קטעים בערך הזה מבוססים על ערכים מקבילים בוויקיפדיה העברית
בֵּית פַּגֵּי (בלטינית: Bethfage; ביוונית: Βηθφαγὴ) הוא שמם של מנזר וכנסייה פרנציסקניים בפסגת הר הזיתים. כנראה מקומו של כפר יהודי מימי בית שני. מזוהה עם מספר מסורות הקשורות בישו מהברית החדשה.
מדר' איל דוידסון[]
הר הזיתים נקרא על שם הזיתים הגדלים בו, אבל מי אמר שלא היה מקום לגדל בו גם תאנים? על מורדותיו המזרחיים של הר הזיתים היה כפר קטן, שנקרא בית פגי (או בית פאגי). הפַּּגָּה היא כיסוי התפרחת של מאות פרחים זעירים המכוסים תחת מעטפת משותפת. עץ התאנה מוציא את הפגים בתקופת האביב, ובהמשך הופכים הפרחים לפירות זעירים. לאחר מכן, המעטפת שכיסתה אותם הופכת לציפת הפרי (מעניין לציין שבאנגלית, כמו גם בשפות אירופיות אחרות שהושפעו מן היוונית והלטינית, התאנה היא fig).
אפשר שזהו מקור שמו של הכפר, ששכן כ-2 ק"מ ממזרח לירושלים, לצד הדרך המשתפלת מראש הר הזיתים מזרחה (בין א-טור לאל-עזרייה). בימינו חסומה הדרך הישנה הזו בחומת ההפרדה, אבל עד שזו נבנתה היא נודעה גם בכינוי 'דרך הכוהנים', משום שהייתה חלופה נוחה לדרך יריחו החוצה את בית הקברות בהר הזיתים.
הכפר בית פגי מוכר מתקופת הבית השני. על פי התלמוד, חכמי הסנהדרין 'סיפחו' את הכפר לעיר ירושלים על מנת להחיל עליו את קדושתה (בבלי, סנהדרין יד ע"ב), ואף נמצאה חומה שהקיפה אותו (בבלי, פסחים צא ע"א). שאלת זיהויה של בית פגי העסיקה את פרשני התלמוד הראשונים. רבינו חננאל, רש"י, רמב"ם ואחרים דנו באפשרות שהייתה 'בית פגי' נוספת, בתחומיה של העיר עצמה ובסמיכות להר הבית. על כל פנים, קיומו של כפר בשם זה הסמוך לירושלים אינו מוטל בספק:
"'בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם' (במדבר כט, לה): עצָרוֹ הכתוב מלצאת. הרי שהביא את קדשיו מבית פגי לירושלם, שומע אני יאכלם בירושלם וילך וילן בבית פאגי? תלמוד לומר: 'בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם' - עצָרוֹ הכתוב מלצאת" (ספרי, במדבר סי' קנא).
דיון זה עוסק באדם שהביא את קודשיו מבית פגי לירושלים. הואיל ויש חיוב ללון בירושלים לפחות לילה אחד ברגל, המדרש דן בשאלה האם היה ראוי לפטור אותו מכך ולהתיר לו ללון בבית פגי הסמוכה לעיר. תשובתו היא שלילית: למרות קרבתה הרבה של בית פגי לעיר אין הוא פטור מללון בה. זו דוגמה אחת לידיעה על הכפר הסמוך לירושלים בספרות חז"ל.
נוכחותו של הכפר היהודי ממזרח לירושלים מודגשת גם בשלוש הבשׂורות הסינופטיות בברית החדשה, בתיאור אירועי מסעו של ישו מיריחו לבית המקדש שבירושלים:
"כַּאֲשֶׁר הִתְקָרְבוּ לִירוּשָׁלַיִם וּבָאוּ אֶל בֵּית פַּגֵּי, אֶל הַר הַזֵּיתִים, שָׁלַח יֵשׁוּעַ שְׁנֵי תַּלְמִידִים בְּאָמְרוֹ לָהֶם: לְכוּ אֶל הַכְּפָר אֲשֶׁר מִמּוּלְכֶם וּמִיָּד תִּמְצְאוּ אָתוֹן קְשׁוּרָה וְעַיִר אִתָּהּ. הַתִּירוּ אוֹתָם וְהָבִיאוּ אֵלַי. וְאִם מִישֶׁהוּ יֹאמַר לָכֶם דָּבָר, תֹּאמְרוּ 'הָאָדוֹן זָקוּק לָהֶם' וּמִיָּד יִשְׁלַח אוֹתָם. כָּל זֶה קָרָה כְּדֵי שֶׁיִּתְקַיֵּם דְּבַר הַנָּבִיא: אִמְרוּ לְבַת צִיּוֹן: הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ, עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר וְעַל עַיִר בֶּן אֲתֹנוֹת" (מתי כא, 5-1).
המסורת הנוצרית קידשה, על כן, את בית פגי, וזיהתה את מקומו. כנסייה פרנציסקנית גדולה נבנתה על חורבות כנסיות ביזנטית וצלבנית, וממנה יוצאות עד ימינו תהלוכות חגיגיות ביום ראשון של הדקלים, החג הנוצרי החל ביום ראשון שלפני הפסחא.
העדויות הספרותיות מצטרפות אל הממצא הארכאולוגי, המאשר קיומו של יישוב בבית פגי בשלהי ימי הבית השני (נקודות א', ב' וג' במפה המצורפת). בשנות ה-20 של המאה ה-20 נמצאה מערת קבורה יהודית, ובתוכה גלוסקמות וכלי חרס. בשנת 1961 פרסמו ס' סאלר וע' טסטה את ממצאיהם מסקר שערכו במתחם כנסיית בית פגי (כשהאזור היה עדיין תחת הכיבוש הירדני), ודיווחו על מתקנים חקלאיים, גתות, כלי אבן, מטבעות, וכוכי קבורה – כולם הולמים את שלהי תקופת הבית השני. מקווה טהרה שנמצא בקרבת מקום, לא מותיר ספק באשר לצביונו של היישוב באותה עת. בימינו נותרו בשטח שרידים קלושים מכל אלה.
רשימת שמות עבריים החרותה על גבי מכסה ארון קבורה מתקופת הבית השני שנמצא בבית פגי (א"ל סוקניק, "מערת בית פגי וכתובותיה", תרביץ, ז [תרצ"ו], עמ' 105)
מה עלה בגורלה של בית פגי עם חורבן הבית השני? האם חרבה וגוועה לצד ירושלים, או שהמשיכה להתקיים כמו כפרים יהודיים רבים ברחבי יהודה? איננו יודעים להשיב בוודאות, אבל לפי עדות אחת ומיוחדת במינה משתמע שהמשיכה להתקיים גם לאחר החורבן:
אמר ר' שמעון: כששבתי בכפר בית פאגי מצאני תלמיד אחד מתלמידי ר' עקיבא, ואמר לי: בשר שיצא חוץ לקלעים ונזרק את הדם עליו הורצה. וכשבאתי והרצֵתי הדברים לפני חברי בגליל, אמרו לי: והלא פסול הוא, האיך מרצה על הפסול? ובאתי והרצֵתי הדברים לפני ר' עקיבא [...] (תוספתא, מעילה א, ה).
ר' שמעון - הוא ר' שמעון בר יוחאי - היה מתלמידיו המובהקים של ר' עקיבא בדורות שלאחר חורבן הבית השני. השניים הללו, שהיו מגדולי התנאים, לקחו חלק פעיל במרד בר כוכבא, ור' עקיבא אף מצא בו את מותו. לפיכך, הדיון ההלכתי הזה, בין רשב"י לרבו ולחבריו, לא יכול היה להתקיים לאחר אותו מרד. במילים אחרות, סיפור המעשה אירע לא לאחר שנת 132 לספירה.
כידוע, פעילותו של רשב"י התרכזה בגליל, כפי שמשתמע גם בסיפור זה. בזמנו זיכרונות החורבן היו עדיין טריים, וירושלים כבר הייתה מושא לגעגועים. המקור שלפנינו הוא היחידי המעיד על פעילותו של ר' שמעון בר יוחאי בסביבתה של ירושלים – בבית פגי. ולא לבדו פעל שם, אלא עם תלמיד נוסף מבית מדרשו של ר' עקיבא.
מה עשו בבית פגי? למדו תורה. ומדוע בבית פגי? אולי כדי להתקרב במידת האפשר אל העיר האסורה, לנקודה שולית שלא תעורר את תשומת לבם של הרומאים, גם אם לזמן קצר שאחריו יזדרזו לחזור לגליל, ודווקא שם לדון בהלכות המקדש שהם כמהו כל כך לתקומתו. בואו נרשה לעצמנו לדמיין את ר' שמעון בר יוחאי, כשהוא מטפס בחשאי אל ראש הזיתים, אולי בחסות החשכה של שעת לילה מאוחרת, וצופה בבעתה אל העיר הרומית החדשה איליה קפיטולינה שנבנתה על חורבות ירושלים, ואל המקדש הפגאני שבנו הרומאים על חורבות בית המקדש. האם נוכל לחוש את עוצמת הכאב שהוא חש?
"'אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר ה' יֵרָאֶה' (בראשית כב, יד) [...] מה הר הפקירא לכל מאן דבעי בעלמא, אוף אתר דא קדישא הפקירא לקבלא לכל מאן דבעי בעלמא" (זהר, ח"ט, פרשת יתרו, דף סט ע"ב).
תרגום: מה הר הפקר לכל מי שרוצה בעולם, אף מקום זה הקדוש (הר הבית) הפקר לקבל לכל מי שרוצה בעולם.
המסורות בברית החדשה המתקשרות לבית פגי[]
השם בית פגי ניתן לכפר כנראה משום שגידל תאנים (פגה היא תאנה שלא הבשילה), ואומנם בברית החדשה מסופר כי ישו, בדרכו מבית עניה לירושלים, ביקש לקטוף תאנה שגדלה בקרבת המקום ולא מצא פרי על העץ "כי לא הייתה עת תאנים" גער בתאנה והיא יבשה. האירוע מתואר בבשורה על פי מרקוס פרק י"א, 12-14: "למחרת, אחרי צאתם מבית עניה, היה רעב. הוא ראה מרחוק עץ תאנה שיש בו עלים והתקרב אליו - אולי ימצא בו משהו. נגש אל העץ ולא מצא מאומה מלבד עלים, כי טרם הגיעה עונת התאנים. הגיב ואמר אל העץ: "מעתה איש לא יאכל ממך פרי לעולם!" ותלמידיו שמעו".
לפי המתואר בבשורות, מקומו של בית פגי הוא בהר. בשלוש הבשורות הסינופטיות מתואר הסיפור על העַיִר אשר מבקש ישו מתלמידיו להביא אליו בדרכו מיריחו לירושלים. העדויות הספרותיות על הכפר מצטרפות לממצאים ארכאולוגיים במתחם הכנסייה הפרנציסקנית של בית פגי שבמדרון המזרחי של הר הזיתים. כאשר ישו התקרב אל מורד הר הזיתים זכה לקבלת פנים הראויה למלך מידי קהל מעריצים ששטחו את בגדיהם על הדרך, נופפו בכפות תמרים והריעו לו "הושע נא" "ברוך הבא בשם ה'". וכינו אותו "בן דוד" ו"מלך ישראל". זהו מקור המנהג לשאת כפות תמרים לתהלוכת יום ראשון של הדקלים.
| "כַּאֲשֶׁר הִתְקָרְבוּ לִירוּשָׁלַיִם וּבָאוּ אֶל בֵּית־פַּגֵּי, אֶל הַר הַזֵּיתִים, שָׁלַח יֵשׁוּעַ שְׁנֵי תַּלְמִידִים 2 בְּאָמְרוֹ לָהֶם: "לְכוּ אֶל הַכְּפָר אֲשֶׁר מִמּוּלְכֶם וּמִיָּד תִּמְצְאוּ אָתוֹן קְשׁוּרָה וְעַיִר אִתָּהּ. הַתִּירוּ אוֹתָם וְהָבִיאוּ אֵלַי. 3 וְאִם מִישֶׁהוּ יֹאמַר לָכֶם דָּבָר, תֹּאמְרוּ 'הָאָדוֹן זָקוּק לָהֶם' וּמִיָּד יִשְׁלַח אוֹתָם." 4 כָּל זֶה קָרָה כְּדֵי שֶׁיִּתְקַיֵּם דְּבַר הַנָּבִיא: 5 "אִמְרוּ לְבַת־צִיּוֹן: הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ, עָנִי וְרֹכֵב עַל־חֲמוֹר וְעַל־עַיִר בֶּן־אֲתֹנוֹת." 6 הַתַּלְמִידִים הָלְכוּ וְעָשׂוּ כְּמִצְוַת יֵשׁוּעַ. 7 הֵם הֵבִיאוּ אֶת הָאָתוֹן וְאֶת הָעַיִר וּלְאַחַר שֶׁשָֹמוּ עֲלֵיהֶם אֶת בִּגְדֵיהֶם הוּא יָשַׁב עֲלֵיהֶם. 8 רַבִּים מִן הֶהָמוֹן פָּרְשׂוּ אֶת בִּגְדֵיהֶם עַל הַדֶּרֶךְ וַאֲחֵרִים כָּרְתוּ עֲנָפִים מִן הָעֵצִים וְשָׁטְחוּ אוֹתָם עַל הַדֶּרֶךְ. 9 וַהֲמוֹן הָעָם שֶׁהָלְכוּ לְפָנָיו וְאַחֲרָיו קָרְאוּ: "הוֹשַׁע־נָא לְבֶן־דָּוִד! בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם יְהוָה! הוֹשַׁע־נָא בַּמְּרוֹמִים!" | ||
| – הבשורה על-פי מתי, פרק כ"א, פסוקים 1-7 | ||
למרות שבמסורת הנוצרית מקובל כי כניסתו של ישו לעיר הייתה בחג הפסח ניתן להבחין בסיפור עצמו באלמנטים של חג הסוכות: לולבים (כפות תמרים), קריאת "הושע נא" ו"ברוך הבא בשם ה'". גם מציאת תאנים אפשרית בסוכות ולא בפסח.
ממצאים ארכאולוגיים בבית פגי[]
באתר נמצאו מערת כוכים האופייניות לצורת הקבורה הירושלמית בשלהי ימי הבית השני, ובתוכן גלוסקמאות וכלי חרס. כמו כן נמצאו מתקנים חקלאיים כגון גתות. באתר גם שרידים של שתי כנסיות: כנסייה ביזנטית ומעליה שרידים של כנסייה צלבנית.
הממצא המרתק ביותר במקום הוא הסלע המכונה "מצבת האבן של בית פגי" או Stele of Bethpage שנחשף בעת הקדשתה של הכנסייה הפרנציסקנית במאה ה-19. מדובר בבלוק אבן גדול השייך לאפסיס הכנסייה הצלבנית. הסלע מתוארך ל-1170 ומעוטר מארבעה צדדים בסצנות מהברית החדשה: תחייתו של לזרוס, השליחות של שני התלמידים למצוא לישו חמור, כניסתו של ישו לירושלים וישו עם מרתה ומריה. הצלבנים האמינו שישו נעזר בסלע הזה כדי לעלות על החמור.
הסלע כיום מגודר בסבכת ברזל ומאחוריו מראה כדי שניתן יהיה בקלות לראות את העיטורים בכל צדיה.
הכנסייה המודרנית[]
הכנסייה הנוכחית בבית פגי נבנתה ב-1883 על שרידי כנסיות קודמות. הכנסייה חודשה ונוסף לה מגדל ב-1954 על ידי אנטוניו ברלוצי. הכנסייה נבנתה בסגנון צלבני והיא בולטת בשונותה מהכנסייה היוונית אורתודוקסית הסמוכה, בעלת גג הרעפים האדום.
הציורים על הסלע שוקמו ב-1950 על ידי האומן צ'זרה וגריני (Cesare Vagarini) שמאוחר יותר עיטר גם את קירות הכנסייה החדשה בפרסקאות בסגנון דומה. ציורי הקיר מתארים קהל המתכונן לתהלוכתו של ישו. על קיר אחר כהנים המחזיקים מגילה בה מילים מהבשורה על-פי יוחנן 12, 19: "הגיבו הפרושים ואמרו זה אל זה: "אתם רואים, אין מה לעשות. הנה העולם נוהה אחריו." סביב החלונות משפטים שנאמרו לישו בעת כניסתו לעיר כתובים בלטינית.
השרידים הצלבניים נראים היטב ברצפה ליד האפסיס. מאחורי המזבח תמונה המתארת את סיפור רכיבתו של ישו למקדש מלווה בתלמידיו. בצורה מעניינת למדי המזבח בכנסייה מהסוג שלא נפוץ כיום בכנסיות הקתוליות כיוון שבמקום לפנות קדימה, כלפי הקהל הוא פונה אחורה. הכמרים המנהלים את המיסה צריכים, על כן, לעמוד עם גבם לקהל המאמינים כפי שעשו זאת לפני מועצת הוותיקן השנייה.
על המזבח מבצע כהן הדת את המסתורין החשוב ביותר של סקרמנט המיסה: טקס ההמרה (טרנסובסטנציה). בעת הטקס נוטלים את הלחם והיין ואומרים את מילותיו של ישו "זהו בשרי וזהו דמי". על פי האמונה הנוצרית ברגע זה עוברים הלחם והיין המרה והופכים לבשרו ודמו של ישו. לפני ועידת הוותיקן השנייה הכוהן ביצע את טקס ההמרה וגבו אל הקהל ונער מזבח היה מצלצל בפעמון בעת אמירת מילות ההמרה כדי לבשר את התרחשות הנס. מאז הוועידה הקהל רשאי לראות את הטקס ובמקומות רבים ביטלו את צלצול הפעמון.
התהלוכות ביום ראשון של הדקלים[]
החל מ-1933 הלטינים יוצאים מבית פגי לכנסיית סנטה אנה ביום ראשון של הדקלים, החל שבוע לפני הפסחא ופותח את השבוע הקדוש. התהלוכה הונהגה במאה ה-4 ומסלולה השתנה בתקופות שונות בהיסטוריה. במאה ה-17 ביטלו העות'מאנים את התהלוכה והפטריארך הלטיני ברלסינה חידש אותה ב-1933. כיום משתתפים בה גם פרוטסטנטים מעדות שונות. האנגליקנים הולכים מביתניה להר הזיתים דרך נחל קדרון, כפי שהיה מקובל בסוף המאה ה-15 ובמחצית הראשונה של המאה ה-16. צליינים אנגלים שחזרו לארצם מארץ הקודש והביאו אתם את כפות התמרים זכו בעבר לכינוי "Palmer", וזהו, כנראה, מקור שמן של משפחות אנגליות בשם זה. היוונים אורתודוקסים צועדים מהפטריארכיה לכנסיית הקבר הקדוש כמו בכל תהלוכה דתית. כפות התמרים נשמרות עד לפני יום רביעי של האפר בשנה שלאחר מכן, ואז שורפים אותן ובאפר מורחים צורת צלב על ראשם או על מצחם של המאמינים, לאות אבל ועשיית תשובה כהכנה לזיכרון מעשה הגאולה של ישוע בפסחא.
לקריאה נוספת[]
- אהרון לירון, הנצרות וארץ הקודש, צ'ריקובר, 1997, בעיקר עמ' 50
- Sarah Kochav, Mount of Olives, Yad Ben Zvi, 2000
קישורים חיצוניים[]
מדיה וקבצים בנושא בית פאגי וויקישיתוף- בן ציון סגל, בית פאגי, הגאוגרפיה במשנה
- היישועב היהודי על הר הזיתים בימי הבית השני וזיקתו למקדשתבנית:קישור שבור, באתר של ישיבת הר עציון
- הסבר על הכנסייה בבית פגי באתר christusrex
תבנית:מפת הר הזיתים