Family Wiki
Advertisement

בלעם מברך את בני ישראל ציור משנת 1736

פרשת בלק היא הפרשה השביעית של ספר במדבר. בני ישראל הגיעו ליעדם האחרון, בטרם הכניסה לארץ כנען וַיַּחֲנוּ בְּעַרְבוֹת מוֹאָב, מֵעֵבֶר לְיַרְדֵּן יְרֵחוֹ[1]. בלק מלך מואב נכח בתוצאות המלחמה נגד האמורי ומבקש כי בלעם בן בעור יסייע לו :" כִּי יָדַעְתִּי, אֵת אֲשֶׁר-תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ, וַאֲשֶׁר תָּאֹר, יוּאָר" [2]. בלעם נענה לו אך הבהיר כי :"וְאַךְ, אֶת-הַדָּבָר אֲשֶׁר-אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ--אֹתוֹ תַעֲשֶׂה" [3].

ואכן, בלעם הגיע לארצו של בלק, ובמקום קללות באות ברכות - תהליך החוזר על עצמו. ואחרי נבואה על הצפוי באחרית הימים :"וַיָּקָם בִּלְעָם, וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב לִמְקֹמוֹ; וְגַם-בָּלָק, הָלַךְ לְדַרְכּוֹ. [4].

תכסיס אחרון הציע בלעם לברק:"א"ר אבא בר כהנא כאדם שמקלל את עצמו ותולה קללתו באחרים אמר להם אלהיהם של אלו שונא זימה הוא והם מתאוים לכלי פשתן בוא ואשיאך עצה עשה להן קלעים והושיב בהן זונות זקינה מבחוץ וילדה מבפנים וימכרו להן כלי פשתן עשה להן קלעים מהר שלג עד בית הישימות והושיב בהן זונות זקינה מבחוץ וילדה מבפנים... [5].

בלעם באומנות[]

ממאמרה של יעל מאלי "מלאך, קוסם ואתון מדברת" ממוסף השבת של "מקור ראשון - תמוז תשע

אף ששלובים בו מרכיבים מופלאים, סיפור בלעם והאתון הוא סצנה נדירה באמנות. שתי יצירות שעסקו בו מציגות מאורע מלא ניגודים, המזמנים נקודות תצפית שונות על המתרחש

להלן המבוא: פרק שלם וארוך מקדיש הכתוב לתיאור מסע השכנוע שעורך בלק מלך מואב כדי להשפיע על בלעם הקוסם (כך הוא מכונה ביהושע יג, כב) לקלל את עם ישראל. 15 פסוקים מתוכו, למעלה משליש הפרק, מדברים דווקא בשבחה של ברייה ענווה, שאינה זוכה בדרך כלל למחמאות.

היינו מצפים שבלעם הנכבד יצא לדרך רכוב על גבי סוס, ולא על גבי חמור, הנחשב לבהמת משא יותר מאשר לבהמת רכיבה. על פי המדרש, גם בעיני בלעם רכיבה על אתון לא הייתה לפי כבודו. הוא התבייש, אך מכיוון שמיהר לקלל את ישראל לא היה לו פנאי לאסוף את סוסו שבדיוק יצא למרעה (על פי סנהדרין קה, ב).

ובכן, בלעם הנביא, האיש המפורסם, בעל יכולת הראייה העל–טבעית, רוכב על גבי אתון עלובה. הפרק מציג באמצעות אירוניה דקה את האתון שזוכה לראות את מלאך הא–לוהים, בעוד הנביא הרוכב עליה אינו רואה דבר מלבד משעול כרמים צר. בנוסף, הנביא, שכוחו אמור להיות בפיו, אטום לאותות ומשתמש בכוח הזרוע כדי להכות את בהמתו הנאמנה, בעוד האתון היא זו שפותחת את פיה וחושפת שדווקא היא זוכה לחזות בנסתרות.

שלוש פעמים רואה האתון את המלאך ובכל פעם תגובתה קיצונית יותר. בתחילה היא נוטה מן הדרך. בפעם השנייה היא נלחצת אל הקיר וגם לוחצת את רגל בלעם. בשלישית האתון כל כך מפוחדת, עד שהיא מתמוטטת ורובצת תחת בלעם. גם תגובת בלעם מסלימה ונעשית אכזרית יותר ויותר: כעסו מתגבר, והוא מכה במקל את הבהמה המסכנה שוב ושוב.

  • לקריאת המאמר במלואו

    וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת-מַלְאַךְ יְהוָה נִצָּב בַּדֶּרֶךְ, וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ, וַתֵּט הָאָתוֹן מִן-הַדֶּרֶךְ, וַתֵּלֶךְ בַּשָּׂדֶה; וַיַּךְ בִּלְעָם אֶת-הָאָתוֹן, לְהַטֹּתָהּ הַדָּרֶךְ. — ספר במדבר, פרק כ"ב, פסוק כ"ג בלעם, האתון והמלאך, ציור מאת רמברנדט משנת 1626 מהויקיפדיה העברית

צייר: Pieter Lastman

מהויקיפדיה העברית[]

Cquote2.svg וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת-מַלְאַךְ יְהוָה נִצָּב בַּדֶּרֶךְ, וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ, וַתֵּט הָאָתוֹן מִן-הַדֶּרֶךְ, וַתֵּלֶךְ בַּשָּׂדֶה; וַיַּךְ בִּלְעָם אֶת-הָאָתוֹן, לְהַטֹּתָהּ הַדָּרֶךְ. Cquote1.svg
ספר במדבר, פרק כב, פסוק כג
בלעם, האתון והמלאך, ציור מאת רמברנדט משנת 1626

בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הוא דמות מקראית, מתואר כקוסם (אך לא כמכשף) שניסה לקלל את עם ישראל בהיותם במדבר טרם כניסתם לארץ.

הסיפור המקראי[]

בלעם והמלאך. תחריט עץ מכרוניקת נירנברג (1493)

על פי המסופר בפרשת בלק שבספר במדבר, בלק בן ציפור מלך מואב התיירא מעם ישראל העולה מארץ מצרים, ולכן שלח את זקני מואב ומדין אל בלעם בעירו פתור אשר בארם נהריים על נהר פרת, (ספר במדבר, פרק כב, פסוק ה), שישכרו אותו לקללו. בהתחלה נאמר לו על ידי האלוהים שנגלה אליו בחלום, שהוא לא יוכל לקלל את עם ישראל "כי ברוך הוא", ובהמשך, בהסכמת אלוהים מתאפשר לו ללכת, ובתנאי שאת אשר ישים אלוהים בפיו אותו ידבר. בלעם ובלק נפגשים בגבול מואב ליד נחל ארנון.

לפי רש"י, לבלעם הייתה הצלחה קודמת. כאשר הכתוב מספר: "על כן יאמרו המשלים, באו חשבון, תבנה ותכונן עיר סיחון" (ספר במדבר, פרק כא, פסוק כז) אומר רש"י : "באו חשבון" - שלא היה יכול סיחון לכבשה (את מואב) והלך ושכר את בלעם לקללו וזה שאמר לו בלק: כי ידעתי את אשר תברך מבורך (ספר במדבר, פרק כב, פסוק ו).

בדרכו אל בלק, מתייצב מלאך בדרך לעומת בלעם מספר פעמים עד שגורם לרביצת האתון עליה רכב. בלעם מכה את האתון, וזו פותחת את פיה בדרך פלא ומתווכחת עמו. המלאך חוזר ומתרה בבלעם לומר אך ורק את דברי האלהים.

לאחר המפגש לוקח בלק את בלעם לבמות בעל, שהוא הר גבוה, שממנו אפשר לראות את מחנה ישראל. ולאחר שבנה שבעה מזבחות והקריב בכל מזבח פר ואיל, הוא מנסה לקללם אבל לא מצליח (שם, ספר במדבר, פרק כג, פסוק א). בפעם השנייה הוא חוזר על התהליך מפסגת שדה צופים וגם משם אינו מצליח. בפעם השלישית הוא הולך למקום הקרוי ראש הפעור הנשקף אל פני הישימון, חוזר על התהליך ושוב מברך את ישראל במקום לקללם (שם, ספר במדבר, פרק כד, פסוק א). בפעם הזאת, בלק לא מתאפק, סופק את כפיו, כועס עליו ומגרשו מעליו "וְעַתָּה בְּרַח לְךָ אֶל מְקוֹמֶךָ, אָמַרְתִּי כַּבֵּד אֲכַבֶּדְךָ, וְהִנֵּה מְנָעֲךָ ה' מִכָּבוֹד:"

לאחר שסיים את נבואותיו ולא הצליח במשימתו, הוא חוזר לעירו בבושת פנים, ולפי חלק מהפרשנויות הוא נותן עצה להחטיא את עם ישראל באמצעות פיתויָן של בנות מואב ומדין, שישדלו את ישראל לעבוד את בעל פעור, האל האזורי של המקום שבו הם נמצאים. פרשנות זו לא מופיעה במפורש בסיפור המקראי והיא נלמדת מהכתוב: " "הֵן הֵנָּה הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, בִּדְבַר בִּלְעָם לִמְסָר מַעַל בַּ-ה', עַל דְּבַר פְּעוֹר, וַתְּהִי הַמַּגֵּפָה בַּעֲדַת ה':"" (ספר במדבר, פרק לא, פסוק טז). כך או כך, אכן ישראל נוהים אחרי בנות מואב ואחר עבודת בעל פעור, ונענשים בעונש כבד. "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב: וַתִּקְרֶאןָ לָעָם לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן וַיֹּאכַל הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ לֵאלֹהֵיהֶן: וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל לְבַעַל פְּעוֹר וַיִּחַר אַף ה' בְּיִשְׂרָאֵל...וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף: " (ספר במדבר, פרק כה, פסוק א, ספר במדבר, פרק כה, פסוק ט)

בגלל שכירת בלעם לקלל את ישראל, המקרא מכריז איבה מוחלטת על מואב. עוד מתואר שם שקללתו המאגית עזת העוצמה של בלעם הייתה עלולה להצליח, ולעשות שמות בישראל, אילולי חסד אלוהי מיוחד, שה' עושה עם ישראל. " "לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה' גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי... וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם לְקַלֲלֶךָּ, וְלֹא אָבָה ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ אֶל בִּלְעָם וַיַּהֲפֹךְ ה' אֱלֹהֶיךָ לְּךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה כִּי אֲהֵבְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ:" " ( ספר דברים, פרק כג, פסוק ד) התערבות אלוהית זו שנעשית לפנים משורת הדין, מוזכרת בעוד כמה מקומות בתנ"ך, ביהושע, (ספר יהושע, פרק כד, פסוק י) במיכה, (ספר מיכה, פרק ו, פסוק ה) ובספר נחמיה (ספר נחמיה, פרק יג, פסוק ב). סופו של בלעם היה שישראל הרגו אותו במלחמת מדין כמתואר בספר במדבר (ספר במדבר, פרק לא, פסוק ח), וכמתואר בספר יהושע: "וְאֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הַקּוֹסֵם הָרְגוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּחֶרֶב אֶל חַלְלֵיהֶם:" (ספר יהושע, פרק יג, פסוק כב)

בלעם מתאר את עצמו באופן הבא:

וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר: נְאֻם בִּלְעָם בְּנוֹ בְעֹר, וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן: נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל, וְיֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן, מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה, נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם
ספר במדבר, פרק כד, פסוק טו

בעקבות הטקסט המקראי[]

במקרא בלעם מרבה להעיד על עצמו פעם אחר פעם, שהוא נשמע באופן מוחלט לאלוהים. הוא אף מתרברב בקשר המיוחד הזה. התיאור הזה שחוזר שוב ושוב, בא לבנות את דמותו כאדם שמציית באופן מוחלט ואף שרירותי, ועם זאת להדגיש שאין לו חיבור אינטימי וקדוש עם אלוהים. הוא מסוגל בשביל בצע כסף וכבוד לבוא מרחוק בטורח רב ולהתערב בסכסוך לא לו, בהפעלת כוחות רעים של קללה.

התיאור שלו מתעמת עם אתונו, מנסה לשים אותו ללעג, ולהציג אותו באופן מגוחך את מי שמתיימר לדעת דעת עליון ואיננו יודע את דעת אתונו, ואולי אף לדמות אותו לאותה אתון, שאלוהים עושה נס ומאפשר לה לדבר לצורך מטרה מסוימת, ובאותו אופן אלוהים עושה בו שימוש על מנת להאדיר את שם ישראל. הוא מנסה שלוש פעמים לקלל ובכל פעם הוא נכשל. הניסיונות המרובים בצירוף הקרבת קורבנות רבים, נותנים תחושה שהוא מאמין שבאפשרותו לשנות את רצון האלוהים באמצעות מאגיה. בסופו של דבר אליבא המקרא, לא נביא מישראל יכול לתאר את מעלתם וסגולתם, אלא דווקא מישהו שבא מבחוץ אף שכוונתו הייתה כוונת זדון.

בלעם בספרות חז"ל[]

על פי חז"ל, הוא מנוי בין שבעה נביאי אומות העולם.[6]ומדרגת נבואתו הייתה קרובה למדרגת נבואתו של משה רבנו על סמך פרשנות הפסוק "לא קם נביא עוד בישראל כמשה' - בישראל לא קם, אבל באומות העולם קם ומאן הוא? בלעם"[7] יש מדרשים הטוענים אף שהיה גדול בכמה דברים ממשה רבינו. (תדבא"ר כ"ח, במדבר רבה י"ד כ'). בתלמוד הוא מתואר כמי שיכול לכוון לשבריר השנייה שבו הקב"ה כועס. (בבלי, ברכות ז א) ובמסכת אבות מציינים אותו כאנטיתיזה לאברהם אבינו. בעל אופי רע: קנאי, יהיר וחומרני. (מסכת אבות פרק ה' משנה י"ט). לעומת הגישה הדיכוטומית במדרשים לגבי גדלותו של בלעם, בספר הזוהר היחס אליו בעיקר שלילי. כך הוא מתואר כשרף עצים המתערב באפרסמון בעת חטיבתם, וכמי שמשתמש בכתרים תחתונים לא קדושים לעומת משה שמשתמש בכתר של המלך העליון. (זוהר שמות, פרשת בלק) עוד הוא מתואר כמי שכוחו גדול בעיקר בכישוף בשל היותו בעל מום ושתום עין. (זח"ב רלז, א)

ישנם הטוענים אודות הקבלה הקיימת בעולמם של חז"ל בין בלעם לישו. טענה זו נשענת על אסוציאציה בין שתי הדמויות בנקודות רבות בתלמוד. בתלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף קו, עמוד ב משיב ר' חנינא שחי 33 שנים על שאלה בדבר גילו של בלעם במותו, כאשר תשובתו תואמת לגילו של ישו. בעקבות זאת, מפרש אברהם גייגר כי בהתייחסו ל"פנחס ליסטאה" (השודד) הכוונה היא לפונטיוס פילטוס, ובאומרו "פנקסיה דבלעם" (ספרו של בלעם) הכוונה היא לאוונגליון - ספרי הבשורות המהווים את החלק המרכזי של הברית החדשה.[8]

בגמרא מסכת סוטה דף י"א נאמר בהקשר לפיסקה א,י "הבה נתחכמה לו" - מספר ספר שמות, פרק א, פסוק י : "שלושה היו באותה עצה – בלעם, יתרו ואיוב. בלעם שיעץ נהרג, איוב ששתק התייסר, יתרו שברח בניו מיושבי לשכת הגזית" – פרשן המקרא חזקוני סבור כי מדובר בבלעם – סבו של בלעם שקלל.

אור החיים[9] כותב בשם המקובלים: ..כי נפשו של בלעם באה (התגלגלה) בחמורו של רבי פנחס בן יאיר וזה יורה שנתקן באחריתו.

בלעם וחזונו על משיח השקר[]

בספרות המדרשית מתואר בלעם כחוזה את הופעתו של אדם שייחס את עצמו לאל, והוא מתנבא על אובדנו.[10]

Cquote2.svg ר' אלעזר הקפר אומר: נתן האלהים כח בקולו (של בלעם) והיה הולך מסוף העולם ועד סופו. בשביל שהיה צופה וראה את האומות שמשתחוין לשמש ולירח ולכוכבים ולעץ ולאבן, וצפה וראה שיש אדם בן אשה שעתיד לעמוד, שמבקש לעשות עצמו אלוה להטעות כל העולם כולו, לפיכך נתן כח בקולו שישמעו כל אומות העולם. וכן הוא אומר תנו דעתכם שלא לטעות אחר אותו האיש, שנאמר 'לא איש אל ויכזב'. ואם יאמר שהוא אל הוא מכזב. ועתיד הוא לומר שהוא בן אלהים ואינו אלא בן אדם, שנאמר 'ובן אדם ויתנחם'. שהוא עתיד להטעות ולומר שהוא מסתלק ובא לקיצים, ההוא אמר ולא יעשה. ראה מה כתוב 'וישא משלו ויאמר אוי מי יחיה משֻׂמו אל' (ספר במדבר, פרק כד, פסוק כג), אמר בלעם אוי מי יחיה מאותה אומה ששמעה אחר אותו האיש שעשה עצמו אלוה. Cquote1.svg
ילקוט שמעוני על ספר במדבר, פרק כג, רמז תשס"ה (מהדורת י' שילוני, עמ' 485).

ספרו של בלעם[]

במסכת סנהדרין מצוטט מין אחד שסיפר לרב חנינא "לדידי חזי לי פנקסיה דבלעם (אני עצמי ראיתי את ספרו של בלעם) והוה כתיב ביה (והיה כתוב בו) בר תלתין ותלת שנין בלעם חגירא כד קטיל יתיה פנחס ליסטאה (בן שלושים ושלוש שנה שנים היה בלעם החיגר כאשר הרג אותו פנחס השודד)" (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין קו ב).

בפסקה תלמודית אחרת נאמר: "משה כתב ספרו ופרשת בלעם" (מסכת בבא בתרא, יד ב). זאב ח. ארליך (ז'אבו) מעלה את ההשערה כי ייתכן ואין הכוונה לפרשה המקראית המובאת בספר במדבר, אלא המקור התלמודי רומז על ספר על בלעם שייתכן והיה קיים בעבר, כמו ספר הישר וספרים נוספים המוזכרים במקרא כספרים שעליהם התבסס הכותב המקראי.[11]

בלעם בארכאולוגיה[]

הפניה לערך מורחב: כתובת בלעם

עדות חוץ מקראית על בלעם בן בעור התגלתה במדינת ירדן, בתל דיר עלא ב-שנת 1968. דיר עלא מזוהה עם סוכות המקראית, והכתובת נמצאה באתר מקדשי מהמאה השמינית לפני הספירה, מאות שנים לאחר הזמן בו חי בלעם, לפי המקרא, אך מוקדם מזמן עריכתו הסופית של חומש במדבר (לפי חוקרי מקרא רבים). כתובת בלעם, שנכתבה על גבי טיח בדיו אדום ושחור, פותחת במילים: "בלעם ברבער" (=בן בעור) "אש חזה אלהן" (=איש חוזה אלוהים). בכתובת מתואר בלעם כנביא אפוקליפטי החוזה את אחרית הימים, ומזהיר מפני הרעה המתקרבת, דבר המתקשר לנבואותיו במקרא. יש המשערים שהסיפור המקראי בא להתפלמס עם הסיפור המשתקף מהכתובת.

כתובת בלעם.jpg

ראו גם[]

  • בארו (בבלי)

לקריאה נוספת[]

  • תמר אלכסנדר, "המכשף בלעם על פי מדרש מעם לועז", בתוך: הגר סלמון ואביגדור שנאן (עורכים), מרקמים - תרבות, ספרות, פולקלור, לגלית חזן-רוקם, האוניברסיטה העברית בירושלים, 2013, עמ' 211–224.
  • הרב ישראל דנדרוביץ, אתה נותן לי כל כסף וזהב שבעולם (על נפשו הרחבה של בלעם), בתוך: ספר הנחמדים מזהב, ערד תש"ע, פרק יד, עמודים: 223-232.

קישורים חיצוניים[]

הערות שוליים[]

  1. ספר במדבר, כ"ב,א'
  2. שם,ו'
  3. שם,כ'
  4. כ"ד, כ"ה
  5. מסכת סנהדרין ק"ו
  6. "שבעה נביאים נתנבאו לאומות העולם - ואלו הן: בלעם ואביו ואיוב, אליפז התימני, ובלדד השוחי, וצופר הנעמתי ואליהוא בן ברכאל הבוזי" בבלי מסכת בבא בתרא טו ב
  7. ספרי דברים, צוטט מתוך ישעיהו ליבוביץ, על עולם ומלואו. שיחות עם מיכאל ששר, עמ' 65
  8. ישעיהו ליבוביץ, על עולם ומלואו. שיחות עם מיכאל ששר, עמ' 64 -65
  9. פרשת בלק כג י
  10. ראו גם בלעם וישו - הקִרבה בין שתי הדמויות בטיפולוגיה מדרשית, מאת ד"ר דן יפה, הפקולטה למדעי היהדות, אוניברסיטת בר-אילן.
  11. זאב ח. ארליך (ז'אבו), כתובת "בלעם בר בעור מדיר-עלא", מקור ראשון, 29 ביוני 2007.

כתובת בלעם[]

כתובת בלעם

תעתוק של כתובת בלעם

כתובת בלעם בן בעור היא כתובת עתיקה (המאה ה-9 לפנה"ס או 840–המאה ה-8 לפנה"ס עד760 לפנה"ס), שנמצאה בתל דיר עלא (Deir Alla, שיש המזהים אותו עם היישוב המקראי סוכות, צפונית-מזרחית למפגש נחל יבוק עם נהר הירדן.

בשנת 1967 חשף צוות חפירותארכאולוגיות הולנדיי מבנה של מקדש בתל דיר עלא שבירדן, כשמונה קילומטרים מנהר הירדן, בקרבת נחל יבוק. על קירות המקדש נמצאו חרוטים על גבי סיד שטויח, מספר כתובות במצב השתמרות קשה ביותר, שעד היום פיענוחן שרוי במחלוקת. למרות קשיי הפיענוח, הצליחו החוקרים לפענח מספר שורות, שזיכו את אסופת הכתובות שנמצאו באתר בשם "כתובת בלעם". כתובת זו מזכירה אדם בשם "בלעם בר בער", וכוללת שני "צירופים" שמכילים נבואות אפוקליפטיות וסיפורי בלהות על השאול. הכתובת נכתבה בדיו שחורה ואדומה על קיר מטוייח, גובהה מטר, רוחבה 31 ס"מ והיא כוללת כ-55 שורות. מאחר שהיא נמצאה במצב קשה ביותר, היה צריך לשחזרה מחדש. רובה של הכתובת כתובה בלשון שירית.

החוקרים חלוקים באיזה שפה נכתבה הכתובת; חלקם טוענים כי היא נכתבה בענף של לשון כנענית עם ארמית, מספרת על החוזה בלעם בן בעור, נבואותיו וקללותיו. יש בה קרבה לשונית לסיפור המקראי בספר במדבר (כ"ב-כ"ד), ויש בה כדי לאשש את קיומו של הנביא המיתולוגי. הכתובת משמשת כמקור חשוב לחקר הבלשנות, המקרא והדתות. הכתובת מתוארכת באמצעות פחמן-14 לטווח זמן של 880–760 לפנה"ס, כלומר, לפני זמנם של נביאי ישראל, או לכל הפחות במקביל אליהם.[1] לטענת ויפרט, גילוֹ של הקיר שעליו נמצאה הכתובת עשוי להיות צעיר בהרבה מגילה של המסורת שנכתבה עליו, והתגלית בתל דיר עלא עשויה לפתוח צוהר אל מסורת עתיקה ביותר, שמקדימה את הספרות המקראית כפי שהיא מוכרת לנו כיום במאות שנים.[2]

ראה ערך מורחב כתובת בלעם

הערות שוליים[]

  1. Dijkstra, Meindert, 'Is Balaam Also Among the Prophets?', Journal of Biblical Literature, 114/1 (1995), pp. 43-64
  2. Weipert, M. The Balaam Text from Deir 'Alla and the study of the Old Testament, in: The Balaam Text From Deir 'Alla re-evaluated, Proceedings of the Symposium held at Leiden 21-24 August 1989, Edited by: J Hoftijzer & G. Van-der Kooij published by E.J Brill, Leiden, pp. 151-184
Advertisement