונות[]

על האתר[]

(מעובד על בסיס הויקיפדיה העברית)

בית הכנסת העתיק התגלה באתר "חורבת מעון" אתר ארכאולוגי השוכן ליד צומת מעון, ממזרח לקיבוץ נירים שבנגב הצפון-מערבי וכ-20 ק"מ מדרום לעזה.

במקום שכן יישוב יהודי אשר הגיע לשיאו בתקופה הביזנטית במאות ה-5 וה-6, אולם למעט שרידי בית כנסת, כל שנותר ממנו הוא בור מים ושני מבנים. בית הכנסת נחשף בעת סלילת הכביש הסמוך בשנים 1957-1958. אורכו של המבנה 17 מטרים ורוחבו 15 מטרים. תקרתו הייתה עשויה קורות עץ וטין, והיו בו שלוש סטראות שביניהן הפרידו שתי שדרות ובכל אחת מהן ארבעה עמודים. באמצע המאה ה-6 נפרץ הקיר הצפון-מזרחי של מבנה בית הכנסת והותקן בו שקע בקיר שהיה מיועד לארון קודש הפונה לכיוון ירושלים. במשך השנים מניחים כי השקע היה "אפסיס" של כנסיה.

המבנה ידוע בעיקר בזכות רצפת הפסיפס הצבעונית שבו, שהשתרעה על פני אולם התווך שלו. אורכה של הרצפה עמד על 10.2 מטרים ורוחבה היה 5.4 מטרים, אך רק מחציתה המערבית השתמרה. בפסיפס נראית גפן שענפיה יוצאים מתוך אמפורה ונושאים 55 עיגולים ב-11 שורות, שבתוכם פירות ובעלי חיים. בחלקו התחתון של הפסיפס נראה טווס ובחלקו העליון מנורת שבעת קנים, שני אריות - סמלו של שבט יהודה - וכן שני עצי דקל, שופר, לולב, אתרוג וסמלים יהודיים נוספים.

כתובת בארמית שרדה בחלקה והיא מציינת את מממני הפסיפס ומברכת את הקהילה כולה:

"(ד)כירין לטב כל קהלה / (די) עבדו הדן פספה / וכן דאישין תמה ויהודה /תיהבו תג תרי דינרין"

כלומר "זכורים לטוב כל בני הקהילה שעשו פסיפס זה. וכן דאישין, תומה ויהודה שתרמו סך שני דינרים". על הרצפה נמצאו מספר ממצאים נוספים ובהם מטבעות, חפצים שהיו ככל הנראה חלק מארון הקודש, קמעונות ושברי נרות חרס וזכוכית.

רצפת בית הכנסת דומה בסגנונה לרצפת פסיפס שהתגלתה בשרידי כנסייה בחירבת שלאל, כיום בגן לאומי אשכול, כתשעה ק"מ ממזרח למעון. חיילים אוסטרלים גילו את הפסיפס בחירבת שלאל במלחמת העולם הראשונה ב-17 באפריל 1917, והוא הועבר לקנברה בירת אוסטרליה, ושובץ שם באנדרטת המלחמה של אוסטרליה. על גבי הפסיפס בשלאל נמצאה הערה המתארכת את יצירתו לשנת 561 או 562 לספירה. ייתכן ששני הפסיפסים יוצרו על ידי אותו האמן בשליש השלישי של המאה ה-6.

רצפת בית הכנסת במעון ניזוקה עם השנים וב-2006 היא הועברה לשיקום במעבדות השימור במוזיאון רוקפלר בירושלים. בשנת 2009 הוחזרה הרצפה למקומה ומעליה הוקמה סככה.

לקריאה נוספת[]

  • צבי אילן: 78 טיולים ברחבי ישראל, הוצאת עם עובד, 1975
  • ד' בר"ג, "מעון, (נירים)", האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכאולוגיות בארץ-ישראל, כרך ג' ע' 969-968 בעריכת אפרים שטרן, איילת לוינזון-גלבוע, יוסף אבירם, אפריים שטרן, 1992
Advertisement