בית המקדש בחיי - מיכאל אוסניס - חלק ראשון

אתר מיכאל אוסניס על בתי מקדשנו

דגם בית המקדש השני על גג ישיבת אש התורה מול הר הבית והכותל המערבי

בית המקדש בחיי - סקירה היסטורית של בתי מקדשינו

מאת:מיכאל אוסניס

הוא (רעיון בית המקדש) פרץ לחיים שלי והפך אותם ממסד עד טפחות. הוא הכריח אותי להתעניין בשורשי ומנהגי עמי העתיק ושייכותי לארץ ישראל. הוא מילא אותי ברוח יהודית, בקובעו יעד שהיה, לפני פגישתנו, שאיפה לחיים טובים יותר בלבד. הוא החזיר אותי לאמונת אבותיי!

כפר חב"ד 1995

היה זה בית המקדש, בית ה'. וכך היה הדבר: ב-1995, התארחתי בכפר חב"ד אצל תושב המקום, יוצא ברית-המועצות. כשנכנסתי לסלון ביתו, ראיתי את ילדיו המשחקים בקלפים. הקלפים היו גדולים פי שלוש מהרגיל ומסודרים בגורן. הבן הבכור היה מרים קלף ושואל את הקטנים מה מצויר עליו. הללו היו משיבים לו בהתאם לציור, ומי שענה ראשון קיבל נקודות. מבטי שוטט בין הקלפים. הציורים היו יפים ומעניינים.

את חלקם הכרתי: זאת לחמנייה גדולה שהתבררה כחלה, הנה מין מאור בעל שבעה קנים המכונה מנורה, והציור הזה ממש ברור-(בכל זאת אני כבר שש שנים בארץ) זה ספר תורה. אני ממשיך לציור הבא. משהו כאן משדר עוצמה, אור. אבל הציור- ממש לא מוכר. חשבתי שזה נדמה לי, ועברתי לציורים הבאים. ובכל זאת, מבטי נמשך לשם, הקלף קרא לי. הרמתי אותו ושאלתי "מה זה בציור?" הסבירו לי שזה בית-המקדש כפי שהיה לפני שהרומאים החריבו אותו. פתאום, ללא הכנה משהו בתוכי התעורר והתחיל לשפוך שאלות:"מה זה בית-מקדש,למה צריך אותו, בשביל מי ומתי הוא נבנה, מה נעשה שם, איפה אפשר ללמוד עליו?" ועוד ועוד.

הסבירו לי כלאדם לא מאמין:"קודם תקרא את מלחמות היהודים של יוספוס פלאוויוס. נתונים מדויקים יותר תוכל למצוא במשניות, שם כתובים זיכרונות חז"ל, שחיו לפני ואחרי חורבן הבית". מיד נפרדתי ומיהרתי הביתה, לכפר סבא. באחת החנויות קניתי את "מלחמות היהודים" של יוספוס פלאוויוס בשפה הרוסית. תוך כדי, גם בררתי על עוד ספריו וקניתי גם את קדמוניות היהודים וכן נגד אפיון. הלב כל הזמן דפק. רק להבין כבר מה זה בית-המקדש! להכיר את כל המאורעות ההיסטוריים שסערו סביבו!

נא להכיר:מלחמות היהודים

כשכולם הלכו לישון ובבית השתררה דממה, פתחתי את מלחמות יהודים . הסבלנות הספיקה לי כדי להכיר את יוספוס פלאוויוס בהקדמתו לספר. לאחר מכן דפדפתי וחיפשתי את מקום תיאור המקדש. מצאתי. לדעתי מעולם לא קראתי דבר בכזאת התעניינות. הייתה לי תחושה שלראשונה (ואני הייתי כבר בן 45!) אני נוגע במשהו חשוב שהסתירו ממני.

כשעלה השחר הרגשתי שקצת הרוויתי את צימאוני והתחלתי לקרוא את הספר מתחילתו. סופר ממוצא יהודי, יוספוס פלאוויוס (יוסף בן מתתיהו) עד לאותם הזמנים, כהן המשרת בקודש, בעצמו מזרע מלוכה, אינטלקטואל, מתאר ב"מלחמות היהודים" מאורעות היסטוריים שקדמו לחרבן ירושלים והמקדש וגם את מהלך המלחמה בין היהודים לרומאים בשנים 66-70 לפנה"ס. וכך הוא מתאר את בית המקדש:

תאור בית המקדש

דגם "הבית השני" לפני החורבן במוזיאון ישראל:מבט מהמזרח: מהר הבית עד אזור המגדלים -ממגדל פספינוס - ניתן להבחין ב"חומה השנייה" . משמאל: שלושת המגדלים האחרים. מתחתם "העיר העליונה" ובה בתי אמידי העיר עם הגגות האדומים

כדי להבין היטב, קראתי מספר פעמים ברצף את הספר. שוחחתי עם יוספוס פלאוויוס כעם אדם בן-דורי והבנתי אותו. אך לעיתים תכופות יותר ויותר נמשכתי לתיאור בית המקדש. בקראי אותו היו מציפים אותי השלווה והסיפוק. אחרי "מלחמות יהודים" קראתי אתקדמוניות היהודים. בו הוא פורס באופן פשטני את התורה חמשה חומשי תורה. התענגתי על הכתוב, בהיותי מזהה לראשונה את ההיסטוריה של עמי, מוצא תשובות לשאלות מחיי כפי שהם היום.

בית המקדש - מרכז העולם

בבראשית לימודיי על בית המקדש וסיפור עמנו, חלמתי חלום. חלמתי שאני מתרחק אחורה בזמן. סביבי חושך, תחתיי זוהר סרגל הזמן. אני חולף על פני שנת 1800, מתקרב ל-1600 וממשיך אחורה. איפשהו אחרי שנת 300 ראיתי אור בקצה החשיכה. קרבתי למקור האור. החלום היה מאוד בהיר, מובן ורצוף. ישר מתחתי הגיח בנין פאר נוצץ בשיש. ידעתי שזה בית המקדש. ידעתי שזה מרכז העולם. בעודי מתבונן, הבחנתי בהרמוניה מושלמת של המבנים הסובבים את הארמון המפואר, מחלונותיו מציף אור גלים גלים.

קלטתי שאני בחלום וניסיתי להיזכר איפה עוד ראיתי אור שכזה. לא, אין דבר דומה לזה בחיים שלנו. זה היה אור הבד החי. נשפך וזורח בכל פינה בא הציף את כל האנושות רגיעה, שלום, ברכה וטוב. הוא נכנס גם לתוכי ותחושותיי התאמתו. ההרגשה הייתה שהוא השקה אותי במשהו ייחודי ומזין. הגיע הזמן לחזור, אמרתי לעצמי, ומתחתי שוב האיר סרגל הזמן. ריחפתי חזרה לביתי כשמשהו חשוב בוער בליבי. כשהתקרבתי לשנת 1945 והתחלתי לנחות חשבתי לעצמי "ראית את העבר, שא עיניך, אולי תזכה לראות את העתיד". היה מאוד קשה לעצור ולהרים את הראש. לבסוף, במאמץ עילאי עצרתי לחלקיק שנייה והבטתי למרחקים. מאחורי האופק התנוצץ על כל רוחות השמים אותו האור הקדוש, כמו מהעבר. שמחתי שולשה. הבנתי, שזה האור של בית המקדש הבא ושהוא כבר לא רחוק כל כך מהיום. מכאן הגעתי למסקנה:

"מה שהראו לי אני חייב להעביר הלאה"

מיכאל אוסניס בבנית דגם בית המקדש השני בסטודיו בקדומים

משהתעוררתי, קמתי רק בקושי רב מהמיטה, השרירים כאבו מאוד. זכרתי בבהירות שזה היה חלום, אבל כמו מפעולות ממש, באו גם התוצאות הפיזיות. כל היום התהלכתי אחוז במחשבות, והבנתי: מה שהראו לי אני חייב להעביר הלאה, לאנשים, ודבר ראשון לאחיי, היהודים. אבל איך? אולי אנסה מזיכרוני לבנות דגם של המקדש, עליו כתב יוספוס פלאוויוס ושאותו ראיתי בחלום. הסופר נתן בספרו את המידות, ופרופורציונאלית הן התחברו עם אלו שראיתי בחלומי. אבל איך לבנות דגם, אם הידיים שלי בחיים לא עשו כאלו דברים? אני לא יודע להתעסק בשיש, אבן, וחומרים טבעיים אחרים. מצד שני, את המקדש רציתי לבנות דווקא מהם. ציוויתי על עצמי "קדימה לעבודה, אל תתעכב". לקחתי לידיי גוש שיש, ניסיתי. משהו התחיל לצאת מזה, והכל התחיל לזוז. כנראה שהאור מהחלום נתן לי את היכולת והכישרון לעבד חומרים טבעיים. לאחר כמה חודשים, גמרתי לבנות את דגם בית המקדש השני. אצלי זה נתפס כתחילת בניין הבית השלישי.

בניית דגם המשכן

תרשים המשכן לפי אוצר ישראל - חיבורו של יהודה דוד אייזנשטיין

במקביל לעבודה על הדגם, התחלתי לקרוא את הספר העיקרי- חמישה חומשי תורה, או, כפי שזה מכונה בעולם- הביבליה.. שם מתואר באופן די ברור בית המקדש הראשון. מרותק, התעמקתי בפרטי הסיפור, שם לב לכל פסיק. אז, קיבלתי הוכחה ראשונה לכך שלא מדובר עוד באגדה, כפי שלימדו אותנו בברית-המועצות, אלא בסיפור אמיתי. פרויקט בנייה טהור, מקושר לרוחות השמים. פרטים טכניים מדויקים על חומרים, אלמנטים ובינון, הסברים על הכנת כלי המקדש ובגדי הכהונה. אפילו נכתב שצריך להתחיל את הבנייה רק מדרום. בנוסף, הוכרז הסדר בו היה צריך להכין את כל המרכיבים העיקריים, וכך הוא:

1. ארון הברית
2. שולחן לחם הפנים
3. המנורה
4. כיסוי הקודש
5. עמודי המקדש ובסיסיהם (אדנים)
6. הפרוכת בין הקודש וקודש הקודשים
7. מזבח הנחושת
8. גדר חצר המקדש
9. בגדי הכהונה
10. מזבח הקטורת
11. כיור הנחושת

לאדם לא מאמין, כפי שהייתי אני באותו הזמן, הגיון הסדר הזה לא ברור לחלוטין. אבל משה רבנו כתב את דבר ה', וזה דברו. אילו היה ממציא את כל זה, הסדר היה אחר, תואם את ההיגיון האנושי.

נצחון האמונה

יותר מכך, בד בבד עם לימודי התנ"ך שלי (תורה, נביאים, כתובים), האמונה שלי במציאות ה' בעולם גדלה והתחזקה. הספק נגמר בניצחונה המכריע של האמונה לאחר המקרה הבא: בבוקר, נסעתי בשליחות מנהל העבודה שלי בפורד-טרנזיט. הכביש היה דו סטרי ועמוס מאוד. בעודי צופה בתשומת לב בתנועה, חשבתי כל הזמן רק על דבר אחד: ה' קיים באמת בעולם, או לא? וכאן התחילה לנקר השאלה: את אתה קיים ותקרה לי תאונה, תציל אותי?.. פתאום הרגשתי מכה חזקה- והמכונית שלי טסה לנתיב התנועה הנגדית. עצמתי את העיניים וחיכיתי להתנגשות חזיתית. הייתה דממה. פקחתי את עיניי ואני רואה- הפורד שלי נוסע בנתיב הנגדי ובכל רוחב הכביש אין שום מכונית אחרת. סובבתי את ההגה ימינה , חזרתי לנתיב שלי, ועצרתי בשול. הסתכלתי שוב על הכביש. הוא היה מלא במכוניות בכל נתיביו. הבנתי הקב"ה שמע אותי, והציל אותי, בנס. לאחר מכן, מצאתי כ-50 מטר משם את הסביבול השבור שלי.

בניית המשכן במדבר

מודל המשכן - הוכן על ידי: מיכאל אוסניס מקדומים - עוד על דגם אוסניס

את בית המקדש הראשון שלנו, היהודים בנו אחרי יציאת מצרים, על פי ציווי ה', שהיה "וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם" . המקדש היה נייד, מתפרק ונבנה, מכיוון שבני ישראל היו בדרכם לארץ המובטחת. אני מקווה, שהקורא כבר הבין שבית המקדש מהווה 'משכן לקב"ה' בנחלת ישראל. על הנחלה הזאת, ארץ כנען, כפי שמכונה ארץ ישראל במקרא, כתוב רבות. 100 פעמים מצווה ה' את העם הנבחר, ורק אותו, ללכת להתיישב שם. ה' מצווה על כך עוד מימיו של אברהם אבינו, הראשון באבות האומה, ומשם הלאה- לאבות הבאים אחריו-ליצחק ויעקב.

וכך כתב על ארץ ישראל בספר הרביעי של "היסטוריה" ההיסטוריון ניקולאוס איש דמשק : "אברהם מלך בדמשק, אך הוא היה תושב זר שהגיע עם צבאו מארץ השוכנת מעבר לבבל ומכונה אור כשדים. לאחר זמן קצר הוא עזב את הארץ הזאת ועבר יחד עם עמו לארץ שנקראה כנען, ועכשיו נקראת יהודה."

לראשונה הקימו את המקדש הנייד באחד לחודש, בחודש הראשון, בשנה השנייה לצאת בני ישראל ממצרים. ארבעה חודשים הכינו את מרכיביו ואת כלי המקדש. וכך כתוב בתורה:

(א) וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(ט) וְלָקַחְתָּ אֶת-שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, וּמָשַׁחְתָּ אֶת-הַמִּשְׁכָּן וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-בּוֹ; וְקִדַּשְׁתָּ אֹתוֹ וְאֶת-כָּל-כֵּלָיו, וְהָיָה קֹדֶשׁ.
(י) וּמָשַׁחְתָּ אֶת-מִזְבַּח הָעֹלָה, וְאֶת-כָּל-כֵּלָיו; וְקִדַּשְׁתָּ, אֶת-הַמִּזְבֵּחַ, וְהָיָה הַמִּזְבֵּחַ, קֹדֶשׁ קָדָשִׁים.
(יב) וְהִקְרַבְתָּ אֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו, אֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד; וְרָחַצְתָּ אֹתָם, בַּמָּיִם.
(יג) וְהִלְבַּשְׁתָּ, אֶת-אַהֲרֹן, אֵת, בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ; וּמָשַׁחְתָּ אֹתוֹ וְקִדַּשְׁתָּ אֹתוֹ, וְכִהֵן לִי.
(יד)וְאֶת-בָּנָיו, תַּקְרִיב; וְהִלְבַּשְׁתָּ אֹתָם, כֻּתֳּנֹת.
(טו) וּמָשַׁחְתָּ אֹתָם, כַּאֲשֶׁר מָשַׁחְתָּ אֶת-אֲבִיהֶם, וְכִהֲנוּ, לִי; וְהָיְתָה לִהְיֹת לָהֶם מָשְׁחָתָם, לִכְהֻנַּת עוֹלָם--לְדֹרֹתָם.
(ט"ז) וַיַּעַשׂ, מֹשֶׁה: כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, אֹתוֹ--כֵּן עָשָׂה.
 

מובן שמשה קיים את ציוויו של ה' בהתלהבות ודיוק מרובים, ולאחר הרכבת המקדש הוא עשה את העבודות הבאות: לוחות הברית, אותן הוא ייקבל בהר סיני מריבונו של עולם, ויניחם בארון הברית ויעביר אותן לקודש הקודשים, כאשר לפני כן הוא סגר את הארון וחיבר אליו מוטות. לאחר מכן, הוא תלה את הפרוכת המבדילה בין הקודש לקודש הקודשים.

אז, בצדו הצפוני של ההיכל, ממש ליד הפרוכת, הוא הציב את שולחן לחם הפנים וסידר עליו שנים עשר לחמים לפני ה'. כך גם בקודש, משה הניח את מנורת שבעת הקנים מצד דרום, הצד ההפוך לזה של שולחן לחם הפנים, והדליק את שבעת הנרות. לבסוף, הוא הכניס לקודש את מזבח הזהב והקטיר עליו את הקטורת.

שגרת המשכן

משסיים את כל זה, תלה משה מסך על פתחו של המקדש והמשיך לעסוק בעבודה בחצר המקדש. כאן, בראשונה הוא הציב את מזבח העולה והקריב עליו קרבן עולה ומנחת הלחם. לאחר זאת, ליד הכניסה למקדש, מצד דרום, הוא העמיד את כיור הנחושת ושפך אליו מים. שם, רחצו את ידיהם ורגליהם משה, ואהרון ובניו. אז ירד הענן על ההיכל ונכנס הקב"ה אל ביתו.

(ל"ו) וּבְהֵעָלוֹת הֶעָנָן מֵעַל הַמִּשְׁכָּן יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּכֹל מַסְעֵיהֶם:
(ל"ז) וְאִם לֹא יֵעָלֶה הֶעָנָן וְלֹא יִסְעוּ עַד יוֹם הֵעָלֹתוֹ:
(ל"ח) כִּי עֲנַן יְקֹוָק עַל הַמִּשְׁכָּן יוֹמָם וְאֵשׁ תִּהְיֶה לַיְלָה בּוֹ לְעֵינֵי כָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּכָל מַסְעֵיהֶם:
 

מכאן נוכל לראות שהענן שימש סימן לבני ישראל, כשהוא מורה להם מתי עליהם לפרק במהירות את המקדש הנייד, לקפל סביבו את המחנה ולצאת לדרך. הענן גם הורה להם על מקום החנייה הבא. משמים צווה משה רבנו להכין שתי חצוצרות כסף לתרועה, שהיו צריכות להיות בשימושו האישי. זאת, כדי שיוכל לסמן לכל העדה על תזוזת המחנה או להורות על מצב מלחמה, במקרה שהאויב נמצא בשער.

הסבר על דגם המשכן של מיכאל אוסניס

פני המשכן אל המזרח. בחצרו, שגודלה היה 50מ' על 25מ', בחציו המערבי עמד ההיכל. זה היה מבנה (גובהו כבניין בעל שתי קומות) ששלוש מקירותיו היו מורכבים מקרשים עומדים העשויים עצי שיטים. במקום הקיר הרביעי, מהצד הצר (מזרח), היה מסך כבד. גודל הקרשים: גובה- 5מ', רוחב-75סמ', עובי- 50סמ'. מצדדים דרום וצפון- 20 קרשים, מזרח- 8 קרשים. בתחתית כל קרש היו שתי ידות, בהן נכנסו אדני כסף. במעלה כל קרש היו שני חתכים. בין החתך השני של קרש אחד והחתך הראשון של הקרש השני חיברה טבעת זהב מרובעת, דבר שיצר קיר אחיד מכל הקרשים. בנוסף, היו חמישה בריחים בכל קיר- ארבעה חיצוניים ואחד פנימי, שעבר בעובי הקרשים, וחיזק אף יותר את אחידות הקיר. הקרשים והבריחים עצמם היו מצופי זהב. יוצא, אם כן, שאורכו של ההיכל היה 15 מ', ורוחבו:6 מ'. בפנים, המשכן חולק לשניים על ידי וילון שנקרא פרוכת. החלק הראשון, מהכניסה המזרחית כונה קודש והיווה שני-שליש מכל אורך המשכן. שם ניצבו, כפי שכבר הזכרנו, שלושה מכלי המקדש.

מנורת התמיד

מנורת התמיד בדגם המשכן

התבליט הברור ביותר של תהלוכת השבויים. נהרס בחלקו מפגעי הטבע במשך 2,000 שנה בשער טיטוס ברומא

המנורה, יצוקה זהב טהור במשקל כיכר אחד. קניו מולאו בשמן זית זך, זה שיצא בסחיטה הראשונה מהזיתים. כמות השמן צריכה להיות כזו, שתספיק ללילה הארוך ביותר בשנה. הכהנים היו מדליקים את האש במנורה מהערב והיא הייתה דולקת עד הבוקר. בבוקר, אותם הכהנים היו מנקים את הקנים, מחליפים את הפתילות, ומוסיפים שמן.

המנורה היא אחד מהסמלים היותר נפוצים ושימושיים בתרבות היהודית. זה הפך לסמל הגבורה, השאיפה הבלתי פוסקת לחירות ועצמאות, החלום לחזור למולדתנו, שנשמר לאורך כל הגלות, והחוט הלא ניתק, המקשר בין עם ישראל לקב"ה. אשה של המנורה מזכירה לנו ללא הרף כי כוחנו אינו בכוח הזרוע, אלא באש – להבה הנצחית שבוערת בנשמת האומה הישראלית שעוזר לנו לעמוד גם בניסיונות הקשים ביותר, ולהניס את האויב המתגבר.

שולחן לחם הפנים

שולחן לחם הפנים נבנה מעצי השיטה וצופה בזהב. גובה - 75סמ'. גודל החלק העליון של השולחן, המגודר בעיטורי זהב- 100x50 סמ'. הלחמים, שנאפו מקמח חיטה מנופה היטב, סודרו בשני טורים אנכיים, כשבכל טור-6 לחמים. הם לא נגעו אחד בשני כיוון שנמצאו, כל אחד, בתבניות זהב בעלות מבנה ייחודי. בכל שבת, היו מניחים את הלחמים על שולחן לחם הפנים ומשאירים אותם שם עד לשבת באה. הלחמים הישנים, שהורדו מהשולחן, נאכלו על ידי הכהנים. אחד מהניסים שהתרחשו במקדש היה בכך שהלחמים לא רק שלא התקשו, אלא אף נשארו טריים, כאילו רק עכשיו יצאו מהתנור. טעם מצוות אפיית הלחמים והנחתם במקדש, הוא בכך שהאדם מביע את תודתו לבורא העולם, על כך שהוא נותן לו את מחייתו, לה הוא נצרך.

מזבח הקטורת

מרכז הקודש ניצב מזבח הקטורת, שהוכן אף הוא מעץ שיטה וצופה כולו בזהב. גובהו היה מטר אחד, הוא היה מרובע וחתכו- 50x50 סמ'. בשטחו העליון של המזבח היו ארבע קרנות שביניהן היה כתר זהב. פרשני התורה שלנו משווים את הקטרת הקטורת לתפילה זכה:"תיכון תפילתי קטורת לפניך" ,וכל אות במילה 'קטרת' מהווה אות ראשונה של המילים- קדושה, טהרה, רחמים ותקווה. נצטט מהתורה:

(ז) וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרֹן קְטֹרֶת סַמִּים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר בְּהֵיטִיבוֹ אֶת הַנֵּרֹת יַקְטִירֶנָּה: (ח) וּבְהַעֲלֹת אַהֲרֹן אֶת הַנֵּרֹת בֵּין הָעַרְבַּיִם יַקְטִירֶנָּה קְטֹרֶת תָּמִיד לִפְנֵי יְקֹוָק לְדֹרֹתֵיכֶם: (ט) לֹא תַעֲלוּ עָלָיו קְטֹרֶת זָרָה וְעֹלָה וּמִנְחָה וְנֵסֶךְ לֹא תִסְּכוּ עָלָיו: (י) וְכִפֶּר אַהֲרֹן עַל קַרְנֹתָיו אַחַת בַּשָּׁנָה מִדַּם חַטַּאת הַכִּפֻּרִים אַחַת בַּשָּׁנָה יְכַפֵּר עָלָיו לְדֹרֹתֵיכֶם קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא לַיקֹוָק:

קדש הקדשים

אוסניס מסביר את דגם ארון הברית

להמשכו של הקודש, שנמצא בצד מערב, הייתה צורת קובייה כשכל פאה-5 מ', והוא נקרא קודש הקודשים. כאן דיבר הקב"ה עם משה. קולו היה נשמע מן החלל הנוצר מבין כנפי הכרובים הזהובים, המתנשאים מעל מכסה ארון הברית. ארון הברית עצמו עמד במרכז, על אבן מעוגלת. זה היה ארון עשוי עץ, המצופה מבפנים ומבחוץ בזהב. מידותיו: אורכו- 125 סמ', רוחבו- 75 סמ' וגובהו, גם- 75 סמ'. מלמעלה, כוסה הארון במכסה זהב, שעליו עמדו שני הכרובים היצוקים מזהב.

לוחות הברית

עשרת הדברות- שיא החומש - בבית הכנסת "שטיבל" בקדומים מזכוכית תוצרת האי מוראנו ב(ונציה)

בארון הברית נשמרו לוחות הברית, עליהם נכתבו עשרת הדיברות שקיבל בהר סיני מורינו ורבנו משה. ואלו הן:

1. אנכי ה' אלוקיך
2. לא יהיה לך אלוקים אחרים על פניי
3. לא תשא את שם ה' אלוקיך לשווא
4. זכור את יום השבת לקדשו
5. כבד את אביך ואת אמך
6. לא תרצח
7. לא תנאף
8. לא תגנוב
9. לא תענה ברעך עד שקר
10. לא תחמוד

קבלת התורה

בתלמוד כתוב שכאשר הקול האלוקי מנה את מצוותיו שום בריה לא השמיעה קול: הציפורים לא צייצו, הפרות לא געו, גלי הים לא געשו. הטבע דמם ועצר נשימה כשהוא שותה בצמא את דבר ה' שהכריז על עליונות השכל והצדק בכל היקום, המבוסס על חוק מוסרי– ערכי. וכך מבארת התורה: (ט) וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ לִקְצֹר וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט: (י) וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל וּפֶרֶט כַּרְמְךָ לֹא תְלַקֵּט לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם: (יא) לֹא תִּגְנֹבוּ וְלֹא תְכַחֲשׁוּ וְלֹא תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ: (יב) וְלֹא תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי לַשָּׁקֶר וְחִלַּלְתָּ אֶת שֵׁם אֱלֹהֶיךָ אֲנִי יְקֹוָק: (יג) לֹא תַעֲשֹׁק אֶת רֵעֲךָ וְלֹא תִגְזֹל לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד בֹּקֶר: (יד) לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי יְקֹוָק: (טו) לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט לֹא תִשָּׂא פְנֵי דָל וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ: (טז) לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ אֲנִי יְקֹוָק: (יז) לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא: (יח) לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי יְקֹוָק:

בחצר לפני המשכן היה מזבח העולה, שהוכן מעצי שיטים וצופה בדפי נחושת. מידותיו: גובהו- 150 סמ', אורכו ורוחבו- 250 סמ'. בפינות המשטח העליון היו קרנות. בין המשכן והמזבח, בצד דרום עמד כיור הנחושת, שנועד לשמש את הכהנים שיוכלו לשטוף שם את ידיהם ורגליהם, לפני עבודות הקודש. ואילו הן עבודות הקודש:

1. הקרבת קורבנות על מזבח העולה
2. הקטרת הקטורת על מזבח הקטורת במתחם הקודש
3. הדלקת המנורה
4. הנחת הלחמים על שולחן לחם הפנים
5. הקטרת הקטורת ביום הכיפורים בקודש הקודשים

המשך:חלק שני

הקש להמשך בית המקדש בחיי - מיכאל אוסניס - חלק שני

כאשר כולנו נדליק חנוכיות תדלק מנורת בית מקדשנו

מודל בית המקדש השני

• תמונות בויקישיתוף

הערות שוליים

כתובת לתגובות: studio@massnat-mikdash.co.il