thumb|350px|left
בית כנסת מעון (נירים) - נגב מערבי כולל שרידי בית כנסת קדום ובו רצפת פסיפס מהמפוארות והשלמות ביותר שהתגלו בישראל . הוא נמצא כקילומטר מדרום מזרח לכניסה לקיבוץ נירים, בצומת הכביש לקיבוץ ניר עוז.
מידע כללי[]
{לפי אתר קרן קיימת לישראל) קק"ל נטעה בעבר עצי אקליפטוס מסביב למתחם בית הכנסת וסייעה בפעולות שימור הפסיפס. בשיתוף עם רשות העתיקות והמועצה האזורית אשכול ובסיוע ידידי קק"ל בקנדה פועלת קק"ל לשיקום הפסיפס שבאתר הנעשה במעבדות רשות העתיקות והיא מטפלת בשרידים העיליים באתר, בשילוט, בהסדרת דרכי הגישה ובהגנה על האתר מפני זרימת מי נגר באמצעות סכרים ונטיעות.
על בית הכנסת[]
בית הכנסת של מעון בנוי במרכזו של מכלול מבנים ובהם חצרות שנועדו לציבור הרחב. מדרום לבית הכנסת נמצא בור מים ולידו בריכה בעלת מדרגות, ששימשה כנראה כמקווה טהרה. בית הכנסת פונה לכיוון צפון-מזרח, לעבר ירושלים. בית הכנסת נבנה בשני שלבים, בשניהם הייתה רצפת פסיפס באולם המרכזי (10.2X5.4 מ'). הבניין נוסד במחצית השנייה של המאה ה- 5 לספירה. מתקופה זו נותרו רק שרידים לבסיס שעליו הונח הפסיפס. באמצע המאה- 6 נפרץ הקיר הצפוני של האולם המרכזי ונבנתה גומחה מעוגלת הבולטת החוצה. גומחה שכזו אופיינית לבתי הכנסת של המאה ה- 6. הבונים הגביהו את מפלס הרצפה והניחו פסיפס חדש על הישן. מצב זה גרם לכך שבימת ארון הקודש, שהייתה צמודה לקיר הצפוני, נותרה נמוכה מהרצפה החדשה. הבימה הייתה מוקפת בעמודים ובמסך שיש מעוטרים, שחלקים מהם התגלו במקום
-==רצפת הפסיפס== רצפת הפסיפס מרהיבה. היא עשויה מפיסות אבן וזכוכית בעלות 18 גוונים. הרצפה מתארת גפן הצומחת מכד שנמצא בקצה הרצפה. שריגי הגפן יוצרים מדליונים ובהם מתוארים בעלי חיים – עופות ויונקים. המדליונים ערוכים ב- 11 שורות שבכל אחת מהן חמישה מדליונים.
הסמלים היהודיים מרוכזים בצד הפסיפס הקרוב לבימה והם כוללים מנורה בת שבעה קנים, שרגליה עשויות בדמות רגלי אריות. מימין למנורה שופר ומשמאלה לולב ואתרוג. מעל רגלי המנורה מתוארים אתרוגים. משני צדי החלק העליון של המנורה מתוארים אריות ואילו מתחת למנורה – שני עצי תמר. משני הצדדים של כל עץ מתואר זוג יונים.
כתובת ההקדשה[]
מעבר לשוליים הצפוניים של הרצפה נמצאה כתובת הקדשה, כתובה בשפה הארמית. וזו לשון הכתובת:
"[ד]כרין לטב כל קהלה
[דע]בדו הדן פספה
[ ]ד אישו ותמה ויהודה
דיהבו תלתה דנרין.
וזה תרגום הכתובת:
[ז]כורים לטוב כל הקהל
[שע]שו את הפסיפס הזה
[ ]ד אישו ותמה ויהודה
שנתנו שלושה דינרים.
החלק העליון של הכתובת מברך את הציבור ובהמשך הוא מנציח את שמותיהם של שלושה אנשים שתרמו שלושה דינרים. האותיות כתובות בכתב מרושל. ייתכן שהאמן היה נוצרי ולא הכיר את הכתב הארמי.
על המקום[]
מעון שבנגב המערבי היה בתקופה הרומית אחד מיישובי "לימס פלשתינה" (קו הביצורים הדרומי של הארץ בתקופות הרומית והביזנטית). מעון שימשה אז מקום מושבו של גדוד פרשים אילירים (איליריה הוא מחוז בבלקן). בתקופה הביזנטית הייתה מעון עיר גדולה, שרוב תושביה נוצרים. האזור כולו נקרא אז מנואיס, על שם מעון. בית הכנסת במעון נעזב במאה ה- 8 לספירה, זמן קצר לאחר הכיבוש הערבי. בתקופה זו הדרדר מעמדו של הנגב, שניטש רובו ככולו מיישובי הקבע. בתקופה המוסלמית הקדומה שבו הערבים לשם המקורי וכינו את היישוב מעין.