קטעים בערך הזה מבוססים על ערכים מקבילים בוויקיפדיה העברית
בֵּית נָטִיף או בית נתיףערבית بيت نتّيف) היה כפר ערבי גדול בעמק האלה, בגבול הרי יהודה ושפלת יהודה, כ־20 קילומטרים מערבית לבית לחם וכ־7 קילומטרים דרומית להר־טוב, בגובה 420 מטר מעל פני הים. במלחמת העצמאות נכבש הכפר ותושביו נמלטו. במפה (ישראל 1:50,000) המקום מכונה חָרְבַּת בֵּית־נָטִיף.

מימצאי החפירות באתר[עריכה | עריכת קוד מקור]

פרופ'_בועז_זיסו_–_מבית_לטפה_אל_בית_נטיף

פרופ' בועז זיסו – מבית לטפה אל בית נטיף

מבית לטפה אל בית נטיף - סיפורה של בירת מחוז נשכחת בארץ-יהודה הרצאת זום שהתקיימה ב 15 ביולי 2020 במסגרת המוזיאון אצלכם בבית – הרצאות ימי רביעי של מוזיאון ארצות המקרא, מאת פרופ' בועז זיסו, מהמחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה באוניברסיטת בר-אילן. פלה, או בית לטפה שימשה בימי הבית השני בירת אחד המחוזות ("טופרכיות") ביהודה. מיקומה באזור פורה במרכז שפלת יהודה עודדה המשך התיישבות באתר לאורך כל התקופות - למעשה עד לדורות האחרונים. יסודות בתי הכפר בית נטיף אשר שכן על גבי האתר הקדום עד 1948 פגעו בשרידי המבנים הקדומים, והקשו על המחקר הארכיאולוגי. בשל כך, המידע שבידינו אודות אתר מרכזי זה חלקי ומקוטע. המידע התפרסם בעשרות דיווחים ומאמרים שראו אור במאה השנים האחרונות בספרות המקצועית. התגליות והממצאים מהאתר כוללים שרידי בתי יוצר לנרות ולצלמיות חרס, רצפות פסיפס, מערות קבורה עתיקות ובולה יחידאית שמעידה על מעמדו המיוחד. בתוך התמונה שמצטיירת מתייחס זיסו לכנסייה ביזנטית עתיקה, שממצאי החפירות בה עומדים במרכז תערוכת "המרטיר המהולל" שמוצגת בימים אלה במוזיאון ארצות המקרא ירושלים. בהרצאה מחבר פרופ' זיסו את הקצוות ומשרטט תמונה ארכיאולוגית וגיאוגרפית-היסטורית, מלאה ככל האפשר, אודות אתר מרכזי בארץ-יהודה בתקופה הרומית והביזנטית. ההרצאה עלתה לראשונה ע"י מוזיאון ארצות המקרא, ירושלים.

צילומים נבחרים

היסטוריה[עריכה | עריכת קוד מקור]

בתקופת המנדט הבריטי הכפר היה שייך לנפת חברון, מחוז ירושלים (1945). על פי סקר הכפרים 1945 בארץ ישראל שטחי אדמותיו היו 44,587 דונם ובשנת 1945 מנה 2150 נפשות.[1] הכפר נועד להשתייך למדינה הערבית על פי תוכנית החלוקה.

בסמוך לבית נטיף עברה מחלקת הל"ה[2] שיצאה מהר־טוב כדי לסייע לגוש עציון הנצור ולתגבר אותו בלוחמים ובאספקה, אור ליום 16 בינואר 1948 המחלקה התגלתה בדרכה על ידי ערבים מהכפר צוריף, כותרה על ידי המוני ערבים מהסביבה וכל לוחמיה נפלו בקרב שנמשך כל היום. כ־6 קילומטרים דרומית מזרחית לבית נטיף נמצאת היום "גבעת הקרב" מקום הקרב האחרון של מחלקת הל"ה.

במהלך מבצע ההר ב־22 באוקטובר 1948 נכבש הכפר ותושביו נמלטו לכיוון בית לחם וחברון.[3]

לאחר כיבוש הכפר, שימשו בתי הכפר כמקום מגורים עבור חברי קיבוץ נתיב הל"ה בימיו הראשונים. לאחר שאלו עברו לבתים החדשים שהקימו, היה במקום מחנה צבאי במשך שנים אחדות. באדמות הכפר הוקמו היישובים נווה מיכאל, אביעזר ונתיב הל"ה, חורבות הכפר מצויות עד היום בגבעות שבין בית שמש לנתיב הל"ה. החל משנת 2005 מתנהל מאבק של תושבי בית שמש ורשות הטבע והגנים להפיכת האזור לגן לאומי ולא להפוך את המרחב לשכונות חדשות של העיר[4]. המאבק נכשל וב-2015 החלה בניית שכונת רמת בית שמש שלבים ד' וה' באזור חורבת הכפר[5].

ממצאים ארכאולוגיים[עריכה | עריכת קוד מקור]

קובץ:NMMI IMG 8842.JPG

צלמית נער מ"טיפוס בית נטיף". פלג גופו העליון מתואר בצורה סכימטית בלא התייחסות לפרטים אנטומיים, את הצוואר מקשט ענק עם מדליון. אוסף המוזיאון הימי הלאומי

בחפירות ארכאולוגיות שנערכו במקום בשנים 19331934 נמצאו פסיפסים, פסלים וצלמיות שזוהו לראשונה כקבוצה באתר זה. הקבוצה כונתה "צלמיות בית נטיף". צלמיות אלה מתאפיינות בעיצוב פנים סכמטי וחסר הבעה. כן נמצאו בורות מים. הממצאים מתוארכים למאה ה־3 עוד נתגלה כי הכפר היה עיר מחוז בתקופת בית שני, אשר הוחרבה על ידי אספסיאנוס, אז הוקם במקום היישוב הרומי בית לתפא.

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא [[commons:Category:{{#property:P373}}|בית נטיף]] וויקישיתוף

הערות שוליים[עריכה | עריכת קוד מקור]

  1. נגה קדמן, בצדי הדרך ובשולי התודעה, ספרי נובמבר, 2008, עמ' 146.
  2. כל־מקום, פנקס כיס להכרת הארץ, הוצאת מטכל/אכא, ענף השכלה, אוגוסט 1953 בערך: "בית נטיף" עמ' 41
  3. צבא ישראל מתקדם בהרי יהודה - נכבש בית נטיף, כפר רוצחי הל"ה, "דבר"
  4. צפריר רינת, ‏רגע לפני שהורסים את ביתם הפורח של הצבי, השועל והחנקן, באתר הארץ, 13 ביולי 2005
  5. ניר חסון, ‏בית שמש החדשה מאיימת להרוס את עתיקות בית שמש, באתר הארץ, 13 במרץ 2015
Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.